שני פרידמן, המנהלת המקצועית של מחלקת הנערות ומאמנת קבוצת הנשים של הפועל ICL ב"ש/דימונה, הספיקה הרבה בקריירה. כדורסלנית העבר בת ה-30, היא דאבליסטית במדי מכבי אשדוד מליגת העל (2018), ונפצעה קשה במשחק בין גליל עליון, בה שיחקה לאליצור יבנה. היא ניסתה להציל כדור, עפה לעבר היציעים והתרסקה על הבטון.

לאחר שיקום ארוך ומפרך, בבית לווינשטיין ובבית, במושב משען שליד אשקלון, חזרה פרידמן אט אט לתפקד, ואז הגיעה ההצעה מהפועל ב"ש/דימונה, אותה אימצה בשתי ידיה. והנה השנה, הצליחה במשימה להעלות את קבוצת הנשים לליגה הלאומית, עם הפסד בודד להפועל ברנר על חודה של נקודה בחוץ.

שתפי אותנו במה שהיה העונה בקבוצה.

"העונה האחרונה הייתה מאתגרת ומאוד משמעותית מבחינה מקצועית ותשתיתית. בשנה הראשונה שלי בתפקיד, המשימה המרכזית הייתה לחזק ולייצר בסיס חזק לכדורסל הנשים בבאר שבע ובדרום בכלל. עשינו את זה באמצעות גיוס שחקניות מקצועיות לקבוצת הבוגרות, חיזוק השחקניות הצעירות שגדלות במועדון ומתן מעטפת רחבה שכללה גם הכשרה בתחומי אימון וספורט.

"המועדון שם לעצמו למטרה לקדם את כדורסל הנשים בעיר ובאזור הדרום, וקטף הישג היסטורי של עליית קבוצת הבוגרות לליגה הלאומית. החתמנו שחקניות צעירות לטווח ארוך, יחד עם שחקניות ותיקות יותר, ושילבנו גם שחקניות שגדלו במועדון לאורך השנים. לשמחתי הרבה, אחרי עבודה קשה של כל הצוות והשחקניות, הצלחנו לעשות זאת, ואנחנו מכוונות גבוה לשלב הבא. אני שמחה מאוד שעמדנו במטרה ועלינו לליגה הלאומית, ושלשחקניות שגדלות במועדון יהיה לאן להסתכל ולהתפתח, והן יוכלו לשחק ברמות הגבוהות ביותר בארץ.

"מה שמאפיין את התפקיד שאני עושה הוא התקדמות צעד אחרי צעד בעבודה קשה. אנחנו כל הזמן נמצאים בעשייה ומנסים להגשים את האתגר הבא. המועדון כל הזמן גדל ומתפתח, וזה כיף לעמוד באתגרים העומדים בפנינו.

"אחד מהדברים המשמעותיים עבורי זה לראות את מחלקת הנערות גדלה וצומחת ולראות עוד ועוד שחקניות שמצטרפות למועדון ומשחקות כדורסל. השנה, אנחנו במספר שיא במחלקת הנערות, והמטרה היא להמשיך ולהתפתח. בנוסף, יש לנו גם מספר שיא של מאמנות שחלקן גדלו במועדון וחלקן שחקניות בקבוצה הבוגרת, והיום הן מאמנות את השחקניות הצעירות, ומהוות עבורן מודל לחיקוי ודמות משמעותית, ויש לזה ערך גדול בהסתכלות קדימה".

מה היה רגע השיא של השנה הזו, מבחינתך?

"בקבוצה הבוגרת אחד מרגעי השיא, מבחינתי, היה המשחק נגד ברנר בסיבוב השני, אחרי שהפסדנו להן בנקודה בסיבוב הראשון. זה משחק שהכריע את העלייה לפליי-אוף, והיינו חייבות לנצח. במשחק הזה ראיתי את הכוח של המועדון, והמגרש היה מלא בקהל שדחף אותנו. הגענו מאוד מוכנות למשחק, ניצחנו ב-30 הפרש ועלינו למשחקי הפליי-אוף. מובן שגם המשחק נגד כרמיאל בבית שבו עלינו לליגה הלאומית היה רגע מאוד מאושר ומשמעותי עבורי".

מה דעתך על כדורסל הנשים בישראל בכלל ובבאר שבע בפרט?

"כדורסל הנשים שאני גדלתי עליו היה עם שחקניות שהן סמל ומול יציעים מלאים במגרשים בליגת העל, והיום המצב לא כך וחבל, כי בעיניי יש לענף הזה פוטנציאל אדיר. אחד מהדברים שצריך לעשות זה להגביר את המודעות, לייצר שוויון הזדמנויות, להנכיח את הספורט ואת הכדורסל אצל ילדות מגיל צעיר כחלק מהתרבות, לבנות תשתיות מקצועיות, לאתר שחקניות מגיל צעיר ולתת להן את כל המשאבים שהן צריכות כדי להתפתח לרמות הגבוהות.

"את כל הדברים האלה אנחנו מנסים ליישם ולעשות בבאר שבע, ואני מרגישה את זה בשטח. השנה, יש כמות גדולה יותר של שחקניות שהצטרפו למועדון, וכחלק משיתוף הפעולה שלנו עם דימונה, נפתחה לראשונה השנה, קבוצת קט-סל תחרותית לבנות שתתחרה בליגה של איגוד הכדורסל. אני מרגישה שהמודעות הולכת וגדלה בעיר ובאזור בכלל. יש לנו עוד הרבה מאוד עבודה, אבל אנחנו בכיוון הנכון. אני בטוחה שנשיג את המטרות ונמשיך לראות את ההתפתחות של השחקניות בשנים הקרובות".

מה את מאחלת לעצמך לשנה הבאה?

"אני מאחלת לעצמי להמשיך לקום בבוקר ולעשות את מה שאני עושה. אני מאוד אוהבת ומעריכה את המקום שאני נמצאת בו. מבחינתי, להגיע לאימונים ולראות שחקניות צעירות משחקות, מקבלות ערכים לחיים ומגשימות את עצמן, זאת תחושת שליחות, ואני מאחלת לעצמי להמשיך ולעמוד באתגרים ולייצר לשחקניות, בדרום בפרט ובארץ בכלל, את המקום הכי טוב שאפשר כדי שיוכלו להתפתח ולהגשים את עצמן".