על רקע הכוונה לסגור את מפעל "חרסה" בבאר שבע וקשיי הקיום של מפעל "פניציה" בירוחם, תוקף נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר המגזר העסקי שרגא ברוש, את הממשלה, ומצהיר ש"חשוב להבין, שסגירת חברת 'חרסה' ואיום סגירת חברת 'פניציה', כולל ההשלכות הנוראיות, בהן פיטורי מאות עובדים, הן לא גזירת גורל, אלא תוצאה ישירה של ואקום ממשלתי, בניגוד לשאר מדינות העולם, בהן ישנו תעדוף ברור לתעשייה המקומית. אם הייתה בישראל מדיניות ממשלתית פרו תעשייתית, המעודדת את התעשייה המקומית, ופועלת להפחתת עלויות הייצור, המצב של 'חרסה' ו'פניציה', כמו של חברות תעשייתיות רבות שנסגרו בישראל בשנים האחרונות, יכול היה להימנע".

ל"שבע" נמסר, שלדברי ברוש, המצב הקשה של "חרסה" ו"פניציה" מאפיין חברות תעשייתיות רבות בכל רחבי הארץ ובדרום בפרט, ואם המדינה לא תתערב, צפוי עוד גל רחב של פיטורים: "לצד 'חרסה' ו'פניציה', יש עוד שורה ארוכה של חברות תעשייתיות, כמו 'נגב קרמיקה', 'ויסוניק' ו'מגבות ערד', שנאלצו לסגור את שעריהן בשנים האחרונות, ולשלוח מאות עובדים למעגל האבטלה, זאת לצד חברות תעשייתיות רבות נוספות, שעדיין ממשיכות לפעול, אך נמצאות תחת איום סגירה תמידי, כמו 'מלט הרטוב' ויצרניות האוטובוסים הישראליות 'ארגז' ו'מרכבים'. והכל אך ורק כי המדינה מקדשת את הייבוא והוזלה של מוצרים בשקלים בודדים, על פני קידום הכלכלה המקומית באמצעות ייצור מקומי וייצוא. כמו כן, על אף שבכל מדינה מתוקנת ישנה העדפה ממשלתית ברורה לתעשייה המקומית, רק בישראל מעודדים ומאפשרים ייבוא בהיצף, לצד העלאה של עד מאות אחוזים בעלויות הייצור, כגון עלויות המים והחשמל, מה שמקשה על החברות התעשייתיות בישראל להמשיך ולשרוד, ופוגע קשות בכושר התחרותיות שלהן בשווקים הבינלאומיים".

נשיא התאחדות התעשיינים קורא לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ללמוד מעמיתו הקרוב נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהצהיר באופן ברור: "America first, and only America first", והבהיר זאת לכל הפקידות הממשלתית האמריקאית: "עם כניסתך המחודשת לתפקיד, תודיע בקול ברור: התעשייה הישראלית עומדת בראש סדר העדיפויות הכלכלי, ומטרתך הינה לייצר בתעשייה הישראלית החדשנית, עשרות אלפי מקומות תעסוקה חדשים, בפריון ושכר גבוה".

לפי נתוני אגף הכלכלה של ההתאחדות, העלויות המושתות על התעשייה בארץ עולות בשנים האחרונות באופן עקבי, ומדרדרות את תחרותיותה ואת היכולת של מפעלים להתמודד; תעריף הארנונה רשם עלייה של כ-25 אחוזים בעשור האחרון, לא כולל העלאות חריגות והיטלים שונים. תעריף המים לתעשייה צמח בשיעורים ניכרים, מפחות מ-5 שקלים ב-2010 ל-7.7 שקלים כיום. כמו כן, רק באחרונה, חווינו העלאה של יותר מ-5 אחוזים בתעריף, כאשר התעשייה נדרשת לשלם את תעריף המים הגבוה, ובכך מממנת את משק המים. העלות העודפת שהתעשייה נדרשת לשלם מוערכת בידי רשות המים בעשרות מיליוני שקלים בשנה. ולסיום, השנה חווינו גם התייקרות במחירי החשמל, המשפיעה גם באופן ישיר על עלויות הייצור וגם באופן עקיף על מחירי המים ותשומות נוספות; רק בתקציב הממשלה האחרון, אושרה העלאה של תעריף הבלו, שתסתכם במיליארדי שקלים.