השבוע הלך לעולמו זכריה לירז ז"ל, אחד מאנשי התרבות המוכרים והראשונים בדרום בכלל ובבאר שבע בפרט.

לירז עלה לארץ בשנת 1948 ועשור לאחר מכן הגיע לדרום, עד שבשנת 1962 עבר לגור בבאר שבע, שם שימש כמנהל מחלקת התרבות בעירייה.

לירז היה מהראשונים ליזום פעילויות תרבותיות ברחוב סמילנסקי בעיר. בשנת 1972 הקים את תיאטרון באר שבע, שם גם שימש כמנהל הראשון של התיאטרון. בשנת 2000 אף הוענק לו אות יקיר העיר באר שבע והוא נבחר גם להדליק משואה בטקס יום העצמאות ה-58.

ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', ספד ללירז ואמר כי: "זכריה, עלה לארץ ישראל שבועות ספורים לפני הכרזת העצמאות והיה ממייסדי וממובילי העשייה והיצירה בתחום התרבות בעיר באר שבע, בנגב ובמדינת ישראל כולה. גלריית "לירז" שהקים ברחוב סמילנסקי, כחלק מקריית האמנים המיתולוגית, יצרה סצנה אמנותית-תרבותית חדשה בלב העיר העתיקה (שנמשכת עד היום), ובין היתר יזם פרויקטים רבים כמו: פסטיבל ערד, פסטיבל הכליזמרים בצפת, הקמת אגודת אמני באר שבע ועוד. עשייתו הענפה ותרומתו הבלתי נדלית לפיתוח התרבות והאמנות בעיר באר שבע, עיצבו את דמותה במשך שנים רבות. דמותו תהיה נצורה בליבנו. יהי זכרו ברוך".

מנכ"ל תיאטרון באר שבע, אורן אהרוני, אמר על האיש שהיה מנהלו הראשון של התיאטרון: "תיאטרון באר שבע מבכה את פטירתו של זכריה לירז מי שהיה אחד האנשים שדאגו לעיצוב חיי התרבות בכל הארץ, מהצפון ועד הדרום ובעיקר בבאר שבע. זכריה נקרא לדגל בשנת 1972 על ידי בנץ כרמל להקים את תיאטרון באר שבע וגם מונה כמנהל הראשון של התיאטרון. לזכריה זכויות רבות בכל הנוגע לחיי התרבות ובצדק הוא גם קיבל את תואר יקיר העיר באר שבע. אנו מוסרים למשפחה את תנחומינו הכנים".

צביקה אלוש, הבעלים של משרד צבי תקשורת והוצאה לאור שהיה אחד מחבריו הקרובים של לירז וספד לו בהלוויה שנערכה בחיפה, ציין: "ליווינו בחיפה לדרכו האחרונה, את ידידנו, אהובנו, "מר תרבות" של באר שבע ולא רק שלה – זכריה לירז. בן 84 היה במותו. שני כלייזמרים חביבים ליוו את ארונו של זכריה לירז בדרכו האחרונה. אותם כלייזמרים שאיתם רקח את אחת היצירות הבלתי נשכחות שלו: פסטיבל הכלייזמרים בצפת. זכריה לירז חי את שנותיו האחרונות בחיפה, לצד רעייתו האהובה מרגרט שהלכה אחריו באש ובמים, מעיר לעיר ומפסטיבל לפסטיבל".

"אבל רוחו, נשמתו וכל הווייתו זעקו: באר שבע. גם כשכולם הריעו לו על ההצלחה הפנומנלית של פסטיבל ערד הראשון וגם כשכולם קדו לו בהערצה על הרעיון המבריק והביצוע המדהים של פסטיבל הכלייזמרים בצפת, הוא היה מוכן לעזוב הכל בשביל ליצור ולעשות מפעל תרבותי בבאר שבע. באר-שבע הייתה עבורו הבית. כשהוא חלף ביעף ברחוב סמילנסקי, חולצתו משתרבבת החוצה ושיערותיו מתבדרות ברוח וכל כולו רוח תזזית – כל באר-שבעי שני היה צועק לו: 'הלו לירז. מה אתה מתכנן לנו'? בחיפה, סיפר לא מכבר, יש לו שכן דלת ממול שמעולם לא אמר לו בוקר טוב. הוא הביא לנו את תיאטרון באר שבע ואת "הצריף" המיתולוגי, ואת גלריה לירז, ואת בית הדין הלילי, ואת פסטיבל מפוחיות הפה. לערד הוא העניק את פסטיבל ערד ולצפת את הכלייזמרים וגם בטבריה הוא השאיר חותם אדיר. מעטים האנשים שניחנו במתנה האלוהית הזאת שכל אירוע שהם הוגים ומפיקים הופך לחוויה אנושית מרגשת. זכריה לירז היה אחד מהם".

ואלוש המשיך: "היו לו אינסוף רעיונות שהקדימו את זמנם ותמיד ניסה למצוא להם שותפי סוד ומסייעים. עכשיו אתה יכול לנוח זכריה. הרעיונות שלך ימשיכו לתסוס בעולמנו וחלקם גם יצאו אל הפועל בדרך כזאת או אחרת. נוח בשלום על משכבך איש יקר ומיוחד – וימתקו לך רגבי אדמתך".