למרות שהשנה החדשה בישראל מתנהלת לפי התהליך העברי, רובנו עדיין מתנהלים לפי לוח השנה הלועזי, חוגגים ימי הולדת לפי לוח שנה זה, צופים במצעדים לסיכום שנה בטלוויזיה ונהנים מה-1 או ה-10 לחודש, היום שבו מקבלים משכורת. השבוע נחגוג את סוף השנה האזרחית ובעוד שלפני כעשור, קהילת יוצאי ברית המועצות היו חוגגים את ערב השנה הלועזית, ה"נובי גוד" בשקט בביתם, היום זה כבר בכל מקום.

אם לפני כמה שנים אותם חוגגים היו מגיעים לרחוב החלוץ בבאר שבע ומוצאים חנות אחת ויחידה שבה הם יכולים לקנות קישוטים לעץ החג שלהם, היום החלוץ כבר מלא בחנויות כאלה. פתאום שיטוט בעיר העתיקה בחודש דצמבר מרגיש כמו שיטוט בניכר. פתאום כולם מוכרים עצים, כולם מוכרים קישוטים ואביזרי חג, כולם משתתפים בחגיגה. פתאום, יותר ויותר אנשים אומרים "נובי גוד" ופחות אנשים משתמשים במושג "סילבסטר".

האם העיר השמרנית באר שבע הפכה לשמרנית פחות? ומה זה אומר על השתלבות קהילת יוצאי ברית המועצות בבירת הנגב?

"הישראלים תמיד מחפשים סיבה לחגוג"

טל זונדרלינג, בעל חנות לציוד משרדי ברחוב החלוץ, הוא אחד מאותם האנשים, "הצברים", שהבינו לאן נושבת הרוח כבר לפני כ-20 שנה. החנות לכלי כתיבה שלו הופכת בנובמבר לחנות "נובי גוד" ולטענתו כולם נהנים מזה. "זה החג הכי יפה", אומר זונדרלינג. "האווירה טובה, הרווחים טובים, הכל טוב. התחלתי בגלל העלייה הרוסית וזה נכון שגם היום קונים בעיקר רוסים, אבל גם ישראלים התחילו לקנות, גם בדואים, כולם קונים. אפילו חרדים מגיעים וקונים את הקישוטים האלה לסוכות של השנה הבאה. פעם הייתי מקבל תגובות לא טובות, אבל היום כולם מפרגנים", לטענתו.

איך אתה מסביר את זה?

"הם השתלבו יותר בחברה, מקבלים אותם יותר וגם החג, פעם חשבו שזה כריסמס, אבל היום מבינים שזה לא, זה 'נובי גוד' ואין עם זה בעיה, זה מקובל. המכירות היום הרבה יותר גבוהות מבעבר ואנחנו כל הזמן מביאים דברים חדשים, עצים יותר יפים, קישוטים יותר יפים. זה הופך לאחד החגים הלא רשמיים שלנו. פעם הייתי פה לבד, היום כבר כל באר שבע מחזיקה נובי גוד. אנשים רוצים להרוויח, כולם רוצים לאכול מהעוגה. כולם חוגגים".

אם עוברים את הכביש, ממול לחנות של זונדרלינג, נפתח לו עסק חדש, "פיקסל ארט – סטודיו לצילום". בוויטרינה של הבעלים רודי בן זקי ויוחאי מימון ניתן לראות גם עצי חג מרהיבים ביופיים. "אנחנו לא חוגגים את החג, אלא את ההוויה ואת כל השמחה מסביב", הם אומרים. "זה חג צבעוני ויפה ואנחנו יהודים, אבל זה לא כמו ה'סילבסטר' שזה חג דתי, ה'נובי גוד' זה לא חג דתי. ההיפך, זה חג של נתינה ושל לשמוח. הכי כיף לראות את כל הילדים שרואים את הדבר הזה".

"פעם הייתי פה לבד, היום כל באר שבע נובי גוד". טל זונדרלינג | צילום: יניב סול

לדעתם, "הבאר שבעים מנסים להיפתח לדברים חדשים שהם לא מכירים, לתרבויות חדשות. באר שבע יצאה מהסטיגמה שהחג הזה הוא חג של גוים וקיבלנו רק תגובות יפות. אנשים עוברים ומצלמים וזה נהיה חגיגה של כולם. הישראלים תמיד מחפשים סיבה לחגוג".

אבל ה'נובי גוד' לא נמצא רק בחלוץ כאמור, והתמונה ששבתה לנו את העין הגיעה מהמדרחוב בעיר העתיקה. שם, זו ליד זו עובדות חנות למוצרי "החג הרוסי" וחנות לדברי קודש.

גנה סלומצ'ינסקי בן ה-31 הוא לא באר שבעי, אבל מגיע לבאר שבע בחודש נובמבר ושוכר חנות לחודשיים כבר שנה השנייה. "פעם היו תגובות לא טובות, היו אומרים גויים, אבל היום זה אחרת", הוא מספר. "אתה רואה, אני נמצא ליד חנות לתשמישי קדושה ואין עם זה בעיות, באשקלון יש חנות סקס ליד חנות לדברי קודש. היום זה חיה ותן לחיות, תעשה מה שבכיף שלך. אין ברירה, כולם צריכים לקבל את כולם ואנשים מתחילים להבין שזה לא קשור לדת", לדבריו.

"אתה חושב שזה נעים לי שיש לי חנות לדברי קודש ובדיוק לידי פתחו חנות לכריסמס?", אומר לנו יצחק מלכה שלא בדיוק מסכים עם סלומצ'ינסקי. "יום אחד אני מגיע ופתאום אני רואה את זה ולא הבנתי. מתברר שהוא השכיר את זה לחודשיים וחשבו שזו תהיה חנות לצעצועים. אם הבעלים היה יודע שזו תהיה חנות לנצרות, אני לא חושב שהוא היה משכיר לו".

מה קורה כשחנוכה פוגש ב"נובי גוד". חנות קדושה בסמוך לחנות לממכר מוצרי "נובי גוד" | צילום: יניב סול

אבל זה לא חג דתי

"בטח שזה דתי, אלה דברים של הנצרות שמוכרים שם. זה לא נעים, פעם זה לא היה ככה והיום כל הרחוב מלא בזה. באר שבע נהייתה פחות שמרנית".

בין שתי החנויות, ממש במקרה עומד ומשוחח לו עם חברו, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק חינוך תורני בעיר, עופר כרדי. "אני לא חושב שבאר שבע כבר לא שמרנית", אומר כרדי. "היא שומרת על הציביון שלה וזו עיר שמכבדת את עצמה. העלייה הרוסית הגיעה ועשה מי שעשה ואני הייתי שמח אם הדברים האלה לא היו. אני חושב שהציביון היהודי נשמר ועוד ציביון מתפתח פה. אנחנו לא נגד אף אחד, אנחנו בעד הציביון היהודי. לדעתי זה משהו נקודתי שהתפתח קצת יותר. אנחנו לא בעד, אבל גם משתדלים לא להיות קיצוניים ולא לדחות אף אחד".

איפה חוגגים

איפה לא חוגגים, זאת השאלה היותר נכונה. את סוף השנה האזרחית ניתן לראות בכל מקום אפשרי, כשחלק מהמקומות עדיין קוראים לזה "מסיבת הסילבסטר" וכולם חוגגים, "לא רק הרוסים". יחד עם זאת, מי שמכיר היטב את הציבור הרוסי בסצנת הלילה, הוא ויטלי אירימוב (37), לשעבר אחד מהבעלים במועדון ה"טרמינל", היום ב-"club nika".

"המועדון שלנו פתוח לקהל הרחב, רק שהמוזיקה היא בין היתר גם מוזיקה רוסית", אומר אירימוב. "אנחנו מנגנים גם עומר אדם ועדן בן זקן, רק שנותנים דגש גם על מוזיקה רוסית כי אנחנו רוצים להיות ייחודיים במשהו ולא עוד מועדון. המועדון לא נסגר רק על נישה אחת ובקרוב יהיה לנו עוד ליין  שנקרא 'הכי ישראלי'. בשנתיים או שלוש האחרונות, יש התעוררות רצינית בקרב צעירים יוצאי ברית המועצות או כאלה שנולדו בארץ ויש מודעות בכל מה שקשור במוזיקה רוסית כי גם המוזיקה הרוסית היא לא פרימיטיבית כמו שהייתה פעם. היום המוזיקה היא מאוד עדכנית והקהל הצעיר מאוד אוהב את זה ורוצה לרקוד את זה".

לדבריו, "אסור לשכוח שבאר שבע היא בסך הכל 250 אלף איש ויש עוד מועדונים כמו ה'פורום' וה'ברקה'. לא כולם רוצים לשמוע מוזיקה רוסית, אבל מי שכן רוצה הוא אצלנו. האם יש מקום לעוד מועדון עם מוזיקה רוסית בעיר? לא חושב".

"מגיעים אלינו כולם, גם צברים". club nika | צילום: טישה מאילס

למה ה"טרמינל" נסגר, יכול להיות שיוצאי ברית המועצות כבר חוגגים בכל המועדונים ולא רק במועדונים לקהל הרוסי?

"לטרמינל הייתה סטיגמה של מקום למבוגרים, חשבו שזה לגרושים-גרושות. ניסינו להילחם בזה ולא הצלחנו אז סגרנו את המקום ופתחנו מקום חדש לגמרי לגילאי 19-38 מקסימום וזה מצליח לנו, הצעירים באים. היום יש לנו גם חיילים וחיילות וממוצע הגילאים שלנו הוא 24. המועדון פתוח לקהל הרחב ולמרות שרוב הקהל הוא עדיין קהל דוברי הרוסית, מגיעים אלינו כולם, גם צברים. כי הם אוהבים גם את המוזיקה הרוסית".

מה מתוכנן לערב ה"נובי גוד"?

"זה הערב הכי שונה, גדול ומושקע בשנה. אין מה לעשות, אתה רוצה לתת לקהל הרגשה שזה יום שונה ואנחנו בסך הכל חוגגים את המנהג של השנה האזרחית החדשה, לא סילבסטר ולא כריסמס, אין שום דבר דתי. אנחנו מנסים לתת לאנשים הרגשה ביתית מצד אחד, מצד שני שהם מגיעים למועדון ורואים תפאורה מטורפת. אנחנו תמיד משקיעים ביום הזה. כמובן שבערב הזה המוזיקה היא גם עכשווית, אבל אנחנו גם נותנים את שנות ה-80 וה-90 שזה מזוהה עם החגיגות. ברוסית ובאנגלית".

איך יחגגו פה עוד עשר שנים?

"אני אישית חושב שעם הזמן, לא תהיה למעסיקים ברירה והם יצטרכו לתת לאנשים שחוגגים את החג חופש ב-1 בינואר. אנשים היום מבינים שזה בסך הכל מנהג ויודעים מה זה 'נובי גוד'. אנחנו כאנשים שחיו ברוסיה, בחיים לא שמענו את המילה סילבסטר או על מישהו נוצרי שהיה הורג יהודים, בשבילינו זה היה בסך הכל חגיגה של השנה האזרחית החדשה. אין שום תפילות ושום דבר שקשור בדת. 'נובי גוד בתרגום מרוסית לעברית זה 'שנה חדשה' והמנהג הזה יישאר לדעתי כי אנשים אוהבים את זה. הכל יישאר אותו הדבר, רק שהגורמים מסביב שזה עדיין מפריע להם והם מפריעים לחגוג את זה, פשוט יורידו הילוך. כולם מתחילים להבין שיש פה חג אחר ולא מה שהם חשבו".

"כבר לא חג שנשאר בערוץ של הרוסים"

אידה חודוש, עולה מברית המועצות מספרת: "אנחנו חוגגים נובי גוד כל החיים שלנו ואנחנו 27 שנים בארץ. זו מסורת כזו. גם בשנים הראשונות, כשרק הגענו לארץ בשנת 1992, היינו אוספים ענפים, עושים מזה עץ ומקשטים עם נייר צבעוני, עם תכשיטים ושרשראות שלי. עם הזמן כבר הסתדרנו וחגגנו כל שנה. 'נובי גוד' זה אומר לקבל את השנה החדשה, להשאיר את הבעיות הישנות מאחור ולקוות לשנה טובה יותר. לרוסים היו הרבה חגים, אבל רק את החג הזה אנחנו חוגגים כי הוא לא דתי והוא של כולם". לדבריה, "בשנים האחרונות אנחנו מרגישים את החג יותר כי התחילו למכור את המוצרים של החג, עצים לחג וקישוטים. זה כיף. הכל עניין של היצע וביקוש והישראלים מתחילים להבין מה זה 'נובי גוד'. חלקם אפילו חוגגים איתנו. אנחנו נשב בשולחן, נפתח שמפנייה ונעשה לחיים פעם אחת כשיהיה חצות ברוסיה ובפעם השנייה כשיהיה חצות פה, נחליף מתנות ונהיה עם המשפחות. ברוסיה זו הייתה חגיגה אמיתית, קרנבל. בכל גן, כמעט מלידה, הילדים חגגו וביום הזה הם מתחפשים כמו בפורים אצלנו. נובי גוד זה נובי גוד, אין חג יותר יפה מזה".

אידה חודוש ב"נובי גוד" בצעירותה בברית המועצות. "קרנבל" | צילום: אלבום אישי

אליזה פרנקל (27), סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון וחוקרת יוצאי ברית המועצות, טוענת שיש כל מיני תהליכים שמשפיעים על כך שרואים את "נובי גוד" יותר בבאר שבע ו"כמובן שזו לא ההיטמעות של העולים בחברה", לדבריה.

לפי פרנקל, "אנחנו ראינו שהרבה מאוד שנים 'נובי גוד' זהו חג שלא מתמיין; רגע, זה סילבסטר? זה כריסמס? מי אתם? זה נוצרי או לא נוצרי? זהו חג שעם הסממנים שלו הזכיר יותר מדי דברים נוצרים, אבל התוכן היה נעדר כי יוצאי ברית המועצות בארץ לא הצליחו להסביר שאין לזה שום קשר לדת אלא שזה היה החג היחידי שלא היה מזוהה עם השלטון הקומוניסטי והיה החג הכי משפחתי והכי קסום, שגם עם עצם היותם יהודים, הם היו חוגגים אותו. כשהרוסים הגיעו לארץ, זה חג שלא עבר טוב בגרון כי הוא יותר מדי דומה לחג הנוצרי, בניגוד למימונה או חג הסיגד שמקושרים לחגים יהודיים. בילדות שלי לפחות, כשהייתי אומרת למחנכת שאני לא מגיעה בראשון לינואר, היו עונים לי 'בטח שאת מגיעה, פה זה לא רוסיה. נובי גוד זה חג נוצרי ובכלל היו קוראים לזה סילבסטר'. ניסינו להראות שזה לא סילבסטר, כי סילבסטר זה יהודים גרמנים שהגיעו לפה בשנות ה-30 ואצלם שם זה היה שם של קדוש נוצרי. לרוסים בכלל אין מושג מה זה סילבסטר או מי זה. ואם אומרים שסילבסטר היה אנטישמי, אז למה לעזאזל חוגגים מסיבות סילבסטר? אנחנו רואים שיותר ויותר מנסים לדבר על נובי גוד ולנסח אותו במושגים של ישראליות ולא של רוסיות וכמובן לא נצרות. זה כבר לא חג שנשאר בערוץ של הרוסים, הוא פרץ כי הדור שלנו התחיל לשלב אותו יותר בשיח לעומת הדור של הסבתות והסבים שלנו שלא ממש דיברו על זה".

כולם נשבעים לאותו הדגל

"השינוי הוא מבחינה דורית", קובעת פרנקל. "הדור שהיה מושתק פתאום מתחיל לדבר וכל הסמליות של מה החג הזה אומר, כבר לא מנסים לנצח אותו במושגים נוצריים אלא במושגים ישראליים. אמנם אנחנו יוצאי ברית המועצות, אבל הסוכנים שמביאים את החדשות האלה לחברה זה הדור החדש הזה שהוא ישראלי לגמרי ויש לו גם את כל התוכן התרבותי שהוא אחר. אני כמובן מקשרת את זה גם לערס פואטיקה ולמחאות אחרות שיש לנו בארץ. האתיופים

"נובי גוד במושגים של ישראליות". אליזה פרנקל

מתחילים לדבר על מה עשו להם ואיך עשו להם וגם הרוסים קיבלו גושפנקא לדבר על החוויות שלנו. כדי להיות ישראלים, אנחנו לא חייבים לשמוע שלמה ארצי ולחגוג פסח, אפשר גם וגם, וגם לחגוג נובי גוד. זה נעשה מפה לאוזן ואני ממש כועסת על חברים שלי שאומרים סילבסטר. פתאום הנובי גוד נהיה מגניב, אפשר לבוא לבתים של חברים שלי ולראות ולאכול מטעמים ולקבל הסבר על החג ומה זה אומר. אני רוצה שידברו על זה בבתי ספר, שכמו שחג הסיגד והמימונה נכנסו לשיעורי אזרחות והיסטוריה, שיבינו שיש פה קהילה של מיליון וחצי אנשים שיש להם היסטוריה מסוימת וזה גם חלק מהפרופיל הישראלי".

לסיכום, "אתמול ראיתי מישהו שרוכב על אופנוע והיה לו את הכובע של הנובי גוד ומישהו צעק לו 'יא גוי'", אומרת פרנקל. "גם בגלל שאני גרה בעיר העתיקה, כשאני עוברת ברחוב החלוץ, עדיין אפשר לשמוע 'מה זה החג הזה של הגויים, מגעיל הכריסמס הזה. אני מבינה שיש פה קולות שרוצים להציג שיש פחות שמרנות והכל בסדר, אבל זה עדיין לא שם, בואו נשאל את האנשים שמחכים לאוטובוס. אני חזרתי מארצות הברית ואני רואה שם כל כך הרבה, גם סינים, גם אפרו אמריקאיים, גם רוסים ומקסיקנים שהיגרו לפני 100 שנה וחוגגים חגים שקשורים רק לעדות שלהם וזה מגניב. כולם נשבעים לאותו הדגל, אבל בבית הם חוגגים את התרבות שלהם. אצלנו, הכי מגניב היום להיכנס לגן ילדים רוסי ולראות את הסביבון והסופגנייה והכל וגם לראות עץ 'נובי גוד' קטן. זה שתי תרבויות שונות, אבל שמתכתבות אחת עם השנייה והן לא ניגוד אלא המשך. זה חג האורות וכך זה צריך להיות".