בשבועות האחרונים הרשת החברתית בבאר שבע גועשת. הפעם לא מדובר באיזו מחאה חברתית, אלא דווקא בהתרפקות נוסטלגית. קבוצת פייסבוק חדשה; "זכרונות ילדות באר שבע", שהקים אסי חראזי, הצליחה תוך קצת יותר מחודש לצבור כ-35 אלף חברים והיד עוד נטויה.

חראזי (45) מוכר לחובבי מוזיקת הרוק כמתופף של להקת קארט בלאנש, להקה שמנגנת בעיקר מוזיקת רוק ישראלית, אך בשבועות האחרונים הוא הפך למנהל של אחת הקבוצות הפעילות ביותר ברשת, לפחות מבחינה מקומית.

חראזי הוא באר שבעי במקור, שאת כל חייו העביר בבירת הנגב. יום אחד הוא היה אצל קרובי משפחה במרכז ונחשף לקבוצת זיכרונות של אנשים ממרכז הארץ ואמר לעצמו: "למה שבבאר שבע זה לא יקרה?"

"חשבתי שיהיו המון באר שבעים שירצו לשתף בזיכרונות שלהם והציעו לי לפתוח קבוצה כזו", הוא משחזר. בתחילת הדרך הקבוצה היתה "שקטה", אלא שאז הגיעה הפריצה גדולה. "בשבועיים הראשונים היה שקט, כמעט ולא הגיעו זיכרונות ואנשים לא זרמו עם הרעיון. אחרי זה פתאום העניין תפס תאוצה ובכל יום הצטרפו מאות אנשים. אם בהתחלה הגענו ל-2000 איש בקבוצה, אז בשבוע השלישי כבר קפצנו ל-20 אלף. זה מטורף".

"זה הפך להיות היסטרי"

הרעיון של "זיכרונות ילדות באר שבע" הוא פשוט. כל אחד משתף את הזיכרון שלו, כל אחד מוסיף תמונה, או מחפש את בן כיתתו ומשם הדברים ממשיכים. חראזי: "לאט-לאט נוצרה פעילות. אנשים התחילו לשתף זיכרונות אישיים, לספר בדיחות, זה הפך להיות היסטרי וחבר היה מספר לחבר. העניין בקבוצה הוא שמצד אחד היא קבוצה סגורה, אבל מצד שני כל אחד יכול לצרף חבר".

הופתעת מכמות המצטרפים לקבוצה?

"אני עדיין מופתע. אם לומר את האמת, לא ציפיתי שתהיה כמות כזו. אחרי 2000 איש אמרתי שזה כבר לא יעלה. מבחינתי 5000 איש בקבוצה היה שיא. אבל ראיתי שזה מתחיל לעלות בקצב מסחרר ושאנשים מצטרפים כל דקה".

"מי זוכר חנויות בעיר העתיקה?". דוגמה לפוסט בקבוצה | צילום מסך

איך זיכרונות ילדות מתחברים עם העידן המודרני?

"אני בעצמי לא מהאנשים של הרשתות החברתיות ואלו שמחפשים לייקים. אני חושב שעשיתי טוב להרבה אנשים. אני שמח שהרבה מאוד אנשים הגיבו לעניין הזה והעלו זיכרונות של 30-40 שנה. אני שמח בעיקר שאנשים "מבוגרים" נכנסו לקבוצות. לפעמים אני רואה פוסט שמישהו כותב-'אבא שלי אמר לי לכתוב'. זה עושה טוב לאנשים שמעלים זיכרונות".

יש לך הסבר למה כל כך הרבה אנשים רוצים להתחבר לקבוצה?

"כי אלה זיכרונות ילדות של כולנו. לכל קבוצה יש איזשהו זיכרון משותף. אתה יכול לשתף זיכרון עם חבר, לדבר איתו על זיכרון. כשיש קבוצה כולם נסחפים לזה. אנשים ממש חזרו לילדות. חזרו להיות ילדים לזמן קצר וזה מחזיר אותך אחורה. נוסטלגיה זה תמיד כיף. שיר או תמונה מפעם. הקבוצה הזו הביאה לאיחוד בין אנשים. בהתחלה חששו אבל לאט-לאט התחילו להוציא סיפורים מהבתים. הקבוצה גם הביאה למספר מפגשים מרגשים. לדוגמא, באחד הפוסטים מישהי חיפשה משפחה מבאר שבע שהיתה איתה בקשר והקשר נותר. אחרי כמה ימים היא פרסמה שהמשפחה נמצאה תודות לחברי הקבוצה. פוסט אחר חיבר בין חברים שלא ראו אחד את השני במשך 40 שנה. "קשה לעקוב אחרי כל הפרסומים אבל יש כאלה שממש מחברים בין אנשים. וזה מרגש", מסכם חראזי.

מי זוכר את המקום הזה? זיכרון שלנו: רחוב קק"ל בשנת 1979 | צילום: ארכיון "שבע"