אם היו יותר מורים כמו סוזי ללוש ממיתר, אין ספק שמערכת החינוך הישראלית הייתה מייצרת הרבה יותר הצלחות של בוגריה. ללוש, מורה בגמלאות (שהחלה ללמד עוד ב-1976…), חינכה את התלמיד רוביק דנילוביץ', ב-2 הכיתות הגבוהות דאז של בית הספר היסודי "תומר" (לפני עידן חטיבות הביניים, או כדברי המורה בדימוס, בטרם "קלקלו לנו את המערכת"…), והיא מספרת ל"שבע" על המנהיג, שהכירה עוד כשהיה בן 12.

"הוא היה מקסים, תלמיד מקסים, ילד טוב, מנהיג", פותחת ללוש, וממשיכה: "המנהיג הבלתי מעורער של שכבת הגיל שלו; היינו 3 כיתות בשנתון, ועל פיו יישק הדבר. תמיד הוא הוביל, ותמיד בדרך החיובית והטובה והבונה; בלי עימותים ובלי מריבות אף פעם. תמיד רוביק מספר את הקטע של הבחירות שלו למועצת התלמידים בבית הספר. מה שנכון, שהמצע שלו היה להתקין שערי כדורגל אמיתיים מברזל במגרש של 'תומר', ששם היה משהו מאוד ישן וחלוד או שבכלל לא היה, אם כי היו שערי כדורסל. והוא הצליח בזה, כמובן בשיתוף הנהלת בית הספר. בקיצור, תמיד חיובי ותמיד בשיתוף פעולה".

איזה מין תלמיד הוא היה?

"תלמיד רגיל, ממוצע, כמו פעמון. ואני חייבת להדגיש, שאנחנו בקשר לא בגלל שהוא ראש עירייה, אלא מאז שרוביק סיים בית ספר יסודי, און אנד אוף; לא אגיד, שאנו נפגשים כל שבוע, אבל כשאנחנו נפגשים, זה חיבוקים ונשיקות ופרגון. עד היום, אני בקשר איתו, והרבה פעמים יוצא לנו לדבר או להחליף אס אם אסים, ולהיפגש במקומות צפויים או בלתי צפויים, תמיד בשמחה וכיף, בלי קשר לזה שהוא ראש עירייה; בוא נאמר, שלא התחלנו קשר מחדש בגלל שהוא ראש עירייה. אני מאוד אוהבת אותו, לכל אורך השנים. ואתה יודע, לא היה כתוב לו על המצח, בזמנו, שהוא יהיה ראש העירייה הבא; בסך הכל, רוביק היה ילד בן 12 עד 14, שהייתי המחנכת שלו בגיל ההתבגרות. תלמידים שלי לשעבר רוצים עכשיו לארגן מפגש כיתתי של הכיתות שלי לכל אורך השנים, עם כל התלמידים, שאף פעם לא ידעתי מי יהיה מה, ולא סימנתי אף אחד מהם. תמיד דגלתי בלתת לכל ילד את מלוא האהבה והאמונה, לא רק לרוביק; רוביק היה אחד מ-40 בכיתה שלו".

והיא מונה תלמידים נוספים שלה, שעלו לגדולה, מלבד דנילוביץ': "סיגל רגב רוזנברג (מנכ"לית קופת החולים 'מאוחדת'), מרב יוסף סלומון (ראש מדור בדיקנט הסטודנטים שבאוניברסיטת בן גוריון) ותת אלוף במיל' אייל זלינגר שהיה קצין קשר ראשי בצה"ל בתקופת מבצע 'צוק איתן'. מהכיתה של רוביק, ובכלל מבית הספר 'תומר', אנשים הגיעו לעמדות מפתח. גם מנכ"ל חברת 'כיוונים' שלומי נומה, למד ב'תומר'. מנהל אולם 'הקונכייה' לוי בייזרמן, היה עם רוביק בכיתה, וכמובן גם תלמיד שלי".

כמו חלק מהתלמידים שלך, גם את כבר לא גרה בבאר שבע…

"נכון, אני גרה במיתר, אבל נולדתי בבאר שבע, ועברתי בזמנו למיתר, כי הייתה אז תקופה של יובש והאטה, אך החיים שלנו בבאר שבע. תראה, אני גמלאית, ותלמידים פוגשים אותי, אפילו בסופר, למפגשים מקסימים; הם לא עוברים לצד השני של הכביש, כשרואים אותי. במחזור של רוביק היו כיתות מאוד מגובשות ועד היום כולן בקשר, כל אחת עם עצמה וגם בין הכיתות, שלושתן ביחד, ממש משהו מיוחד. אני גם נפגשת, על בסיס קבוע, עם כמה תלמידות מאותו מחזור, בתור חברה, וזה מקסים; נשים מדהימות".

וללוש מוסיפה: "היה לי קשר מאוד מיוחד עם אימא של רוביק (רחל ז"ל – י.ס.ד), שהייתה משהו יוצא מן הכלל, אשת חינוך, עם הרבה חוכמת חיים. והרבה הרבה ממה שרוביק היום, זה אימא שלו; הקטע של הצניעות, האנושיות, ההערכה והפרגון. והוא גם בן אדם מאוד מאמין, כי רוביק גדל בבית עם אמונה מאוד חזקה, לא בקטע הפנאטי, אלא בבית יהודי חם, ואימא שלו הייתה מדהימה. בזמנו, היה חובה לעשות ביקורי בית, ולגביי זאת לא הייתה חובה; זו הייתה זכות להכיר את הילד בסביבה שלו, בתנאים שלו. ואצל כל אחד מהתלמידים שלי הייתי עושה ביקורי בית, לפחות אחד בשנה. אגב, בחופש הגדול שעבר, שודרה תוכנית 'אנשים' על רוביק. ולפני התוכנית, כשהיא עוד הייתה בשלב של התכנון, הוא התקשר אליי לשאול אם אהיה מוכנה להתראיין איתו במגרש של 'תומר', ואמר לי: 'מכל האנשים שליוו אותי לכל החיים, אני רוצה להתראיין רק איתך'. זה לא ברור מאליו, ומראה על איכות הקשר בינינו"…