מאז מבצע "שומר החומות" וביתר שאת בשבועות האחרונים, מתגברת בקרב רבים מתושבי באר שבע והסביבה תחושת איבוד המשילות. פושעים אינם מפחדים כבר להוסיף על מכת הפרוטקשן לבעלי עסקים ובתים באזור גם ירי, שוד ואפילו פגיעות והטרדות מיניות של תושבות. אוזלת היד בטיפול בעניין הביאה, בימים אלה, להקמת כמה התארגנויות אזרחיות להגנה על תושבים, אפילו אקטיבית.

אלמוג כהן הוא אחד מראשי "הוועד להצלת הנגב", וסבור שהתוצאה עכשיו היא של מדיניות רבת שנים: "אנחנו חושבים שאת פירות הבוסר שאנו טועמים עכשיו, אבותינו הראשונים כבר נטעו. זאת אומרת שמבחינתנו זהו מחדל שהולך הרבה שנים לאחור, לא משהו שהוא מהיום או מאתמול. פשוט, אנחנו בתקופתנו 'זכינו' לקטוף את פירות הבוסר האלה. הפעילות שלנו עוסקת ברמה החוץ פרלמנטרית, בצורה וולונטרית (כולם אצלנו פעילים בהתנדבות), אם צריך סיוע בשטח, למשל כמו ההפגנה שהייתה במבצע 'שומר החומות' בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון מול המפגינים נגד המדינה וחיילי צה"ל; אנחנו אלה שהיינו שמה והוצאנו את האנשים לרחובות. מה שקורה כאן בעצם זה לדעתנו תחילתה של אינתיפאדה. רוב הבדואים רוצים לחיות חיים נורמליים ושלווים. יש מיעוט קיצוני אלים וקולני, שבעצם מאפיל על כולם, ופוגם במרקם החיים ובדו קיום שהיה כאן עד לא מזמן. ואנו חושבים שיש צורך שהנגב יועבר לאזור עדיפות לאומית ויטופל בהתאם ברמה המדינית; אין פה אירוע מקומי, יש פה אירוע לאומי, לדעתנו. ומה שקורה פה בנגב, ישליך על תל אביב, הרצליה, רמת גן, כפר סבא ופתח תקווה. אנחנו מבינים שחייב לעשות מעשה כאן ועכשיו. אנחנו מאבדים את שטחי המדינה, אם זה בהשתלטות בלתי חוקית, ואם זה למיליציות חמושות של בדואים שמוקמות כאן; ארגוני פשיעה שהתחילו כמשפחות פשע, והפכו לקרטלים ומיליציות, כולל הכל: פרוטקשן, סמים וכל מנעד העבירות החמורות שיכול להיות. זה מתחיל בדברים הפשוטים של החיים, של שינה; לדעתי מחצית מהנשים בבאר שבע ישנות עם כלי הגנה, אם זה גז פלפל, אם זה סכין, אם זה אקדח פלפל. זה הבייס. כשהן יוצאות מהבית, אז הן מפחדות לעשות הליכה וג'וגינג, דברים אלמנטריים ופשוטים שתושבי המרכז כן עושים ויכולים לעשות, ופה אי אפשר לעשותם. וזו בדיוק המהות של טרור, שלא צריך לפעול, אלא להפחיד; טרור זה בעצם פחד ואימה. וזה מה שקורה היום. יש לנו כמה דרישות מהממשלה; הראשונה היא איסוף הנשק הבלתי חוקי מהיישובים הבדואים, שאגב הבדואים סובלים מזה לא פחות מאיתנו. הנקודה השנייה היא עונשי מינימום על עבירות מסוג פשע; במחקרים שערכנו, הבנו שיש איזושהי בעיה של דלת מסתובבת. זאת אומרת שאנשים נעצרים, ואחרי שעה משוחררים. בסוף, הכל זה רווח מול הפסד; אם היום אני פורץ לבית, ויודע שאיעצר ואשוחרר אחרי חודש, אז זה משתלם לפרוץ לבית, אין מה לעשות. כנ"ל לגבי פריצות לכלי רכב והטרדות מיניות. השופטים מקלים, מפוחדים או משוחדים, אחד מהשלושה האלה. הדרישה השלישית שלנו היא שילוש כוח האדם במחוז דרום של המשטרה; לפי מחקר שלנו, במחוז דרום יש שליש מכוח האדם פר 10,000 נפש לעומת מחוז תל אביב, זאת אומרת שתושבי הנגב גם בזה שווים פחות".

צילום: באדיבות דוברות המשטרה

ההתארגנות האזרחית הטרייה ביותר היא זו של מיכאל לב, שיזם את הקמתן של יותר מ-50 קבוצות "ווטס-אפ" לסיוע במצוקה, עם מעל 12 אלף חברים, ומדגיש: "אתה שולח מיקום, ואנחנו מבינים שאתה בצרה, ומגיעים אליך. הקמתי את הקבוצות לפני כשבוע בלבד, ויש לנו כבר גם מעל 13 אלף איש בדף ה'פייסבוק'. לא היה טריגר אחד שגרם לי לפתוח את הקבוצות; יש כאן המון טריגרים; כל יום אנחנו שומעים על איזה מקרה של נערה שהוטרדה או בחורה שהלכה ברחוב, וסליחה על הביטוי קיבלה כאפה בתחת או ילד שחבורה של בני מיעוטים גנבו לו טלפון מהיד, המון המון דברים, והכל הצטבר למקום אחד. חוץ מזה, יש לי שלוש בנות, שאני מאוד מאוד פוחד עליהן. הגדולה שלי היא בת שש, אבל אם נחכה 10 שנים שהיא תגיע לגיל הנעורים, היא כנראה לא תוכל ללכת ברחוב בכלל, אפילו לא למכולת".

איך אתה מסביר את מה שקורה?

"קודם כל, בהפקרות של עשרות שנים מצד העירייה והממשלה. אין לי דרך לפנות לממשלה. המקסימום שאני יכול להגיע אליו זה ראש העירייה שלי. אז מבחינתי, האשמה כאן היא גם שלו, שהוא לא התריע לממשלה שהפשע פה הולך וגדל ורק תופח. וכל מקרה יותר מזעזע מקודמו".

ולב נותן מספר דוגמאות: "היה את המקרה עם הבחורה מהסטודיו לציפורניים. היא ישבה בסטודיו, הגיע אליה בחור בן מיעוטים, פתח את הדלת, ביקש להיכנס, הטריד אותה מינית, וניסה לגעת בה. היא בסופו של דבר השתלטה על המצב, העיפה אותו, נעלה את הדלת במהירות, הלכה למשטרה, התלוננה, יצאה לסופר בערב, חזרה, ואותו בחור חיכה לה מתחת לבניין שלה, ותפס לה את החזה בצורה אגרסיבית (השאיר לה סימנים כחולים). וכל זה כשהיא התלוננה בבוקר, ולא עשו עם זה שום דבר. היא ממש לא הכירה את הבחור, שהסתובב בשכונה וחיפש את מי להטריד. הייתה גם בחורה שאני במקרה מכיר מהשכונה שלי, שהלכה ברחוב מחוץ ל'פורום', עבר רכב מלא עם בני מיעוטים, התקרב לעבר המדרכה, נתן לה סטירה על הישבן, והמשיך להתקדם. היה גם נער בן 15 שעשה הליכה, ויצאו מרכב בני מיעוטים, ופשוט גנבו לו את הטלפון מהיד. וכמובן הייתה גם הזקנה שסגן ראש העירייה שלנו (שמעון טובול) במקרה היה שם באזור והציל אותה משוד אחרי שיצאה מכיוון בנק 'הפועלים' בקניון 'אביה'".

ומה אתה יכול לעשות, בעצם?

"דבר ראשון, אני מגיע למקום האירוע. בזמן שאני בדרך למקום, אני מתקשר לאותה גברת, נערה או איש מבוגר, ומוודא שהם באמת במצוקה. וזה לא רק אני, אנחנו המון המון (קרוב ל-4,000) אזרחים ומתנדבים טובים שרוצים בסופו של דבר שיהיה כאן שקט בעיר הזאת. אני יכול להגיד לך שבאשר לאותה בחורה שהוטרדה ביום חמישי שעבר, תוך ארבע או חמש דקות היו אצלה קרוב ל-20 פעילים שלנו. אנחנו מגיעים ומגינים על הבן אדם. אם הוא רוצה ללכת להתלונן, אנחנו לוקחים אותו איתנו לתחנה; כמובן, אנחנו לא יכולים לכפות עליו ללכת ולהתלונן, כן? ואחר כך אנחנו רואים שהוא בסופו של דבר הגיע למקום מבטחים: לבית של ההורים או שלו, לאן שהוא רוצה, אנחנו לא כופים עליו שום דבר. אנחנו באים לתת מענה לאנשים שהם בצרה".

אבל אתה לא יכול לעצור מישהו…

"אין לי סמכות לעצור אף אחד, אין לי סמכות לשלוף נשק ולאיים על מישהו. אנחנו גם לא שם, אנחנו לא מחפשים את האלימות. אני מכיר את החשש של המשטרה, שצריכה להיות רגועה, כי כמו שאמרתי, ברגע שאנחנו בדרך לאירוע אנחנו אוטומטית מטלפנים ל-100, ומזעיקים את הניידות".

אז אתם בעצם המשמר האזרחי המודרני.

"גם היום יש משמר אזרחי, אבל הוא במיעוט מאוד מאוד גדול; אנשים כבר איבדו את המוטיבציה שלהם. ואגיד לך למה, כי זה סוג של דלת מסתובבת כזאת; ברגע ששוטר עוצר עבריין, בית המשפט משחרר אותו, וככה זה ממשיך. אנחנו לא מתגברים את גורמי החוק, כארגון מוצהר; אנחנו בסופו של דבר, כמו שציינתי, אזרחים טובים, שרוצים שהעתיד פה יהיה הרבה יותר שקט וטוב. אנחנו כרגע בסוג של הארלם משנות ה-80. אני בטוח שהמשטרה עושה המון מאמצים, ומנסים, ואנחנו רואים באמת שהגבירו את הכוחות, אבל האזרחים שלנו, תושבי העיר, עדיין לא בטוחים. אני יכול להגיד לך שעם רוב התושבים שהיו להם מקרים אני שומר על קשר ומוודא שהם במצב טוב, ושהחשש קצת הוסר. ואולי טיפה אם יכולנו לגעת בתחושת הביטחון, להרים להם אותה, אז אני עושה את זה בשמחה. רובם אגב, אומרים שהם היו מעדיפים לפנות אלינו מאשר למשטרה, כי למשטרה לוקח חצי שעה או 40 דקות להגיע, ואנחנו מגיעים תוך דקות ספורות, שתיים או שלוש דקות. אז פה אני באמת חושב שמשטרת ישראל צריכה להכניס עוד שוטרים, לפחות עוד 3,000, 4,000 שוטרים, לבאר שבע. ואם הם באמת לא יכולים וזה קצת גדול עליהם, לבוא לממשלה, להוריד את הכובע, ולהגיד: 'סליחה, זה גדול עלינו. בוא נכניס רגע את הצבא לכמה חודשים. בוא נכניס יחידות מג"ב. בוא נעשה משהו כדי להחזיר לתושבים את הביטחון שלהם'".

והוא מוסיף: "זה גם מחייב שינוי חקיקה ולהחליף את השופטים בבית המשפט שלנו, שהבעיה שלנו מתחילה ונגמרת שם. צריך לתת לשופטים מחוץ לאזור לשפוט עצורים. או שתתנו עונשי מינימום הקבועים בחוק למען יראו וייראו, לפחות בשנה שנתיים הקרובות. צריך לעשות כאן סוף לפשיעה, להכניס לפה יחידות מג"ב. אם אין את האופציה הזאת, תכניסו לכאן לוחמים של יחידות יס"מ בשכר. ראש העירייה רוביק דנילוביץ', נתן איזשהו רעיון שאני קצת שדרגתי אותו: הוא רצה להביא לפה לוחמים ששירתו ביחידות קרביות ולתת להם שכר טוב. אישרו את הכל, אבל הממשלה אמרה שאת מענק השחרור של עבודה מועדפת הם לא יקבלו. אז אמרתי לו: 'או קיי, אני בתור אזרח משלם בארנונה גם אגרת ביטחון. בוא תוסיף עוד שניים שלושה שקלים לאגרה הזאת, ואתה תיתן את המענקים. אחרי חצי שנה שהוא עובד אצלך, תן לו מענק 10,000 שקלים. שניים שלושה שקלים כפול 224 אלף תושבים, ויש לך חצי מיליון שקלים ביד בחודש. אתה גם תצא יותר טוב'. אנחנו מהצד שלנו נמשיך לעשות את הרעש, לקום ולהגן על תושבים ולעשות את כל מה שאנחנו עושים עד היום, גם אם יקראו לנו 'מיליציה'; זה לא מעניין אותנו".

גוף אזרחי חדש שהוקם בחודשים האחרונים הוא "הפורום לקידום הנגב". אחת מראשי הפורום היא חברת מועצת העיר באר שבע לשעבר, אורטל פרלמן-שמואלי: "המטרה שלנו היא לקדם את כל נושא הנגב, גם ביטחון אישי, גם חינוך וגם בריאות. אלה העניינים, שחרטנו על דגלנו. ועכשיו לצערי, מה שתופס את עיקר הפוקוס זה נושא הביטחון האישי. 'הפורום' אומנם הוקם רק בחודש האחרון, אבל יחד עם זאת כל אחד מאיתנו פעל בפני עצמו במסגרות שונות, והחלטנו להתאחד לצורך קידום הנושאים. לצערי, בשנים האחרונות, יש היחלשות בכל נושא ההרתעה, גם אצל השוטרים. לדעתי, רואים את זה גם בהיחלשות ההרתעה של חיילי צה"ל וגם בהיחלשות ההרתעה של המשטרה; ולדעתי, יש קשר בין הדברים. עכשיו, יש כאן אנשים שצריכים לעשות בדק בית, גם ראשי המשטרה, לא הש.ג, לא שוטר המקוף הפשוט, אלא ראשי המשטרה ובית המשפט; לא ייתכן ש-130 עצורים של מבצע 'שומר החומות' משוחררים לביתם. ובעצם כשהאנשים האלה משוחררים, זו סכנה מיידית לשלומם של תושבי הנגב, כי אנשים פה צריכים לקחת אחריות; אם שופט ישחרר אדם שאחר כך עושה פשע, השופט הזה צריך לקחת אחריות, וצריך לבקר אותו. וזה שלא ניתן לגעת בשופטים, זה משהו שחייב להשתנות במדינת ישראל".

פרלמן שמואלי וג'ולי קייט מראשי הפורום. צילום: גיל דוד

מ"הפורום" נמסר, שמפקד מחוז דרום במשטרה ניצב פרץ עמר, מפקד מרחב נגב במשטרה תת ניצב נחשון נגלר וקצינים בכירים נוספים נפגשו, ביום ראשון השבוע, עם כמה מראשי הארגון: פרלמן-שמואלי, חברת מועצת מיתר ג'ולי קייט, ניר גל (יו"ר ועד שכונת "כלניות" ומהנדס בקמ"ג), איציק דהן (יו"ר ועד ארגון מורי הנהיגה וחבר פורום ההורים הארצי) וברק דביר (מזכ"ל אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן גוריון). בישיבה סוכם על הידוק שיתוף הפעולה בין המשטרה ל"פורום לקידום הנגב". כחלק מפעילות זו, תקדם משטרת המחוז את גיוסם של תושבים המעוניינים להתנדב במשטרה, במסגרות המשמר האזרחי בנגב, כך שתקופת הגיוס שלהם תקוצר משמעותית.

רוביק דנילוביץ', ראש העיר באר שבע אומר: "המדינה הזניחה לאורך השנים את הטיפול בבעיית הפשיעה בנגב ואפשרה את חוסר המשילות. אבל זו לא העת לחפש אשמים, אלא לחפש ולמצוא פתרונות. כששוגר הטיל הראשון לעוטף עזה, זלזלו המומחים שהטילים לא יגיעו לבאר שבע, לא לאשדוד, לא לראשון לציון, ולא לתל אביב. הפשיעה היא פשיעה היא פשיעה! אין לה גבולות. מדינה ריבונית שמאבדת את ההרתעה שלה מובילה לאנרכיה. אנרכיה לכולם, ליהודים ולא יהודים. זה צריך להיות אינטרס משותף של כולנו.
הרוב המכריע של תושבי הנגב, יהודים ולא יהודים רוצים לחיות כאן בנגב ביחד, בשקט ובביטחון. אבל קבוצה של אנשים (שהלכה וגדלה הודות לאוזלת היד והיעדר טיפול של המדינה) קוראת תיגר על הרצון והשאיפה שלנו.
על אף הכוונות הטובות של האזרחים הטובים שלנו שרוצים לסייע, רוצים להתנדב, רוצים לעזור, אין תחליף למשטרה חזקה. לאורך שנים המשטרה לא קיבלה את התקנים שהיא צריכה ולא גייסה אנשים חדשים כפי שהיא צריכה. האחריות חלה גם על הפרקליטות ובתי המשפט. אין הרתעה, אין ענישה חזקה.
הממשלה צריכה להכניס את השב"כ למשימה, לחזק את המשטרה על ידי הוספת אלפי תקנים והקמת תחנות בישובים בנגב. המדינה צריכה לחוקק עונשי מינימום ובתי המשפט צריכים להחמיר בענישה.
העירייה גם היא תפעל להרחיב את הטיפול בנושא הביטחון האישי והסדר הציבורי: תגבור כוחות, הפעלת אמצעים דיגיטליים, גיוס מתנדבים ('משמר השכונה') ופריסת עמדות שיטור עירוני ברחבי העיר.
המדינה פחדה עד היום לעסוק בהסדרה של ההתיישבות הבדואית בנגב. הגיע הזמן לקבל החלטות: משילות, מיגור הפשיעה והסדרה.
הממשלה, הרשויות מקומיות, המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, כולנו צריכים לשתף פעולה ולפעול מהר ובנחישות. פעולות ומעשים נחושים שיובילו למציאות חדשה. זה הנגב שלנו זו המדינה שלנו".

רוביק דנילוביץ' | צילום: באדיבות עיריית באר שבע

ראש מועצת עומר פיני בדש, מתריע בנושא כבר שלושה עשורים: "תמיד אמרתי שמטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח, ושזה יהיה הר געש שיתפוצץ יום אחד. והוא התפוצץ ב'שומר החומות' ועכשיו. אני מאוד מקווה שההחלטה של הממשלה ביום ראשון השבוע, להכניס את השב"כ וכל גופי האכיפה למיניהם, מס הכנסה ומע"מ וכל אלה לעבודה משותפת, תשפר את המצב, כי היום הבדואים עצמם משוועים לכל המהלך הזה; הם רוצים שב"כ, משטרה, הכל, אבל זה לא יכול להצליח בלי שתהיה חקיקה משלימה של שינוי חוק המעצרים ועונשי מינימום; היום זה מגוחך, אתה יודע. היום כולם הולכים הביתה, ופשוט הפשע משתלם. אין ענישה, אין הרתעה, זו הבעיה היום".

גם אתה חושב שחלק מהבעיה היא בבתי המשפט?

"הגעתי למסקנה שהשופטים מפוחדים; אין לי הסבר אחר לכל פסקי הדין המגוחכים והענישה המגוחכת. או שהם מפחדים או שמשהו השתבש להם בראש. לא יכול להיות שתופסים רכב גנוב עם כלי נשק בפנים, ואחרי זה הולכים למעצר בית באותו יום. זה לא הגיוני. לכן אנחנו מדברים על שינוי חוק המעצרים. דיברתי כבר עם שר המשפטים (גדעון סער) על העניין הזה, שאם תופסים מישהו עם נשק או שהוא ירה בנשק, מעצר עד תום ההליכים. זהו, אין יותר מעצר בית. השר אמר שכל נושא שינוי חוק המעצרים והענישה המינימלית הוא בעבודה כרגע. ברגע שתהיה ענישה, תהיה הרתעה; היום ברגע שהחבר'ה עם הסמים נתפסים עם 300 קילו סמים, והבחור בן 20 או 18, ואין לו עבר פלילי, הוא מקבל עבודות שירות. ובתפיסה הבאה זה כבר אח שלו. מלבד הענישה, צריכה להיות גם מלחמה כלכלית; כל הכלכלה שם היא כלכלה שחורה. כמו שאת אל קפונה בסוף, עם כל הרציחות, חיסלו כלכלית, פה צריך להיות אותו דבר. לא יכול להיות שאתה רואה צעירים בני 20, 23 נוסעים עם מכוניות של מיליון וחצי שקלים, ואף אחד לא שואל אותם מאיפה הכסף. ברגע שילד רואה שכן שלו נוסע עם מכונית כזו וחי כמו מלך, ואותו ילד עובד בשביל 5,000 שקלים בחודש, הוא לא ימשיך יותר לעבוד בשביל 5,000 שקלים, ויצטרף אליו. ולכן, צריך פה מהלך גדול, השקעה בתשתיות, השקעה בחינוך, לא רק ענישה, כי המשטרה הפכה להיות שק חבטות, והיא לא אמורה להיות כזו. היום המשטרה קטנה על היקף וסוג הפשיעה בנגב. חייבים להכניס פלוגת מג"ב לתל שבע למשל, ולעשות סדר. הם יורים ופוגעים בכולם. אגב, שר האוצר תקצב תוספת של 1,100 שוטרים למגזר. עכשיו שתבין, עד שחבר'ה כאלה נכנסים לעבודה זה שנה; צריך לגייס אותם, והם צריכים לעבור קורס שוטרים של שבעה שמונה חודשים וכו' וכו', כך שזה תהליך של שנה. מה עושים בשנה הזאת? לכן, השב"כ נכנס. הצבא לא אמור להיכנס ליישובים. הצבא אמור, ויש תוכנית שאני מכיר אותה, כמו שקרה ב'שומר החומות', שהכבישים היו חסומים והיו פשע וירי וכו', הצבא ישלוט בצירים, וישמור עליהם פתוחים. זה יהיה תפקידו, ולא המשטרה, כי אין לה כוחות לצורך העניין".