במשך 60 שנה מאז שהוקם, האצטדיון העירוני של באר שבע שנקרא מאז שנת 1988 אצטדיון וסרמיל, ניפק הרבה מאוד רגעים בלתי נשכחים. האצטדיון שנחנך בשנת 1959 אירח את מועדוני הספורט של העיר וידע לאורך השנים אליפויות, גביע, ניצחונות דרמטיים ורגעי משבר ועצב, לצד שמחה והתרגשות רבה. אלפי שחקנים ומיליוני אוהדים עברו באצטדיון שלאורך השנים עבר שינויים פנימיים. לפני ארבע שנים הפועל באר שבע עברה לשחק באצטדיון טרנר, בו זכתה בשלוש אליפויות רצופות. בעקבות המעבר לאצטדיון טרנר, הוחלט לקרוא למתחם מגרשי האימונים בקריית הספורט: מתחם וסרמיל, כמו גם לרחוב סביב אצטדיון טרנר. במהלך התקופה האחרונה אצטדיון וסרמיל עוד היה פעיל, כאשר קבוצות נוער, נשים וכן קבוצות מליגות נמוכות שיחקו עליו עד לתום העונה הנוכחית.

במהלך חודש יוני האצטדיון ייהרס ובמקומו תוקם שכונת מגורים הכוללת כ-2,000 יחידות דיור ב-17 מגדלי מגורים ולצידם פארק בן 30 דונם, ו-3,000 מ"ר של מסחר ומשרדים.

בשנת 1988 שונה כמו שמו של האצטדיון ל"וסרמיל", הודות לתרומתה הנדיבה של לילי פרידמן-וסרמיל ז"ל, אשר ביקשה להנציח את זכרו של בנה, ארתור וסרמיל, אשר נספה בשואה. ד"ר דוד פסט (84), ששימש כרופא של הפועל באר שבע משנת 1960 ועד 1998, היה האיש שלמעשה קישר בין לילי פרידמן-וסרמיל, לגורמים השונים שהובילו לשיפוץ שנערך באצטדיון העירוני בעיר. פסט, יליד פולין וניצול שואה בעצמו, הכיר היטב את האם השכולה. הוא היה הרופא שלה בישראל ועם השנים הפך לידיד המשפחה. אחרי שבעלה השני של לילי נפטר, פסט היה למעשה האדם הכי קרוב אליה. ד"ר פסט שכנע אותה שהיא צריכה להנציח את זכר בנה דרך פעילות ספורטיבית. התקיימו מספר פגישות עם ראש העירייה דאז משה זילברמן ז"ל וסגנו רפי שטרית. בין הצדדים סוכם שהאצטדיון יעבור שיפוץ ויקרא על שם ארתור וסרמיל וכך היה בשנת 1988.

לילי פרידמן-וסרמיל נפטרה בשנת 1998 בבית אבות בבאר שבע כשהייתה בגיל 78. היא נטמנה בבית העלמין הישן בבאר שבע.

ד"ר פסט מציג בפני לילי וסרמיל-פרידמן את שחקני הפועל באר שבע | ארכיון "שבע"

פרידה אחרונה

לקראת הריסתו הצפויה של האצטדיון, החליטו בעיריית באר שבע לקיים מספר אירועי פרידה בניחוח נוסטלגי בהשתתפות שחקני עבר, דמויות מעולם הספורט והתקשורת.

ביום ראשון הגיעו לוסרמיל שחקנים מכל התקופות. היו שם שמואל אדמון ואהרון קול צבר משנות ה-60 וה-70; נציגים מצמד האליפויות ההיסטוריות: אברהם נומה, עובדיה צבי, השוער רוני מוסקוביץ' ושלום אביטן, מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים; לצידם התייצבו מאמן הכושר האגדי, שלום שריר, השוער מריו זוכוביצקי, הקפטן לשעבר, סתיו אלימלך, שהניף את גביע המדינה היחיד של הקבוצה. חלוץ העבר ניסו אביטן, מאמן החדש של הפועל תל אביב. וכן המנכ"ל המיתולוגי של הפועל באר שבע, יוסי אורה.

את הדיון שנערך ביציע הכבוד הנחו איש התקשורת הוותיק, אורי בינדר ולצידו כתב הספורט של "ישראל היום", עוזי ניסים. כל אחד מהמשתתפים הביא הזווית אישית שלו על האצטדיון, כאשר יוסי אורה אף ציין כי לדעתו, לאחר שיסיימו לבנות את כל מתחם המגורים החדש שעתיד לקום על חברותיו של וסרמיל, ראוי שהעירייה תקרא למקום שכונת "וסרמיל". לאחר הדיון ערכו סיור פרידה באצטדיון נכנסו לחדרי ההלבשה, עברו במנהרת השחקנים ועלו על כר הדשא בפעם האחרונה. אדמון, מגדולי החלוצים של הפועל באר שבע בכל הזמנים, איתגר את מוסקוביץ', והחליט לבחון אותו בבעיטות מהנקודה הלבנה. מנגד, סתיו אלימלך שלא רצה להיפרד מהדשא, השתלב במהלך אימון שנערך במקום לאחת מקבוצות הילדים של הפועל באר שבע.

אירוע הפרידה מוסרמיל | צילום: דיאגו מיטלברג

ביום שלישי נערך מפגש נוסטלגי נוסף, בו נטלו חלק בין השאר אלונה ברקת, הבעלים של הפועל באר שבע, מנכ"ל הקבוצה, אסי רחמים. שחקני העבר שמעון ביטון, מוטי דהאן, אלון ריף ועופר לביא. מאמן הפועל באר שבע לשעבר, ויקו חדד, שכיהן בעברו גם כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער. ניסים סספורטס, מנכ"ל חברת כיוונים לשעבר, שכיהן גם הוא כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער במשך שנים רבות. לי-אור שלגי, יושב ראש מחלקת הנוער לשעבר. אילן שי, אשר במשך כשני עשורים כיהן במגוון תפקידים ניהוליים במחלקת הנוער, ובמקביל, מסקר במשך שנים רבות את מחלקות הנוער השונות בעיר. במפגש לקחו גם נציגי מכבי באר שבע הבעלים צוק חזיזה ואילן רמות, כמו גם מנכ"ל הקבוצה, ניר חזות. את הדיון הנחה המגיש ושדר הספורט, זיו מהלו. כמו במפגש הראשון, גם כאן בתום הדיון הנוסטלגי, ערכו הנוכחים סיור במתחם האצטדיון ולאחר מכן ירדו לכר הדשא.

ביום ראשון הקרוב מתוכנן אירוע הפרידה של האוהדים מוסרמיל, שיקבלו הזדמנות אחרונה לצלם ולהצטלם באצטדיון המיתולוגי ואולי גם לקחת איתם איזושהי מזכרת.

זיכרונות לכל החיים

לכל אחד מהשחקנים, המאמנים, המנהלים האוהדים והעיתונאים שעברו ב"וסרמיל", ישנו סיפור שמחבר אותם לאצטדיון המיתולוגי.

"הקהל הפך את "וסרמיל" למגרש ביתי מובהק". עופר | צילום: ארכיון "שבע"

מאמן הקבוצה בעבר והקפטן בעונות האליפויות בשנות ה-70, אליהו "לילו" עופר: "אני זוכר את גבעת החול מסביב. לא היה מושבים ולא היה כלום. במשחקים שלנו היו באופן קבוע 20 אלף צופים. היינו כל הזמן מתפללים שלא ירד גשם כדי שהאנשים יבואו לראות אותנו. אנחנו השחקנים אימצנו את הקהל, ואהבנו אותו ושיחקנו בשבילו. הם היו נמצאים קרוב, והיינו שומעים את דפיקות הלב שלהם. הקהל הפך את "וסרמיל" למגרש ביתי מובהק. הקבוצות חששו להיכנס לאותו מגרש שבו היו שחקנים גדולים שמחוברים חזק לאוהדים שלהם. את זה אין היום באף מגרש. אני זוכר בעיקר את שתי האליפויות של הפועל באר שבע. היו פה בקושי 80 אלף תושבים, ולמגרש הגיעו 20 אלף. באליפות השנייה החמצתי את הפנדל היחידי בכל הקריירה שלי. זה היה בדקה ה-90 מול מכבי יפו. בעטתי והכדור פגע בקורה, והפסדנו 1:0. הייתה תמונה עצובה של 20 אלף איש במגרש שחיכו בכיליון עיניים לתוצאה של מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, שבסוף ניצחה. היו דקות של חרדה וחשש. מצד שני לאחר מכן הייתה שמחה כמו ביום העצמאות. הקהל והשחקנים היו כולם בתוך המגרש. זו תמונה שתיזכר עבורי לכל החיים".

הקשר מאיר ברד, מגדולי השחקנים של הפועל באר שבע בכל הזמנים ובורג מרכזי בצמד האליפויות בשנות ה-70: "אצטדיון וסרמיל הוא כל הקריירה שלי. התחלתי שם עם הנוער של הפועל באר שבע. בשנת 1964 שיחקתי 10 דקות בנוער ועליתי לבוגרים. מנהל הקבוצה, זלמן כספי, אמר לי שהמאמן יחיאל מור רוצה אותי. אמרתי לו שאני רוצה לשחק ולא להיות בספסל. באמת ששיחקתי ובבכורה שלי בבוגרים בשנת 1965 כבשתי צמד ניצחון ב"וסרמיל" 0:2 על הפועל ירושלים ברגל ובראש. אני זוכר את האליפויות וגם את העלייה לליגה הבכירה בשנת 1971 והרביעייה שהבקעתי ב"וסרמיל" מול הפועל לוד. הייתי גם מלך השערים של הקבוצה פעם אחת. אני לא אשכח שהאליפות הראשונה באה מתוך ניצחונות רצופים בכל שבת. לא תכננו לקחת אליפות ועשינו את הבלתי יאומן. ההנהלה דרבנה אותנו ונתנה לנו מה שאנחנו רוצים. הייתה לנו קבוצה מצוינת תוצרת בית".

הכתבה המלאה, טורי הפרידה מהאצטדיון המיתולוגי ועוד, בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"

מאיר ברד | צילום מתוך "40 שנות ספורט בנגב", אריה רפפורט