המבנה הניצב אל מול עיריית באר שבע, הוסב בשנת 1983 לסניף של "יד לבנים", לשם הנצחת הזיכרון והצורך בהמשכיות חיי משפחות השכול בנגב. המקום הצנוע, שהוכר טרם ההקמה כספריה עירונית ובכובעו כבית לאירוח חוגים אחדים, עמד במשך כמה שנים כפיל לבן במרכז העיר. עד שבסופו של דבר, הבניין זכה לייעודו הנעלה ובעזרת תרומות של נדבנים וגיוס הרשות המקומית – הפך בית חם עבור 800 משפחות שכולות מכל מחוז הדרום. מדובר בסניף הגדול והפעיל בארץ, שמקדם את הפעילות של הארגון.

"לכאב אין שם ואין לו זהות"

"הכאב שלי הוא אישי. הוא לא עובר ולא נשכח. הוא תמיד נמצא, גם אחרי שנים", מבהיר דוד קורקוס שעומד בראש הסניף. קורקוס, יקיר העיר באר שבע כאות על פועלו למען המשפחות השכולות בעיר, מספר על האובדן שלו, שהביא אותו לפתח את הסניף עם השנים ולהוביל אותו לפעילות הענפה המתבצעת בימינו.

"עליתי ארצה בשנת 1955, התחתנתי פעמיים והבאתי לעולם שישה ילדים, כל אחד מהם שירת בחילות קרביים", השכול לא זר ליושב הראש הוותיק: "אחרי שאחי הצעיר, שמואל סמי ז"ל נפל במלחמת יום הכיפורים, הבית עבר משבר גדול ונקלע למציאות קשה. ההורים שלי נשברו ושקעו בכאב, הם הסתגרו בתוך עצמם כשכל עולמם חרב עליהם".

כמעט בכל יום הגיעו הוריו של קורקוס לביקור בבית העלמין. כשחזרו מהביקורים, הוא מתאר כי מצבם הנפשי לא הרבה להיטיב. מהדאבון הושפעה כל המשפחה, שחוותה את הניתוק מההורים. לצד המשבר המשפחתי, גם דוד עצמו החל לשקוע בכאב שנבע מאובדן האח האהוב.

שמואל צוקרמן מקבל את אות יקיר הסניף | באדיבות יד לבנים באר שבע

אך דוד לא נכנע, אלא בחר להעצים את המצב בכדי לפעול עבור משפחות כשלו, אשר בעל כורחן, איבדו את היקר להן מכל: "הייתי צעיר והגעתי להתנדב בסניף "יד לבנים". בהתחלה זה עזר לי להתגבר על הכאב, אחר כך כבר לקחתי את הפעילות שלי כאן כפרויקט וכמחויבות לכל כך הרבה אנשים. בתור אחד שמבין את החשיבות שבעזרה לזולת ופעיל חברתית, לאורך חיי תמיד עשיתי בשביל האחר. כך אני פועל ב"יד לבנים", אימצתי את אותה הגישה. מזה 14 שנה אני פעיל בסניף בתפקידים שונים, בהתחלה כחבר ועד, גזבר וכיום כיושב הראש".

לפני הכל, מה זה אומר – להשתייך למשפחה שכולה?

"משפחה שכולה היא משפחה שאיבדה את היקר לה. בן, בת, אם, אב, אח או אחות. לכאב אין שם ואין לו זהות. בעצם, נגדע ענף בעץ המשפחה שנבנה לאורך השנים. זו נכות ושריטה, זהו משהו שמלווה אותך בכל מקום. זה חסר בגוף שלך, בנשמה. אתה לומד להתמודד עם ההשלכות של האובדן בכל יום מחדש – המחשבות אחרות, הדאגות אחרות, השינה בלילה היא לא אותה השינה והשמחה לא תמיד שלמה. יחד עם זאת, אנחנו ב"יד לבנים" מחפשים במשותף להקל על הכאב הזה, להפוך את החסר להשראה ולמלא אותו באהבה. מבחינה אישית, זה מה שממלא אותי, מעין פיצוי עצמי שעוזר לי לברוח מהיגון שפקד אותי מאז שאחי ז"ל נפטר. לאט-לאט, נשאבתי לפעילות של הארגון, ואני חושב שמשמעותי וחשוב שכל בן משפחה שכולה ידע שיש לו כתובת, שיש מי שכאן בשבילו כדי להבין אותו ולעזור, ובמיוחד אם אין לו מסגרת אחרת. יש המון אנשים שאין להם איפה לפרוק את הצער והם מרגישים שונים מהסביבה, נבדלים ומיוחדים. לכן, לארגן תרבות פנאי לחברי המשפחות זו משימה כלל לא פשוטה, אנו פועלים ימים כלילות על מנת שהם לא ירגישו כמו נטע זר. כשהילדים וההורים נחשפים לאנשים שדומים להם, ומשתייכים למשפחה הגדולה שלהם – משפחת השכול, הכל הרבה יותר מנחם ותומך".

פעילות ענפה למען המשפחות

בשנת 2010, החליף דוד קורקוס את יושב הראש שמואל צוקרמן, שהיה זה שהפיך רוח חדשה בסניף בבאר שבע. "בצעדי ענק פיתחנו והצמחנו את הסניף, אני וחברי הועד", מספר קורקוס. ההתקדמות הרבה שידע הסניף בשנים האחרונות, מתבטאת בפועלם הנמרץ של העומדים בראשותו. כדי למלא את חיי הפנאי של המשפחות, הורים ואחים, עשרות חוגים עומדים לרשותם.

"שנים אחורה, היו קיימים רק חוג אחד או שניים", מסביר קורקוס ומוסיף אודות השינוי שחולל: "היום יש חוג לציור, חוג ללימודי שפות שונות, חוג לכל סוגי הספורט ובסך הכל, היום עומדים לרשות המשפחות תחת "יד לבנים" בבאר שבע לא פחות מ-30 חוגים שונים, חלקם מלאים עד אפס מקום. ההורים בוחרים בעצמם את תחומי העניין וכך נמשכים להשתתפות בפעילות שמוצעת".

לעיתים ההורים מבוגרים וחסרי הווי ובידור בחייהם, לכאן נכנסת החשיבות שבחוגים השונים: "אנחנו מעניקים להם מסגרת, בונים בשבילם בית חם, שיוכלו להעביר בו את הזמן ולא לשקוע בכאבם. הגענו למסקנה שאם אנחנו רוצים להקל בתחושת המשפחות בכלל ובהרגשת ההורים המבוגרים בפרט, אנחנו צריכים להוציא אותם מהבתים, לשמח אותם ולתת להם להשתלב בחוגים מעניינים ובפעילויות בידור. מדהים לראות איך הציבור הגמלאי, אנשים בעלי מוגבלויות שנעזרים בהליכונים ובכיסאות גלגלים, משתתפים בחוגים לזכר הנופלים".

התוצרים של ההורים השכולים מחוג הקרמיקה שמסתמן כנחשק ומבוקש ברשימת החוגים הגדושה, חולקו בטקס יום הזיכרון האחרון, בשיתוף עם תלמידי תיכון מקיף ו' שהעניקו למשפחות אות זיכרון עם הקדשה. כמו כן, ישנה סדרה של הרצאות שבועיות בתקופת האביב, בכל פעם בנושא אחר.

"אנחנו עושים המון כדי לחבר את הדור הצעיר למורשת, מה שחשוב הוא שההורים הכינו את התוצר, זאת גאווה".

חברי הארגון לא מסתפקים בפעילויות הסדירות שמוצעות לחברי המשפחות, עושים למענם בערוצים אחרים ומציבים לרשותם שלל אפשרויות נוספות. כך למשל, כמיטב המסורת, הגיעו ביוני האחרון למשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע מאות מחברי משפחת השכול מכל אזור הדרום, על מנת לצפות ב"סוליקא", מחזמר ישראלי מקורי.

"אנחנו רוצים שהמשפחות יגיעו בהמוניהן, ישמחו, יבלו ויצאו עם חיוך. מכל האזור הדרום מגיעים בעזרת מערך הסעות שאנו מתפעלים לפני כל פעילות. אני יכול להגיד שיש משפחות שמלבד ההצגות שאנחנו מארגנים, כמעט ולא יוצאות לפעילויות פנאי בחוץ. בזכות "יד לבנים" הן מבלות ערב מהנה – בשבילי, זה הישג, לא פחות מכך".

כיצד מצליחים להפעיל את כל העשייה הזאת מבחינה תקציבית?

"בכל מה שקשור לכל הפעילות שלנו, ארגון "יד לבנים" הארצי תומך בנו. מתוך ניסיון שצברנו, בכל שנה מתבצע אומדן של התקציב, תוך כדי התכנון העתידי השנתי של העשייה שצפויה בשנה הקרובה. המאזן התקציבי הוא חשוב, כי זה ארגון שתלוי גם במקורות מימון חיצוניים. אבל לא לכל הפעילויות שמתקיימות יש כסף – כאן ההזדמנות להודות לעירייה ששותפה גדולה בכל העשייה המבורכת ב"יד לבנים", ולדרך ההנצחה שאנו מתווים יחד. העירייה תומכת בכיסוי כספי לפרטים שהארגון הארצי לא יכול לממן לנו. לפעמים יש חוסר בכספים להסעות. יש הורים שאם לא נגיע לקחת אותם מהבתים, לא יגיעו לפעילויות וזה חבל. אבל, יש לצידנו את העירייה, שהכל כן קורה בסופו של דבר בעזרת מימון שלה. אני גאה להגיד שבבאר שבע העירייה היא מהתומכות הגדולות בסניף המקומי. מעבר לתמיכה הכלכלית, ראש העיר, רוביק דנילוביץ', לא מחמיץ את האירועים ותמיד נענה בחיוב לקחת חלק בהם, זה דבר גדול מצדו".

טקס הנחת אבן פינה לפארק ההנצחה בבאר שבע | באדיבות "יד לבנים" באר שבע

פארק הנצחה

אירוע בו השתתף ראש העיר לא מכבר, היה טקס הנחת אבן הפינה בפארק ההנצחה לחללי העיר באר שבע במערכות ישראל ובפעולות האיבה, שעתיד להיחנך בקרוב ונמצא בשלב תכנון מפורט. בתחילה הייתה כוונה לבנות כיכר לזכר חללי העיר במערכות ישראל ובפעולות האיבה, כפי שקיימת בכל עיר, אולם ביוזמתו של חבר ההנהלה של הסניף, חנן טאוב, הוחלט לבסוף להקיף את הפארק.

"ההבנה שכיכר היא לא נגישה ופחות משמעותית, הובילה לתכנון שונה. חברי הועד המליצו ללכת על הקמת פארק, שיהווה סמל וישמש מקום שניתן גם לשהות בו. האתר הסמוך לבית העלמין הצבאי קרץ לנו ומיד פעלנו לברר מול העירייה אם ניתן להוציא את התכניות לפועל. לאחר בדיקה של העירייה, הסתבר שהשטח פנוי להקמת הפארק. ראש העיר אימץ את הרעיון בחום ובכוחות משותפים עם משרד הביטחון, התקבלה ברכת הדרך להמשך התהליך וההחלטה המיוחלת להקים את הפארק", משחזר קורקוס.

את גולת הכותרת יהווה קיר הנצחה שיוצב במרכזו של הפארק. הקיר המעוטר, בו יחרטו שמות כל הנופלים כסמל לזיכרון האינסופי, ייבנה בדומה לקיר הניצב במשכן ההנצחה בהר הרצל. במעמד טקס הנחת אבן הפינה, השתתפו בין השאר סמנכ"ל משרד הביטחון וראש אגף המשפחות, יושב ראש ארגון "יד לבנים" הארצי, חברי מועצת העירייה וכאמור, ראש העיר שפנה אל המשפחות הנרגשות ונשא דברים: "בזכות היקרות והיקרים שלכם ושלנו, שמסרו את נפשם בשביל הארץ הטובה הזו אנחנו זוכים ליישב את הארץ הטובה הזאת. כל רגב אדמה, כל עץ שאנחנו נוטעים, כל מתקן משחקים וילדים צוהלים ושמחים, הכל בזכותם, הם אפשרו לנו להמשיך לחיות, ליצור, לפתח, לאהוב, זה לא מובן מאליו. הארץ הזו נקנתה ועדיין נקנית בייסורים, בייסורים רבים, בייסורים של משפחת השכול. כשאנחנו רואים אתכם משפחות השכול, אנחנו מבינים שיש לנו מחויבות מוסרית גדולה וכל מה שיכול להקל עליכם ולו במקצת, אנחנו נעשה בחפץ לב ובאהבה גדולה. כל מי שיעבור בפארק הזה, כל מי שיראה את אבוקת ההנצחה הזאת יעצור לרגע, יראה את השמות, כל שם כאן כל בן וכל בת, כל נופל וכל נופלת זה עולם ומלואו, זה העולם שלנו, זאת הארץ שלנו".

פרויקט מרגש נוסף שקידמו בסניף הוא "לכל חלל יש שם". מדובר באלבום זיכרון המכיל את סיפור חייו של כל נופל. האלבום מכיל את קורות החיים של החלל, בשילוב תמונות ממהלך חייו וסיפורים שונים אודותיו. פרויקט האלבומים, החל כפרויקט מקומי על ידי קודמו של קורקוס לתפקיד, ועם הזמן תפס תאוצה. לנוכח זאת, בהחלטה משותפת עם גורמים במינהל החינוך ואגף המשפחות במשרד הביטחון, מהסניף בבירת הנגב יצאה הבשורה והוחלט להפוך את המיזם המקומי לפרויקט לאומי.

דוגמא נוספת לפרויקט הצנחה ולהעצמת הכאב והשכול למעשים מקודשים, היא הכנסת ספר התורה לעילוי נשמת נופלי העיר. ביוני 2010 התרחש אסון כבד בהרי הקרפטים שבסמוך לעיר בראשוב שברומניה. במהלך טיסת אימון שגרתית, התרסק מסוק יסעור של חיל האוויר הישראלי ישירות לצלע הר, בהשפעת הערפל הכבד ותנאי מזג האויר הסוער ששרר דאז. בהתרסקות נספה כל צוות המסוק – ארבעה טייסים, שני מכונאים מוטסים ישראלים וקצין משקיף רומני. בעוד המדינה הוכתה הלם לאור המחזות הקשים והבשורה המרה, ב"יד לבנים" מצאו דרך מרגשת להתמודדות עם האסון. כשנה לאחריו נחנכה אנדרטה בעיר ברשוב באזור התאונה. נציגי המשלחת הישראלית לטקס החניכה, היו חברי "יד לבנים" ואנשי משרד הביטחון. בעת הביקור, הוזמנה המשלחת על ידי הקהילה היהודית בבוקרשט להגיע לבית כנסת בעיר. שם הם נתקלו במחזה יוצא דופן, כשנגלו לפניהם עשרות ספרי תורה מתקופת השואה, אשר הונחו במרתף בית הכנסת. חברי הקהילה היהודית הציעו את הספרים לאנשי המשלחת, לצורך ההנצחה המבורכת, ומיד הצדדים פעלו נמרצות להגשים זאת. בדיקה קפדנית של רבנים צבאיים שהמריאו שוב לרומניה בעקבות הממצאים, העלתה כי חמישה ספרים תקינים וניתנים לשימוש.

הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת חללי באר שבע שנפלו במערכות ישראל | באדיבות "יד לבנים" באר שבע

קורקוס בחר את הספר שיגיע לסניף הדרומי וקבע מועד לטקס הכנסתו המסורתי: "כשנשאלתי אם אני מעוניין בספר תורה שהביאו מרומניה, אמרתי שאני מוכן לבדוק. נסעתי לירושלים ולאחר בדיקה מעמיקה, התרשמתי מאוד, זה היה ספר מדהים, כתוב בצורה מיוחדת. בחיים שלי זכיתי להכניס שלושה ספרי תורה ולא נתקלתי ברמה כזאת גבוהה וייחודית. על הספר, ממש בכיסוי שלו, חרטנו את שמות 488 חללי העיר באר שבע. זה לא היה פשוט, כ-15 אלף שקל נדרשו להשלמת המשימה ולעיצוב הקפדני של הספר, אבל עמדנו על זה. כשלא היה מאיפה לממן את הסכום, חברי הועד מיד התנדבו ומכספם הפרטי הציעו להשתתף בתשלומים, הוכחנו שדבר לא יעצור אותנו. המאמצים השתלמו ולבסוף היה אירוע שמח ומהול בעצב, אמהות שהשתתפו בתהלוכה אמרו 'זה ספר התורה של הבן שלי', זאת הייתה דוגמא מדהימה לאסון שהפך לאירוע ממלא בתקווה. כאות הוקרה, ליד השמות של החללים חרטנו גם את סמל צבא ההגנה לישראל, עיריית באר שבע וארגון "יד לבנים". במשרדים שלנו נכתבו האותיות האחרונות, התזמורת הצבאית והחזן הצבאי הראשי לקחו חלק בטקס המרשים שלא השאיר עין אחת יבשה. הייתה תהלוכה נורא שמחה, שבסופה הספר הובא לבית כנסת שבשכונה א'. מאז, ניתנה הנחיה של משרד הביטחון להכניס כל ספר תורה בסגנון ובעיצוב שאנחנו ייצרנו. המשמעות של הופעת כל אחד ואחד מהשמות על הספר המפואר לזכר הנופלים, יושמה כמדיניות ארצית בארגון מכאן והלאה. הרגיש לנו נורא חשוב ומספק שהבאנו לשינוי ולהשראה עבור סניפים אחרים".

דואגים להמשיך את החיים

ראשי הארגון פועלים גם לעידוד ההיכרות של בני המשפחה עם חבלי הארץ השונים, כאשר טיולים רבים ברחבי ישראל, נערכים כמדי שנה לבני המשפחות השכולות: "בכל שנה אנחנו מארגנים בין 6-7 טיולים בכל הארץ לבני המשפחות. כיף לראות את בני המשפחה בחיק הטבע. אני לא אשכח איך לקחנו אותם למושב ובפעם הראשונה הצעירים נחשפו לעבודה החקלאית ונדהמו. בנוסף, לפחות אחת לשנה, חשוב לנו מאוד שהנכדים והסבים יגיעו יחד להכיר את ירושלים. במסע מאוד מרגש הם יוצאים יחד לטייל ולחוות את הבירה שמסמלת ערכים ומורשת". את הציבור בעל המוגבלות, לא פשוט להוביל כה רחוק מהבית, אך יושב הראש מצא פתרון להגשמת המטרה: "זה נושא לוגיסטי מאוד מורכב. ברור שלא כל ההורים הוותיקים בארגון, מסוגלים לשרוד נסיעה ארוכה כזאת. אבל לא התייאשנו, אנחנו מקצים אוטובוס מיוחד ונגיש, נוסף לפרמדיקים ומדריכים מותאמים שילוו את הנסיעה בבטחה. לא מזמן 20 הורים בעלי מוגבלויות הגיעו לכותל. האזור לא ממש נגיש, אבל אנחנו מצידנו התעקשנו שהאוטובוס ייכנס ממש עד לפתח הרחבה. לאחר שכנועים והתכתבויות עם רב הכותל, הדבר קרה ונכנסנו פנימה. הייתה שם חוויה מאוד עוצמתית. לכל הסיורים יש הצלחה וביקוש גדול. בעניין הזה אנחנו מאוד פעילים, באים כדי לפתח ולהביא רעיונות חדשים לטיולים מעניינים, שישברו שגרה ויקלו על המשפחות בהתמודדות הקבועה שלהן".

נר נשמה וספר תורה | באדיבות "יד לבנים" באר שבע

"הסניף שלנו מככב, והמשפחות הדרומיות משתתפות באופן גורף בכל המיזמים", מספר קרוקוס. "זה לא מסתיים בטיולים ברחבי ישראל. לצידם, מוצע גם נופש למשפחות "יד לבנים" מכל הארץ. ומה הכי יפה לראות? שהמשפחות שלנו תמיד נענות, חברי סניף באר שבע תמיד מופיעים במספרים יפים ומובילים בכמות המשתתפים. אנחנו מארגנים שניים או שלושה אוטובוסים לפחות, לכל נופש כזה. אמנם אני שייך לארגון המקומי, אך אני שותף גם בארגון הארצי וחבר בוועדות השונות, מה שמשפיע באופן ישיר וחיובי עם משפחות העיר שלי ותורם למעורבות הדדית".

השבוע נחנכה באולם השופרות השוכן בבית "יד לבנים" התערוכה 'IF' ("מה היה קורה אם"). בתערוכה שנפתחה באופן רשמי לפני ימים אחדים, הוצגו צילומי פורטרט של ניצולי השואה שרובם תושבי בירת הנגב: "החלטנו שאנחנו מציגים את התערוכה ואת הצילומים היפיפיים כאן אצלנו, כאות הוקרה לשורדי השואה היקרים שחיים בנינו. במקביל לתערוכה שלנו, מתקיימת גם תערוכה דומה במשכן הכנסת".

לכבוד יום ההתייחדות הלאומי, קורקוס חותם במסר ואיחולים למשפחות היקרות לו מפז: "אני מאחל למשפחות בריאות ואריכות ימים. אני רוצה לציין שהארגון אמנם מוצף בפעילות תוססת, אך לצד ההצלחה הייתי מוכן ורוצה לראות עוד אנשים שיגיעו וישתתפו במיזמים שלנו. אנחנו עושים הכל למען בני המשפחות שאיבדו את היקר מכל, ובמותם של 488 אהוביהם צוו לנו חיים שלמים – אנחנו דואגים להמשיך את החיים האלה. הסיפוק הכי גדול הוא הוקרת התודה של המשפחות לועד, והתודות מגיעות בצרורות לאחר הפעילויות. הבית שלנו פתוח בפני כל משפחת השכול, הכאב הזה משותף לאומה שלמה. העצב דומה וחל בעוצמה זהה, בלבבות בני המשפחות הצעירות או הוותיקות שהאבל פקד אותן".