תעשיית ההיי-טק בישראל נחשבת לאחת המצליחות בעולם. זו עובדה. עובדה נוספת היא שמשה חוגג שנולד בבאר שבע וגדל במיתר, הוא אחד מהבולטים והמובילים בה וזאת למרות שסיים תיכון בלי תעודת בגרות (הוא השלים זאת במהלך השירות הצבאי) ולא רכש השכלה אקדמאית. בגיל 35 בלבד (37 כיום), הוא מחזיק ב-35 חברות. חוגג שעומד בראש קרן ההון־סיכון סינגולריטים (Singulariteam), נחשב חריג בתחום, בין אם זה הגיל הצעיר, או העובדה שהוא הגיע משום מקום (מבחינת קליקת ההיי-טק הישראלית) ובזמן קצר. הוא גם שונה מאחרים בתחום, באופן ההתנהלות העסקית שלו. ובדיוק בגלל כל הדברים הללו הוא כל כך מסקרן.

משה נשוי לענבל ואבא לרוי ובדיוק כמו הבן שלו, גם הוא אוהב גיבורי על וגם את מסי וברדה. כשהיה נער, שיחק כדורגל בבית"ר באר שבע ואפילו עלה לבוגרים, העריץ את דייגו ארמנדו מראדונה וראובן עטר, אבל גם את איירון מן. גיבור על ללא כוחות מיוחדים שמנצח בעזרת מדע וטכנולוגיה. יש לו אפילו פסל של גיבור העל במשרדיו במתחם אטריום ברמת גן. גיבורי על אלו נחשבים התחביבים הזולים שלו. חוגג הוא גם חובב רכבים ידוע והוא לא מתבייש בזה.

"אני חושב שבן אדם שעובד קשה ומרוויח כסף ומשלם מיסים, כל עוד הוא לא גונב – שייהנה מהכסף ויעשה מה שהוא אוהב לעשות", הוא אמר בראיון ל"שבע". "אם הוא מרוויח כסף והכסף יושב בבנק, לדעתי זה קצת עצוב. אני עובד קשה ורוצה ליהנות מהעבודה הקשה. יש דברים שאני מאוד אוהב והם זולים כמו בובות של גיבורי על ויש דברים שהם מאוד יקרים כמו מכוניות. אני לא מסתכל על זה לפי הכסף, אני עושה מה שאני אוהב".

"אני עושה את מה שאני אוהב". חוגג | צילום: מתוך הפייסבוק

מהתחקיר שעשינו, לחוגג הגדרות רבות בכלי התקשורת. פעם מגדרים אותו כאיש עסקים, ופעם הוא יזם סדרתי. הוא גם סטארטאפיסט ומשקיע ומנהל קרן הון סיכון וכמובן גם איש משפחה. הוא מספר שהילדות שלו, בה נאלץ להחליף מגורים לעיתים תכופות עקב הקריירה הצבאית של אביו, הפכה אותו לאיש שהוא היום. מצד אחד, איש העולם הגדול, שלא נקשר לאנשים ומתקשה לשמור על קשר. מצד שני, הוא יושב לפגישות עבודה עם האנשים העשירים בעולם והעסקים שלו הפכו אותו גם לחבר אישי של חלק מהאנשים המפורסמים ביקום.

לא בנקאי, יזם!

"אני מגדיר את עצמי כיזם ואם צריך להיות יותר ספציפי אז יזם היי-טק", אומר חוגג. "יש לי קרן, אבל לא בנקאי. הקרן באה ממקום של לחבר בין משקיעים לחברות טובות ולעזור להן איפה שאני מבין יותר ואיפה שלי יש ערך אסטרטגי גדול יותר ולא רק כסף". יחד עם זאת, "רוב הדברים שאני שם בהם את הזמן שלי, זה יוזמות שלי, חברות שאני הקמתי", הוא מספר.

מה בעצם אתה עושה?

"לי ולקבוצה שלי, סינגולריטים, אנחנו שותפים. לפעמים אנחנו השותף הגדול ולפעמים השותף הקטן, ובדרך כלל אנחנו מחזיקים בין 20 ל-30 אחוזים בחברה מסוימת ולא מחזיקים יותר מ-50 אחוז או פחות מ-10. קרן הון סיכון, זה אומר שגייסתי כסף ועכשיו אני הולך ומשקיע אותו. סך הגיוסים שלנו בארבעת השנים האחרונות הוא באזור ה-350 מיליון דולר, מעל מיליארד שקל. בנוסף, חוץ מהקרן, היו חברות שלי שגייסתי להן כסף".

אם ילד מבאר שבע יבוא אליך ויגיד לך אני רוצה להיות משה חוגג הבא, מה תענה לו?

"קופצים למים, מתחילים לשחות. בולעים קצת מים, יורקים אותם החוצה. נכשלים – קמים, נכשלים – קמים ובסוף מצליחים".

איך אתה התחלת?

"תמיד אהבתי והתעניינתי בתחום הזה. כשמשהו הלהיב אותי זה נתן לי הרבה רעיונות, רק שאני בניגוד לאחרים, ניסיתי להוציא את זה לפועל. לא חשבתי שאני רוצה להיות יזם או משהו, פשוט רציתי לפתור בעיה שהתעוררה אצלי. רציתי לפתור רעיון".

רציתי לפתור רעיון". חוגג | צילום: עומרי ממן

מבאר שבע לעולם באהבה

"נולדתי בבאר שבע, גדלתי בעיר ובמיתר ולמדתי פה", מספר חוגג שגר היום בתל אביב, על הקשר המיוחד שנותר לו למקום ילדותו.

"אשתי במקור גם ממיתר, אותו הרחוב, רק למעלה יותר. ההורים שלי עדיין גרים פה וההורים של אשתי עדיין גרים פה ואנחנו מבקרים אותם לפחות פעמיים בחודש ולפעמים יותר. אני מנסה לסדר את זה לפי המשחקים של הפועל באר שבע". גם כיום, למרות שהוא לא הספונסר הראשי של הפועל באר שבע, יש לחוגג תא VIP באצטדיון 'טרנר'.

"יש לי גם חברים פה, חלקם עובדים איתי ומגיעים מבאר שבע כל יום, וחלקם לא עובדים איתי ואנחנו בקשר כשאני בא".

כשמדברים איתו על עושר, הוא אומר: "אני לא בא מבית עשיר, אבל גם לא בא מבית עני – בית רגיל בישראל", לדבריו. "לא היה חסר לי כלום, אבל גם לא היה יותר מדי. כשאתה גדל בדרום, אין לך המון מודלים לחיקוי. בתל אביב כל שכן שלישי הוא עשיר. בדרום זה קצת פחות ובמיוחד בתקופה שלי. כשלמדתי במקיף ז' היו קוראים לנו הילדים העשירים וזה תמיד הצחיק אותי. קראתי מחקר מרתק על עושר שאומר שאם יהיה לך 100 מיליון דולר ולכל השכנים שלך יהיה מיליארד אתה תרגיש עני, ומצד שני אם יהיה לך מיליון ולכל השכנים שלך יש 100 אלף אתה תרגיש הכי עשיר בעולם. בשורה התחתונה תמיד עשיתי את מה שאהבתי והלכתי בדרכי, לפעמים זה הוביל אותי לכישלונות ולפעמים להצלחות, אבל תמיד הייתי נאמן לדרך. לא הייתי מאוהב בה ואם הייתי רואה שאני טועה, הייתי משנה אותה. אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי, כמו שאף אחד לא ביקורתי כלפיי. אני חושב מהר, אבל אני חושב הרבה מאוד לפני שאני מבצע. אני גם מוקף באנשים עם דנ"א מאוד דומה לשלי, אנשים שעובדים קשה, בוגרים וביקורתיים כלפי עצמם וכשהקפתי את עצמי באנשים כאלה, פתאום הכל עלה למעלה, כי לבד אי אפשר להצליח".

"לבד אי אפשר להצליח". חוגג | צילום: מתוך פייסבוק

חוגג מוסיף: "הילדות שלי מתחלקת בין בסיסי צהל עד לכיתה ז' בתיכון בבאר שבע. בבסיסים זו חממה כזאת, 10 ילדים בכל הבסיס ובגילאים שונים. בגלל המעברים, מה שקורה הוא שאתה כל הזמן נעקר מהסביבה. מצד אחד אתה מפתח יכולת להתחבר לסוגים שונים של אנשים, מצד שני אתה לא נקשר וגם לא שומר על קשר. זה עזר לי הרבה מאוד עד היום, אבל מצד שני אני לא טוב בלשמור על קשר".

מה אתה זוכר מבאר שבע של ילדותך?

"בעיקר כדורגל ושעמום בלימודים. הייתי תלמיד גרוע, תלמיד חלש מאוד ואפילו בגרות לא הייתה לי. הייתי מאוד סקרן ובגלל זה קצת השתעממתי בתיכון. כשרציתי להוכיח לאבא שלי שזה נטו משעמום הייתי מקבל 90. ובמקצוע שעניין אותי, הייתי מאוד טוב בו. אני אחד שחייב לרדת לשורש של כל דבר, להבין את הבסיס. יש באנגלית משפט שאני מאוד אוהב: learn the rules like a pro so you can break them like an artist. (צריך ללמוד את החוקים כמו מקצוען ואז כשאתה מבין אותם כמו מקצוען, אתה יכול לשבור אותם כמו אומן י.ס).

זה עדיין מאפיין אותי מאוד. בבאר שבע של היום יש משהו שאין בערים אחרות. זה הרבה יותר משפחתי. מצד שני, ההצלחות שרואים מהעיר, זה ברדה וכדורגל, מלכות יופי שיצאו מהעיר, אבל לא ראית יותר מדי אנשי עסקים ובטח לא בהיי-טק. אין לי ספק שיצאו הרבה מאוד יזמים ואנשי היי-טק מוכשרים מבאר שבע, אבל לדור שלי לא היה את זה ולדור הנוכחי יש אותי. זה משמח אותי שרואים שגם מפה אפשר להצליח ולהגיע רחוק. היום לילד בבאר שבע יש בסיס יותר טוב להצליח. רוביק הוא ראש עיר נהדר והכי טוב בארץ והוא עושה צעדים גדולים לפיתוח העיר. רואים את זה בחברות גדולות שמגיעות לעיר, קריית הסייבר, הצבא שמעביר לפה בסיסים ויש אוניברסיטה חזקה. לטווח הארוך, זה ייתן את אותותיו".

גיבורי על

בתעשייה היה קשה לקבל את העובדה שחוגג קיים, שהוא מצליח. חלק עדיין מגדירים אותו כסימן שאלה, למרות שעם המספרים שלו קשה להתווכח. הוא יזם צעיר, מנהל קרן בגיל שלא מאפיין את מתחריו והוא לא מגיע מ-8200, או ממרכז הארץ. בקיצור, הוא לא מהקליקה. בסוף, מה שסופרים זה הצלחה לטווח הארוך וגם אם שואלים את היזם האם הוא סיפור הצלחה כבר עכשיו, גם אז הוא יענה לכם שהכל עניין יחסי בחיים.

"כנראה שאני סיפור הצלחה", הוא אומר, "אבל ביחס למה שאני רוצה להשיג עוד לא הצלחתי. להגיד שזאת לא הצלחה זו בדיחה. הקמתי חברות שחיברו עשרות מיליוני אנשים, שברתי שיאים באפסטור האמריקאי עם YO, יש לי שותפים בכל העולם, הכי חזקים והכי גדולים – בין אם זה סלבריטיז ובין אם זה מיליארדרים. עשיתי כסף בעצמי, אז להגיד שלא הצלחה זה מגוחך. מצד שני, ביחס למה שאני חושב שאני יכול ורוצה, זה עוד רחוק וצריך גם קצת מזל. אני אעבוד קשה ואקווה שאני אצליח".

האהבה שלך לגיבורי על, מה עומד מאחוריה?

"אני מניח שזה לעשות את הבלתי אפשרי".

ואתה, עשית פעם את הבלתי אפשרי? הצלחת איפה שאנשים אמרו לך שתיכשל? 

"הרבה פעמים עשיתי את הבלתי אפשרי, אבל אני רק באמצע הדרך". חוגג עם אירינה שייק | מתוך פייסבוק

"הרבה פעמים עשיתי את הבלתי אפשרי, אבל אני רק באמצע הדרך", אומר חוגג. "אני לא בסוף שלה ויש לי עוד הרבה מה לעשות. אני אפילו לא במחצית. יש לי עוד הרבה רעיונות בראש ואני רוצה להגשים אותם. הבלתי אפשרי יכול להיות משהו קטן ויכול להיות משהו מאוד גדול וקרה לי גם זה וגם זה. היו לא פעם מקרים שאמרו לי שזה לא יצליח, או שזה לא המקום או הזמן, והצלחתי להוכיח אחרת. אבל כשאתה מצליח להוכיח וזה מאוד חשוב, שזה יגיע ממקום של בגרות ולא אגו. זה הבדל אדיר. אם אתה עושה משהו כדי להראות למישהו, זה לא יצליח. אם ניתחת את מה שהוא אמר, חשבת על זה ואתה יודע איך לפתור את זה ועדיין מאמין ברעיון, רק אז זה יכול להצליח. הוכחתי לאנשים שטעו לא פעם, אבל זו לא הייתה המטרה".

מתי אתה מוצא זמן למשפחה?

"בגלל זה אני אוהב את סוף השבוע, את השבת. בגלל זה התחלתי לשמור שבת, כדי להתנתק מהכל. מצאתי את עצמי עסוק יותר בטלפון מאשר בילד שלי, אז סגרתי את הטלפון והתחלתי להתרכז בבית. יש לזה גם יתרונות".

כשביזנס ופלז'ר משתלבים

לחוגג יש מגיל קטן אהבה נוספת: כדורגל.

"יש הרבה קווי דמיון בין מה שאני עושה לכדורגל", אומר חוגג ששיחק ב"אופן מקצועני" עד גיל 19. "שחקן שלא בועט לשער לא יבקיע, צריך ליזום. גם עסקים זה משחק קבוצתי וגם אם תהיה השחקן הכי טוב בעולם, אליפות לבד לא תיקח. גם בעסקים אתה צריך קבוצה טובה איתך. אני מאוד אינדיבידואל בכדורגל וגם בעסקים, אבל זה לא פותר מלהיות חלק מקבוצה טובה. גם תחרותיות זה חשוב ואגו במידה, לא בטמטום או חוסר בגרות, אלא ברצון לנצח. האופטימיות לא פחות חשובה בשניהם", הוא קובע.

"חשבתי שהייתי שחקן כדורגל טוב וכשאתה גר בבסיסים, אין שם הרבה ילדים. יחסית לילדים ההם הייתי טוב, אבל כשבאתי למיתר הייתי אחד החלשים ונעלבתי. בחופש הגדול בין כיתה ז' לכיתה ח', הייתי קם בבוקר, הולך למגרש, חוזר לצהריים, הולך למגרש, חוזר לארוחת ערב ואז שב למגרש ואחר כך לישון. הייתי עושה את זה קבוע במשך חודשיים והשקעתי בזה את הכל ואז הייתי השחקן הכי טוב בשכונה ועברתי לבאר שבע לקבוצות ילדים ואז לנוער של בית"ר. עליתי לבוגרים ואז הגיע המאמן ניר קלינגר".

קלינגר אמר לו: "אתה יכול להיות שחקן בסדר, כוכב גדול אתה לא תהיה". סיפור דומה לזה של רוביק דנילוביץ', שהיה בזמנו קפטן קבוצת הנוער של הפועל באר שבע, שעלה לקבוצה הבוגרת, ושמע ממאמן הבוגרים דאז, אליהו עופר, את אותם הדברים. בשני המקרים, גם חוגג וגם דנילוביץ', השכילו לפתח קריירה מצליחה בתחום אחר.

"אני לא יכול להיות בינוני והעדפתי להיות כוכב בשכונה, מאשר להיות בינוני בבוגרים ופרשתי", מספר חוגג שלימים הפך לספונסר הראשי של הפועל באר שבע. הוא התחיל איתה מהמקום הכי נמוך בליגת העל, הישארות בליגה במחזור האחרון בנתניה, וסיים את הקדנציה באליפות מתוקה.

"ציפורה חלפון פנתה אליי מהפועל באר שבע וביקשו שאני אתן חסות ו'מובלי' הייתה מאוד חזקה בזמנו", הוא מתאר. "באותה השנה היה לנו רעיון לעשות את הלייב עם קבוצת ספורט, ואמרתי שזאת הזדמנות טובה לעשות את זה בקטן פה בארץ. בהתחלה, המטרה הייתה עסקית, אך אחר כך נשארתי וזה הפך ליותר מזה. כשהייתי ילד הייתי מעריץ של ראובן עטר וגם אהבתי את החבר'ה ששיחקו איתי, אם זה ברדה בעיקר בשכונה, ואביתר אילוז שהיה משחק איתי הרבה. כשברדה חזר, החיבור נהיה הרבה יותר חזק מבחינתי. אהבתי מאוד את הדרך של אלונה ו'מובלי' כבר לא הייתה צריכה את זה. אני עשיתי יותר כסף וזה היה יותר בכיוון של להחזיר לקהילה. מאוד התחברתי לדרך, לניהול של אלונה. היא המנהלת הכי טובה בארץ והיא עושה את זה ממקום של אהבה ונתינה. אהבתי מאוד את מה שהיא ייצגה. עכשיו להגיד את זה זה קל, אבל כשאמרתי את זה הקבוצה כמעט ירדה ליגה ואני האמנתי בדרך. סיימנו עם אליפות ואחרי שהרגשתי שכבשתי את ההר, מה יש יותר מזה?".

"אני לא רואה את עצמי בעלים של מועדון אחר" | חוגג עם המשפחה ב'טרנר' | צילום: מתוך פייסבוק

היו דיבורים שסיימת את ההתקשרות עם הקבוצה בגלל שבהפועל באר שבע דרשו סכומים הרבה יותר גבוהים ממה שהיית מוכן להציע כספונסר. כעסת על המועדון?

"העסקים שלי בחו"ל והכסף הזה היה תרומה. מצד אחד אני יכול להגיד למה אין יותר שחקני בית, אבל זה מצחיק. או שמועדון מתנהל מקצועני והוא רוצה אליפות ולא איך יש לו שחקני בית, אלא את השחקנים הכי טובים. או שהמועדון לא מעניין אותו לזכות באליפות והוא רוצה ציווין של שחקני בית. אם אתה רוצה רק שחקני בית, אז אל תתלונן שאין אליפות. ואם אתה רוצה אליפות, אז אל תתלונן שאין שחקני בית. אותו דבר נכון גם כלפיי. אני לא כועס על המועדון והמועדון צריך להכניס כסף. אני אמרתי שאני יודע מה זה שווה וזה לא שווה את הסכומים שאתם מבקשים ואם יהיה מישהו שייתן לכם, לבריאות. אני לא נפגע מאלי ומאלונה כי אני יודע שהלב שלהם במקום הנכון ואני אוהב אותם ויודע שהם אותי. הם אף פעם לא ינסו לפגוע לא בי ולא באף אחד".

אבל?

"לא הכל מתנהל כמו שאני חושב שצריך להיות וזה לא בא ממקום רע ויכול להיות שאני גם טועה. לכן אין בי כעס".

איך היחסים שלך עם אלונה ברקת?

"מצוינים".

בתחילת הדרך קנית קבוצת כדורגל כסטארט אפ, יש מצב שנראה אותך מתישהו כבעלים של הפועל באר שבע במידה ואלונה תחליט בעתיד לפנות את מקומה?

"אלונה עושה עבודה מדהימה. התייעצתי עם הרבה בעלי קבוצות לגבי הנושא הזה אם לקנות יום אחד קבוצה. כולם אומרים לי תישאר אוהד, תתרום כספונסר אם אתה רוצה, אבל אל תהיה בעלים. להגיד שזה יעצור אותי מלהיות בעלים, לא. אם אני ארצה להיות בעלים של קבוצת כדורגל וזאת לא מטרת חיי, אבל זה יתאים לי פיננסית, כי זה לא עסק ואפשר רק להפסיד מזה, ואם אלונה לא תהיה בעלים ולי זה יתאים, אז יכול להיות מאוד שכן. יחד עם זאת, אני רואה את אלונה כמו יענק'לה שחר, היא פה לעוד הרבה מאוד זמן ואני לא רואה את עצמי בעלים של מועדון אחר".

מה זה עשה לך מבחינה אישית לזכות באליפות עם הפועל באר שבע?

"האליפות הזאת הייתה מיוחדת. זה היה בתולי. השנה אני מאמין שגם ניקח אליפות, אבל זה לא יהיה אותו הדבר. 95 אחוז מאתנו, מבאי האצטדיון, לא ראה את האליפות ההיא, לא נולדו באליפות ההיא. התחושה הזאת של עשרות שנים של נחיתות כלפי תל אביב והכל נגדך, וזאת לא הייתה אליפות קלה, לקחת את האליפות היה הרבה מעבר לכדורגל. זה היה ניצחון בכל כך הרבה מובנים. זה היה נפלא. הייתי חלק מהאליפות הזאת ולא רק כספונסר. הייתי מעורב במועדון. הייתי מדבר הרבה עם אסי ועם אלונה והבאתי חוות דעת על שחקנים. הייתי מעורב בהבאת וואקמה, לחצתי להביא את טוני. אני לא אגיד שהוא בא בגללי ואקח את כל הקרדיט, אבל יש לי הרבה מניות בזה שהוא נמצא בקבוצה. לא רק נתתי כסף ואמרתי ביי. המניות באליפות הם של השחקנים ושל אלונה, אבל כספונסר הייתי מעורב ומבחינתי זו הייתה הפעם הראשונה שהקבוצה שלי לוקחת אליפות".

הראיון המלא פורסם בעיתון "שבע" בתאריך 23.2.2017