אם תשאלו אותי, התושבים בבאר שבע צריכים להיות בין האזרחים המרוצים ביותר במדינת ישראל, ביום עצמאותה ה-70. כן, על אף כל הקיטורים (גם המוצדקים, שרק בחלקם טיפלנו בטור זה, חכו חכו…), בסך הכל החיים בבירת הנגב הם אומנם לא "גן עדן של שושנים", אבל בהחלט לא "גיהינום עלי אדמות". כמו רוב יישובי הפריפריה הגיאוגרפית (בכל מדינה, קטנה כגדולה…), גם בבאר שבע האווירה היא בדרך כלל שלווה ורגועה יותר מאשר במרכז הארץ הצפוף, שלא לדבר על ירושלים בירת ישראל, על כל עדותיה וגווניה המורכבים, שהשקט בה הוא דבר נדיר ויקר ערך…

האקלים המדברי של בירת הנגב (בניגוד ללחות המעיקה של תל אביב וגוש דן והקור המקפיא של ירושלים…) הוא לרוב נוח. באוטובוסים הפנימיים שלה ניתן לחזות במראות מלבבים של עמך באר שבע (ילדים ובני נוער, צעירים, מבוגרים

כן, ויש אצלנו גם מחול איכותי. להקת "איילות הנגב" בפעולה | צילום ארכיון: "איילות הנגב"

וקשישים, וכן גם נשים בכל הגילאים…), המתחככים זה בזה (ובזו…) וזו בזה (ובזו…), ורק לעתים רחוקות ביותר, לא ממש מסתדרים ביניהם; בירת הנגב היא בין המקומות הבודדים במדינה, שבהם נפוץ, לדוגמה, לראות "אתיופית" (כן, כן, עולה מאתיופיה, בלשון קצת יותר פוליטיקלי קורקטית…) מסבירה לבדואית או ל"רוסיה" (כן, כן, עולה מחבר המדינות…) או להיפך, איך לרכוש כרטיס במכונה שבאוטובוס.

מלבד זאת (אם תשאלו אותי…), מה יש לנו, הבאר שבעים, לחפש בגוש דן, כשאצלנו בבית לא חסר בעצם שום דבר (עשרות אולמות קולנוע, בתי קפה בלי סוף, קניונים ומועדוני בילוי מכל הסוגים, רשימה חלקית ביותר…)? בינינו, מה אנחנו צריכים את האוויר המהביל של בירת גוש דן, אם יש לנו את האווירה המרעננת של בירת הנגב?

ולכן (רק אם תשאלו אותי…), עם קצת יותר פוש של פרנסי העיר בתחום התעסוקה האיכותית (והמכניסה שכר הוגן…), הגדלת אפשרויות הבנייה הכפרית (בראנצ'ים וכאלה…) ותגבור משמעותי של אחזקת פני העיר (ובעברית, שיפור הניקיון ואיכות הסביבה…), באר שבע יכולה להפוך באמת לפנינה של איכות חיים, שתושבי תל אביב יוכלו רק לקנא בה…

כן, וגם לילדים שלנו יש איפה לבלות. פתיחת "פארק הילדים" | צילום ארכיון: באדיבות עיריית באר שבע