אם תשאלו אותי, הגיע הזמן לעשות חשיבה מחדש, ולקבל החלטות לא פשוטות בכל מה שקשור לעשרות המזרקות המזדקנות, שפועלות בבאר שבע בשנים האחרונות.

פועלות, אמרנו? לא בדיוק. שכן כל עובר אורח (באר שבעי או תושב חוץ…) רואה בדרך כלל מזרקות לא פעילות. וגם מזרקות, שפעלו בעבר (לפני "שיטפון המזרקות", שהוביל ראש העירייה רוביק דנילוביץ'…), כמו אלו שבמדרחוב קק"ל בעיר העתיקה או ליד קריית הממשלה, מושבתות כבר שנים.

זה התחיל כ"מים קרים על נפש עייפה" (כמאמר הפסוק הידוע מספר "משלי"): בירת הנגב המדברית הייתה אמורה להפוך בהינף יד של כ-40 מזרקות ל"נווה מדבר". ואפילו "חוף ים באר שבעי" יצרו לנו (מזרקת ה"סיטי פארק", שכיום לא תמצאו אדם בר דעת, שיקרא לה "חוף ים"…). אלא שהאבק וחולות המדבר טפחו די במהירות על פני אשליות המים המלאכותיים, ומזרקות רבות שנחנכו ברוב עם הדרת מלך הפכו למעין "פילים לבנים" (די מכוערים, יש לומר. ראיתם פעם מזרקה לא מתפקדת?…).

מזרקת וינגייט. לסימונים על הכביש פחות דואגים… | צילום: ארכיון "שבע"

מלבד זאת (אם תשאלו אותי…), כדאי לראש הרשות שלנו ללמוד מעט מניסיונו של ראש מועצת רמת הנגב המיתולוגי שמוליק ריפמן ז"ל, שהצליח באמצעות מיזמים תיירותיים מיוחדים להפוך את המדבר דווקא ליתרון, מבלי לנסות לשנות בצורה לא טבעית את האקלים, ואפילו להילחם בו. באר שבע, חייבים לומר זאת בקול רם, אף פעם לא תוכל להיות תל אביב, חיפה או אפילו אשדוד. והיא גם לא צריכה להיות חיקוי של כל עיר אחרת (בארץ או בעולם…).

ולכן (רק אם תשאלו אותי…), כדאי מאוד לפרנסי הרשות לגבש שורת החלטות "אמיצות" (מונח שדנילוביץ' נוהג להשתמש בו, לא פעם), ובראשן פינוי עשרות מזרקות מיותרות מרחבי בירת הנגב והחלפתן במיצגים אחרים (ניתן לגבש "בובה של תוכנית", שתנצל בצורה מיטבית את האקלים המדברי היבש של העיר, למשל לשתול צמחים שאינם זקוקים להשקיה רבה או להציב מיצגים קבועים, רעיון שכסגן ראש עירייה צעיר, לפני קצת פחות מ-20 שנה, דנילוביץ' דווקא דחף לו…). ויפה שעה אחת, קודם הבחירות…

שלג נדיר בבאר שבע. הכי קרוב ל"חוף ים" שנראה בבירת הנגב… | צילום: ארכיון "שבע"