ב-2019 ידענו המון אכזבות, הפסדים ואיבדנו קצת את הצניעות, אבל היא גם הבהירה לנו מה חשוב בחיים ושבסוף, זה רק כדורגל, תשאלו את אליניב ברדה ומאור מליקסון.

בזכות 2019, היום, במיוחד היום, אנחנו צריכים להיזכר איפה היינו בעשור הקודם, כמה אוהדים היינו שם. היום אנחנו צריכים להודות על אצטדיון 'טרנר' שכל אירופה שמעה עליו, על רשימת ההמתנה של המנויים, גם אם לאחרונה לא כולם מגיעים למשחקים ועל הזכות הזאת להיקרא אוהד הפועל באר שבע. וכן, לפעמים צריך גם שנה כזו, כדי להעריך את מה שכבר התחלנו לראות כמובן מאליו. כי לא כל שנה נזכה באליפות, אבל יותר מחצי מהעשור הזה היינו בצמרת. לא כל שנה נקבל את הכדורגל שקיבלנו מוואקמה, אוגו, בוזגלו מליקסון ושות', אבל גם לנצח את אשדוד זה לא מובן מאליו. וכן, 'טרנר' כבר לא ביתי כמו פעם, אבל אתם מתגעגעים לריח השתן במנהרה? לעמודים שהסתירו לכם את הגול? ל-4,000 אוהדים במשחק ליגה לאומית? 2019 הזכירה לנו מושגים כמו צניעות ופרופורציות ובעיקר לימדה אותנו שאין קיצורי דרך ובסיומה אפשר לסכם שנה קשה, אבל עשור נפלא.

זהו עשור ששדרג אותנו מפטריק אוסייקו לג'ון אוגו, מראיין אדלי למיגל ויטור, מדנדי אוקונגו לטוני וואקמה ומשחקנים כמו חנן פדידה לשחקנים כמו חנן ממן. מרכבת מאמנים למאמן הכי טוב בארץ שהוביל את הקטר האדום לתארים. זהו עשור שבו ידענו יציבות בגזרת הבעלים במקום בעלים שגזר קופון, עשור שבו סמלים חזרו הביתה, במקום לחפש בית טוב יותר, עשור שבו הפכנו מקבוצה עם כוכבית למועדון עם כוכב אליפויות. והכי חשוב, זהו עשור שבזכותו הפסקנו להסתכל בנוסטלגיה לשנות ה-70 והתחלנו ליהנות מההווה ולדמיין את העתיד.

יוליוס קיסר אמר פעם: "כל מה שאפשרי, כבר נעשה. כל מה שבלתי אפשרי – ייעשה". אז בואו נקבל את 2020, את העשור הבא ונמשיך לעשות את הבלתי אפשרי.

להתראות ב'טרנר', בשנה הבאה