שוב פיצוץ בין השחקן לקבוצה, עוד פעם הוא רוצה לעזוב, שוב המקורבים מתקרבים לתקשורת. מצד אחד, מבחינה מקצועית, את מה שיש לו ברגליים, אין להרבה שחקנים בארץ. מצד שני, הרגליים שלו נמצאות רוב הזמן על הספסל, או בחימום.

גם כשהוא קיבל הזדמנות, לרוב הוא חוזר לספסל או ליציע במשחק הבא, ולא תמיד בצדק. יחד עם זאת, כשהקבוצה רצה ומנצחת, קשה לבוא למישהו בטענות על שחקנים שלא משחקים, במיוחד כשהקבוצה נמצאת במרחק כמה שערים מהמקום הראשון. כן, אני יודע שהיה משחק מול רעננה, אבל בחרתי לפתוח השבוע את הטור בעוול שנעשה לשחקן על ידי בעלי הקבוצה שלו, וגם הפעם… אני מודה שהדמעות של יוסי בניון ריגשו אותי.

הדמעות של בניון במשחק האחרון שלו בבאר שבע. ירד ליגה | צילום ארכיון: ג'ון פרץ

אפשר לדבר על הגיל שלו, אפשר לדבר על האופי שלו ואפשר לדבר על כך שהוא דימונאי שגדל בהפועל באר שבע, אבל תמיד היה אוהד בית"ר ירושלים. יחד עם זאת, בזמן שילד כמו מיכאל אוחנה שלא העלה עדיין תמונה לאינסטוש של זוג נעליים קרועות, מרשה לעצמו להתנהג כמו כוכב, נראה שבארץ וגם בבאר שבע, שכחו מי הכוכב הכי גדול שיצא מפה. ואל תגידו לי שגילי ורמוט ועומר דמארי לא מדברים כשהם לא משחקים בחיפה, או טל בן חיים הבלם וברק יצחקי שותקים במכבי תל אביב.

אותם לא שולחים להתחמם 50 דקות ואז הם רואים איזה ילד אלמוני נכנס לפניהם וגם פותח בהרכב במקומם בגביע. בניגוד למקרה אוחנה, בו שני הצדדים עדיין מטפסים על העץ, בניון הוא זה ששתל אותו. שלושה שערי ליגה יש לבניון העונה ובישול אחד, למרות שפתח בהרכב בשני משחקים בלבד. זה שני שערים יותר מאוחנה, שפתח בהרכב שמונה פעמים.

גם בגיל שלו, בניון יכול לתרום לכל קבוצה בארץ, כולל באר שבע, אם יהיו פה מספיק אמיצים כדי שהפעם בניון יסיים עם דמעות של אליפות ולא של ירידת ליגה.

ואגב, לכל באר שבעי שיוצא כנגד הביזוי שעשו ליוסי, שיסתכל בקנקן שלו ויראה מה עושים לקואנקה, שרק במשחק הגביע האחרון נבחר למצטיין על ידי האוהדים ומול רעננה הצטיין ביציע ליד אוחנה.

בשירו של שלמה ארצי, "גבר הולך לאיבוד", שר הזמר: "גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת (במקרה של יוסי זה חלון. חלון ההעברות), מזמזם שיר ישן, נפצע בעורפו מעץ השסק, נצבט בשושן, בוץ דבק בעקביו, אל תהיי כועסת, הוא מאוהב". ארצי ממשיך, "יש לפעמים שריק על המרפסת, כמו יום שבת,

ורוח דרומית בשקט נכנסת, ואף אחד. את חושבת עליו…". מה את אומרת אלונה? אל תתני לגבר הזה ללכת לאיבוד, כי עם כל הכבוד למכבי פתח תקווה והפועל חיפה, כבר עדיף שיפרוש מאשר שישחק בקבוצה בלי קהל.

יכבוש במדי באר שבע לפני שיפרוש?

והיה גם משחק. למרות שבמועדון הודיעו על כמות קהל של טיפה יותר מ-12 אלף אדומים, יודעי דבר סיפרו שבפועל המספר היה קרוב יותר ל-10,000, או איך שהאוהד רועי טקטוק הגדיר זאת: "זה מדעי שאוהדי הצלחות נמסים בגשם".

אלה שכן הגיעו, ראו בעיקר החמצות של בן שהר (מה עם שער, שהר?) ואת הטעות השבועית בהגנה, הפעם לזכותם של דור אלו ובעיקר לואיי טאהא, כשמצטיין המשחק לדעת אוהדים רבים היה הקוון (דן אייבינדר נתן משחק מצוין גם הוא) עם פסיקת פנדל ברמה גבוהה, תרתי משמע.

מכל המשחק הזה, אקח איתי רגע אחד, שאומר הרבה על אדם אחד והרבה עלינו. זה קרה לאחר החמצה של שהר עם הראש. הקהל התחיל לשרוק בוז לחלוץ, ואז קם לו עוזר המאמן והקפטן, אליניב ומחא לו כפיים. באותו רגע, המקללים הפכו למעודדים ובכך, יכול להיות, שהרוויחו את שהר למשחקים הבאים. תמחאו לו כפיים בפעם הבאה, יש לכם רק חלוץ אחד בסגל. שלא ילך לאיבוד.

מה עם השער, שהר? | צילום: דני מרון

להתראות ב'טרנר', בימים שקטים יותר