נדמה היה במהלך השבוע שעבר כי באר שבע הפכה לכמה ימים לתאילנד, כאשר מזג אוויר טרופי של גשם ושמש אפף את עיר האורות בליבו של הנגב. בזמן שתושבי המרכז סבלו משיטפונות והפסקות חשמל, אנחנו זכינו בקשת בענן ובמזג אויר מושלם. קיבלתי עשרות תמונות מחברים שגרים במרכז על מנוף שנפל במקום מרכזי, רחובות שלמים שמוצפים ועסקים שנסגרו בגלל שלא היה להם חשמל. בזמן שחברים שלי ישבו בבית, מכוסים בשמיכה עבה ומנסים להתחמם אל מול צי של נרות דולקים, אני דווקא ישבתי בבית וצפיתי באופן שבו מדינת תל אביב הפכה ברגע אחד למדינת עולם שלישית.

אני לא מצליחה להבין איך התשתיות של אזור המרכז והשרון לא הצליחו להחזיק סופת גשמים ממוצעת. הרי מזג האוויר הזה נמשך לכל היותר במשך שלושה ימים בלבד. זה לא שחלילה חודש שלם חיינו תחת גשם זלעפות בתדירות יום יומית. אני בטוחה שאם תושב ארצות הברית היה מסתכל על ממצעי הגשם של הימים האחרונים, הוא היה צוחק לנוכח המראות המגוחכים של ערי המרכז והשרון. זה לא הגיוני שמדינה מפותחת ומתקדמת כמו שלנו בשנת 2015, משביתה למשך מספר ימים בתי עסק רבים ופוגעת בכך בפרנסה של מאות תושבים, שלא לדבר על עוד אלפים שנאלצו להעביר מספר ימים בביתם ללא חשמל. אם לפני שבועיים אזל הגז מדמיע מהמדפים עקב גל הטרור, אז השבוע אזלו הנרות. אני מאמינה שגם הייתה עלייה משמעותית בקניית מטענים לרכב, כי זה המקום היחיד שאפשר לסמוך עליו בימים כאלו. הדבר היחיד הטוב שיצא לי מצפייה בחדשות של הימים האחרונים הוא שגיליתי על מקומות באזור השרון שלא ידעתי בכלל עם קיומם, כמו גם על ראשי ערים שנלחמים בבירוקרטיה בשביל שלתושביהם תהיה מקלחת חמה ועל מעשים טובים של אנשים, שמנסים לסייע לאלו שעומדים חסרי אונים מול איתני הטבע והתשתיות הגרועות של מדינת ישראל.

בזמן שהמיני סופה הזו הייתה סיוט גדול עבור תושבים רבים, אין לי ספק שמזג האוויר הזה הוא יום חג לחזאים, בעיקר לאלה מהטלוויזיה. לפעמים נדמה לי שלחזאים האלו יש את החיים הכי טובים. יש להם עבודה קבועה שתמיד יהיה בה צורך. הם מופיעים בכל יום מקסימום לחמש דקות, בדרך כלל בשעה קבועה. הם לא עובדים שעות נוספות כשיש אירועים ביטחוניים כמו הכתבים האחרים, אבל בכל זאת זוכים לטאצ' אפים ולמלבישה. חוץ מזה שאף אחד לא בא איתם חשבון, במידה והתחזית שלהם מתבררת בסופו של יום כשגויה. בימים של מזג אוויר סוער ולא יציב כמו בשבוע האחרון הם גם זוכים בזמן מסך מוגבר וברייטינג שיא, כאילו הם כוכבים של איזשהו אירוע נוצץ. באחת מתוכניות הבוקר אפילו עשו פאנל של החזאים המרכזיים של כל שלושת הערוצים שחייכו במבוכה לנוכח תשומת הלב שלא זכו לקבל כבר זמן רב. בימים אלה, הצופים מחכים לפינה של החזאים הטלוויזיוניים כמו אוויר לנשימה, כי רק הם יודעים איזה יום צפוי לנו.

את תואר השעירים לעזאזל קיבלו השבוע עובדי חברת החשמל, שנדמה שעשו כל שביכולתם כדי לסייע למצב, אך בכל זאת זכו לריקושטים חמורים מכל כלי התקשורת. כן, חברת החשמל היא מונופול אבל למה צריך להזכיר את זה רק כשמדינה שלמה קורסת מהעומס. כולם חכמים גדולים בדיעבד. שותקים כל השנה אבל באיתות משבר, כשעובדי חברת החשמל עושים כל שביכולתם כדי להציל את כבודה של המדינה, מטפסים על עמודים ומסתובבים שעות במעילי רוח בגשם זלעפות, כולם פתאום נזכרים למחות?, לפעמים צריך להניח לתלונות ולטענות, לקבל את המצב הקיים ולא לנסות לשנות סדרי עולם, בטח שלא ברגעי משבר.

כשמתחיל החורף, האנשים מתחלקים לשניים, אלו שנמצאים בזוגיות ואלו שלא. זוכרים את התיבה של נוח?, זו שבעקבות הצפייה למבול העלתה זוגות זוגות לסיפונה?, אז גם בימינו אנו, כשמתחיל להיות קצת קריר וריח של גשם נמצא באוויר נדמה שכולם מסתדרים זוגות זוגות בבתיהם. לרווקים או לגרושים שבינינו הלילות החורפיים הופכים ליום חג. הזוגות הדביקים התנדפו מהפאבים ואותם החליפו נשים וגברים נטולי טבעות, שותים, רוקדים ומלאי שמחת חיים. בתי הקפה והמסעדות מתרוקנים ממשפחות עם ילדים והופכים למקום בילוי לדייטים ראשונים ומביכים. גם אתרי ההיכרויות, האפליקציות השונות והקבוצות בפייסבוק שנועדו למטרת מציאת זוגיות הופכות לפעילות יותר, חדות יותר ומלאות תקווה. כי כולנו רוצים לברוח מהמבול ולו רק עד הקיץ הבא.