ביום היא לומדת ב"זום" לתואר אקדמי במדעי החיים, בלילה היא מטפסת על קירות וקופצת מעל מכשולים ברחוב. תכירו את דפנה גיטלר בת 26 מעומר שבקלות היתה יכולה להיות מלוהקת לתפקיד גיבורת על חדשה בקולנוע. בינתיים היא מסתפקת בתואר מתמודדת ב"נינג'ה ישראל".

גיטלר כאמור היא סטודנטית לתואר ראשון במדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון כשהשאיפה שלה היא ללמוד וטרינריה. ממבט ראשון, גיטלר נראית כמו "ילדה טובה מעומר", וקצת קשה לתאר אותה קופצת בין קירות. אבל גיטלר היא ספורטאית מגיל מאוד צעיר: " התחלתי להתאמן בצורה רצינית בגיל 12 בהתעמלות קרקע ומכשירים. אף פעם לא התחריתי בזה והתחלתי עם זה סתם כספורט חובבני, ורק בגיל 14 עברתי לקבוצה יותר רצינית בבאר שבע שהם היו קבוצה תחרותית. אני נכנסתי לזה בגיל מאוד מאוחר, גם בגלל שזה היה פחות מפותח בבאר שבע ובגלל הגיל לא ניגשתי לתחרויות. למרות זאת, עשיתי את זה בצורה רצינית עד שהתגייסתי, ברמה של חמישה אימונים בשבוע כשכל אימון הוא 4 שעות".

בסביבות אותו הגיל גיטלר גילתה גם את עולם הטיפוס: "נכנסתי גם לטיפוס באותה תקופה. הטיפוס לא היה כלום בארץ, היה אולי איזה קיר או שניים. גם להתעמלות ולטיפוס הגעתי דרך אבא שלי. את הטיפוס הוא הכיר בתקופה שהוא גר בגרמניה ששם זה היה יותר מפותח. כשהוא חזר לארץ הוא לקח אותי ואת אח שלי. אפשר להגיד שאנחנו משפחה של ספורטאים. הרבה שנים הייתי נוסעת כל כמה שבועות לכל מיני מקומות בארץ לטפס. בצבא כמעט ולא יצא לי לטפס אבל אחרי הצבא ממש נכנסתי לזה חזק".

בשנים האחרונות הטיפוס הפך למאוד פופולארי בישראל…

"גם בטיפוס וגם בפארקור היתה חשיפה הרבה יותר גדולה בעקבות ה'נינג'ה', הרבה ממי שהגיעו לעונה הראשונה והשנייה היו אנשים עם רקע תנועתי שבטיפוס יש חלק גדול מזה. הרבה מ'הנינג'ה' זה כוח ידיים".

גיטלר הספיקה להתאמן בשנתיים האחרונות עם כמה מהשמות היותר מוכרים: "אם לומר את האמת אז אני כבר שנה עם קרע בכתף, יצאתי וחזרתי מהלופ. אבל יצא לי להתאמן עם כמה מהשמות המוכרים מ'הנינג'ה',  גיל מרנץ, בני איפראימוב, ספיר פישלזון, עם כל מיני חבר'ה מהטיפוס ומהפארקור שמשתתפים בתוכנית. אני יכולה להגיד שאחת החברות הכי טובות שלי, גם בתחום וגם באופן כללי, היא אמור פז שגם צלחה את הקיר השנה והפכה לאישה השנייה בישראל. היא גם באה לעודד אותי השנה על המסלול. אני זוכרת שכשהיא התחרתה רציתי לבוא וזה לא היה אפשרי בגלל הקורונה, אז לא ישנתי כל הלילה כדי לשמוע איך הלך לה".

גיטלר, אם עדיין לא הספקתם לזהות, השתתפה בשלוש העונות האחרונות של "נינג'ה ישראל". בעונה הקודמת, היא אפילו היתה האישה הראשונה שהגיעה לקיר, אבל לא צלחה אותו: "בעונה ראשונה השתתפתי ב'נינג'ה ישראל' והייתי האישה הראשונה שהגיעה לקיר. בעונה הראשונה זה היה מוכר בעיקר מארצות הברית ואף אחד לא ממש ידע למה לצפות, איך יעשו את זה בארץ. מבחינתי הגעתי לשיא בעונה הראשונה. אני זוכרת שבאיזשהו שלב אמרו שיהיה 'נינג'ה' בארץ והתחילו לפתוח אולמות, לפני זה לא היה איפה להתאמן כי זה לא היה מפותח בארץ. עכשיו לעומת זאת יש מלא אולמות. לעונה הראשונה הגעתי בלי ניסיון והסתמכתי על הטיפוס והפארקור. גם עכשיו אני לא עושה אימונים ספציפיים ל'נינג'ה'. אני לא יודעת להגיד אם היה יותר מלחיץ בעונה הראשונה אבל זה היה חדש, לא הייתי בסיטואציה כזו שמצלמים אותי ומסתכלים עליי. לא יצא לי להתחרות לפני. כל הספורט הזה הוא נטו כיף, אז הלכתי על זה כי אהבתי את זה".

היו ציפיות שתהיי האישה הראשונה שצולחת את המסלול בישראל?

"האמת שבעונה הראשונה אין עלייך ציפיות כי לא מכירים אותך ולא יודעים מי אתה. בעונות הבאות הרגשתי יותר את הלחץ כי מצפים ממני להצליח. העונה הראשונה היה לחץ כללי של לא להכיר את המסלול ואתה מרגיש שמצפים ממך לעשות משהו. היה לי קצת חוסר ביטחון אבל אחד הדברים שאני מאוד שמחה שלקחתי מהתוכנית הוא שזה העלה לי את הביטחון ביכולות שלי. אני מבינה את הטירוף מאחורי ה'נינג'ה', זה מאוד מאתגר וזה מתפתח לכל כך הרבה כיוונים ומראה שאפשר לעשות הרבה דברים, וכמעט כל אחד יכול להתחיל עם זה באיזושהי רמה ולהשתפר. כמובן שזה גם מצטלם יפה מאוד".

גיטלר כאמור היא ספורטאית בכל רמ"ח אבריה, ומלבד הטיפוס בשנה האחרונה היא מקדישה יותר ויותר זמן לפארקור. הפארקור ביסודו הוא ספורט אתגרי שעיקרו לעבור מכשולים בקפיצות ועוד. הפארקור בעצם הופך את הרחוב למגרש משחקים אחד גדול עם קפיצות מעל חומות, קירות וכל מכשול שנקלע לדרך. גיטלר היא מהנשים הבודדות בתחום: "בארץ אין המון נשים בפארקור אבל זה מתחיל להתפתח. אני חושבת שגם בדרום אין הרבה פארקוריסטיות אבל אני מניחה שכל העניין עם 'הנינג'ה' הפך את זה ליותר נגיש, ויותר אנשים נכנסים לזה. הפארקור זה מעבר מכשולים שכל אחד מוצא את השיטה שלו. גם בפארקור זה מתחלק לכיווני תנועה, וכל אחד מוצא את הסגנון שלו. יש אנשים שעושים קפיצות גדולות, יש אנשים שיכניסו תרגילים מעניינים ויש אנשים שמכניסים את האקרובטיקה. זה מאוד משתנה בין האנשים. כל פינה ברחוב יכולה להיות המקום להתאמן בו. אחד הדברים הכיפיים זה שאפשר לעשות את זה בכל מקום".

את גם סטודנטית באוניברסיטה, כמה זמן זה משאיר לך לאימונים?

"זה מאוד משתנה. אני מתאמנת לפי תקופות. אם אני בתקופת מבחנים אני משתדלת להכניס בסביבות חמישה אימונים בשבוע, בכל מיני תחומים, אבל זה מאוד קשה עם הלימודים. זה יכול להיות אימון של שעה עד 4 שעות. בעיקר בערב כשבחלק מהזמן אני עובדת בקיר הטיפוס בבאר שבע. טיפוס אני עושה הרבה ב'פרפורמנס רוק' בבאר שבע שזה הכי נגיש ונוח, הייתי שנתיים מתאמנת בקיר בנתניה והייתי נוסעת פעם, פעמיים בשבוע לטפס שם. זה היה מאוד קשוח אבל היו לי מאמן וקבוצה שממש אהבתי. מידי פעם אני מכניסה 'נינג'ה' והכי קרוב לבאר שבע זה רחובות ששם יש 2 אולמות שאני אוהבת ללכת אליהם. בבאר שבע ועומר אני עושה הרבה פארקור בחוץ. אני משתדלת להתאמן במגוון רחב של מקומות, והיום אני מתאמנת 4 פעמים בשבוע במרכז. היום אפשר למצוא איפה להתאמן בבאר שבע אבל רוב החברים שלי נמצאים במרכז. גם אם אני רוצה אולמות להתאמן זה גם משהו שחסר בבאר שבע עדיין".

זה המון אימונים לתחום שלרוב את לא מתחרה בו בתחרויות…

"בכל התחומים רוב השנים לא היתה לי תוכנית אימונים או מטרה תחרותית, רוב השנים אני עושה את האימונים כי אני אוהבת את זה. גם מבחינת תזונה לדוגמה, אני לא מוותרת על שוקולד, לפעמים מקפידה יותר או פחות, אין משהו ספציפי. אני כן משתדלת להקפיד על תפריט מגוון. בשנה שעברה, מרוב עומס אימונים כנראה נהיה לי קרע חלקי בכתף והייתי צריכה להפסיק אימונים לחצי שנה. גם עכשיו אני הרבה יותר מקפידה ממה שהייתי. לתוכנית הגעתי כמעט בלי להתאמן. אחרי הסגר הראשון התחלתי להחזיר אימונים אבל בצורה מתונה כי ניסיתי לחזור בצורה נכונה".

בעונה האחרונה של 'נינג'ה ישראל', זו שמשודרת בימים אלה, גיטלר כבר התחרתה במירוץ המוקדמות. כל ארבעת המנחים היו בטוחים שהיא תעבור את מקצה המוקדמות בדרך לעבור גם את הקיר, אבל גיטלר לא עברה את המוקדמות ונפלה לבריכה: "בשנה שעברה נפלתי על אחד המכשולים הכי קשים. הייתי מאוד מאוכזבת והרגשתי שנתתי הכל. יצאתי בתחושה של באסה שבאמת ניסיתי כל מה שיכולתי. השנה זה היה יותר מבאס כי זה הרגיש לי פספוס. לא נפלתי על עניין של כוח, זה היה מיקום רגליים לא נכון, וזה הרגיש שזה נגמר מאוד מהר וזה מבאס כי אתה מרגיש שלא באמת יכולת לנצל את הזמן על המסלול".

את מרגישה אחריות כאישה בספורט שהוא ברובו גברי?

"אני חושבת שאולי באיזושהי מידה כן. אני לא יודעת עד כמה אנשים מסתכלים עליי כי אני פחות מחוברת למדיה החברתית אבל אני כן מרגישה את זה שזה נותן בוסט של ביטחון לכל מיני בנות, זה גורם לנשים להתחיל להיכנס לתחומים האלה. אני חייבת להגיד שלא הרגשתי שונה. זה נכון שהרוב גברים בתחום אבל לא הרגשתי בעיה עם זה. עם הפארקור זה לא הפריע לי אבל כן שמתי לב שאין הרבה נשים וציפיתי שיהיו יותר. זה לא גרם לי להתאמן פחות טוב. גם בבית ספר אני יודעת שלפעמים היו קצת מסתכלים עליי מוזר, אבל אני לא יודעת אם זה בקטע רע או שפשוט התעניינו בדברים אחרים. לא אמרו לי משהו, רע או טוב".

למה את לא מנצלת את "15 דקות התהילה" שלך ובורחת מאור הזרקורים?

"אני לא יודעת אם אני בורחת, אני פשוט פחות מתעניינת בפן הזה. אני עושה את זה כי אני נהנית וכי זה כיף לי ונחמד עם הנשים ובאימונים, פחות אכפת לי מה קורה מעבר לזה".

גיטלר, ואת זה לא הרבה יודעים, התמודדה עם הפרעות אכילה בגיל צעיר. לרוב היא לא מדברת על זה אבל מודה שהיו לה הפרעות אכילה והיא הצליחה לצאת מזה, בעיקר בכוחות עצמה: "כשהייתי צעירה יותר, היו לי הפרעות אכילה. זה היה כשהתאמנתי בהתעמלות קרקע, ודי התמודדתי עם עצמי. לא הלכתי לטיפולים או משהו כזה. אני לא מדברת על זה יותר מידי. נכנסתי ויצאתי מזה לבד. הגישה שלי השתנתה עם השנים. הפרעת אכילה מתבטאת בכך שרוצים משקל גוף נמוך ורוצים להיראות בצורה מסוימת. אני חושבת שבתקופה של ההתעמלות זה היה לי חשוב. עם השנים הבנתי שזה לא צריך להפריע, לי ושאם אני רוצה להיות חזקה ולהשתפר אני צריכה לאכול נכון ולחזק את השרירים, ואי אפשר לעשות את זה כשאתה יורד במשקל בצורה קיצונית. זה תמיד נשאר במחשבות אבל אני ממש מרגישה שעם השנים זה הרבה פחות משפיע עליי, והצלחתי לצאת מזה".

הספורט עזר לך לצאת מזה?

"לחלוטין. הספורט עזר לי מאוד. אחת הסיבות העיקריות שהצלחתי לצאת מזה היתה כי רציתי להתגייס ללוחמה ואמרו לי שבשביל להיות לוחמת צריך להיות במשקל מסוים, ואחרת לא יגייסו אותי. זו היתה אחת הסיבות שהצלחתי לצאת מזה. הייתי צריכה להתאמן כי היה לי חשוב להיות לוחמת בצבא".

בשנים האחרונות גיטלר נמצאת גם בזוגיות, ולא תופתעו לשמוע שבן הזוג שלה גם הוא סטודנט ביום ופארקוריסט בלילה: "יש לי בן זוג כבר 3 וחצי שנים. הכרתי אותו בפארקור בבאר שבע. הוא סטודנט לגיאולוגיה והכרנו דרך הפארקור. אנחנו מתאמנים ביחד, ואני גם הכנסתי אותו לטיפוס, ולפעמים הוא בא איתי לאימוני 'נינג'ה'".

אז מה את יותר, סטודנטית שרוצה להיות וטרינרית או ספורטאית מקצועית?

"את האמת זו שאלה שיוצא לי לחשוב עליה הרבה בשנים האחרונות. אני מניחה שאני אמשיך במסלול הווטרינריה אבל יוצא לי לחשוב איך אני לוקחת את הספורט למקום יותר מקצועי. עברתי קורס מדריכי חדר כושר, והייתי האישה הראשונה שעברה קורס מאמני פארקור. אז זו שאלה שלגמרי נמצאת שם".