נראה כי השדרוג של העיר באר שבע בשנים האחרונות, נותן את אותותיו גם בתחום הספורט. קבוצת הכדורגל מדורגת זו השנה השלישית ברציפות בצמרת הליגה, הכדורסל עושה קולות של פלייאוף עליון והכדוריד בדרך לליגת העל. קבוצות הכדורעף (נשים וגברים), טניס השולחן והאתלטיקה הקלה כבר שם.

ובכל זאת, משהו חסר.

מתוך פוטנציאל של למעלה מ-200,000 תושבים, לא רבים פוקדים את מתקני הספורט החדישים בעיר ואת אלה שפחות. אמנם את "טרנר" גודשים מידי שבת שנייה קרוב ל-16,000 צופים, אבל שאר המתקנים נותרים די שוממים.

"הקונכייה" מרוחקת כ-100 מטרים בלבד מאצטדיון הכדורגל המפואר, אלא שאחד מהיכלי הספורט המודרניים בישראל (3,000 מושבים), מתאכלס בפחות משליש תכולתו במשחקי הכדורסל של הפועל באר שבע, ובעשרות בודדות במאבקי העלייה של מועדון כדוריד באר שבע לליגת העל.

את משחקי הבית של קבוצות כדורעף הנשים והגברים של אס"א באר שבע מליגות העל, שמתקיימים באולם איירטון המשודרג במרכז הספורט של האוניברסיטה, פוקדים ביום טוב, 50 סטודנטים, בעוד את משחקיה המרתקים של הפועל באר שבע בטניס שולחן, באולם המיושן של בית הספר שז"ר, רואים מקסימום 10 איש.

לעתים, נערכות בעיר תחרויות רבות משתתפים מכל רחבי הארץ באתלטיקה, ג'ודו, קראטה וסיוף, אבל גם במקרים אלה, רק המתחרים והוריהם מלווים ומעודדים.

אני מאמין שבאר שבע מוכנה לשדרוג גם בהיבט זה, והפעם זה תלוי בנו. שווה לנסות, בטוח שלא תתאכזבו.

ועוד מילה על מאיר צרפתי

נפלה בחלקי הזכות להיות מנהל הקבוצה בה שיחק מאיר צרפתי. הנער יפה התואר והמוכשר להכאיב, שימש דוגמה לרבים אחרים שהגיעו אחריו. תמיד הבאתי אותו כמשל לאפשרות לשחק כדורגל וגם להצליח בלימודים, אפילו שנים אחרי שהוא עצמו פרש מכדורגל.

במאיר היה כל מה שמאמן ומנהל רוצים לראות אצל חניך שלו – התמדה, רצינות, משמעת, מנהיגות, צניעות וכישרון.

במשך שנים הוא לווה בידי אביו ד"ר צרפתי, וכשהיה מרגיש שאבא מתערב יתר על המידה בקריירה שלו, ידע לבקש, כבר בגיל צעיר מאוד, שלא יעשה זאת. האב תמיד כיבד אותו. גם אנחנו.

יהא זכרו ברוך.

דוגמה לאחרים. מאיר צרפתי