מגזין

נמצאים בחזית

מגזין2 באפריל 2020    11 דקות
0

בימים בהם הצוותים הרפואיים עובדים שעות אינסופיות במלחמה נגד נגיף הקורונה, מנהל בית החולים סורוקה ד"ר שלומי קודש והמשנה למנהל ירדן נבו מאמינים כי זו מלחמת התשה מול הלא נודע, "התאוששנו בעבר ונתאושש גם עכשיו, אנחנו נלחמים על מה המחיר שנשלם" הם אומרים > חוד החנית

נמצאים בחזית
מנהל בית החולים "סורוקה", ד"ר שלומי קודש | צילום: באדיבות סורוקה

ביום אחד הפך בית החולים סורוקה לחזית המלחמה בנגיף הקורונה. צוותי בית החולים, שגם כך עומדים בעומסים גדולים, שכחו מהבית ומשעות השינה והתגייסו למלחמה העולמית בקורונה. ד”ר שלומי קודש, מנהל בית החולים וירדן נבו, המשנה למנהל עובדים סביב השעון כדי שבית החולים ימשיך לתת מענה לאוכלוסיית הנגב, ” אנחנו דרוכים וערוכים ויש לנו אחריות להכין את הנגב למה שמגיע עם הסיפור הזה של הקורונה” אומר ד”ר קודש, “כל הנהלת בית החולים, כל העובדים בבית החולים לוקחים את זה באחריות המקסימלית עם הרבה חשיבה והרבה עבודה”, הוא מסביר.

כבר מהימים הראשונים לפרוץ המגפה בישראל, נראה היה שבית החולים סורוקה היה ערוך לכל התרחישים, “אני חייב להגיד שיש לנו כמה יתרונות. כשיש אירוע מיוחד אנחנו נערכים מאוד ברצינות ומאוד מהר. יש לנו מחלקות מוכנות, פרוטוקולים מוכנים ואנחנו נמצאים במקום מאוד מוביל מבין בתי החולים במדינה”.

ד”ר קודש מסביר כי מלכתחילה הכינו את היחידה המיוחדת לטיפול בחולי קורונה לתקן גבוה יותר מן הנדרש, ” התבקשנו להכין את היחידה ל30 חולים, הכנו יחידה ל54 חולים. אמרו לנו להתכונן ל- 10 מונשמים עשינו 20. אנחנו מבינים מה זה להיות צעד לפני. הצוותים עובדים קשה כל הזמן, ירדן כבר ממש גר בבית החולים ואנחנו כבר מתכננים לבנות מחלקות נוספות” אומר קודש ונבו ממשיך, “מחלקת קורונה מחייבת הפרדה מוחלטת בין החולים לבין המטפלים והיה צריך לעשות הכנות. יש גם אפשרות לשליטה מרחוק וטיפול מרחוק וגם זה מצריך הכנה של תשתיות רציניות, איך מעבירים דברים לחולים, מערכות ניטור, מערכות שליטה וצילום, וגם איך לאפשר אורח חיים והווי של החולים בנוסף לכל המעטפת” אומר נבו ומדגיש הבדל נוסף של המחלקה לטיפול בקורונה, “עוד הבדל מורכב זה המערך למונשמים. בדרך כלל זה טיפול מאוד אינטנסיבי של מטפל וחולה וצריך ליצור מעטפת למטפל כדי לטפל בחולה”.

קודש : “הצוות שנכנס ומטפל בחולים מונשמים הוא המפתח, העיתונים מלאים במיטות ובמכונות הנשמה וזה גם חשוב, אבל פה יש משימה גדולה כי הצוות הוא חשוב מאוד. צריכים להגן על הצוות כמה שאפשר במיגון והפרדה, להקטין את החיכוך של הצוות , לאפשר לצוות את התנאים לעבוד. עשינו הרבה דברים בשביל זה. חילקנו את הצוותים לקבוצות קטנות כך שאם יש הדבקה פחות אנשים יוצאים ממעגל העבודה. זה לא רק רופאים ואחיות, זה גם צוות המטבח, המעבדה לוירולוגיה. ראינו מה קרה בשיבא שמישהו נדבק ואז כל המעבדה נפסלה. פה אין עוד מעבדה אז יש לכך חשיבות רבה”.

המשנה לבית החולים ירדן נבו. צילום: רון מילר 

קודש מדגיש גם כי ניתן מענה למשפחות הרופאים שפחות ופחות רואים אותם, “העירייה יצרו לנו מערכות חינוך בלי החלטות ממשלה, בהתחלה עם מתנדבים.  זה נורא חשוב שאחיות חדר הניתוח, הרוקחות, עובדי המעבדה, לכולם יהיה מענה לילדים. מה שהיה אפשר להעביר לרפואה מרחוק עשינו וככה מטופלים במרפאות חוץ לדוגמה קיבלו את המענה מרחוק אם זה היה אפשרי”.

עבודה אינטנסיבית, פיזית ונפשית

כמה רופאים ואחיות מטפלים בחולי הקורונה?

קודש : “כרגע יש 18 אחיות ו9 רופאים במחלקת הקורונה. בנוסף, ביחידה לטיפול נמרץ יש  כ-30 אנשי צוות שאמורים להתחיל לטפל במונשמים אם אלה יגיעו. כאשר נגיע למחלקות האשפוז הבאות יוכשרו עוד 70 אנשי צוות. זה אומר ששליש בית חולים כבר נמצא בשלב הבא. צריכים להבין שאי אפשר לעבוד במיגון כזה יותר משעתיים. זה מיגון אטום ומורכב אז צריך הרבה יותר צוות לכל אתר כזה, זו עבודה אינטנסיבית. עבודה עם חולים קשים זה גם משהו ששוחק נפשית וצריך עוד צוות”.

הצוותים הרפואיים שמטפלים בחולי הקורונה הביעו חשש?

קודש : “קודם כל חשוב לדעת שכולם התנדבו. ברור שיש חשש. זה אותו חשש שמקנן בקרב האוכלוסייה כולה. אין מישהו שלא חושש מהלא נודע וזה קיים גם אצלנו. מי שמשנע אנשים מתמודד עם החששות שלו, הוא מעביר חולה מונשם במצב קשה מצד אחד לצד שני, עובדי החצר שעוברים במחלקות, עובדי המשק, כל העובדים נמצאים בחזית אבל לצד החשש יש התגייסות מעוררת הערכה למשימה הלאומית”.

נבו : אנחנו מנסים לתת לצוות את התנאים המקסימליים גם למנוחה. אוכל, כורסאות מנוחה, כל התנאים המיטביים למנוחה בין המשמרות, בנוסף למיגון. אנחנו גם מכניסים רובוטיקה פנימה. מוניטורים, הכל כדי לגרום לצוות לצבור יותר מנוחה ולמנוע את השחיקה”.

כולם התנדבו למשימה. הצוות הרפואי במחלקה לקורונה. צילום: באדיבות סורוקה

בשבועיים האחרונים ההתגייסות “האזרחית” לצוותי הרפואה הגיעה בכמה צורות. מה שהתחיל במחיאות כפיים במרפסות עבר להתנדבות במשלוחי אוכל, בישולים, דאגה לבתי הצוותים ועוד, ” אנחנו מעריכים את זה מאוד וזה החוסן של העם הזה שמתבטא בעת קשה זו”. אומר קודש, “יש תנועה בלתי פוסקת של מתנדבים. בין אם זה בכסף לקנות ציוד, צ’ופרים לצוות ודברים שאולי חסרים בבית החולים. הקהילה בארץ בכלל וסביב סורוקה בפרט, תמיד ידעה לצאת מגדרה בעת משבר. אני אישית שמח לראות שהתעשייה המקומית נעזרת בהם. אני מאוד שמח לראות אנשים שדואגים להזמין אוכל מעסקים מקומיים כדי להתמודד. אנחנו עם מדהים בעת משבר”.

מובילים מלחמה בלא נודע

אחרי אינספור מבצעים צבאיים, הפעם בית החולים נמצא ממש בחזית, חוד החנית במלחמה…

קודש : “במלחמות מי שנלחם הוא מישהו אחר ואנחנו נותנים מענה בקו השני. פה אנחנו בקו הראשון ונלחמים בחזית. אין מישהו אחר. יגיעו המדענים ויגיעו ההמצאות אבל עד אז המלחמה היא שלנו. ברור לנו שהאחריות עלינו מטורפת וככה אנחנו מתייחסים לזה, נערכים לכך. אנשים מגיעים ורואים אוהלים בחדר המיון שכרגע ריקים אז זו ההיערכות שלנו לקראת מה שיבוא. אנחנו רוצים שכל מה שאנחנו יכולים לעשות עכשיו נעשה. יש שני אוהלים בכניסה למיון והרציונל פה הוא שאם נגיע למצב שיהיו אינסוף פניות למיון גם של אנשים בלי קורונה, אנחנו נייצר מיון משנה שהם יוכלו להיות מטופלים בו. כל צורת החשיבה באה מהניסיון של המבצעים הצבאיים. יודעים להפעיל חמל לשעת חירום הכי טוב בארץ. אף אחד לא התנסה ככה אז צורת החשיבה היא אותה הדבר”.

השבוע פורסם כי בבית החולים סורוקה נמצאים 191 מכונות הנשמה, מה שמעמיד את בית החולים במקום השני במלאי המכונות. אחת הטענות למשרד הבריאות הוא היעדר מכונות הנשמה, בטח כשרואים את התמונות והדיווחים מאיטליה לכך שאין מספיק מכונות הנשמה לחולים. דווקא כאן, ד”ר קודש נשמע קצת יותר רגוע, “לא ריאלי לצפות מבתי חולים בארץ להחזיק מלאי מכשירים למגפה של פעם ב-100 שנה. המגפה הגדולה האחרונה היתה ב1918 אז אני לא שותף לעליהום שיש על מכונות הנשמה. המדינה רוכשת עכשיו, ובשביל כולם. אם היה צריך לעשות את זה לפני חודש או חודשיים? זה ברמה של המדינה להבין ולדעת.  נכון לעכשיו, לתרחיש של הזמן הקרוב, אם מסתכלים על המספרים יש לנו יותר מכונות משאר מבתי החולים. במגפה כזו של פעם ב-100 שנה לא יודעים באמת מה נצטרך אז עכשיו נערכים לתרחישי קיצון”.

ומה לגבי צוות הרופאים. על פי הנתונים בנגב יש 2.1 רופאים לעומת 5.5 רופאים במרכז פר אלף איש

קודש: “אין ספק שמערכת הבריאות נכנסה לאירוע הזה ‘רזה’ כשבתיעדוף הרפואי במשך שנים יש תקצוב חסר ביחס למדינות העולם. עם זה אי אפשר להתווכח. אני רוצה להאמין שאחרי האירוע הממשלה תתקן את הדבר הזה. אי אפשר להיכנס ‘שדוף’ למגיפה. ובכל זאת, כוח האדם למגיפה הוא אחר מהשוטף. אני לא בטוח שחוסר מורגש בשגרה כמו בשעת חירום. בחירום רופאים יתפנו מהקהילה ואני מעריך שנוכל לגייס רופאים מהקיים. אבל אין ספק שאנחנו לא צריכים להיות במקום הזה.  כל המדינה למדה שיש מחיר להזנחה המתמשכת של מערכת הבריאות”.

התמונות מאיטליה כל הזמן מהדהדות. איך לא מגיעים למצב הזה?

קודש : “המדינה עושה מה שצריך לעשות. אנחנו נערכים לתרחישים מאוד קשים. אנחנו לא באמת יודעים כמה רחוק זה יכול להגיע. אבל חשוב שאנשים יידעו עובדות מרגיעות. אירופה זו יבשת מאוד מבוגרת וידוע שהנגיף פוגע קשה בעיקר ב באוכלוסייה המבוגרת. הגיל הממוצע בנגב הוא צעיר הרבה יותר וסביר להניח שזה ייתן ביטוי בכמה חולים קשים יהיו לנו. הדבר השני הוא, כשמסתכלים על מספר המונשמים ומספר החולים הקשים הגרף נמוך יותר מאשר ממדינות אחרות ואם נצליח לשמור על המגמה בציר הזמן בצורה טובה לא נהיה כמו באיטליה, אבל זה מאוד תלוי באוכלוסייה שחייבת להקפיד על ההנחיות. כל הזמן מדברים על שיטוח העקומה ומה שצריך לקרות בסוף זה שנגיע למצב שבתי החולים לא יהיו מלאים, ואנחנו לא שם עכשיו”.

עובדים בתחושת שליחות

הרבה מדברים על היום שאחרי, אז איך תיראה מערכת הבריאות?

קודש : “היציאה מהמשבר הרפואי הזה תהיה כרוכה במשבר כלכלי שאני לא חשוב שהמדינה היתה בו מאז שהוקמה. זה אתגר לאנשים אחרים. אני באמת מאמין שבסופו של התהליך, אחרי ריפוי של המשק תהיה הבנה שמערכת הבריאות צריכה להיות ערוכה טוב יותר”.

עם כל העבודה הקשה והשעות האינסופיות, קודש ונבו מדגישים כי בסופו של יום, כל אחד מהצוותים הרפואיים עובד מתחושת שליחות, שזה הדלק שמניע את הגלגלים במכונה, “זה מערך שלם של אנשים שנמצא פה ובאמת עובד מאוד קשה” אומר נבו, “מערכים שלמים שצריכים להפעיל מחלקה. לא רק רופאים ואחיות, גם בינוי גם אדמיניסטרציה, טכנולוגיות מחשוב, כולם עובדים יותר קשה. האנשים האלה שעובדים יוצאים מתוך תחושת שליחות שצריך להכין את בית החולים להתמודד עם האתגר הזה ומכל הלב. בפן האישי זו עבודה קשה עם תכלית זה עבודה שמשנה את שגרת יומנו אבל זו עבודה שמאוד תורמת.  גם המשבר הזה, אחרי שייגמר, יביא לתהליכים שבשגרה לא יכולים לקרות כמו עבודה מרחוק. בסוף התהליך, לבית החולים יהיה יכולות משופרות” מסביר נבו. קודש מצטט את אחת השיחות שניהל עם אחד מאנשי הצוות ואומר, ” שאלתי אותו איך הוא חווה את האירוע הזה והוא מיד ענה שזו שליחות. התחושה של להיות חלק מההגנה על הבריאות והקיום של תושבי הנגב, לצד האחריות, זה נותן תחושה הרבה יותר משמעותית וזה מקל את כל השעות כשאתה יודע שזה למטרה טובה. אין ספק שהימים האלה הם המורכבים ביותר לכולנו וזה נכון לכל מי שנשאר בעבודה. מבחינה אישית אני מן הסתם פחות בבית, וגם כשאני בבית אני זמין 7/24 והטלפון יכול לצלצל גם ב-3 בבוקר. אני אומר בהומור לצוות שבתקופה כזו ישאירו תמונה שלהם בבית שהילדים ייזכרו”.

“התאוששנו בעבר נתאושש גם הפעם”. ד”ר קודש. צילום: דני מכליס

לסיום, אפשר להישאר אופטימיים? ננצח את הנגיף?

“היו מגפות בהיסטוריה של האנושות ומכולם התאוששנו. נכון, נגבה מחיר ורואים גם את המחיר כאן בתמותה ובפגיעה במשק אבל התאוששנו מדברים גרועים ונתאושש גם מזה. הנגיף הזה גובה מאיתנו מחיר משמעותי. בניגוד להתפרצויות שונות, הפעם יש לנו מדענים ואוניברסיטאות שיודעות איך הנגף מתנהג. יש אנשים שעובדים על איך להתמודד מולו. זו לא שאלה של אם ננצח, כי ננצח. זו שאלה של מה יהיה המחיר, ובזה אנחנו נלחמים”.

 

כתבות נוספות במגזין

0

איתה או בלעדיה

טל סופר מבאר שבע, רק בת 15 אבל כבר מחזיקה בסינגל וקליפ ראשון בדרך לסינגל נוסף ומסומנת כהבטחה גדולה

מגזין18 בספטמבר 2020    4 דקות
0

שנהיה לראש ולא לזנב

בבר בן מויאל הבעלים של מסעדת "יקוטה" בראיון חגיגי לראש השנה מספר על המתכונים שעוברים מדור לדור, על ההכנות לשולחן החג ועל הלקוחות שבוכים על הצלחת מגעגועים

מגזין17 בספטמבר 2020    7 דקות

כתיבת תגובה