כבר מעל עשור שמסעדת כרמים נמצאת בחזית הקולינריה בבאר שבע. המסעדה, שהכניסה את המושג "מסעדת שף" לז'רגון במקומי הפכה עם השנים למסעדה מצליחה שמשלבת קולינריה, יין אבל גם הרבה מעבר. כבר מתחילת הדרך, כרמים חרטה על דגלה את המושג קהילה, רצתה לחבר את הקולינריה לתרבות המקומית ובעיקר ליצור קהילה. אחרי אירועי השבעה באוקטובר, גם במסעדה, כמו כל עם ישראל, היו בהלם והחליטו לתת בחזרה לקהילה. אם זה לחיילים ולכוחות הביטחון, אם זה למפונים בבתי המלון ואם זה ליוצרים מקומיים שגם הם נפגעו מהמלחמה. אל המלחמה וההתגייסות של כרמים עוד נחזור, אבל אחד האירועים שמדגימים יותר מכל את עניין הקהילה הוא אירוע כרמים של ידע, סדרת ההרצאות אקדמיה ואוכל שמתקיימות במסעדה פעמיים בחודש בשיתוף עם דר' יעל סנה. סנה בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, היא מסוג האנשים שלא מפסיק ללמוד אף פעם: "יש לי דוקטורט בפסיכולוגיה ואני לומדת עכשיו תואר שני שני ורוצה לעשות גם דוקטורט שני במחלקה ליישוב סכסוכים". דר' סנה גם היתה נשיאת הארגון הבינלאומי לאימון. הרעיון לסדרת ההרצאות הגיע משיחה קצרה שניהלה עם אודליה חכים, אחת מהבעלים של המסעדה: "באחד הימים במהלך הפסקה מהאוניברסיטה הגעתי לארוחת צהרים בכרמים. אני מגיעה הרבה ואני ואודליה התיידדנו. ואז אני והיא חשבנו על רעיון משותף של סדרת הרצאות חינמיות לקהילה. אני מאוד מאמינה שבכל סדר יום צריך להכניס משהו חברתי, לקהילה, אז חשבנו על מיזם שיהיה גם עבור הקהילה וגם עבור המקום. עלה רעיון לעשות הרצאה שלי וככה זה התחיל, לפני כמעט עשור. אמרתי שאביא מרצים מבן גוריון וככה התחלנו. אם אני לא טועה ההרצאה הראשונה היתה בנושא תקשורת והמרצה זוכר את זה עד היום. ההרצאה היתה הצלחה גדולה והגיעו המון אנשים. אז החלטנו להפיץ את זה באוניברסיטה ולשמחתי מיד המון אנשים הציעו את עצמם להרצאות, הכל בהתנדבות מלאה. גם לי מבחינה אישית חשוב לתת משהו לקהילה. אני חושבת שכל אדם, עסוק ככל שיהיה, ימצא את הזמן לתת מעצמו משהו עבור הקהילה וכך היה".

הרעיון פשוט, פעמיים בחודש מקיימים בחלק מהמסעדה הרצאה. ההרצאה היא חינמית ודורשת רק הרשמה מראש. ההרצאה לו מותנת בדבר, לא בהזמנת אוכל או שתיה. להפך, בזמן ההרצאה לא מגישים אוכל כדי לא להפריע בקו המחשבה: "אנחנו באמת נותנים את החופש לאנשים להגיע ולשמוע. אני רואה בזה הזדמנות שאומרת ששיח אחרי מפגש עושה משהו לאנשים, זה משהו לא פורמלי, ידידותי, ברוח של הקשבה אחרת וזה עושה המון. לרוב אנשים נשארים לאכול אחרי לדסקס על ההרצאה, אין מילים שיכולות לתאר את התחושות של האנשים אחרי ההרצאה. זו תרומה לקהילה לקבל איזשהו ידע מתחום שאתה לא מכיר, אתה מגיע להרצאה שיכולה לעניין אותך, להעשיר את הידע שלך. וזו התרומה שלנו לקהילה, הרצאות  חינמיות לאנשים. יש כל מיני הרצאות. השנה לדוגמה היו הרצאות בנושא המלחמה, בנימין סימנטוב העביר הרצאה על מלחמת יום כיפור. זה היה מעניין מאוד. יש הרצאות בנושאי פסיכולוגיה, בינה מלאכותית, ביולוגיה. יש נושאים של גיל ההתבגרות. ההרצאות מתקיימות גם בבאר שבע וגם ברחובות, יש המון קהל שמגיע, מגיע קהל רחב, אפילו בני נוער הגיעו ובני 60 ו70. אנשים באים לפי מגוון ההרצאות שמעניינות אותם. זו תרומה אדירה לקהילה, יש שיח וגיבוש, אנשים מכירים אנשים, גם כרמים תורמת ונתרמת, ברמה האישית לעשות משהו חברתי קהילתי הוא גורם לסיפוק בלתי רגיל. אתה יכול לפנות מהזמן שלך ולתת לאנשים להנות ולהעשיר את עצמם בתחומי ידע שונים כשלמעשה הקהלים מגוונים והסיפוק הוא אדיר. המרצים מגיעים לתת הרצאה בחינם כדי לתרום לקהילה ידע. הקהילה לא משלמת, היא באה לשמוע. זה להנגיש את האקדמיה לאנשים שמעוניינים להתפתח, לרכוש ידע בתחומים שונים. זה לא אקדמיה, זה תרבות, זה אוכל ויין, פתיחת ראש והנפש לכל מיני נושאים ותחומים. הרוח של המקום משרה אווירה מלבבת, אחרת, אנשים יכולים לשבת בהרצאה עם כוס יין, פותחים את הראש ויושבים, זה לא אולם הרצאות, האווירה קלילה ותרבותית".

כמובן שהחלה מלחמת חרבות ברזל מכורח הנסיבות סדרת ההרצאות הפסיקה, דר' סנה מודה שהימים הראשונים היו מאוד קשים וההלם היה גדול, אבל היא גם מספרת שבסופו של דבר ההרצאות חזרו בגלל הקהל, בגלל הדרישה והרצון לחזור ולצאת לבילוי, קצת אחר: "כשהתחילה המלחמה היתה עצירה כמובן ואחרי כמה זמן אנשים פשוט דרשו לחזור, הם רצו קצת בריחה מהמציאות בבילוי אחר, זה ממש חזר מהביקוש של האנשים. היום יש לנו תוכנית סגורה עד סוף יולי, הרצאות פעמיים בחודש. זה עושה משהו לאנשים כשהם נהנים ואחד הדברים שגורמים להנאה זה אוכל, יין וידע.  בעיניים שלי אין יותר טוב מזה".

עידן כהן אחד הבעלים במסעדה מסביר שכרמים היא בראש ובראשונה מוסד קולינרי, אבל פעילויות, כמו סדרת ההרצאות, הוא חלק מהערך הנוסף שרוצים במסעדה לתת ללקוחות: "אנחנו בראש ובראשונה מסעדה, קולינריה ויין אנחנו רוצים לתת במה ותרומה לקהילה. כרמים הפכה למוסד בעיר באר שבע ופוקדים את המסעדה בחודש קרוב ל10 אלף איש זו במה רצינית ואיכותית . יש לנו את סיפור חוזר במסעדה, ספרים מיד שנייה שניתן לרכוש וזה חוזר לקהילה. יש לנו גלריית אומנות של בית האומנים ויש לנו את ההרצאות. זה ערך מוסף במסעדה. אנחנו מוסד קולינרי  אבל רוצים לתת אקסטרה, אלה דברים שאנחנו מפרסמים בחוג שלנו, הלקוחות של המסעדה שרואים את התרומה לקהילה ומשתתפים בה. אנחנו מנסים לייצר תרבות, לדוגמה דיברנו יין מהרגע הראשון שהתחלנו והבאנו בשורה לבאר שבע שאנחנו שמחים לראות שזה התפתח היום. אנחנו מנסים לתת במה מקומית".

בכרמים גם למדו עם השנים להתמודד עם עצירות בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועים שקרו בשבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה: "אנחנו יודעים בתוכנו שאנחנו נאלץ לעצור את הפעילות פעם או פעמיים בשנה. יש לנו נוהל מלחמה ברגע שקורה משהו אנחנו יודעים איך לפעול. לא חשבתי כמו כולם שזה מה שיהיה. יותר מזה, חשבתי שאחרי הקורונה זה יהיה הטופ, לא יהיה משהו יותר גדול מזה. מגפה עולמית, כולם סגורים לא חשבנו בכלל שנגיע לסיטואציה הזו. זה הפתיע את כולם, כולנו היינו בהלם, זה נגע כמעט בכולם, אין אחד שזה לא נגע בו. מה שקרה היה נוראי, אי אפשר היה לקום בבוקר ולהגיד בואו נפתח את העסקים, המצפון, האווירה, מה שהיה במדינה, לא יכולנו לפתוח. היינו סגורים חודש ואחרי חודש הפתיחה הגיעה מהקהל, אנשים רצו לברוח קצת מהמציאות הקשה. באר שבע חזרה אחרונה".

אז מה עושים כשסוגרים?

"בישלנו לחיילים. את הסחורה שהיתה במסעדה תרמנו. אנחנו לא כשרים אז את הבישולים בישלנו בגני הצבי ובישלנו פשוט לחיילים. עשינו שבוע של תרומות. לקחנו צוות וכל פעם נסענו למקומות לעשות טוב על הלב, לבשל, מה שאנחנו יודעים לעשות. בהתחלה בישלנו לחיילים ולשוטרים, בישלנו לתחנת משטרה בשדרות, עשינו להם ארוחה גדולה, אחר כך עשינו ארוחה לחיילי מילואים של יחידת יהל"ם, היינו בשדה תימן ובישלנו שם. נסענו לבסיס נבטים ליחידה שהיתה שם, כל צוות המסעדות עשינו להם על האש ערב מאוד מושקע, הם היו אחרי לחימה ממושכת והוצאנו אותם מהשגרה. גם נסענו לים המלח עשינו סדנת עוגיות לילדים שפונו משדרות. יחד עם השף עשינו להם פעילות וזה היה אחד הדברים היותר מרגשים שעשינו, אתה רואה את הצורך של הילדים, של ההורים, לתת לילדים להתנתק. כשאתה מגיע לשם אתה רואה שזה כלוב של זהב. הם הכינו, אכלו וחזרו להיות ילדים לרגע. אתה רואה בהתחלה את החשש שלהם".

היה חשש לחזור?

"פתחנו את המסעדה בידיעה שקודם כל אנחנו בית אוכל וזו לא בושה לצאת לאכול, המוזיקה היתה נמוכה, לא חגגנו. רצינו לתת את המקום לאנשים לברוח קצת מהחדשות, לאכול. מגיעים לפה חטופים שחזרו, משפחות חטופים שנמצאים בעזה, כמעט כל שבוע אנחנו מארחים באחת המסעדות שלנו מישהו מהמשפחות".

בכרמים החליטו לתת במה ופתוח את המסעדה גם ליוצרים מקומיים, לאו דווקא קו ראשון במלחמה אבל כן יוצרים שנפגעו כלכלית מהמלחמה: "במסגרת זה שכרמים מייצרת לעצמה את התוצרת וקונה תוצרת שהיא רק מקומית החלטנו לעשות יריד מעצבים. הבאנו לפה גלריה יחד עם אורית פדידה אירחנו מעצבות תכשיטים, בגדים פרחים, פתחנו גלריה והיוצרים המקומיים פתחו פה ומכרו את התוצרת ו10 אחוז מההכנסות הלכו כתרומה לקיבוץ מפלסים. היו יומיים כאלה והיו יומיים מטורפים. היום אנחנו עובדים עם יקבי הרי גליל, יקב מפונה שנמצא בקיבוץ עירון, הם חברים טובים שלנו. בתקופה הזו אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לתת פוש. עשינו תפריט מיוחד, יינות מיוחדים, בכל יום חמישי היה יין ללא תחתית עם יינות רק שלהם. אנחנו אוהבים את האנשים שם ואנחנו חושפים אותם לקהל, 10 אלף איש שנחשפים ליינות שלהם בכל חודש, זה גם כלכלית עוזר וגם נחשפים ליינות. זה החלק שלנו".

גם כהן מדגיש כי הרצון בכרמים היה ליצור קהילה קולינרית: "רצינו לייצר פה קהילה. המהות של כרמים לא היתה רק מסעדה, זו היתה משמעות של לבנות קהילה, זה כל הזמן היה ככה מההתחלה, תרבות, אוכל, יין וקהילה. הכל זה רצון לחבר את התושבים למסעדה. מסעדה עם ערכים. ייצרנו תרבות אחרת.  אני אומר לכל מי שאני פוגש שנפגע איכשהו במלחמה, בגלל שאנחנו עובדים במתכונת יחסית מצומצמת יש לנו חלקים שהם ריקים, כל מי שאני פוגש אני אומר לו שיש לנו חלקים ריקים במסעדה. המסעדה פעילה כל הזמן, תביא את התוצרת נקים לך עמדה, תעמוד פה תמכור, תתעניין תסתובב, תשאל, המסעדה פתוחה, מי שרוצה למכור את התוצרת שלו הלב פתוח ואנחנו רוצים לתת במה למי שרוצה למכור את התוצרת שלו והוא נפגע מהמלחמה".

לסיום, כהן גם מסביר שעבורו הסיסמה "ביחד ננצח" היא לא עוד סיסמת מלחמה: "מבחינתי לתת זה ערכים וחינוך. היה לנו חשוב בגלל הערכים לבוא ולתת מעצמנו מה שצריך וכמה שאפשר. אי אפשר להתעלם ממה שהיה פה וכל אחד נותן איפה שהוא יכול. במחשבה שלנו ביחד ננצח זה משהו שהיה תמיד, איך נצליח? רק ביחד. זה צריך להיות כל הזמן, אנחנו נרדפים כל הזמן ואנחנו צריכים להיות ביחד כל הזמן".