שופט בית המשפט העליון מני מזוז, דחה באחרונה, בקשה לרשות ערעור על פסק דינו (מסוף פברואר השנה) של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים שרה דברת, אריאל ואגו ויעקב פרסקי), בערעור שהגישו עו"הד הבאר שבעי הידוע בלפור קיוויתי, ובנו עו"ד רפאל קיוויתי, על פסק דין שקיבלו מבית המשפט השלום באשדוד.

בהחלטתו ציין השופט מזוז, שהמחוזי בבירת הנגב דחה ערעור של המבקשים על פסק דינו של השלום באשדוד (השופטת עדי אייזדורפר) מאמצע אוקטובר 2017, בתביעה שהגישו עוה"ד קיוויתי נגד פנחס חג'ג' ואיתן סרור. התובעים עתרו להחזרת כספי הלוואה, שהעניקו לחג'ג', וטענו שנפלו למעשה תרמית, בעת שהשקיעו כספים בעסק משותף בתחום היהלומים של חג'ג' וסרור. בפסק הדין של השלום נקבע, בין היתר, שלא הוכח שחג'ג' היה שותפו של סרור, ושעוה"ד קיוויתי לא הוכיחו כוונת מרמה מצד חג'ג', וכן לא הוכיחו שהלה הציג בפניהם מצג שווא ביחס לכספים שהעבירו לו לצרכי ההשקעה.

בערעור למחוזי נטען, בין השאר, שחג'ג' וסרור היו שותפים שניהלו יחדיו את עסק היהלומים, ושבית המשפט באשדוד שגה כאשר קבע שהמבקשים לא הניחו תשתית עובדתית לביסוס יחסי השליחות בינם ובין חג'ג', ושרשלנותו של האחרון כלפיהם מקימה עוולת תרמית ומצג שווא. אלא שגם בבית המשפט בבאר שבע, לא ממש קיבלו את טענותיהם של עוה"ד קיוויתי, ופסקו שפסק הדין של השלום מנתח באופן יסודי ומעמיק את כלל הטענות המשפטיות והעובדתיות שהונחו בפתחו, ולכן השתמש המחוזי בסמכותו לפי תקנות סדר הדין האזרחי לדחיית הערעור, תוך אימוץ ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט השלום באשדוד.

בבקשת רשות הערעור לעליון הדגישו המבקשים, שהסוגיה מעלה שאלה עקרונית, הנוגעת לפרשנות התקנה, עליה הסתמך המחוזי בבירת הנגב בדחיית ערעורם של עוה"ד קיוויתי, וחזרו על טענותיהם בערעור, בין היתר, שהמחוזי טעה בכך שלא דן בפסק דינו בטענתם לעשיית עושר ולא במשפט. השופט מזוז פסק, שאין כל עילה בבקשת רשות הערעור לדיון ב"גלגול שלישי", דבר חריג ביותר, המוענק רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך.

לדברי מזוז, עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות, הקשורות לסכסוך בין עוה"ד קיוויתי לחג'ג', והיא איננה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. טענות המבקשים (עוה"ד קיוויתי) הן ערעוריות מובהקות, הנוגעות לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, ולא מעלות כל שאלה, המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי", וכן לא ניתן לומר שנגרם כאן עיוות דין חמור.

והשופט סיכם: "ניסיון המבקשים להציב שאלה עקרונית כביכול, הנוגעת לתקנה" המדוברת, "הוא מלאכותי, ואין בו ממש. תכליתה ותוכנה של התקנה ברורים; היא נועדה לאפשר לבית משפט של ערעור לאמץ את ממצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות של הערכאה המבררת, מקום שאלה מקובלים עליה, ללא צורך לחזור ולפרט את הדברים". הוא דחה את הבקשה למתן רשות ערעור, מבלי להוציא צו להוצאות.

עו"ד רפאל קיוויתי. עסקים עם אבא | צילום: ארכיון "שבע"