אם תשאלו אותי, המפגן האווילי של חברי "הרשימה המשותפת" בכנסת, בפתיחת נאומו של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס (על ירושלים, בירת פלסטין לכאורה), מלמד בפעם המי יודע כמה, עד לאיזו רמה של ניתוק מההיסטוריה ומהמציאות הגיעו אנשי הרשימה (חלקם בדואים מהנגב).

שהרי, ירושלים היא בירת ישראל עוד מתקופת דוד המלך לפחות, שלא לומר עוד מימי שלושת האבות. היא מעולם לא הייתה בירה של מדינה אחרת (גם לא ערבית), וגם בתקופת הכיבוש ההאשמי (של ממלכת ירדן), רבת עמון נותרה בירת הממלכה השכנה, ללא כל סכנה.

יתרה מכך (אם תשאלו אותי…), ירושלים היא אומנם עיר, הקדושה במידה כזו או אחרת לשלוש הדתות המונותיאיסטיות (אסלאם, נצרות ויהדות), אבל לא במידה שווה; לאסלאם יש שתי ערים קדושות ממנה (מכה ומדינה בסעודיה) ולנצרות את הוותיקן שברומא. ליהדות אין "מתחרות" בחשיבות לירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו ב-1967, ולמרות נושאי מזרח ירושלים והכפרים הערביים שסופחו לשטח שיפוטה, נותרה מאוחדת.

וחוץ מזה, גם בהנחה שהעניין עם ירושלים ייפתר בסופו של דבר (באיזשהו סוג של מגעים, שיובילו ל"עסקה" נוסח דונלד טראמפ…), לח"כים הבדואים ב"רשימה המשותפת" יש נושאים חשובים הרבה יותר לטפל בהם ב"הום בייס" שלהם, כאן בנגב; הפזורה הבדואית הולכת וגדלה, ואיתה גם הצרכים המיידיים הנדרשים.

הפזורה הבדואית. עדיין דורשת טיפול מיידי | צילום: ארכיון שבע

את הילד או הילדה הבדואים בכפר הלא מוכר הטיפוסי יותר מעניין שיהיו לו (או לה…) בית ספר סביר במרחק קצר יחסית מהבית, מרפאות קהילתיות טובות ומערכת שירותי רווחה יעילה, מאשר (עם כל הכבוד, וכאמור יש כבוד, והרבה…) לבעיות "גדולות", כמו גורל הפלסטינים ביהודה ושומרון או ירושלים כבירת פלסטין כן או לא. אחרי הכל, עניי הבדואים בנגב קודמים לעניי פלסטין ב"שטחים", שכן הבדואים בניגוד לפלסטינים הם אזרחי מדינת ישראל הריבונית, ומגיעות להם כל הזכויות (ורצוי גם כמה חובות, כמו שירות צבאי או לאומי…).

ולכן (רק אם תשאלו אותי…) טוב יעשו הח"כים הנכבדים אם יתמקדו במי שבחר בהם לכנסת ישראל, וישאירו את ירושלים למו"מ המדיני הבלתי נגמר…

ירושלים. בירת ישראל | צילום: ארכיון "שבע"

ניתוק מההיסטוריה ומהמציאות | צילום: פול אמיל סלמן ("הארץ")