במחלקת שיקום בבית החולים סורוקה, מאושפז כבר שלושה שבועות, רב פקד מתי צרפתי קצין המבצעים של תחנת שדרות תושב ב"ש. מתי הוא  אחד השוטרים המוכרים במחוז דרום, בעברו לוחם יס"מ מוערך ומדריך לוחמה בטרור. השמועות על פציעתו הקשה מיהרו להגיע ובמקביל בחדשות דווח שקצין משטרה מתחנת שדרות נפצע באורח קשה. שלוש שעות הוא שכב תחת אש מאחורי בטונדה, לאחר שספג כדורים בחזה וברגל, כשנלחם בגבורה לצידו של מפקד המחוז ניצב אמיר כהן, יחד הצליחו לחסל כארבעה מחבלים. בשארית כוחותיו ורגע לפני שאיבד את היכולת להזיז את היד, הוא עוד הספיק להתקשר לאפרת אשתו ואמר לה "אל תילחצי, אני לא מתכוון למות ".

תחנת המשטרה בשדרות הפכה לאחד מסמלי המלחמה כאשר נוהל שם קרב ארוך עם מחבלים שחדרו לעיר. צרפתי מסביר כי כבר בדקות הראשונות בדרכו לתחנה הבין כי מדובר באירוע שונה: "שש וחצי בבוקר נשמעת אזעקה בב"ש, אני מכניס את המשפחה לממ"ד ובאותו רגע מבין שמדובר באירוע חריג ומתארגן במהירות ליציאה. אני נפרד מאפרת והילדים ובדרך לדלת אני שומע אותה ברקע אומרת לי "בלי שטויות". צריך להבין שהאירוע הזה תופס אותי כשאני חוזר לילה לפני מחופשה משפחתית, הנשק שלי והמדים המלאים נמצאים בכספת במשרד שלי בתחנה בשדרות. לרוב. אם יש אזעקה בב"ש זה באופן ודאי אומר שקורה משהו גם בשדרות, פיקדתי גם בהסלמה הקודמת שהייתה לפני שמונה חודשים וכשאתה בתחנת שדרות אתה מבין את המשמעויות מהר מאוד. בשלב הזה אני נערך לאירוע ירי רקטי נרחב, אבל אני לא מבין שאנחנו צפויים להתמודד עם חדירות מחבלים, בטח שלא בהיקף הזה. אני יוצא לדרך תוך שתי דקות, במהלך הנסיעה אני מקבל הודעה משוטר שלי שמואל גלימה ז"ל שגר בשדרות, הוא כותב לי שהוא יצא לכיוון התחנה ומוסיף שאסע בזהירות כי יש מטחים לכל הארץ. אני מנסה ליצור קשר עם התחנה ולא מצליח לתפוס אותם, אני מתחיל לחשוד שמדובר באירוע חריג וכל מה שמעניין אותי ברגע הזה, זה להגיע הכי מהר לנשק שלי".

מתי אתה מבין שיש גם מחבלים בתמונה ?

"בצומת שדרות אני פונה ימינה ומיד שמאלה לכיוון החניה שלי בתחנה, שם עומד מולי מחבל חמוש שיורה לעברי חמישה כדורים ואז אני מבין שאנחנו באירוע חדירת מחבלים, אבל עדין לא מבין את ההיקף. אני מצליח להיחלץ משם, עושה פרסה תוך כדי שהוא יורה ונוסע לכיוון כיכר הרואה, שם אני פוגש את השוטרים דניס ואיילה והם מתארים לי את האירוע שידוע להם, שני מחבלים הרוגים ושוטרים פצועים. אני לוקח נשק ארוך מאיילה, יורה שני כדורים באוויר כדי לבדוק את הנשק, לוקח שלוש מחסניות, דוחף לתוך החולצה ומתחיל לרוץ לכיוון התחנה. בדרך אני חובר לשוטרים רפ"ק מרטין קוזמיצקס  קצין מיחידת מתפ"א ורמי כהן. באותו רגע אנחנו מבחינים במפקד המחוז ניצב אמיר כהן יורד מה "דוד", רכב ממוגן ירי ואנחנו מצטרפים אליו, פותחים ציר, תופסים עמדות ומתחילים להשיב אש לעבר המחבלים. בשלב הראשון  מרטין ז"ל נפגע מירי המחבלים ומת במקום, רמי סופג כדור לבטן ונופל. אחד המחבלים שפגעו בו נפל וניסה להרים את נישקו, התקרבתי אליו, יריתי בו מטווח קצר ואז הצלף שהיה על גג התחנה, ירה בי בחזה ולאחר שעפתי לאחור הוא ירה לי גם ברגל .חשוב לי להגיד שמרטין ז"ל היה גיבור, הוא עוד הספיק להגיד לממ"ז ניצב אמיר כהן שזה הייעוד שלו, להילחם, ושהוא כאן כדי להגן על הבית, ביחד חיסלנו כארבעה מחבלים".

מה קורה מהרגע שאתה נפצע ?

"בחור מהימ"מ שהתארח בשבת בשדרות, מגיע לשטח ומצליחים לחלץ אותי תחת אש אל מאחורי בטונדה. הורחקתי מהאש, אבל תוך כדי הצלף שפגע בי ככל הנראה מבין שאני עדין בחיים ומנסה לפגוע בי כל הזמן. אני מרגיש שאני מאבד את התחושה ביד ומחליט להתקשר לאפרת אשתי ואומר לה שנפגעתי בחזה וברגל ומוסיף "אל תילחצי אני לא מתכוון למות". מאותו רגע ובמשך שלוש שעות אני נלחם עם עצמי כדי להישאר בהכרה ובחיים".

מה אתה עושה בזמן הזה , כמה אתה מודע למה שקורה סביבך ?

"אני במודעות מלאה ואני מרגיש הכל, הירי בחזה מרגיש כמו שמישהו דורך לך עליו, כמויות של דם זרמו מהחזה שלי החוצה כמו ברז פתוח, אני מחליט לקחת חול ולסתום את החור. אני מכין את עצמי עם היד על הנשק עם כדור בקנה, במידה ויגיע מחבל לחטוף אותי. אני מדבר עם עצמי וכדי להישאר בהכרה אני שר את השיר "עיר נמל", של אייל גולן. מה שמצחיק זה שאני מכיר רק משפט אחד מהשיר הזה : 'ואני בעיר נמל דייגים חוזרים בערב, בקבוק של ויסקי שוב ביד, כך אשכח מהלבד שכואב אצלי כמו חרב' וזה השיר שהציל אותי. שרתי אותו לעצמי לפחות שעתיים וחצי רצוף".

איזה עוד מחשבות עוברות בראש ?

"התכוונתי לשרוד ולהישאר בחיים, אז התמקדתי בעיקר במחשבות על המשימה של השוטרים, סמוך לתחנת המשטרה הייתה ישיבה עם מאות אברכים שהיו שם, בגלל שמחת תורה .מאוד חששתי וקיוויתי שנצליח לבלום את המחבלים בתחנת המשטרה וכך בעצם נמנע אסון גדול הרבה יותר בשדרות. היום אנחנו יודעים שהם התכוונו להשתלט על מקומות אסטרטגים בעיר ולבצע טבח גדול, שהשוטרים בגבורתם ובחייהם הצליחו למנוע".

ספר לי על רגעי החילוץ

"צריך להבין שהלחימה מסביבי כל הזמן נמשכת, כל מי שניסה להתקרב אליי במשך שעות ספג אש, עד שהגיע סגן ניצב אביחי כהן. אביחי הגיע עם רכב ממוגן ירי ואיך שהוא התקרב אליי עם הרכב  נפתחה לעברנו אש אדירה . אביחי היה בטירוף להוציא אותי משם, הוא לא ויתר למרות הסכנה, אני זוכר שאמרתי לו "סע" והוא חייך אליי ואמר "זה יקרה ברגע שאעלה אותך לרכב" ואז הבנתי שאני מעורפל ושיש דיליי ופער בין הראש לבין הגוף"

ידעת שאביחי מי שאתה מכיר טוב מהילדות ,יהיה זה שיבוא לחלץ אותך ?

"לא היה לי מושג ואני חושב שגם הוא לא ידע שהוא בא לחלץ אותי וזה מאוד ריגש אותי שזה הוא, הרגשתי בידיים בטוחות, מישהו שאני מכיר שנים רבות מציל את חיי. אביחי הסיע אותי לרב חיים שהוא גם פרמדיק, הוא בעצמו נפגע מירי בברך. הכניסו  אותי לרכב והשכיבו אותי עליו. במשך כל הזמן עד שהגענו לבית החולים, הוא דחף לי אצבעות לבית החזה, כדי לעצור לי  את הדימום ומשם העבירו אותנו לאמבולנס ממוגן ירי. אני מבין שהיו רגעים שבהם כמעט וויתרו עליי, לא האמינו שאשרוד וחיים הפרמדיק לא ויתר. הגענו לבית החולים ברזילי והספקתי להגיד למי שקיבלה אותי בבית חולים "שלום אני מתי צרפתי, קצין האג"מ של תחנת שדרות ואז קרסתי".

מה אתה יודע לספר על מה שקרה בבית חולים ?

"הגעתי במצב אנוש לבית חולים, הם נלחמו על החיים שלי. הייתי מורדם ומונשם חמישה ימים. כשקמתי ראיתי את אפרת אשתי האהובה לצידי ושאלתי אותה מה עם השוטרים שלי, מה עם  שמואל גלימה ואיפה האקדח שלי. אפרת ניסתה להסתיר ממני את המצב בהתחלה, אבל מהר מאוד הבנתי שאיבדתי שבעה שוטרים. לאחר מכן העבירו אותי לסורקה, שם עברתי ניתוח מורכב של שבע שעות, תפרו לי את הריאה, טיפלו לי  בי, בצלעות ובכף הרגל. היום אני בשיקום ועדין לא מצליח להזיז לגמרי את היד ולדרוך באופן מלא על כף הרגל, אבל אני מבטיח שתוך חצי שנה הכול מאחורי. אמרתי גם לבן שלי יהל שנחזור בקרוב לרכב יחד על אופנוע המוטו קרוס".

עוד יחזור לרכב על האופנוע

מה יישאר איתך מהאירוע הזה ?

"תמיד הייתי גאה להיות שוטר במשטרת ישראל, בבסיס שלי אני לוחם. חתירה למגע והצלת חיי אדם היא ערך עליון בעבורי ואירועים כאלה מחדדים את זה. כשמפקד המחוז אמיר כהן נלחם איתי בקרב ותוך כדי מנהל כל הזירות שבדרום, זה לא מובן מאליו. לא הכרתי אותו קודם ואני מרגיש שנרקם בנינו קשר אמיץ. איבדתי שוטרים רבים שנפלו בקרב הרואי בהגנה על הבית, חשוב לי שהחברה הישראלית תעריך את המשטרה, שספגה לא מעט בשנה האחרונה. במבחן האמת המשטרה תפקדה בצורה מופתית ואני גאה להות חלק ממנה. אני מחכה להיות כשיר ולחזור לתפקיד משמעותי, זאת הזהות שלי ומי שאני. אני מוקיר תודה על המשפחה שלי שעוטפת אותנו באהבה. אשתי הגיבורה ומיקה ויהל הילדים שלי, האבא שלי היקר שהיה לו קשה לראות אותי מאושפז במצב קשה וכמובן המשפחה המורחבת ומשפחת משטרת ישראל הנפלאה. לנצח אזכור ואנצור את השוטרים שנפלו בקרב בשבת השחורה".

סנ"צ אביחי כהן, מפקד תחנת ערוער, היה כאמור מי שהציל לבסוף את חייו של צרפתי. כהן חברו הטוב של צרפתי הגיע לאסוף אותו מהזירה ולהעביר אותו לבית החולים, ולא ויתר: "הכל בסדר, זה חלק מהעבודה שלנו ,עשיתי את המובן מאילו". אמר.

ספר איך האירוע בשבעה באוקטובר התחיל אצלך ?

"אני מפקד תחנת משטרת ערוער במגזר הבדואי, יש לי רכב ממוגן ירי בתחנה. עם האזעקות הראשונות אני מדליק את הקשר ומבקש שיקדמו אליי את הרכב הממוגן וציוד הלחימה שלי. אני נחשף לדיווחים שיש מחבלים בתוך אופקים ואני נערך לצאת לשם, במהלך הנסיעה אני מקבל טלפון שאגיע לשדרות לחלץ שוטרים פצועים באמצעות הרכב הממוגן ואני משנה את כיון הנסיעה. אני מבין שיש מחבלים בשדרות ולכן מחליט על כניסה צדדית לעיר, אני נוסע דרך חוות השקמים כדי להצליח להגיע למשימת החילוץ כמה שיותר מהר ומבלי להיתקל במחבלים רבים, עד שמשימת החילוץ תושלם. ברכב נמצאים איתי שוטר ונהג נוסף, אנחנו נוסעים בכבישים בין הגופות, חלקם של מחבלים, כל הזמן אני דרוך ומנסה לקבל אותות חיים, כדי לנסות להציל אנשים בדרך אבל כל מי שאני רואה לא בחיים .אני חובר למפקד המחוז ניצב אמיר כהן והוא מכווין אותי למתי צרפתי, הוא מסביר איפה בדיוק הוא ממוקם ואני ממשיך את הנסיעה לכיוון שלו. עם ההתקרבות שלי למקום נפתחה לעברנו אש עוצמתית של המחבלים, ירי חזק מאוד ובלתי פוסק ואני מחליט להמשיך ולהיכנס עם הצד האחורי של הרכב ולהשתמש בדלתות כסוג של מחסה, עד שאני מעלה את מתי לרכב. אני מדבר איתו כדי שיישאר בהכרה, הוא מזהה אותי ואני מקיים איתו שיחה ומשלב הומר קליל, כדי להרגיע את המצב, אני מרים לו את הראש ויוצא ממנו דם רב. אני לוקח את האצבעות שלי, כמו כדור טניס  ועוצר לו את הדימום עד שאני מפנה אותו להמשך טיפול. לא ידעתי שאני נוסע לחלץ את מתי, שאני מכיר ומעריך והיה בזה אלמנט מרגש מאוד, הזכות להציל חיים תמיד עוצמתית וערכית וזה אפילו חזק יותר כשאתה מכיר את האדם שאתה מציל. אחרי שחילצתי את הפצועים חזרתי לגזרה שלי, גם שם התמודדנו עם ירי טילים והרוגים. היום הזה מילא אותי בתחושות מעורבות של עצב ואובדן על מיטב שוטרינו שנפלו בקרב בהגנה על הבית, לצד גאווה גדולה על תפקוד המשטרה באירוע הזה והזכות להציל חיים".

סנ"צ אביחי כהן

מה המסקנות שחשוב לך שיישארו מהאירוע הזה?

"אין ספק שהאירוע הזה מחדד את עוצמת המשטרה כארגון, את היכולות שלה ואת המסירות של השוטרים, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשגרה המשטרה לא זוכה להערכה שמגיעה לה וזה משהו שיהיו חייבים לתקן . המעמד, ההכרה והתגמול של משטרת ישראל חייבים להשתנות לטובה ביום שאחרי ואני מאמין שכך יהיה".