טורים אישיים
זווית מהיציע | כש'טרנר' איבד את בתוליו, חגגנו. ועוד ביום ירושלים
סיכום עונה מזווית קצת אחרת: עונה שבה הכל הלך הפוך, חוץ מדבר אחד; מזל טוב, אלופים!
איזו עונה הייתה לנו; התאכזבנו כשהיינו מרחק שער מליאו מסי וליגת האלופות – שוב, בכינו עם שיר צדק כשהושעה, התרגשנו עם מיגל ויטור כשחזר וכאבנו איתו כשנפצע שוב, וגם עם מיכאל אוחנה. חלקנו גם כעס על אוחנה, אחרים היו עם המקורבים. נפלנו עם איסאק קואנקה, התפללנו לשלומו של אליניב ברדה וגם של רפי אליהו, קוללנו בידי יעקב בוזגלו, קיללנו את הבנים שלו וגם את אופיר דודזאדה (אני נגד הקללות, שיהיה ברור). ראינו גם הצעת נישואין שנייה של שחקן אדום בהיסטוריה של האצטדיון (הראשונה הייתה של ג'ון אוגו) וגם את ההפסד הראשון ב'טרנר'. וזכינו גם באליפות השלישית ברציפות באצטדיון הזה. והכי חשוב, עשינו זאת ביחד.
הגענו בכמויות למשחקי חוץ, מילאנו אצטדיונים, הראינו מה זה אוהדים, מה זו תפאורה, איך צריך להיראות מועדון כדורגל גדול, וקהל חוץ גדול. רק לא מכבר, כמה גאווה היה לראות את כל ההר האדום הזה ב'טדי', נותן גב לאדומים שלו לתצוגת תכלית, למחצית שנייה ששווה אליפות.
מצמרר לחשוב כמה זה סימלי, שלפני עשרים שנה בדיוק יוסי בניון בכה כשירד ליגה עם הפועל באר שבע, ביום שישראל
זכתה באירוויזיון בפעם האחרונה. היום, הילד שלא רצה לחזור לבאר שבע, נשאר בליגה עם מכבי פתח תקווה, בזמן שישראל שוב זוכה באירוויזיון, ובאר שבע… היא אלופת המדינה. שוב.
כמה זה סימלי שאת האליפות הזו, הפועל באר שבע מבטיחה בדיוק לפני שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מעביר את השגרירות לירושלים ואחרי שנטע ברזילי החזירה את כל אירופה לבירת ישראל, בשנה הבאה בירושלים. כמה זה סימלי שבאר שבע הבטיחה אליפות, מול הקבוצה שרוצה להוסיף לשמה השבוע את שמו של אותו נשיא ארצות הברית, על הראש של בית"ר ירושלים, ועוד ביום ירושלים. והיא אפילו לא הייתה צריכה לנצח.
נכון, באר שבע הפסידה לראשונה ב'טרנר', אבל גם פה הסימליות לא עוצרת. היא הפסידה לאותה מכבי תל אביב, האחרונה שניצחה את באר שבע במשחק ביתי, למרות שאז זה היה ב'טדי'. וכמה זה סימלי שהמשחק של בית"ר ירושלים מול בני יהודה נגמר והאליפות של חניכיו של ברק בכר הובטחה כשהשעון ב'טרנר' מראה על הדקה ה-51. הרי זה בדיוק כמו מספר המשחקים שבאר שבע לא נוצחה בהם באצטדיון הזה. וכמה זה סימלי שדווקא שחקן של מכבי, יונתן כהן, הוא שהשווה נגד בית"ר, ואיפשר לבאר שבע להניף צלחת מול היריבה הנצחית מתל אביב – שוב. וכשאני אומר נצחית, אני מתכוון בשלוש שנים האחרונות, כי כבר שכחנו מתי בית"ר ניצחה אותנו.
נכון, הפסדנו, אבל זה לא סוף העולם. לא חשבנו שננצח פה לנצח וזאת גם הזדמנות ליצור רצף חדש. הפסדנו בקרב אחד ב'טרנר', אך ניצחנו שוב במלחמה. או איך שהאוהדת המפורסמת רינה מצליח הגדירה זאת: "טרנר איבד את בתוליו. ובכל זאת חגיגה גדולה".
הקרב הזה, המשחק מול מכבי תל אביב, נראה כמו העונה של באר שבע. המון בלאגן, רגעי שמחה (מזל טוב דן איינבינדר), עצב (כל הכבוד ל'וסרמיליה' על הבאתו של צ'סוואה ג'וניור), פציעות (וואקמה) ובסופו של דבר האדומים חוגגים. הכל הלך הפוך העונה הזאת.
עד כמה הפוך, אתם שואלים? הפוך כמו שלאוגו נקרעה החולצה ולאפסנאים היה במלאי על הספסל את כל החולצות, חוץ משל אוגו. רוצים עוד? אפילו הסדרן שלידינו ביציע, זה שהיה אמור לדאוג לשמור על הסדר, הדליק סיגריה בשלב כלשהו. ובאר שבע מפסידה לראשונה ב'טרנר', אבל לוקחת אליפות?. הכל הולך הפוך העונה הזו, כבר אמרנו.
הכל הפוך חוץ מדבר אחד: לתל אביב יש ים והאוהדים של האלופה שלחו את הצהובים לעונת רחצה מוקדמת, אפילו דאגנו להם למצופים. לירושלים, לה יש שגרירות אמריקאית ואירוויזיון בשנה הבאה, כיאה לבירת ישראל. ואילו באר שבע, היא בירת הנגב, גאוות הנגב, אבל גם בירת הכדורגל בשלוש השנים האחרונות.
השליטה של הפועל באר שבע בליגה בשנים האלה הכניסה אותה להיסטוריה, עם מפתח למועדון הגדולות. לאחת הקבוצות הטובות אי פעם. יש לה תקציב גדול, אוהדים בכל רחבי הארץ ויש לה, יש לנו, גם חמש אליפויות – בדיוק כמו נתניה ואחת פחות מבית"ר ירושלים והפועל פתח תקווה. בשנה הבאה, נשווה גם את זה. ביחד.
רק תזכרו שזה חמש אליפויות ולא שלוש, כי עושה רושם שחלק שכחו וחוגגים שלוש בלבד… בלי עבר אין עתיד.
שנמשיך להתראות ב'טרנר', וב'פורום' וברחבת עיריית באר שבע. וגם בשנה הבאה בירושלים. מגיע לנו.
כתבות נוספות בטורים אישיים
האדמה תחתיי
הילה טביב, יוצרת צעירה מבאר שבע, בעוד טקסט אישי שכתבה
איך זה להיות חטוף?
הילה טביב, צעירה מבאר שבע, בסיפור קצר שכתבה בעקבות עסקת החטופים הראשונה