ספורט

חדשות מתפרצות

12:08 / דיווח: כוחות המשטר הסורי הפציצו עם זרחן עיירה בפרברי אידליב

12:08 / 18 הרוגים בהתרסקות מסוק באתיופיה

12:08 / קרית מוצקין: פועל בן 17 נפצע בינוני במהלך עבודה וסובל מחבלות בגפיים

12:08 / מעצרו של עודד וייס, החשוד באונס שתי נשים, הוארך עד ליום ראשון

12:08 / דיווח: אבו מאזן יציג באו"ם אלטרנטיבה ל"עסקת המאה" של טראמפ

12:08 / בן 50 מהדרום הואשם באונס בתם של חבריו בעת שהייתה קטינה

12:08 / פועל כבן 30 נפצע בינוני לאחר שנפל עליו חפץ מגובה רב

11:08 / 200 ליטר סולר דלפו במפרץ אילת מגוררת אוניות של הנמל

11:08 / מחיר הדלק יעלה בלילה שבין שבת לראשון ויעמוד על 6.59 ש"ח לליטר

11:08 / שביתה בחברות אגד תעבורה וסופרבוס ביום ראשון הקרוב

11:08 / ליברמן: "הקרב הבא יכריע את עיצובה של סוריה"

10:08 / פרקליטו של הנאשם ברצח הכפול בנתניה: "מתמודד תקופה ארוכה עם מחלות נפש"

10:08 / שלושה הואשמו בהקמת מעבדת סמים בשרון

09:08 / רוסיה: 25 כלי שיט ו-30 מטוסים ייקחו חלק בתרגיל בים התיכון

09:08 / תינוק נכווה מחלב רותח ביישוב בשרון, מצבו בינוני

09:08 / בנק מזרחי טפחות רשם ירידה של 48% ברווחים ברבעון השני 2018

09:08 / ראשל"צ: פועל בן 33 נפצע באורח בינוני לאחר שנפל מגובה

08:08 / הוארך מעצרו של החשוד בתקיפת תושבי שפרעם

08:08 / שני פלסטינים נעצרו עם 3 מטענים בכניסה לביהמ"ש הצבאי בשומרון

08:08 / רמטכ"ל צבא איראן: "האויב יסבול במידה וייצוא הנפט של איראן ייעצר"

08:08 / הרצח במרכז הגמילה בנתניה: החשוד הואשם ברצח כפול

07:08 / בעקבות משאית שעלתה באש: כביש 70 נחסם לתנועה מצומת שפייה לצומת בת שלמה

07:08 / ארדן: "מעריך שהבחירות יהיו במרץ, אין פתרון למשבר הגיוס כרגע"

06:08 / שני גברים נעצרו בנתב"ג כשברשותם 28 ליטר של "סם האונס"

"להיות אתיופי, זה לא אופי"

ספורט20 ביולי 2019    16 דקות
1

בשבועות האחרונים בני העדה האתיופית יצאו לרחובות במחאה, כשכמעט באותו הזמן, חתם בהפועל באר שבע קשר קבוצת הנוער, נתי אסקיאס, לחמש שנים. עם הכישרון של אסקיאס הצעיר קשה להתווכח, אבל מה עושים עם הסטטיסטיקה וההיסטוריה? שחקנים בני העדה שהיו שם, מנסים להסביר למה, למרות הפוטנציאל הבלתי נגמר, שחקני העדה לא מצליחים לפרוץ ולהוביל את הפועל באר שבע ומה צריך לעשות כדי לשנות את המצב

"להיות אתיופי, זה לא אופי"
נתנאל אסקיאס. כוכב בנוער | צילום: הפועל באר שבע

כמעט בכל קבוצה בארץ תראו נציגות לבני העדה האתיופית, לא מעט שחקנים מצטיינים במחלקות הנוער, ואז קצת פחות בקבוצות הבוגרים ובנבחרת ישראל, רק אלי דסה.

גם חובבי מחלקות הנוער בכדורגל המקומי יודעים לספר שבכל קבוצת גיל יש שחקנים ממוצא אתיופי, שנחשבים לכוכבים בקבוצה שלהם. אותם כוכבים מתבגרים ופתאום משהו מונע מהם לממש את הפוטנציאל, מונע מהם להוביל את הקבוצה מבירת הנגב.

אז במה שונה אסקיאס מיחיאל צגאי, תומר תדסה, דוד וודג'ה, יונתן אליאס ואחרים שגדלו בבירת הנגב וניבאו להם עתיד גדול? ואיך זה שבבאר שבע אין שחקן אחד, ממוצא אתיופי, שמשחק קבוע בבוגרים?

הציפיות

לאורך השנים, הפועל באר שבע ידעה לשלב שחקנים ממוצא אתיופי, בין אם זה תומר תדסה ויחיאל צגאי המקומיים, או זיו כבדה ושי בירוק שהגיעו כשחקני רכש. הפוטנציאל והציפיות היו בשמיים, אך התוצאה הסופית, אכזבה יחסית.

יחד עם זאת, בני העדה נושאים את עיניהם למודל אחר לחיקוי, שלפני כעשור וחצי, היה נחשב לתופעת כדורגל, השחקן האתיופי הראשון והיחיד שמגיע לרמות הכי גבוהות בכדורגל שלנו ואולי הפספוס הכי גדול של בירת הנגב, מבחינת כדורגל.

ברוך דגו. באר שבעי במקור | צילום: עדי אבישי

רבים אולי לא יודעים, אבל כשעלה לארץ, ברוך דגו גר כשנתיים במרכז קליטה בבאר שבע, אך רק באשדוד הפך לכדורגלן. האגדה מספרת, שמישהו באשדוד ראה אותו משחק בשכונה והשאר היסטוריה.

"ממה שאני רואה, במחלקות הנוער יש הרבה שחקנים מוכשרים", אומר דגו, "אבל צריך הרבה אופי כי כישרון זה לא בטוחה להצלחה. אני לא אומר את זה דווקא לשחקן האתיופי, אלא לכל הילדים. צריך להביא הרבה דברים מעבר לכישרון ומי שיש לו את המכלול יצליח", לדבריו.

לדעתו של דגו, "היום כבר אי אפשר לדבר בהקשר של העדה. היום זה כבר דור שלישי בארץ והם ישראלים לכל דבר. הם נולדו פה ויש להם מנטליות ישראלית ואת האופי הישראלי. צריך לראות כל ילד לגופו ויש כאלה שיש להם את הכישרון, אבל האופי לא מספיק חזק כדי לעבור את המשברים כדי להגיע לרמות הגבוהות. יש כאלה שכן מצליחים, כמו אלי דסה, שיש לו אופי חזק והוא מקצוען שתמיד דורש מעצמו".

אז מה ההבדל בינך לבין שחקנים כישרוניים לא פחות, שלא הצליחו?

"אני חושב שבעיקר אופי. לדעתי לא לכל אחד יש את האופי להתמודד עם הלחץ, התקשורת והמועדון שכל הזמן רוצה ממך הצלחה. ברגע שאתה מגיע למועדון גדול, אתה צריך להביא הצלחה מיידית. אין יותר מידי משחקים. רואים בבאר שבע, שקונים שחקן ומחתימים אותו לחמש שנים, אבל משחררים אחרי כמה חודשים. לשחק במועדון קטן, זה לא אותו דבר כמו במועדון שרוצה הצלחה מיידית, לכן צריך מנטליות חזקה מאוד. אם הוא עובד קשה, מתמודד עם כל הקשיים ולא מוותר לעצמו, הוא יצליח. זה מה שאפיין אותי".

הגזענות הממסדית, שמדברים עליה במחאת יוצאי אתיופיה, קיימת גם בכדורגל?

"ההורים שלך עולים למדינה או שאתה נולד בארץ ואתה ישראלי לכל דבר, מצד שני פתאום נותנים לך תזכורת לצבע, כאילו אתה משהו אחר. זה מזיק ופוגע וההורים שלנו הם אנשים טובים וצנועים שמחנכים אותנו לטוב, צניעות וענווה. כל מה שקורה, מביא אותך למצב שאתה כבר לא יכול לשמור בבטן וזה מתפוצץ. זה מה שקרה וקורה כל תקופה מסוימת, כשילד נרצח. זה כואב וזה צריך לצאת מהעולם הדברים האלה. כולנו שווים, כולנו משרתים בצבא ופתאום קורים דברים כאלה מזעזעים שנותנים לך הרגשה כאילו שאתה סוג ב'. הצעירים היום כבר לא שותקים כמו שההורים שלנו עשו ורוצים להשמיע את קולם. לפעמים זה נכון וזה יכול להיות בדרך קצת כואבת כמו שקרה בשבועיים האחרונים, אבל יש גם גבול לכמה אפשר לאגור.

כל ילד ישראלי ממוצא אתיופי חווה את זה מכל מיני מקומות בכל שלב בחיים שלו. זה יכול להיות בצבא, בקבלת עבודה, בכניסה למועדון ואתה חווה את זה גם בכדורגל. יכול להיות שבכדורגל זה פחות, אבל אני חוויתי את זה בזמנו מצד אוהדים שרצו שאכשל, אז הם נוהמים נהמות לא נעימות. זה לא פשוט וזה לא מצב שצריך להיות".

האופי

"ברוך זה לא אתיופי, הוא אשכנזי", צוחק יחיאל צגאי ששיחק בבאר שבע ובנתניה בליגת הראשונה. "דיברתי על זה לא מזמן עם חברים שלי, אבל יש לנו אשכרה חמישה או שישה שחקנים בכירים מהעדה בליגת העל. זה הזוי וזה משגע אותי כי הפוטנציאל הוא הרבה יותר גבוה", לדבריו.

"יש מלא שחקנים, שאם תהיה להם אוזן קשבת ויכוונו אותם נכון, יהיו צמודים אליהם, הם יפרצו. שחקן אתיופי בקבוצה של 20 לבנים, צריך להתייחס אליו אחרת. הם צריכים ביטחון והזדמנויות. אני הייתי לבד. הייתי הולך בגשם לבד, או עם אופניים ובגיל 16 וחצי עליתי לבוגרים והייתי לבד. עבדתי מאוד קשה ואבא שלי התחיל לראות אותי רק בגיל 23", מספר צגאי.

"הפוטנציאל הוא הרבה יותר גבוה". יחיאל צגאי | צילום: ערן לוף

"תמיד יש איפה ואיפה, זה קשרים והכל", אומר תומר תדסה ששיחק גם הוא עם באר שבע בליגה הבכירה. "בנוער ובנערים תמיד שיחקתי כי הייתי ברמה גבוהה, אבל מנהל הקבוצה שלי פעם לקח אותי לצד ואמר לי 'אל תיפגע, אבל כדי שתשחק אתה צריך להיות שתי רמות מעל. והוא צודק כי לי אין קשרים והאחרים, אחד מהם יכול להיות בן של ראש עיר ובן של איש עסקים והם ישחקו לפניי גם אם הם פחות. תמיד היה ותמיד יהיה. בגלל זה תמיד הייתי משקיע באימונים".

לדבריו של תדסה, "האתיופים הם שחקנים מוכשרים אבל צריך מישהו שיעזור להם, יטפח אותם וילטף אותם. הם עדינים, רגישים וצריכים יחס שונה. זה עניין של אופי ואתיופים נשברים יחסית מהר יותר. כשהם נתקלים בקשיים, קשה להם להתמודד אם אין להם תמיכה או מישהו שיכוון אותם. צריך לאהוב אותם ולתת להם יותר והם יגיעו לרמה הכי גבוהה שיש".

איך אתה מסביר את זה שיש כוכבים ממוצא אתיופי בנוער, שאפילו לא מגיעים לבוגרים?

תדסה: "בצבא לא נותנים להם לצאת לאימונים או שמקשים עליהם וזה בדיוק הזמן שאתה עולה לבוגרים ומתחיל להתאמן. זה השלב הכי חשוב. כשאתה שחקן מוכר הדלת פתוחה בשבילך, אבל בין הנוער לבוגרים, אתה צריך להשתחרר מהצבא או שיהיה לך שירות קל ולא תמיד האתיופים מקבלים יחס מתאים אז הם נפקדים או לא מגיעים לאימונים. פה מתחילה הנפילה. לאתיופים אין קשרים כמו לישראלים, אין להם הורים שמכירים מפקדים או דודים שהם קצינים בצבא. גם אני בתור אתיופי, היה לי קשה בצבא".

"תמיד יש איפה ואיפה, זה הרבה קשרים". תומר תדסה | צילום: יניב סול

גם צגאי מסכים: "יש לנו מנטליות חלשה. פתאום המפקד לא מוציא אותך לאימון ואז השחקן נפקד או עריק וזו גם בעיה. לחבר'ה היהודים שהם לא אתיופים, יש את הפרוטקציות שלהם, שלנו אין. אבל בגדול זו המנטליות.

אצלנו בעדה יש מלא שחקנים מוכשרים, מעל ומעבר. המעבר הזה, מגיל 18 עד 21, אני מאמין ש-50 אחוז מהעדה, הצבא שובר אותם מנטלית. קחו את העדה האתיופית, אל מול השחקנים הערבים למשל, תסתכלו כמה שחקנים אתיופים יש בליגת העל וכמה שחקנים ערבים יש. תראו את הנבחרת, שחצי מההרכב הם שחקנים ערבים. שלוש השנים האלה, שיש להם את החופש הזה, בלי הלחץ של הקשיים בצבא, זה עוזר".

המחיר

"לא יודע אם הייתי כוכב, אבל הייתי שחקן טוב", מצטנע דוד וודג'ה ש לא צלח את המעבר מהנוער של הפועל באר שבע לבוגרים. וודג'ה שיחק גם בנבחרת הנערים והנוער, לצד שמות כמו ראובן עובד, עומר גולן, טל בן חיים הבלם והרבה אחרים שהפכו לכוכבים כדולים.

כוכב בנוער, שלא הגיע לבוגרים. דוד וודג'ה | צילום: פרטי

"אני חושב שהיה לי הרבה חוסר מזל בבאר שבע", אומר וודג'ה. "היינו קבוצה ממש טובה, ילדים ממש מוכשרים כמו עידו בוכובזה, אליניב ברדה, אביתר אילוז, רותם משעלי ועוד. בשנתיים שהיינו בקבוצת הנוער, אני חושב שאפילו סיימתי כמלך שערים לפני אליניב", הוא משחזר.

"כשהייתי בהפועל, הרבה אנשים עזרו לי, היו שם אנשים ממש טובים והתמיכה, זה משהו חשוב מאוד. אני זוכר את ברדה, אבא שלו היה מלווה אותו כל אימון וכל משחק וממש דוחף אותו. גם של אילוז. לי לא היה את זה, בהתחלה אבא שלי אפילו לא היה בא בשבתות".

לדבריו, "כשאתה מגיע לנבחרת, לאליפות אירופה, אתה חושב שייצא מזה משהו בסוף. ברמות האלה, כשקבוצות כמו מכבי חיפה והפועל תל אביב רוצות אותך, אתה לא רואה משהו אחר חוץ מכדורגל. אבל בבאר שבע היה את אלי זינו והוא אמר שאין סיכוי שהוא מוכר אותי. באותה עונה עשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות ואני חושב ששילמתי את המחיר".

מה עשית?

"היינו באליפות אירופה עם נבחרת הנוער, מול ספרד של איקר קאסיאס ואחרי שחזרנו מהאליפות לא נתנו לי לשחק פה, לא יודע מה עשיתי. עד מחזור רביעי לא שיחקתי והייתי צריך ללכת לנבחרת. מאמן הנבחרת זאביק זלצר אמר לי שאם אני לא משחק בקבוצה, אני לא יכול לשחק בנבחרת. פה היו אמורים לדאוג לי ובמקום זאת, בגלל באר שבע ניפו אותי מהנבחרת. בדיוק הייתה לי הצעה מהפועל תל אביב וכשלא נתנו לי ללכת, הפכתי שולחן על ניסים סספורטס שהיה המנהל המקצועי. אמרתי לו ולאפרים צבי שאם לא נותנים לי לשחק, שייתנו לי לעזוב. זה לא היה מגיע להם כי הם דאגו לי מהיום הראשון. עשיתי טעות ואני לא חושב שזה בגלל המנטליות של האתיופים, אני רוצה להאמין שזה יכול לקרות לכל ילד. בהפועל דאגו לכל מה שאני צריך, אם זה שוקי בנאדו שאימן אותי, או מוטי דהאן ועוד מאמנים. שוקי עשה עליי כתבה פעם, רומאריו הבאר שבעי. אני זוכר את זה עד היום".

מה בדיעבד היה גורם לך להצליח?

"אני חושב שברוך דגו הוא הדוגמא הכי טובה. יש הרבה שחקנים אתיופים מוכשרים מאוד, אבל אצלו האבא מאוד דאג וליווה אותו. לברוך היו 'הורים לבנים' שאימצו אותו וזה מה שגרם לו להצליח. אני רואה היום שחקנים בינוניים בליגת העל וזה צובט, הייתי יכול להיות שם".

"לא לכל אחד יש את האופי להתמודד עם הלחץ". דגו | צילום ארכיון: שי מוגילבסקי

צגאי: "גם ההחלטות שלי לא היו הכי נכונות, הייתי שחקן העונה בלאומית, יצאתי לקפריסין לשנה, עשיתי דברים, אבל בשנה הראשונה בנתניה עם ראובן עטר, שיחקתי את כל המשחקים, כולל חצי גמר גביע המדינה. פתאום הגיע לותר מתיאוס ואנחנו מתאמנים, עובר מחזור אחד ועוד אחד ופתאום הוא אומר שהוא לא רוצה אותך, מה הייתי אמור לעשות? אבל במקום להתאמן כמו שצריך ולהיות מקצוען, שיחקתי אותה אבו עלי, עשיתי עליו פרצופים והוא זרק אותי. בדיעבד, מתיאוס הלך באותה שנה ושנה אחר כך ראובן חזר. מה שעשיתי, זו הייתה טעות חיי. שיחקתי אותה כוכב ואם הייתי מתנהג כמו מקצוען, אולי הייתי שחקן מוביל בליגת העל. אנחנו אנשים מאוד פגיעים, אבל בדיעבד זו טעות".

הישרדות

"פעם הייתה לי קבוצה של נערים שרובם יוצאי אתיופיה ואז כשגייסו אותי להפועל באר שבע, דאגתי שרובם יעברו גם", מספרת יפה זגייה שעבדה במועדון ובמסגרת הלימודים האקדמאיים שלה אף חקרה את הנושא. המטרה שלי הייתה ליצור פרויקט מלגות, אבל לא רק שאיש עסקים יביא כסף למועדון, מלגה לילד, אלא שנחבר את איש העסקים לילד". אסקיאס למשל, היה חלק מהפרויקט הזה, כשמנכ"ל דלתא היה זה שליווה אותו.

"לא נתקלתי באיש כדורגל שלא אמר לי שהאתיופים בעייתיים". זגייה (משמאל למטה) | צילום ארכיון: שי מוגילבסקי

"עשיתי עבודת סמינריון על ההבדל בין שחקנים מזרחים לבין שחקנים אתיופים", מספרת זגייה. מצאתי ששחקנים אתיופים תופסים עצמם יותר אתיופים מאשר מזרחים שתופסים עצמם מזרחים. זאת אומרת שכשהם עולים על המגרש, הם מרגישים יותר את השוני. בכל הגילאים הצעירים האתיופים מתעלים על השאר, אבל אז יש את הסינון ונשארים הכי טובים. התחרות היא גדולה וגם המשאבים שאתה צריך לגייס כדי להתמודד. זה גם מנטאלי וגם תמיכה משפחתית וגם המרכיב של השוני. כשאתה היחיד, התפיסה היא אחרת. מעבר לזה, אין מספיק דמויות בולטות בעמדות מפתח, אין הרבה דמויות לחיקוי".

והיא מוסיפה: "אני אישית חיזקתי מאוד את הקשר עם ההורים. צריך להבין שמדובר בסכומים שאצל השחקנים האתיופים הם קצת יותר מ-70 אחוז מהמשכורת החודשית של ההורים".

יוני אליאס בימיו הראשונים בהפועל באר שבע | צילום: אילן שי

לדבריה, "עכשיו רואים יותר ויותר אתיופים כי הם ישראלים יותר, נולדו ארץ וצעירים יותר וגם המועדונים עשו איזה סוויץ'. פעם לא היה להם סיכוי בכלל וכולם דיברו על הקומבינות. היום הם משחקים כי הם טובים. צריך להבין שגם המושג הצלחה הוא שונה. אם אתה גדל בבית שהוא מתחת למעמד הבינוני, המושג הצלחה הוא הישרדות. אם אתה מצליח לשרוד, הצלחת. אחרים שגדלו בבית מהמעמד הבינוני ומעלה, הצלחה זה הישגיות. איפה נוצר הפער? כל השנים בנוער אתה שורד, ברגע שאתה מסיים את הנוער, אתה צריך להצטיין ויש איזשהו משבר.

אתה צריך להצטיין כשיש את הצבא ברקע וכשהחברה עזבה אותך וכשאתה עדיין צריך לעזור בפרנסת הבית. המועדונים, בשביל לאפשר את זה, צריכים לדעת את ההבדלים התרבותיים. אם מועדון רוצה שחקן למשל, הוא חייב לעשות הכל כדי להקל עליו מבחינת הצבא".

נתי אסקיאס. ישבור את הסטטיסטיקה? | צילום: אילן שי

גם זגייה שמעה על האופי האתיופי. "יש איזושהי סטיגמה ולא נתקלתי באיש כדורגל שלא אמר לי האתיופים בעייתיים, הם ככה וככה", היא אומרת. "אין ספק שיש משתנים אישיותיים, אבל היחס לא צריך שונה. לבוא ולתת לו את הליטוף ולבוא לקראתו, לפעמים כשמקלים אז לא מעריכים. כשניסיתי לחקור למה הם לא מצליחים, הבנתי שצריך לקחת אותם למסגרת בגיל מאוד צעיר. כשאתה לוקח ילד מגיל קטן ומלמד את היסודות והערכים של המערכת, הוא לא מכיר משהו אחר וגדל לתוך זה. זה מייצר את השחקן האולטימטיבי. להיות אתיופי זה לא אופי. יש את המשתנים האישיותיים, הבית שגדלת בו ויש את העדה. זה יותר רחב. זה המון צרכים אינסטרומנטליים ולא רק כסף".

שיחק נגד בלאסינג קאקו ולא לצידו. מזהים את צגאי? | צילום ארכיון: מאיר אבן חיים

לפי זגייה מדובר במספר סיבות ופתרונות:

  1. היעדר תמיכה משפחתית בהיבט הכלכלי והפסיכולוגי .ללא מסגרת משפחתית תומכת שתכיל את תסכוליו של הספורטאי המוכשר, יתקשה הספורטאי להתגבר על מכשולים פיזיים מנטאליים ורגשיים איתם מתמודד בעיסוק בכדורגל.
  2. היעדר מודלים של שחקני כדורגל /מאמנים יוצאי אתיופיה. קיימים שחקנים, אך לא מספיק. מעבר להתמודדות עם הלחץ, ישנה המורכבות הנוספות של תחושת השוני שהשחקן עשוי להרגיש.
  3. חשיפה והעמקה בפערי התרבות – מועדונים ומאמנים צריכים להעמיק בהבדלי תרבות. מצד אחד לדרוש מהשחקן את אותם דרישות שמצפים מאחרים, אך מנגד להעמיק ולנסות להיות רגיש לתהליכים שעובר.
  4. היעדר כתובת ברורה – במועדונים חשוב שתהיה כתובת שניתן לפנות אליה בבעיות הקשורות לנושאים שונים: צבא, כלכלי . לא בהכרח כתובת שתשרת רק את יוצאי אתיופיה אלא תעניק גם להם את האפשרות להתמודד יחד עם עוד מישהו עם האתגרים במעבר בין הנוער לבוגרים.
  5. טיפוח מגיל צעיר – שחקנים שיקלטו בגיל צעיר ויספגו את הכדורגל לאורך התפתחותם הסיכוי שלהם להתמיד ולהתקדם בהמשך גבוהים יותר .
  6. מועדונים צריכים לגלות אפס סובלנות לגזענות! לתת את הגב והתוקף לתחושות ובכך לאפשר לשחקן להרגיש בטוח במקום שלו. להרגיש בבית".

כתבות נוספות

0

"השלושה" פתחה עם נקודה

2:2 לאדומים מבירת הנגב מול מכבי תל אביב בנס ציונה. החריגים כבשו: איליי בן שטרית (8) הישווה ל-1:1, רואי אביטן (62) העלה ל-1:2. הצהובים חזרו אחרי 2 דקות. הפסד 2:0 לנערים ב'

ספורט24 באוגוסט 2019    2 דקות
0

ספורטקאסט7 | סיכום עונה, לפני שהיא בכלל...

פרק 132: ההפסדים לבית"ר ולפיינורד, ההתרגשות מפתיחת העונה ועוד לפני שהיא התחילה, אנחנו מנסים לנחש איך היא תיגמר

ספורט24 באוגוסט 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה

  • Avatar
    שפירא
    די כבר עם האתיופים

    איזה שטויות באמת מספיק כבר להתייחס לעדה הזאת כמסכנים זה רק מבדיל אותם. למשל למה אין כתבה על שחקני כדורגל רוסים שלא מצליחים בליגה שלנו ( מה הם צריכים לצאת בהצהרות?) תפסיקו כבר סתם לכתוב על כל דבר שחם סתם