טורים אישיים

בגובה העיניים / רוני ברוש

טורים אישיים13 בדצמבר 2017    5 דקות
0
בגובה העיניים / רוני ברוש

פעם בכמה ימים יש לי יום גרוע. יום שבו אני אוהבת להתקלח, ללבוש פיג'מה ולהצטנף במיטה כבר משבע בערב. אני יכולה להרשות לעצמי, אני רווקה ואין לי למי להכין ארוחת ערב ולקרא סיפור לפני השינה. אני משכנעת את עצמי בכל פעם שהמחשבה הזו עולה לי בראש. באותו יום ראשון החלטתי שאני עושה את המנהג האהוב-שנוא עליי וברגע שהנחתי את הראש על הכרית הטלפון צלצל. הרמתי את הנייד וראיתי "אמא" השתקתי את השיחה ועצמתי עיניים. לא עברה דקה והטלפון צלצל שוב, הפעם זה היה חבר מהצפון, נזכרתי שאמרתי שאסע אליו לסוף שבוע והבטחתי לעצמי בלב שאחזור אליו מחר, כשיהיו לי אנרגיות, והרמתי את השמיכה מעל הראש. מיד לאחר מכן הטלפון שלי התחיל לצפצף, הודעות ווטסאפ חשבתי והתמרמרתי איך כולם נזכרים בי דווקא ביום שאני רוצה פסק זמן מהחיים. הטלפון לא הפסיק להשמיע צפצופים מרגיזים, הפכתי אותו וראיתי עשרים הודעות ועוד עשרות התראות מאתרי חדשות. הדלקתי את המנורה ליד המיטה והבנתי, היה פיגוע בבאר שבע.

קפצתי מהמיטה ופתחתי טלוויזיה, הכתב של ערוץ 2 כבר היה בתחנה מרכזית והעביר דיווח מעומעם. בזמן שניסיתי להבין מה קורה, חזרתי לכל ההודעות והטלפונים שקיבלתי מחברים ומשפחה מכל הארץ. אפילו סבתא שלי, שכבר כמה שנים לא מתקשרת ביום ההולדת שלי כי היא טוענת שהיא כבר לא מצליחה לתפעל את הטלפון, השאירה הודעה בתא הקולי. שמעתי את הסירנות בחוץ וקלטתי שרק אתמול הייתי בקרבת התחנה המרכזית. חזרתי להקשיב לטלוויזיה שברקע הכתב מראיין חבורה של אנשים שצועקת "מוות לערבים" כמו במשחק כדורגל. נחנקתי. אחרי ההפסקה הכתב כבר עמד עם בחור אריתראי שלא דיבר או הבין מילה עברית. הכתב ניסה לדובב אותו אך ללא הצלחה. כמה מגוחך חשבתי לעצמי. איך הוא מעלה לשידור חי מישהו לפני שהוא בודק אם הוא יכול להתראיין ועוד בזמן רגיש כזה?

בין הדיווחים הלא ברורים והאסמסים המודאגים והמבוהלים, נזכרתי שיש בחור אחד שלא בדק שאני בסדר. התעצבתי, ואז התעצבתי שוב, ואפילו התרגזתי על עצמי שאני חושבת על זה בזמן שיש נפגעים. ככל שניסיתי לא יכולתי להתנער מהמחשבה שאולי הוא דואג עכשיו למישהי אחרת. ענן של בדידות שהתחיל עוד בערב כשהחלטתי להיכנס למיטה מוקדם, התחיל להוריד גשם.

אחרי כמה שעות התמונה התבהרה והבחור האריתראי שלשבריר שניה חשבו שהוא אחד המחבלים, נהרג שלא עוול בכפו. סרטי מצלמות האבטחה שהראו כיצד האנשים הכו אותו למוות זעזעו אותי. כנראה שמדובר בתגובה שנוצרה בלהט הרגע, סוג של לחץ חברתי שהתחיל מאדם אחד והתרחב לחבורה לא מבוטלת של אנשים. יום אחרי כבר הראו את התמונה שלו וסיפרו שיש לו אישה וילד, חברים ישראלים ועבודה שהוא התמיד בה. אנחנו כל כך להוטים לנקום שאפילו לא עצרנו לרגע ולחשוב שאולי יש פה טעות בזיהוי והאדם שנקלע לסיטואציה במקרה, הפך ברגע להיות הקורבן בכל סאגת שפיכת הדמים הזו.

יום לאחר הפיגוע הודיעו בחדשות שהמחבל הוא בדואי שחי בקרבת באר-שבע. בן למשפחה מכובדת. העיר שלנו, שמתפארת בדו קיום פתאום הפכה לעיר רפאים ומרכזי הקניון התרוקנו בבת אחת.

ברגעים שאני כותבת מילים אלה, כשבוע לאחר הפיגוע, עולה שוב הכתב הדרומי של ערוץ 2 ומספר שכנראה החייל שנפצע בצורה קשה בפיגוע, נפגע מאש כוחותינו. דקה של דיווח ואפילו המגישה יונית לוי לא התעכבה על הפרטים. נדמה שאנחנו כבר רגילים לחדשות מסוג זה, הן כבר לא מפתיעות או מזעזעות. זו המציאות שלנו. אני בטוחה שהשוטר שירה בחייל לא ישן כבר שבוע ולא מצליח להתנער מהתחושה שהיה יכול לעשות דברים אחרת.

כל המאורעות האחרונים גרמו לי להיזכר בספר "לוויתן" של הפילוסוף תומאס הובס שתיאר בספרו "מצב הטבעי", מצב היפותטי בו בני האדם נולדו שווים בגופם וברוחם. כלומר, גם אם קיים אדם חזק יותר מחברו, אין זה אומר שהוא יכול לגבור עליו. מתוך כך נוצר מצב בו בני האדם חשים אי- ביטחון וכן חוסר אמון מתוקף העבודה שעליהם לשמור ולהגן על חייהם. כאשר שני אנשים שואפים לאותה מטרה, מעצם היותם שווים ביכולתם, אז כל אחד מהם יעשה את הדרוש על מנת להשיגה. ולכן, על כל אדם להילחם בעצמו על הקיום שלו. אי ביטחון אצל בני האדם מוביל למלחמה. בני האדם יעשו את כל הדרוש על מנת לשמור על חייהם ולהגן על האינטרסים האישים שלהם. הם שואפים לשליטה. במצב הטבעי של הובס, בני האדם חיים בפחד ובהתגוננות תמידית. מלחמת כל בכל שמציג לנו הובס משפיעה על חיי האדם, בכך שהוא חי חיים של פחד תמידי. הובס טוען שלבני האדם יש תבונה, ולכן באופן טבעי הם רוצים להפוך את המצב הקיים למדינה, עם שליט שישמור על האינטרסים שלהם.

נראה לי שהובס יודע על מה הוא מדבר. אבל בינתיים כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה שהבחור ההוא עדיין לא התקשר לבדוק אם אני בסדר.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

התמדה זה הכל

אז מה עניין הקושי בלהתמיד? בלהתחיל משהו ולהתמיד בו לתקופה ארוכה, לחודשים, שנים ואפילו חיים שלמים? מה ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים ש...לא?

טורים אישיים8 ביולי 2019    דקה אחת
2
יניב סול   

זווית מהיציע | כשבאר שבעי מציל את...

על הרכש הכי טוב שבאר שבע אפילו לא שקלה לעשות, על תפקיד המנודים בחלון העברות ועל חנן ממן, שכבר לא פה מזמן. רק שהוא עדיין לא יודע זאת

טורים אישיים4 ביולי 2019    3 דקות

כתיבת תגובה