היא הגיעה למרפאה הכירורגית הקטנה, שרק נפתחה בבאר שבע, בתור עובדת זמנית, ו-34 שנה אחרי שהתקבלה לעבודה כמזכירה, מובילה רוחמה אלחיאני את בית החולים "אסותא" בבאר שבע, שבעוד כשלוש שנים, יעבור למשכנו החדש.

אלחיאני, ילידת בירת הנגב, אם לשלושה וסבתא לארבעה, מסבירה שלשאלת רבים ממכריה, מדוע היא נשארת כל כך הרבה שנים באותו מקום עבודה, היא משיבה שמצאה במקום בית: "באתי לכאן בגיל מאוד צעיר, כשרק סיימתי את הלימודים שלי בסמינר למורות, והגעתי באמת לעבודה זמנית, עד שאמצא מקום בהוראה; כוונתי הייתה להיות מורה לחינוך מיוחד, וראיתי בזה סוג של שליחות. אולם, המקום הזה נעשה בסופו של דבר הבית שלי, בית שהוא כל הזמן מתפתח; המקום שאני נמצאת בו עכשיו לא דומה בכלל למקום שהתחלתי לעבוד בו. ובשנים האחרונות, החלום שלי והרצון שלי זה באמת שיהיה למקום המדהים הזה, שנותן טיפולים לכל כך הרבה אנשים שצריכים אותם, בית חדש. והבית החדש הזה דורש הרבה מאוד זמן ומשאבים וכוח. ומבחינתי, זה חלום שהתגשם, ולעצמי אמרתי שאם וכאשר זה ייצא לפועל, אז זה יהיה הדבר שייקח אותי עוד כמה שנים קדימה עם בית החולים, ולהמשיך להיות פה בעצם. בסך הכל, גדלתי כאן כל החיים שלי; לא עזבתי את הנגב מעולם, ואפילו את השירות הצבאי שלי ואת הלימודים העברתי פה. גם המשפחה שלי כאן, המשפחה המורחבת שלי, ואנחנו תושבי הנגב. וגם הילדים שלי לשמחתי, בחרו להתיישב כאן בנגב".

אלחיאני מדגישה שאומנם לא מדובר בבית חולים ציבורי, ובכל זאת הם נותנים מענה גם בנושא אשפוזים: "אנחנו מאוד מוכוונים כירורגיה, ובצד של האשפוז יש לנו 14 מיטות אשפוז ועוד מיטות של אשפוז יום. בסך הכל, אנו עושים עכשיו בחודש קצת יותר מאלף ניתוחים, בין היתר גינקולוגיים, אורתופדיים, אורולוגיים, כירורגיה כללית, כירורגיית שד, כירורגיית ילדים, ניתוחי עיניים, אף אוזן גרון וכלי דם. וכשאני מסתכלת על המצוקות שיש מסביב, אני מרוצה מהיכולת שלנו לתרום גם לפתיחה של שירותים חדשים וגם באמת לתת טיפול שהוא בסטנדרט אחר ממה שאנחנו מכירים כאן בסביבה, גם בגלל המגוון וגם בגלל האופי של השירות שאנו נותנים פה. אנחנו כל הזמן זמינים; במרבית השירותים של 'אסותא' יש אפשרות לתת מענה תוך שמונה ימים; זה לא משהו שהמערכת כאן מכירה ויודעת. וגם כשאנו מסתכלים על איזה שירות נפתח פה (השירות הבא בתור), תמיד נסתכל מה חסר כאן, שמתכתב עם הפעילות שלנו, ובעצם זה יהיה הדבר הבא בתור שאפתח. וכששואלים אותי איך יש לי כוח כל הזמן להמשיך באותה אנרגיה, אז אני אומרת: 'כשאתה באמת, בצניעות, מצליח לעזור כל כך בקלות לכל כך הרבה אנשים שצריכים אותך, זה נותן הרבה אנרגיה. וכשהסביבה שלך זה אנשים טובים שמכוונים מאוד נכון, מאוד טוב, לשליחות הזאת, אז זה ממש כיף'. באמת, עם כל הקושי, זה ממש כיף להיות פה".

מה הנגב צריך כדי לקבל טיפול טוב יותר?

"קודם כל, חייב להיות כאן עוד בית חולים ציבורי. אנחנו בית חולים פרטי שאומנם הפעילות שלנו ב-80 ומשהו אחוזים היא ציבורית לגמרי, אבל עדיין בית חולים פרטי. ב'אסותא' המטופל מגיע ולא מוציא שקל מכיסו, אבל מקבל שירות בסטנדרט פרטי לחלוטין, בוחר את הרופא, וברוב המקרים הוא גם בוחר את הזמן שהוא יעשה את הפעולה, מגיע למקום נקי וכדומה. חייב להיות פה עוד בית חולים. חייבת להיות תחרות ל'סורוקה'. לא משנה מי יהיה הגורם שיפעיל את בית החולים, 'סורוקה' שהוא בית חולים על שבאמת עמוס ונותן שירות מאוד מגוון, לא יכול לתת מענה לכל הצרכים של הנגב. וגם אם כן, אז עדיין מגיע לנו שתהיה אלטרנטיבה, ושלא תהיה רק אלטרנטיבה אחת, שנוכל לבחור; בדיוק כמו לכל תושבי הארץ, כולל תושבי הצפון שגם להם יש את יכולת הבחירה בין כמה בתי חולים".

צילום: באדיבות אסותא

ולמנהלת "אסותא" באר שבע יש גם מה לומר על המחסור במכשור ותשתיות רפואיות וגם בכוח אדם: "כל הדוחות מראים שיש פערים מאוד גדולים בין מה שאתה צריך לאנשי הצוות שמאיישים, רופאים ואחיות. ובחלק מהמקצועות יש גם חוסר מאוד מאוד גדול, בטח לגבי פערים רפואיים של כל הארץ שסובלים ממחסור מסוים, ואז הדרום באופן מיוחד סובל מפערים יותר גדולים. לפעמים יש לך מכונה, אבל אין לך מי שיפעיל אותה. בהרבה מהמקרים האלה, 'אסותא' מציעה למדינה עזרה; עכשיו, אנחנו נאבקים בעניין בית החולים החדש: 'תנו לנו להפעיל IVF' (הפריה חוץ גופית). במדינת ישראל יש פריסה של 26 מכוני IVF, ובנגב שזה 60 אחוזים משטחה של מדינת ישראל, יש רק מכון אחד, ורק ב'סורוקה', רק ציבורי. אז אם אתה רוצה לבחור פה בנגב, אתה לא יכול; או שאתה הולך ל'סורוקה' או שתיסע לך למרכז, לצפון או לירושלים. בכל מקום, חוץ מאשר בנגב, יש לך כמה מכוני IVF. וכשאנחנו באים ואומרים: 'תנו לנו, אנו רוצים, אל תתנו כסף, אנחנו רוצים להקים את המכון, אנו רוצים להיות האלטרנטיבה', אז זה לא קורה. אנחנו לא מקבלים את האישור לזה".

למה זה לא קורה?

"אני חושבת שזה עניין של תקציבים ותפישה (לא נכונה). ברור שהנגב מופלה לרעה, ואנו לא כמו אזרחי המרכז. אנחנו בעצם עושים ביטוחים משלימים, ובגלל שחסרים כאן שירותים, אז אנו מממנים את תושבי המרכז, שגם ככה יש להם הרבה אלטרנטיבות"…

אלחיאני מדגישה שהיא לא רק מציגה את הבעיה אלא גם את הפיתרון: "אנחנו מוכנים כבר עכשיו לעשות משהו בעניין, ולא אומרים שאנו רוצים לחכות למבנה החדש. אם המדינה תיתן לנו, נספק את השירותים שנוכל. ביקשנו מהמדינה גם את היכולת להפעיל מכון IVF (ויש לנו את היכולת) וגם מכשירים מתקדמים אחרים. המדינה פשוט צריכה לאשר לנו את זה; לא לקנות לנו, לא לממן לנו, פשוט רק לאשר לנו. אנחנו מפעילים ניידת MRI, ובזכות הניידת הזאת נעשות כיום בדיקות שעד שלא התחלנו להפעיל אותה, זה היה שירות שלא ניתן בנגב. אם אין בנגב שום ספק שעושה MRI של השד, אנחנו נהיה הספק שעושה MRI של שד. ואנו מביאים את הבדיקות האלה גם לדימונה וגם לאילת, וגם מגיעים אלינו מכל רחבי הדרום, כדי לקבל את הבדיקה הזאת בזמינות טובה. אותו דבר, אנחנו עושים עכשיו בדיקות של פרוסטטה (ערמונית); ברגע שקנינו מכשיר חדש ואושר לנו לפתוח את השירות הזה, אז אנו נותנים את השירות. וכשאנחנו פותחים שירות, אז נעשה גם את כל ההשלמות הנחוצות לאותו שירות. וכך, כמה חודשים בלבד אחרי שהתאפשר לנו לתת את שירות ה- MRI פרוסטטה, קנינו טכנולוגיה חדשה. והיום, אנו עושים סגירת מעגל מול מטופלים שיש להם ממצא בפרוסטטה המתגלה באמצעות ה- MRI. אז בטכנולוגיה שמאפשרת לנו לסמן בדיוק את המקום ב- MRI, אנחנו לוקחים ביופסיה מונחית MRI באמצעות מכשיר אולטרה-סאונד מתקדם, ובעצם יכולים לסגור באופן ודאי את הגידול. זו בדיקה מצילת חיים".

מה לגבי העומס בבתי החולים, זה מגיע גם אליכם?

"אין כמעט שום דבר שנכנס דחוף, הכל כאן מוזמן, ואנחנו מנהלים הכל עם יומן מאוד מאוד מסודר. יש ימים עמוסים, אני לא אומרת שלא, אבל אנו מווסתים את העבודה. למשל, הניידת שלנו וה-CT שלנו עובדים 24/7. אז אתה מנצל את העבודה ככה שלכל אחד יש את הזמן שלו. כמו שאמרתי, 80 אחוזים מהפעילות שלנו היא מביטוחי בריאות; או סל הבריאות או השב"ן (שירותי בריאות נוספים). רוב השירותים שאנחנו נותנים פה הם שירותי סל, שחולים לא משלמים עליהם; הם באים, עוברים ניתוח, ומקבלים מנתח. בסך הכל, זה שאנחנו פה מאפשר שמירה של כוח אדם רפואי איכותי כאן בנגב, כי יש לרופא איפה להתפרנס אחרי הצהריים, איפה לסגור מעגלים של טיפול של חולים שבאים מהקהילה, ולתת זמינות מאוד טובה למטופלים, ולהרגיש שיש לו יכולת וזמן לדבר איתם ולעשות את זה באמת באיזה סוג של נוחות".

מנהלת "אסותא" באר שבע מציינת, שהיא איננה יכולה לומר שכל מי שצריך את השירותים של בית החולים אכן מגיע אליו: "אני מאמינה שלא כולם יודעים שהם יכולים להגיע אלינו. ואני יכולה להגיד לך שזה תלוי בהסכמים; יש מבטחים שבוחרים לשלוח את המטופלים שלהם אלינו, ויש כאלה שלא. יש להם עניין עסקי. יש בחירות של מבטחים שלא לשלוח לכאן את המטופלים שלהם, לפחות לא לכל הבדיקות. עם קופת החולים 'מכבי' יש לנו הסדר לגבי הכל, ועם מבטחים אחרים, לפי רצונם הם מפנים את החולים אלינו".

כמה מיטות אשפוז יהיו לכם בבית החולים החדש?

"כרגע, לפי המדינה, יהיו לנו רק 14 מיטות אשפוז, ממש כמו שיש לנו היום; זה שחסרות כל כך הרבה מיטות בנגב, זה לא משהו שמשכנע את המדינה לתת לנו להפעיל עוד מיטות אשפוז. הם עדיין לא רוצים להגדיל את מספר המיטות שלנו; זה עוד משהו שאנו כרגע מטפלים בו. אנחנו מבקשים עוד 24 מיטות, כדי שאפשר יהיה באמת להפעיל את חדרי הניתוח שלנו בצורה מלאה".

הדמית בית החולים החדש. באדיבות מושלי-אלדר אדריכלים

ולסיום, מתארת אלחיאני את מה שאמור להתקיים במבנה העתידי של "אסותא" באר שבע: "מה שאנחנו הולכים לעשות בבית החולים החדש זה קודם כל כמובן להעתיק את כל תחום הכירורגיה אל המבנה החדש של בית החולים; אנו בונים כעת חדרי ניתוח, שיהיו יותר גדולים, יותר משוכללים. יש לנו קומה של דימות, שבה אנחנו מרכזים את מכוני הדימות שלנו, שזה אולטרה-סאונד ו- MRI ו-CT. גם מכון רנטגן שאין לנו כרגע במבנה הנוכחי, אנו נפתח שם. בקיצור, הכל יהיה יותר גדול, יותר מרווח. ומה שצריך להיות ממוגן, גם יהיה ממוגן; זה אומר שאם היום יש מבצע בעזה, ואנחנו לא יכולים להפעיל את בית החולים במבנה הלא ממוגן שלנו, אז בבית החולים החדש המכונים הקריטיים (חדרי ניתוח, התאוששות, בנק דם וכדומה) יהיו ממוגנים נגד טילים. זה יאפשר לנו רצף של טיפול, ואולי אפילו אם המדינה תצטרך אותנו, אז אנו נהיה שם כדי לעזור לה. המכונים והמרפאות שיש לנו כיום יהיו קצת יותר גדולים ויותר משוכללים. היינו רוצים לסייע ליותר אנשים; תשמע, יש לנו כוונות ורצון וגם יש לנו רזרבה של שטח שאנחנו שומרים אותו לצורך העניין הזה. היינו רוצים לעשות יותר, ואם המדינה תאפשר לנו, אנו נשמח לעשות את זה".