בעוד כשבועיים יגיעו לבאר שבע כמה עשרות אנשי תרבות מכל העולם וייצפו בהצגה של תיאטרון באר שבע. זה יקרה במסגרת פסטיבל בינלאומי שלראשונה יפגיש את אנשי התרבות עם בירת הנגב בכלל ועם תיאטרון באר שבע בפרט, כאשר מדובר בהצגה הלוויה חורפית.

בחודש הבא, אותו קאסט של ההצגה עם (נציגות של התיאטרון) ייצגו את התיאטרון ואת העיר באר שבע בפסטיבל הקומדיה בבייג'ינג, בפעם הראשונה. כל זה קורה עם פתיחת העונה החדשה של התיאטרון, שתהיה גם העונה השנייה של אורן אהרוני כמנכ"ל שלו.

את אהרוני אנחנו פוגשים לראיון זמן קצר לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. הבחירות במקום מגוריו, להבים, הגיעו לסיבוב שני ואהרוני בעצמו לא פוסל את האפשרות להיכנס לפוליטיקה המקומית, אבל לא בזמן הקרוב. "בכל מקום שיש אנשים, יש פוליטיקה וגם בתיאטרון יש פוליטיקה", הוא אומר. "בבחירות האחרונות היו אליי פניות בלהבים – להצטרף לרשימות, אבל הודעתי שנכנסתי לתפקיד מנכ"ל התיאטרון לפני שנה וחצי ואני מאוד טוטאלי לתפקיד ומוכוון רק לדברים שתכננתי לתיאטרון. מה יקרה עוד חמש שנים? אי אפשר לדעת. אני לא פוסל את זה, אבל חמש שנים זה עוד הרבה זמן".

"גדלנו כמעט ב-20 אחוז מנויים". אהרוני | צילום: דיאגו מיטלברג

14 אלף מנויים

כאמור, אהרוני סגר את עונתו הראשונה כמנכ"ל התיאטרון לאחר שהחליף בתפקיד את שמוליק יפרח והוא נותן לנו הצצה לתפקידו של המנכ"ל בתיאטרון: "רפי ניב הוא המנהל האמנותי של התיאטרון, אבל יש למנכ"ל אמירה גם בצד האמנותי. בסופו של דבר רפי מנהל את ההוויה של התיאטרון, זו העשייה שלו, אבל לי כמנכ"ל יש אמירה. השיח עם רפי הוא כזה שהוא מקשיב לי. הוא מביא תכניות עבודה, אבל יש שיח מפרה בין אחד לשני. אני מחווה את דעתי והוא בהחלט מקשיב. אנחנו מתייעצים על ליהוקים ויוצרים תמהיל של רפרטואר וכן, גם דנים על המשאבים הכספיים. צריכים להתאים את ההפקות למשאבים הכלכליים. אני מלווה כל הפקה והפקה, מהקריאה הראשונה בחדר חזרות, לפעמים אני קורא מחזות עוד לפני כן. במהלך החזרות אני מגיע, גם כשהפקה עולה אל הבמה, אני מלווה אותה בשלבים הראשונים".

אהרוני אמנם מכהן כמנכ"ל התיאטרון בשנה וחצי האחרונות, אך התיאטרון לא זר לו. הוא נמצא בתיאטרון באר שבע כבר 13 שנים, כששימש כסמנכ"ל הכספים של המוסד התרבותי המוביל בבירת הנגב. ובכל זאת, הוא לא איש תיאטרון בהכשרתו והחליף כאמור את יפרח, שהגיע מעולם התיאטרון.

"כמו בכל דבר, יש יתרונות וחסרונות בעובדה שאני לא מגיע מעולם התיאטרון", הוא קובע. "אני מגיע מעולם הניהול, גם בהשכלה הפורמלית וגם בקריירה לפני כן. אם מסתכלים על כל חברה או כל גוף, האסכולה שמנהל צריך להגיע מאותו תחום, היא אסכולה שהתיישנה. מנהל טוב יכול להיכנס לכל ארגון, ללמוד ולנהל אותו. עצם העובדה שהיום תיאטרון באר שבע, לראשונה מעמיד מערכת שיש מנכ"ל ומנהל אמנותי לצידו, זה כי הבינו שתיאטרון הוא מוסד שצריך ויכול להתנהל, לא רק על ידי אנשי תיאטרון".

חשיפה בינלאומית. ההצגה הלוויה חורפית | צילום: אילן בשור

את השנה הראשונה של אהרוני כמנכ"ל אפשר להגדיר כהצלחה. הפסטיבל הבינלאומי והיציאה לפסטיבל בבייג'ינג הם חלק מההצלחה הזו, כאשר התיאטרון גם גדל למספר שיא של מנויים, כ-14 אף מנויים.

אהרוני: "בישראל אנחנו רואים שכמויות המנויים הולכות ויורדות. פעם תיאטרון היה דומיננטי בכל עיר, היום יש היכלים ואמפי שיכולים להביא מגוון רחב של מופעי זמר מחו"ל ועוד. אנשים רוצים ליהנות מהשפע שיש להציע. דווקא כאן בבאר שבע, בשנה הראשונה שלי שמתי לעצמי יעד שאפתני וגדלנו כמעט ב-20 אחוז מנויים, הגענו כמעט ל-14 אלף מנויים, שזה מספר שיא וזה מסתדר עם תפיסת העולם והחזון שלי שאומרת שלא משנה מה תיאטרון באר שבע יעשה ברחבי הארץ או אפילו בעולם, הוא כאן לטובת העיר ותושבי באר שבע ויישובי הסביבה. כמובן שגם חשוב לי להצליח בחוץ, אחד מזין את השני. זה חשוב להוציא את שמו של התיאטרון כמוסד תרבותי מצליח. אבל אם הייתי יכול לחלום, הייתי רוצה לעשות תיאטרון כמו באירופה, לא תיאטרון נוסע. אם יש תאטרון בפריז, אז הוא מציג בפריז. בישראל המודל התהווה בגלל תכתיבים של תקציבים ותמיכה. זה החלום הוורוד שלי, להציג בבאר שבע ושכולם יבואו לראות אותו פה".

"תיאטרון ב"ש נמצא בפריחה כמעט עשור"

בשנים האחרונות נוצרה הקבלה בין תיאטרון באר שבע לקבוצת הכדורגל של הפועל באר שבע. שניהם חווים הצלחות ותארים ברמה הארצית, שניהם הצליחו באירופה ושניהם גם חוו גידול משמעותי במספר המנויים עם הכניסה למשכנם החדש. לאהרוני יש הסבר להתפתחות התרבותית של תיאטרון באר שבע: "לעומת הכדורגל, תיאטרון באר שבע נמצא בפריחה כמעט עשור. זה לא דבר מובן מאליו שיש הרבה מאוד מוסדות תרבות בעיר וארבעה מהם מגיעים מעולם התיאטרון. גודמן, הפרינג' ותיאטרון הילדים נוצרו והתהוו מתיאטרון באר שבע. את הקרדיט צריך לתת לשמוליק יפרח שעשה עבודה נפלאה והוא עמד מאחורי היוזמות ודחף אותם קדימה. זה הצליח כי יש קרקע פורה. יש ראש עיר שתומך ודוחף, יש אנשים שאוהבים להיות שותפים להצלחה. אנשים אוהבים את התיאטרון".

אם כבר ההקבלה להפועל באר שבע. גודמן הוא מחלקת הנוער של התיאטרון. כמו בכדורגל, שם לא רואים את שחקני מחלקת הנוער משתלבים בקבוצה הבוגרת, כמעט ואין גם שחקני גודמן בתפקידים משמעותיים בתיאטרון באר שבע.

"גודמן לא סתם הוקם בסמוך ועובד בסינרגיה עם התיאטרון. אין את המודל הזה בארץ. אף אחד לא עובד בסינרגיה מול תיאטרון מסוים. הרצון הוא תמיד לשלב בוגרים של גודמן בתיאטרון. זה נכון שכרגע חוץ מאורן כהן, שגם אני סימנתי אותו כבר בתחילת הדרך שצריך להיות חלק מהתיאטרון ואני שמח שהוא הולך ומתקדם, הוא שחקן בית, אין שחקנים שמובילים הפקות. מצד שני, אנחנו לוקחים את הסטודנטים והבוגרים של גודמן ונותנים להם תיעדוף. בהקבלה לכדורגל, יש שחקנים כישרוניים במחלקות הנוער אבל בודדים מגיעים לדבר האמיתי. שחקן כמו עלא דקה שהוא שחקן יוצא מהכלל, התפתח אצלנו בתיאטרון ומוביל הפקות בתפקידים ראשיים. יש עוד שחקנים שמסומנים כדבר הבא. אבל השוני הוא בתעשייה. זה לא שתיאטרון יכול לנכס לעצמו היום שחקן באופן מלא. גם השחקנים עצמם רוצים דברים אחרים. ברגע שמסיימים בית ספר למשחק, הם לא רואים את עצמם משחקים רק בתיאטרון. יש טלוויזיה, קולנוע. שחקן לא יכול לבוא ולתת מעצמו 100 אחוז ולהיות אך ורק באנסמבל של התיאטרון. הקשר שלי עם גודמן הוא מצוין. רפי הוא גם המנהל המשותף בגודמן ואני צופה בכל ההפקות של גודמן. יש בוגרים שכבר השתלבו ואני בטוח שהם ישתלבו גם בעתיד".

אורן כהן. "אני שמח שהוא הולך ומתקדם" | צילום: אילן בשור

השבוע יוציא אהרוני את העונה השנייה תחת שרביטו ושרביט הניהול האמנותי של ניב. בראיון שנתן ל"שבע" לפני מספר חודשים, הצהיר ניב כי העונה הקרובה תהיה העונה "החברתית" של התיאטרון, ואהרוני מספק הצצה לעונת המנויים החדשה שמביאה איתה נגיעה חברתית במספר אוכלוסיות: "הולכת להיות עונה יפיפייה", הוא מספר.

"אם דיברנו על כמות שיא, אז צריך לדעת לשמר את זה. אנחנו נפתח את העונה עם חגיגה אמיתית על הבמה-ההצגה 'כלוב העליזים', קומדיה מטורפת שאני בעצמי יושב בחדר החזרות ונקרע מצחוק. מעין הצצה לעולם הדראג עם מולי שולמן ואמיר קריאף בתפקידים הראשיים ועם המוזיקה של דונה סאמר משנות ה-70".

כלוב העליזים תאטרון באר שבע צילום אילן בשור (2)

"לאחר מכן נציג את הדרמה מחיר החיים שתביא שני עולמות של זוגות, מבוגר וצעיר שאין ביניהם קשר, דרמה מרגשת על מוגבלות כזו או אחרת ואיך בן הזוג תומך אחד בשני. ההפקה הבאה הולכת להיות הצצה אל עולם הרשתות החברתיות, בהצגה 'ארבע דקות ו-12 שניות', שם נראה את עניין ההטרדות המיניות והחשיפה ברשתות ואיך מתמודדים עם זה. לאחר מכן תהיה דרמה מרגשת שמתרחשת באפריקה ומדברת על בית בושת בקונגו, ומה הסיפור של כל אישה שם, ומי האנשים שפוקדים את המקום. נסיים את העונה עם מחזה ישראלי מקורי שכרגע נמצא בכתיבה, שמתאר את כל המציאות בארמון של דוד המלך בערוב ימיו. רואים מה קורה בארמון ואת קרבות הירושה".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע הקרוב של עיתון "שבע"