איזו חווית ספורט קיבלנו בתחילת השבוע. מצד אחד, האלוף הבלתי מנוצח, מצד שני אחד שהיה שם קודם ומגיע להוכיח שהוא לא סתם היה שם, ברמות הגבוהות. מצד אחד, האלוף הבלתי מעורער, מצד שני כזה שתמיד חושב שהוא יחזור להיות אלוף יום אחד. האווירה, הקהל, הציפיות משני הענקים האלה, יצרו חוויה בלתי נשכחת וכבר מהפתיחה נראה היה ששניהם באו להילחם.

חוויה בלתי נשכחת. שני אלופים | צילום: רויטרס

האלוף לשעבר, זה שהיה בכותרות הרבה לפני שידענו להגיד נורמגומדוב, הקיז דם ראשון, אבל חביב הקהל בשלוש השנים האחרונות רצה להוכיח שהוא לא בלתי מנוצח במקרה, שהשלטון שלו עדיין רחוק מסיומו. בסיום, הבלתי מנוצח נשאר בלתי מנוצח, האלוף לשעבר עם המחמאות ולמרות הניצחון, מה שהרס את כל החגיגה, היה התאקל עם היושבים בקהל. ולא אני לא מדבר על הקרב בין קונור מקרגור האירי לחביב נורמגומדוב הדגסטני, אלא על זה בין ברק בכר לקודמו בתפקיד, אלישע לוי, שנגמר בנוקאאוט לטובת המאמן הצעיר מבירת הנגב.

"כולם נהיו מאמנים", אמר בכר לפני המשחק, כשביקרו את החלטותיו "המקצועיות", לדבריו. ובכן, מסתבר ש"המאמנים" צדקו. כולם צדקו. בכר אמר שברגע שזה יבוא, זה יבוא בצרורות, אבל הוא היה צריך את בן שהר כדי שיספק אותם.

סוף-סוף חלוץ 9 אמיתי, שמגיע למצבים, שעושה תנועה ומפנה שטחים לדיא סבע למשל. והכי חשוב שכובש שערים. כמה זה היה חסר לבאר שבע.

הודה שטעה. ברק בכר | צילום: דני מרון

לפני המשחק כתבתי שאם ישימו את האגו בצד ויחשבו לטובת הקבוצה, שהר חייב להיות בהרכב ועדן בן בסט על הספסל, מה שיהפוך את סבע ואת נייג'ל האסלביינק לאפקטיביים יותר, מהעובדה הפשוטה שהם ישחקו בעמדה שלהם. הסטטיסטיקה שלאחר המשחק מראה שני שערים לשהר, שער, בישול וסחיטת פנדל לסבע ובישול גם להולנדי. וואלה, אחרי המשחק, אפילו לשוער אריאל הרוש יש בישול אחד יותר מלחלוץ שהגיע מהפועל חיפה. ורק כדי להבהיר את הנקודה, עד כמה טעו פה בקבלת ההחלטות (עיין ערך שמואל שיינמן), אפילו מספר 69 באדום הבקיע בדקה ה-72. ברוך שובך מיחאי קורהוט, ברוכים השבים המנודים. כמה שהייתם חסרים לאלופה.

ברוך שובכם המנודים. קורהוט ואשתו | צילום: מרטין גודטאמק

שער של קאניוק בדקות הראשונות ופנדל מוחמץ של שיר צדק, זה משהו שהיה יכול לשבור קבוצה. אבל כזו של אלישע לוי. כמה זה סמלי שדווקא מול המאמן החביב שלקח אותנו לצמרת, הפסקנו לשחק העונה בשיטה שהוא הרגיל אותנו, של "בעט כדור למעלה ומה שיהיה-יהיה". כמה סמלי, שדווקא מול אלישע, הפועל באר שבע חזרה להיות הקבוצה של בכר. טוב, חוץ מהבישול שהתפלק להרוש, אבל אנחנו לא מתלוננים. רק חבל שכנראה שהיינו צריכים הרעלת קיבה של חנן ממן, כדי ששהר ישחק.

בסיום זה היה הפוך. קניוק חוגג, קורהוט עצבני | צילום: דני מרון

"שום דבר לא יהרוס את האהבה", נכתב בשלט ביציע הדרומי. מסתבר שחילוף אחד ותנועת יד מבטלת של המאמן לקהל, יכולים. המאמן הבין והתנצל וגם לו מותר לטעות, אפילו שיכול להיות שהוא צודק.

1:4 גדול בסיום, וחשוב מכך, החזרת כוח ההרתעה ל'טרנר'. באר שבע אותתה לליגה ובעיקר למכבי תל אביב, שהיא עדיין פה. רק חבל שבסוף המשחק במקום לדבר על הניצחון הראשון, על הראשון העונה של שהר, או של קורהוט, כולם עדיין מדברים על הבוז הראשון שברק בכר קיבל מהקהל. ואיך זה שאף אחד לא מדבר על זה שב'טרנר' עוד פעם ביזו את הליגה, כשמדי השוער של פתח תקווה נראו בדיוק כמו מדי… השופטים…?

משחק חדש: מי השופט ומי השוער? בחסות ליגת ג'פאניקה | צילום: מאיר אבן חיים

אבל לא זה מה שהפריע לי, כי זו זכותם של אוהדים, זכותם הבסיסית של בני האדם להביע דעה. למה פתאום הם נקראים "מאמנים", "לקוחות", "אוהדי הצלחות"? למה אוהדים משתיקים אוהדים אחרים? בלי קללות, בלי זריקת חפצים, זו רק עוד דרך להגיד, לא אהבתי – לא מסכים. אישית, גם אני לא מסכים עם הבוז, אבל זו זכותם. זה לא שהם, חס וחלילה קפצו מהקהל למגרש ותקפו את המאמן. פה זה לא UFC.

שום דבר לא יהרוס את האהבה. THIS IS TERNER | צילום: מאיר אבן חיים

להתראות ב'טרנר', ואם כבר בוז, שיהיה בוז רק בניצחונות