אינדה איבדה את מקום עבודתה רב השנים כשכירה, ועמדה בצומת דרכים תעסוקתי לא פשוט. הדר עברה תהליך לא פשוט של התגברות על מחלת הסרטן, וחיפשה דרך חדשה בחיים. שתיהן נעזרו בשירותיה של עמותת "יוזמות עתיד", עמותה שהוקמה במטרה לצמצם את הפערים החברתיים בדגש על  נשים, בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל. באמצעות העצמת נשים ומתן כלים שיסייעו להן להקים ולפתח עסקים זעירים.

המנטורית אינדה הלמן הצליחה בעזרת "יוזמות עתיד" להרחיב בצורה משמעותית את פעילותה העצמאית ולשלש לפחות את הכנסותיה, וכל זה רגע אחרי שאיבדה את עבודתה: "הייתי מנהלת מערכות מידע של המועצה המקומית קרני שומרון. עברתי בעקבות האהבה, מקרני שומרון לבאר שבע. באתי לפני שנתיים לבירת הנגב רק בגלל האהבה. לא הכרתי פה אף אחד, פרט לבן הזוג שלי. שמחתי שגם בעיר קיבלו אותי באהבה וגם 'יוזמות עתיד' הראו לי את הכיוון. כשהגעתי לבאר שבע, עזבתי את העבודה בקרני שומרון, והמשכתי לעבוד רק כפרויקטורית. ופתאום בקורונה אמרו לנו שהפרויקט נגמר. מצאתי את עצמי בלי משכורת, בלי שום דבר, לא הייתה לי בכלל הכנסה, ולא הכרתי אנשים פה בבאר שבע. לא הייתי זכאית לחל"ת, כי עבדתי בקרני שומרון בפרויקטים עצמאיים. ואז, נתקלתי ב'פייסבוק' באיזשהו פרסום של 'יוזמות עתיד'. שלחתי איזושהי הודעה אליהם, וכמה ימים אחרי זה, כתבו לי שאני מתחילה בקבוצה שהייתה נפלאה, והכל היה כמובן ב'זום'. גם המרצה היה ממש מרצה בחסד. ופשוט הבנתי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים ולעשות, וממש עשיתי צעד צעד ממה שכתבתי וממה שלמדתי. וזה פשוט עבד; התוכנית החמש שנתית שהייתה לי להיות עצמאית לחלוטין הפכה להיות לתוכנית שנמשכה פחות משנה, 10 חודשים ליתר דיוק".

להלמן יש "תואר ראשון במדעי החברה ותקשורת, ואני יועצת זוגית, יועצת מינית, מאסטר NLP, ולמדתי בין היתר לימודי פסיכולוגיה. זאת אומרת, יש לי הכשרה מאוד רחבה. בצד השני, אני גם מנהלת מערכות מידע ומחשוב, ואני מנהלת רשת. אז, פשוט ישבתי בקורונה, ובעזרת הכלים שלמדתי ב'יוזמות עתיד', בניתי לי תוכנית עבודה, בניתי לי גישה חדשה, סגנון חדש של עבודה. וזה פשוט עובד".

אם כן, היו לך שני כיוונים בחיים, כשהכיוון העיקרי הוא לא מה שאת עושה היום, ופשוט עשית סוויץ', בגלל מה שעברת בעמותה.

"בדיוק. היו לי הזדמנויות חדשות; הקורונה הייתה מאוד קשה להרבה אנשים, ולהרבה אנשים אחרים זאת הייתה הזדמנות לעשות שינוי מחשבה, ריסטרט. אז זה היה כזה מין שילוב של שני הדברים, וזה איפשר לי לראות את הדברים בצורה אחרת. יש לי היום שלוש קליניקות. לפני הקורונה, הייתי בקליניקה בתוך הבית של בן אדם, שניים. יש לי היום שלושה ימים מלאים בקליניקה פה בבאר שבע. ויש לי קליניקה בנס ציונה וקליניקה בתל אביב, מלאות עד אפס מקום חודשיים קדימה. אני מדריכה, מרצה, ויש לי תוכניות לעתיד. הכל רשום, והכל יהיה. זה ברור לי שזה הולך להיות. אין פה התלבטות אפילו".

אינדה הלמן. צילום: יולי שידלר

משברים בריאותיים יכולים להיות גם נקודת מוצא לשינוי כיוון רציני בחיים. זה בדיוק מה שקרה להדר שניצר-ברון מבאר שבע. שניצר-ברון (34), נשואה לדור ואם לשני ילדים קטנים, עבדה "עד לפני כשלוש שנים, כאחות במחלקה הכירורגית בבית החולים 'סורוקה'. ביולי 2018, אובחנתי בסרטן שד הורמונלי, כשזה כבר היה גרורתי, והגיע לי לעמוד השדרה, כשהוא נודד מהחזה. עשיתי כמה ניתוחים, שחלות ואחר כך כריתת שד ושחזור ואונקו-פלסטיקה לשד השני. לא פשוט, אבל חיים עם זה. השאלה היא רק לכמה זמן. המטרה שלי היא להחזיק כמה שיותר. כרגע, אני נחשבת 'נקייה' מהמחלה, אבל לא בריאה, כי מן הסתם אי אפשר להבריא ממחלה גרורתית; זה סוג של לחכות לפעם הבאה, מה שנקרא. אני עושה PET CT והרבה בדיקות נוספות, כולל ממוגרפיה וכל מה שצריך".

ומה עשית בכמעט שלוש השנים שעברו מאז גילו לך את הסרטן?

"בשלוש השנים האלה, לא עבדתי רוב הזמן. באיזשהו שלב, החלטתי להגשים את עצמי, והלכתי ללמוד קונדיטוריה. זה איזשהו חלום שתמיד רציתי לממש. האמת שאני לא כל כך אוהבת עוגות, אבל רציתי ללכת ללמוד את התחום, כי פשוט נורא אהבתי את זה; תמיד הייתי מכינה לכל המשפחה את הקינוחים. רציתי להתמקצע בזה, אבל לא חשבתי שגם אעסוק בזה באופן מעשי, בגלל הסרטן. פשוט החלטתי שאם לא עכשיו, אז אימתי. אובחנתי ביולי, והתחלתי את הלימודים כבר במאי שאחרי, בבית הספר 'בישולים', פעם בשבוע בימי חמישי, במשך שנה. בעלי, שבלעדיו כל הדבר הזה לא היה קורה, כי הוא היה זה שדחף אותי לעשות את הדברים האלה, כל הזמן אמר באותה תקופה: 'זה נראה כאילו את חיה מחמישי לחמישי'. אומנם, זו הייתה נסיעה לא פשוטה לתל אביב וחזרה כל שבוע, אבל יום הלימודים השבועי הזה נתן לי כל כך הרבה אוויר, שאי אפשר לתאר את זה. אתה יודע, לרגע אתה שוכח מכל הבעיות: יש סרטן, יש ילדים, יש כאב ראש, יש בעל ולסדר את הבית, ובימי חמישי יש רק את לימודי הקונדיטוריה. בגלל הקורונה, סגרו לנו את בית הספר לתקופה, ואת טקס הסיום כבר עשינו עם מסכות, בתקופת הקורונה. ואז אחרי שסיימתי ללמוד, הבנתי שאני גם הולכת להתעסק בזה, ופניתי לעמותת 'יוזמות עתיד'. עברתי קורס און ליין מדהים עם מדריכים שאי אפשר לתאר. ממש לפני שהתחלתי את הקורס, הלכתי ופתחתי את העסק במס הכנסה, ומכרתי קצת, אבל במין סוג של לימוד מעשי בלבד. אולם, לא ידעתי מה אני עושה עם זה, ולא ידעתי איך עסק מתנהל; אף פעם לא הייתי עצמאית בחיים שלי".

לא פחדת?

"נורא פחדתי, אבל לשמחתי, הדברים הסתדרו בסופו של דבר. אין לתאר כמה הקורס של 'יוזמות עתיד' עזר לי; קיבלתי שם המון כלים, איך אני צריכה לתמחר, איך אני צריכה להציג את עצמי וכו'. עכשיו, אני מנהלת את העסק כמו שצריך, ופתאום יש לי רישומים, ואני יודעת כמה עולה לי לייצר כל דבר, ככה שאני יודעת לתמחר בהתאם, שזה לא דבר מובן מאליו, כי מאוד קשה לתמחר. קיבלתי שם באמת המון כלים של איך לפתוח את העסק וכלים לשיתופי פעולה, וגם קישרו אותנו לכל מיני מקומות לצורך שיתופי פעולה כאלה. במהלך הזמן, התרחבתי והתחלתי להתעסק גם בקייטרינג חלבי. אני עושה היום בעיקר מכירות לפרטיים, אבל יצא לי לעשות גם כמה אירועים עסקיים של כמה חברות גדולות; יש איזושהי בעיה שלעסקים מהבית לא נותנים תעודת כשרות, אז זה קצת מגביל אותי".

האם העסק והשינוי התעסקותי שעברת עוזרים לך להיות בריאה יותר?

"חד משמעית, חד משמעית. אני עושה משהו שאני אוהבת. אני גם מרצה הרבה לסטודנטים לרפואה, בעיקר על הקטע הזה שאני עברתי, ממטפלת למטופלת. ויש משהו מאוד מחמיא בדבר הזה של לעשות את מה שאתה אוהב. ובגלל זה, עוד בלימודים בעלי אמר לי: 'את חיה מהזמנה להזמנה'. זה פשוט ממש מלא אותי. אני מרגישה שהפעלת הקונדיטוריה והקייטרינג החלבי היא כמו תרפיה עבורי. כמו שאומרים, כשאתה עובד במה שאתה אוהב, אז אתה לא באמת עובד. אני נהנית לקום בבוקר ולעשות דברים. חשוב לי לציין ש'יוזמות עתיד' באמת עזרו לי להעביר את עצמי לוול אחד למעלה, למקום הזה של לא רק לעשות, אלא גם לעשות וגם להרוויח, לעשות ולהצליח. לפני זה, הייתי מוכרת דברים במחירי הפסד ממש, אבל בזכותם למדתי גם שמגיע לי רווח על העשייה שלי וגם שוואל'ה, זו הדרך הנכונה לעבוד".

הדר שניצר. צילום: רעות אשכנזי

את כל הקסם הנשי הזה מנהלת מנכ"לית "יוזמות עתיד", יעל עובדיה, המציינת ש"עמותת 'יוזמות עתיד' הוקמה, במטרה לצמצם את הפערים החברתיים במדינת ישראל, באמצעות יזמות עסקית ומתן כלים שיסייעו לנשים להקים ולפתח עסקים זעירים לטובת עצמאות כלכלית. עד היום, ליוותה העמותה כ-5,000 נשים, מתוכן 1,320 ב-2020, נשים בעלות יוזמה, שביקשו להפוך רעיון ראשוני או כישרון מקצועי לכדי עסק עצמאי. אנחנו קמנו ב-2015, כדי לסייע לנשים הנמצאות במורכבות כלכלית, להקים עסקים קטנים, במטרה שהעסק הזה יהפוך למקור פרנסה והכנסה, ויעזור להן לצאת מהמורכבות הכלכלית שבה הן חיות, ולהשיג באמצעותו עצמאות כלכלית. הרעיון הוא לתת מעטפת תמיכה שלמה, מהשלב של הרעיון העסקי לפיתוח היוזמה, דרך קורס הכשרה ויזמות עסקית, מנטורים מתנדבים, הלוואות בתנאים מועדפים וכדומה, כדי שתהיה לנשים את הפלטפורמה הטובה ביותר להצליח. תחילת הפעילות של העמותה הייתה בבאר שבע ובדרום הארץ, ואחר כך התרחבנו לשאר המדינה. הרעיון באמת היה להתחיל בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל, ולתת לנשים שהנושא התעסוקתי בעייתי אצלן הזדמנות למצוא אפיק תעסוקתי דרך יזמות עסקית; זה לא טריוויאלי. לא כולן בוחרות במסלול הזה של להקים עסק".

זה אפילו מפחיד, לא רק נשים במורכבות כלכלית.

"בדיוק. גם ככה, בלי שאתה נמצא באיזושהי מורכבות כלכלית, זה מלחיץ. אז בוודאי בתוך המורכבות הכלכלית, אבל אנחנו ראינו, גם על בסיס מודלים מהעולם, וגם מניסיון של פיילוט שעשינו כמה שנים בתוך ארגון 'לתת', שדווקא בתוך הדבר הזה, להקים עסק קטן, שההשקעה בו יחסית קטנה, ואין פה סיכון גדול, נותן עוצמה שלמה של יכולת באמת לשלב בית ועבודה, לשלב את זה כהשלמת הכנסה, ולהגשים את עצמך, מכיוון שאת עושה עכשיו משהו שאת אוהבת ולא עשית אף פעם, ולמצוא בעצמך את הביטחון שאולי לא קיים במקומות אחרים. זאת אומרת, הבנו שזה באמת מסלול טוב ויעיל, ויכול להצליח, למי שבוחרת במסלול; זה כמובן לא לכל אחת מתאים".

ואיך יודעים באמת לזהות למי זה מתאים ולמי לא?

"אנחנו עושים סינון מאוד קפדני, נקרא לזה; מבחינתנו, כל אחת שרוצה, קודם כל ממלאת טופס מועמדות. אחר כך, אנחנו מזמנים אותה למרכז הערכה, למפגש קבוצתי שבו אנחנו שומעים קצת על היזמת עצמה, על הרעיון העסקי שלה, על העבר שלה, הניסיון שלה, עם מה היא באה, מה החוזקות שלה, מה החולשות שלה, המחויבות שלה, מבנה האישיות שלה; ממש כמה שעות טובות, שבהן אנחנו מנסים למצוא מי מתאימה למסלול, גם על בסיס הניסיון רב השנים שלנו לדעת שיש פה פוטנציאל הצלחה. ואנחנו חושבים שזה באמת כלי טוב, כי ראינו את זה בסוף, בתוצאות. יחד עם זאת, יש נשים שיוצאות מהמפגש הזה, ואפילו אומרות: 'אתם יודעים מה, זה לא בשבילי באמת'. זה יכול להיות בגלל מבנה האישיות, וזה גם יכול להיות בגלל נקודת הזמן שבה הן חיות, למשל לפני לידה או ש'אני נמצאת גם ככה בהתחייבויות מאוד גדולות, שמסלול העסק הקטן רק יסכן ויפחיד אותי'; כל מיני סיטואציות חיים וסיפורים. עוד דבר שהכנסנו בשנה וחצי האחרונות זה משהו שאנחנו קוראים לו 'מכינה'. זאת אומרת, לפני שאת יוצאת, אנחנו נעזור לך בכמה מפגשים לגבי שיווק הרעיון העסקי, קצת העצמה, קצת חיזוק ועוד שלב בהחלטה העסקית שהאישה בשלה לצאת לדרך או לא. זה באמת מתוך זהירות כזאת, כדי שהיא לא תהיה בסוף במקום שיסכן אותה, וגם מתוך אחריות גדולה שאנחנו מרגישים כלפי כל יזמת".

וההספק של "יוזמות עתיד" באזור הדרום מאז הקמתה ועד היום, הוא לא פחות ממרשים: "בשש השנים האחרונות, הוכשרו דרכנו מאות נשים בבאר שבע רבתי; קח בחשבון שיש לנו יותר מ-5,000 יזמיות בכל השנים האלה, וסדר גודל של 25 אחוזים הן מאזור הדרום".

מה מצב היזמיות שלכם אחרי הקורונה?

"אני יכולה להגיד לך שעכשיו אנחנו עושים בדיקה מקיפה של נשים שחזרו לפעילות, ויש סדר גודל של קצת יותר מ-70 אחוזים של עסקים כאלה, לפחות כרגע מהבדיקה הראשונית הפנימית שאנחנו עושים. יזמיות מאוד נעזרו בשירותים שלנו. אני גם יכולה להגיד לך שעסקים חוזרים בצורה הדרגתית להכנסות שהיו להם טרום הקורונה; זה לא קורה בבת אחת. אנחנו כל הזמן בשטח, ועם היד על הדופק ועם כוונות ונכונות והתגייסות מאוד גדולה לסייע, כי עכשיו אנחנו נמצאים בלב המשבר של התעסוקה בכלל, ובוודאי בעסקים הקטנים. אנחנו עושים הכל כדי להיות המשענת לאותן יזמיות, כדי שבעיקר לא ירגישו לבד בתוך הדבר הזה. ולכן, עשינו את כל הפעילות הזאת, עם המון מפגשים וסדנאות וטלפונים. היה נורא מרגש לשמוע שפתאום אתה מפגיש נשים שנמצאות באותו מצב, ויכולות לדבר על זה. התקשרנו באופן אישי לנשים, וזה עשה משהו נורא מרגש, כי אתה לא משאיר אותן לבד. זה מאוד עוזר. אנחנו ממשיכים להתרחב בתוכניות גדולות ולעשות עוד דברים. יש לנו גם תוכנית מעניינת חדשה שהפיילוט הראשון שלה הסתיים: שיתוף פעולה עם מכללת 'ספיר', שנקרא 'פרקטיקה'. אלה לימודי יזמות מעמיקים של שנה שלמה במכללה, במעטפת אקדמית, אבל אתה לא צריך את הדרישות האקדמיות כדי להגיע אליהם. היוזמה הייתה לעשות את התוכנית הזאת דווקא בדרום, עם נשים שיכול להיות שהיזמות יכולה להיות אפיק תעסוקתי עבורן, אבל זה גם לימודים מעשיים; בסוף אנחנו רוצים שהן ייצאו יזמיות, ואנחנו גם רוצים שהעסקים שייצאו מהתוכנית הזאת יעסיקו אחר כך גם אנשים אחרים. תמיד איכשהו יוצא שאת הדברים הראשונים אנחנו מתחילים בדרום".

יעל עובדיה צילום יפעת פאר