שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה, השופטת אסתר חיות, עזבו באחרונה, את היכל השן המשפטי שלהם בירושלים, והגיעו לביקור מיוחד בכפר השיקומי "עלה נגב – נחלת ערן", המשתייך לעמותת "עלה" (המטפלת באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית או פגיעות מוחיות ובמי שנפצעו במהלך חייהם בתאונות וזקוקים לשיקום).

ל"שבע" נמסר, שהשופטים שבאו להכיר את העשייה המיוחדת במקום למען השונה והחלש בחברה הישראלית, סיירו יחד עם יו"ר הכפר השיקומי וחתן פרס ישראל, האלוף במיל' דורון אלמוג, נשיא "עלה" שלומי אבנון ומנכ"ל הכפר השיקומי אבי וורצמן. הם ביקרו בבריכה ההידרו-תרפית, במרכז התעסוקה הטיפולי, בבית הספר לחינוך מיוחד, בחוות הרכיבה הטיפולית ובמחלקת השיקום החדשה (הנותנת מענה ייחודי מסוגו של שיקום באשפוז לתושבי הדרום בקרבת בתיהם, ומבלי לנסוע עד אזור המרכז).

במסגרת הסיור, נחשפו שופטי העליון לתפישה הייחודית של העמותה, וראו את המודל הייחודי ב"עלה נגב", שלא מכניס אנשים למוסד סגור, אלא משמש כ"מרכז קהילתי משלב", המפגיש באופן יומיומי בין אנשים בריאים ואנשים עם מוגבלויות, מטופלי חוץ לאחר פגיעות ותאונות שונות, מפעיל גן ילדים לתושבי הסביבה, וקולט מתנדבים מהקהילה. כחלק מהחיבור בין הקהלים השונים, המשתייכים לכל מרכיבי האוכלוסייה בישראל, חילונים ודתיים, יהודים, ערבים, בדואים נוצרים ומוסלמים, שואפים ב"עלה" להביא לשינוי חברתי כולל, וליצור חברה חזקה ושוויוניות יותר.

האלוף אלמוג שיתף את המבקרים בסיפורו האישי ובהחלטה להקים בית עבור ערן בנו (שנולד עם מוגבלות שכלית התפתחותית) וחבריו, והספיק להתגורר בכפר כשנה, עד לפטירתו בגיל 23, כמו גם בחזון של "עלה" והכפר, המקדמים את נושא האחריות החברתית כלפי החלש והשונה. המוטו שלהם הוא ההבנה, שעוצמת השרשרת האנושית של החברה הישראלית ושל כל חברה נמדדת ביחס לחוליות החלשות שבה.

השופטת חיות אמרה: "בשמי ובשם השופטות והשופטים, שהשתתפו היום בביקור, אני מבקשת להביע את הערכתנו הרבה לדורון אלמוג, ההוגה והמייסד של הכפר, ולכל אנשי הצוות הנפלאים של הכפר, העושים יום יום שעה שעה מלאכת קודש בשילובם ובשיקומם של אנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים. פעילות זו מגשימה באופן מרגש ומעורר השראה ערכים של שוויון ושל כבוד האדם, במובנם העמוק והמשמעותי ביותר".

ואלמוג סיכם: "אני מודה לנשיאה חיות ולכל שופטי בית המשפט העליון, שהגיעו להכיר מקרוב את החלשים ביותר בחברה הישראלית. בכל העולם, מסתירים אנשים שנולדו עם מוגבלות קשה, ולצערי התופעה קיימת גם בישראל. אין לגיטימציה בציבור להיגד 'יש לי ילד מפגר'. מדינת ישראל צריכה לעבור שינוי תפישתי ביחסה לאנשים עם מוגבלויות, זו האחריות שלנו כלפי החלשים ביותר בחברה, ילדים עם נשמות טהורות, שלא עשו רע לאיש, אבל כלואים בתוך הגוף שלהם. השינוי אפשרי".