התקבל ערעור המדינה בנוגע לסוגיית המענקים לרופאים בפריפריה, בתיק שניהל עו"ד דורון יפת מהמחלקה למשפט העבודה בפרקליטות המדינה. ל"שבע" נמסר, שבית הדין הארצי לעבודה קיבל באחרונה את ערעור המדינה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, וחזר והדגיש הלכה פסוקה בדבר חובות תום הלב והנאמנות המוגברות החלות הן על המעסיק והן על ארגון העובדים ביחסי עבודה קיבוציים.

נושא המענקים לרופאים במקצועות מצוקה ולכאלה שעברו לפריפריה בשנים הרלוונטיות (2011 – 2014), לא הוסדר בהסכם קיבוצי כי אם במסמך נפרד, "מסמך המענקים", ששלח הממונה על השכר דאז ליו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל. המחלוקת בין הצדדים הייתה ביחס למעמדו של המסמך המדובר ולהתחייבויות לפיו, כאשר לעמדת המדינה "מסמך המענקים" והוועדה המשותפת שהוקמה מכוחו דנו רק בתשלום המענק לרופאים מתמחים, בעוד לעמדת ההסתדרות הרפואית למענקים זכאים גם רופאים מומחים, שכמובן שכרם גבוה בהרבה…

בבית הדין האזורי בבירת הנגב התקבלה טענת ההסתדרות הרפואית, ונקבע שרופאים מומחים (להבדיל מרופאים מתמחים, לגביהם לא הייתה מחלוקת בדבר זכאותם לקבלת המענק) שנקלטו בשנים הרלוונטיות לעבודה בבתי החולים ובמרפאות הקהילה בפריפריה (כולל כמובן בנגב), זכאים אף הם למענק כספי שתכליתו עידוד גיוסם של רופאים לעבודה בפריפריה. בערעור קיבל בית הדין הארצי את עמדת המדינה, ופסק שהמסמך חל אך ורק על הרופאים המתמחים, ושאין ולא הייתה כוונה להחילו גם על הרופאים המומחים.

בפסק הדין נקבעו מספר קביעות חשובות: "מסמך המענקים" אינו הסכם קיבוצי (שכן הוא לא נחתם בידי 2 הצדדים, ולא הוגש לרישום), ולא הסדר קיבוצי דו צדדי (כטענת ההסתדרות הרפואית). מעמדו של המסמך הוא כשל מסמך מדיניות הריבון, דהיינו מסמך פורמלי המציג את הדרכים בהן מתכוונת הרשות לפעול בתחום מסוים או בנסיבות מסוימות. ככזה, אין למסמך מדיניות של הרשות מעמד חוקי שונה מהנחיות מנהליות. "מסמך המענקים" רק התווה מדיניות של משרדי האוצר והבריאות, לפיה רצונה של המדינה להעניק תמריצים לרופאים שיבחרו לעסוק במקצועות במצוקה או להיות מועסקים בבתי חולים בפריפריה.

בנוסף, נדחתה טענת ההסתדרות הרפואית בדבר אינטרס הסתמכות הרופאים המומחים ששינו את מקום עבודתם, ועברו לעבוד בפריפריה מתוך הסתמכות על קבלת המענק, בין היתר מאחר שלא הובא בידי ההסתדרות כל תצהיר של רופא הטוען לפגיעה באינטרס ההסתמכות שלו. בית הדין הארצי חזר על ההלכה, לפיה על הצדדים ליחסי העבודה חלה חובת תום לב מיוחדת, שכן מדובר במערכת חוזי יחס ארוכי טווח, המושתתים במידה רבה על אמון הדדי. כלל זה נכון על אחת כמה וכמה שעה שמדובר במקום עבודה מאורגן וביחסי עבודה קיבוציים, במסגרתם חבים הצדדים חובות נאמנות ותום לב מוגברות זה לזה. בית הדין שב והדגיש שחובות תום הלב והנאמנות המוגברות אינן חלות על המעסיק בלבד, אלא חלות ביחסי העבודה הקיבוציים על המעסיק ועל ארגון העובדים כאחד.

הוא הותיר ב"צריך עיון" (ללא קביעה פסקנית – י.ס.ד) סוגיה חשובה: כאשר המדינה כמעסיק וכצד ליחסי עבודה קיבוציים קובעת מדיניות בעלת השפעה מסוימת על העובדים המאורגנים, יכול שקמה לה חובה לכל הפחות לקיים היוועצות בארגון העובדים בטרם שינוי המדיניות. היוועצות בלבד די בה, ואין צורך בהסכמה מפורשת של ארגון העובדים לשינוי המדיניות.