התפשטות נגיף הקורונה הביאה את רב העיר באר שבע הרב יהודה דרעי, להוציא היום (חמישי) "תקנות והנחיות לבתי כנסת ובתי מדרש ומקוואות הטהרה".

בהודעתו בעניין כתב הרב דרעי: "אחר עתירת החיים והשלום, הנני לפרסם לשאלת רבים הנחיות הלכתיות בדבר התכנסות הציבור לתפילה ושיעורי תורה ושימוש במקוואות הטהרה" בעיר, "כפי שנתבררו בידי עם גורם בכיר ומוסמך במשרד הבריאות. חייבי בידוד לפי הוראות" המשרד, "הכוללים נכון להיום כל מי ששב מחו"ל או ששהה או היה במגע עם חולה קורונה, או שהוא עצמו סובל ממחלת חום או שיעול, חייבים לפי ההלכה לשמור על כל כללי הבידוד שנקבעו בידי משרד הבריאות. חל איסור מוחלט להפר את תנאי הבידוד גם בשביל יציאה לדבר מצווה, כגון תפילה בציבור או שיעור תורה או ביקור חולים וניחום אבלים והלוויית המת, או השתתפות בברית מילה ופדיון הבן ושמחת חתן וכלה וכו'. ואין להתיר בזה משום 'שומר מצווה לא יידע דבר רע', מפני שהוא 'מזיק' לציבור, ונמצא שיש כאן מצווה הבאה בעבירה, שלא זו בלבד שלא עלתה בידו, אלא אפשר שהיא בבחינת 'בוצע ברך' וכו'. זאת ועוד, שהוא עובר על המצווה לשמוע לדברי חכמים, והוא בכלל איסור התורה 'דלא תסור'".

בנוסף,  "חל איסור על מחויבי בידוד לטבול במקווה טהרה ציבורי, כולל נשים שהגיע זמן טבילתן, ועל הבלנים והבלניות מוטלת החובה והאחריות לאכוף הוראה זו, הן בתשאול הטובלים והן בהצבת השלט שהונפק בידי הרבנות והמועצה הדתית במקום בולט. לפי הוראת משרד הבריאות שלא לקיים התכנסות של יותר ממאה איש במקום סגור, אין לקיים תפילה בציבור שבו יותר ממאה איש (כולל עזרת נשים), ועל הגבאים מוטלת האחריות לאכוף הוראה זו לפי הכלל של כל הקודם זוכה, ולמנוע את כניסת החורגים מהמכסה המותרת. במידת האפשר, ניתן לפתוח דלתות וחלונות, כדי לאפשר לנותרים היושבים בחצר (תחת כיפת השמיים) להצטרף לתפילה בציבור. כמו כן, ראוי ונכון לפצל את ציבור המתפללים במקומות שונים או לחילופין לקבוע זמני תפילה נוספים", במטרה "לעמוד במכסה המותרת, והכל מתוך הבנה והסכמה, והאמת והשלום אהבו. מי שאינו חש בטוב בדרכי הנשימה כגון שיעול והצטננות, אסור להתפלל עם הציבור בבית הכנסת, בין שהוא צעיר או מבוגר. חולים במחלות כרוניות הנמצאים בקבוצת סיכון, פטורים מלהתפלל בציבור, ועדיף שיתפללו בביתם".

והרב המשיך: "יש לקיים את התפילות והדרשות כסדרן, אלא שמן הראוי שלא להאריך בהן יתר על המידה. יש להקפיד על אוורור בית הכנסת ככל האפשר, באמצעות חלונות פתוחים. אין להשתמש במגבות ידיים אלא רק במגבות נייר, ואם הנייר צריך חיתוך יש לדאוג לכך מערב שבת, ומומלץ לכל אחד להביא מביתו מגבת אישית או מגבות נייר. אין ללחוץ ידיים איש לרעהו או לנשק ידיים להורים ורבנים, ולהסתפק בברכת שלום או 'שבת שלום' בפה מתוך הבנה הדדית, ואין בזה משום פגיעה חס ושלום. וכמו כן, ראוי לנשק ספר תורה ומזוזה בלי מגע יד (או נישוק ספר התורה באמצעות הטלית). מומלץ מאוד שהגבאים יציבו בקבוקי אלכוג'ל בכניסה לבית הכנסת. כל האמור לעיל נכון גם לגבי שיעורי התורה שב"ה מתקיימים בכל בתי הכנסת בעיר. אין לקיים חתונות שמשתתפים בהן יותר ממאה איש באולם, ועל מחלקת הנישואין ומסדרי החופה וקידושין מוטלת החובה להקפיד על הוראה זו. יצוין שאין הוראה זו חלה על חופות המתקיימות מתחת כיפת השמיים. כמו כן, על בעלי אירועים, כגון אזכרות וברית מילה ופדיון הבן והכנסת ספר תורה וכו', להקפיד שלא להזמין יותר ממאה משתתפים תחת קורת גג אחת. יש להקפיד גם בהיכלי ההספדים שבבתי העלמין, לבל יעמדו תחת קורת גג המבנה יותר ממאה משתתפים (מובן שהנותרים יוכלו לעמוד מחוץ למבנה בשעת ההספדים). חל איסור מוחלט לכל משגיחי הכשרות המחויבים בבידוד להגיע למקום עבודתם".

בסיום הודעתו מזכיר הרב הראשי אירוע בריאותי קשה, שפקד ב-1830 ו-200 שנה לערך חלק ממדינות אירופה: "בשנת התקצ"א עת שהחלה להתפשט במהירות מחלת החולי-רע בפולין וסביבותיה, הרשויות נקטו באמצעים לעצירת המגיפה, והגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל הודיע לשלטונות שהוא מצטרף ליוזמתם, ותיקן תקנות רבות שסייעו רבות לעצירת המגיפה, עד שהמלך הפרוסי העניק מכתב תודה לרבינו (ונדפס בספרו 'חוט המשולש'). ובין תקנותיו, אסר להתפלל במקום אחד יותר מ-15 אנשים! והציע לחלק את זמני התפילות, כדי לזכות את כולם בתפילה בציבור. זאת ועוד, שהתיר להעמיד שוטר מהמשטרה", במטרה "לאכוף הוראה זו, ובמידת הצורך אף להסגיר את המסרבים לרשויות (תשובתו המלאה נדפסה בחידושיו על 'נדרים' לט). ושומע לנו ישכון בטח, ויהי רצון שיקויים בנו הכתוב 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך', ותקנות אלה יבוטלו במהרה, ונזכה לחוג את חג הפסח הבעל"ט בדיצה ובחדווה וחירות אמיתית, ברוחניות ובגשמיות".