הפועל באר שבע הופך למועדון ענק בשנים האחרונות, ועסוק בלעשות היסטוריה. פרק אחר פרק נכתב בספר, שיסופר מדור לדור. הספר, המתחיל בהקמת המועדון, והפרקים אחריו כוללים את האליפויות של שנות ה-70, את גביע המדינה ההוא עם אלי גוטמן, סתיו אלימלך ג'ובאני רוסו, סיאד חלילוביץ' ואחרים ועוד. הפרקים האחרונים, אלה עם תמונתה של אלונה ברקת עליהם, הם הפרקים הכי מעניינים.

יש בהם את מאור בוזגלו וברק בכר, את טוני וואקמה וג'ון אוגו וגם פרק אחד ומיוחד אודות אליניב ברדה הגדול. יש שם את הליגה הלאומית, את גיא עזורי ו"ההורדה מהכביש", את ההסכם של הנשיאה עם האוהדים ואת אצטדיון 'טרנר' – הרבה רגעים יפים וגם כמה שפחות יפים. כולם עיצבו את המועדון. מי שמדפדף בפרקים האחרונים, לא יכול שלא לשים לב, שלצד תמונתם של ברדה וברקת, ישנה עוד דמות דומיננטית, שהביאה את הקבוצה עד הלום: "הקוסם" קוראים לו, מאור מליקסון.

מאור יש רק אחד. מליקסון | צילום: דני מרון

נראה שבכל רגע חשוב בשנים האחרונות, הוא תמיד היה שם. היהלום מיבנה, "רק" 24 קראט באדום, אבל תמיד נצנץ מעל כולם. עליית ליגה, חזרה לקבוצה מאירופה בזכות האוהדים והאהבה ו…שלוש אליפויות רצופות. כולם היו טובים וחשובים, אבל כשמליקסון היה טוב, הם היו יפים. הם שיחקו, "הקוסם" רקד.

לנצח, ייזכר ברדה כאחד הגדולים, אם לא הגדול שבהם, אבל הוא כבר פרש; וואקמה העדיף את הכסף הגדול של טורקיה, ובוזגלו? הוא כבר אפיזודה חולפת עבור אוהדי באר שבע, כי זו עסקת חבילה שמתישהו אתה תמיד רוצה להתנתק ממנה. להם, לאוהדים, יש העדפה ברורה: עבורם, "מאור יש רק אחד".

בגיל 34, כשהקבוצה שלו פחות נוצצת, ומסתכלת על טבלת ליגת העל ומכבי תל אביב במשקפת, התחילו להם רחשי רקע, הטוענים שאולי זו תחילתו של סוף הפרק, שנקרא מאור מליקסון. יש הטוענים, שכולם כבר מכירים את המופע של "הקוסם" בעל פה, ושאולי הגיע הזמן שהכוכב של הקבוצה בשנים האחרונות יראה יותר ספסל. אלא שמליקסון, כמו קוסם אמיתי, תמיד שומר את הקסמים הטובים שלו בשרוול, ורק כשהקבוצה ממש צריכה אותו, כשהקהל שוב מבקש, הוא שולף שפן חדש מהכובע. תשאלו את בית"ר ירושלים.

לא רצה להיות שוער

"הייתי המאמן שלו בנערים א'. הוא לא שיחק בנוער, הוא דילג על הנוער, וישר עלה לבוגרים", נזכר דדה בר כליפא, שגם שיחק עם מליקסון בבוגרים של יבנה. "ההיכרות שלי עם מאור הייתה בעצם כשהוא היה בן 14. זה שמיים וארץ ממליקסון של היום; הוא התפתח ברמות אדירות. קודם כל, זה שחקן שברגע שאתה רואה אותו, אתה אומר 'וואו'. זה מאור".

לדברי בר כליפא, ביבנה בכלל "בנו" עליו תחילה כשוער. "כשהגעתי לאמן את מאור בנערים א' ביבנה, המנהל המקצועי סיפר לי, שיש איזה ילד בשם מאור, והוא שוער, אבל הוא לא רוצה להיות שוער, אז הוא לא בא לאימונים יותר", מספר בר כליפא. "שאלתי את החבר'ה מי זה, ואחד הילדים אמר לי: 'הוא לא שוער, הוא משחק איתנו, ומשחק טוב'. באימון הראשון, אמרתי אוקיי, הוא לא בשער. הוא היה 'יהלום' מהרגע הראשון, מסוג השחקנים שאתה לא נותן לו תפקיד במגרש, תן לו להיות חופשי".

לדבריו של בר כליפא, "כבר בנערים א', ראו שהוא כישרון גדול. אז אשדוד, כשזו הייתה עדיין עירוני אשדוד, וכל מיני קבוצות אחרות, התחילו לרדוף אחריו. מכבי יבנה הייתה קבוצה קטנה בליגה השנייה, ורצתה בכל זאת להרוויח מ'היהלום' הקטן הזה. הקשר שלי איתו היה טוב, ולכן ביקשו ממני לחזור מפרישה. אמרו לי 'בוא תהיה שחקן בקבוצת הבוגרים'", הוא משחזר. "אומנם, שחקן ספסל, אבל גם מנטור למאור. בכל זאת, לקחו מישהו מנערים א', וזרקו אותו לבוגרים של יבנה. אז, זו הייתה הליגה הארצית, הליגה השנייה. זה מסוג השחקנים, שראית מההתחלה, ילד בן 16 שמשחק בבוגרים בכל מיני מגרשים, וכבר אז הוא היה 'יהלום'. אני חייב להגיד, היינו קבוצה ממש לא טובה, ואם יש נקודת אור אחת, זה מאור".

והוא ממשיך: "הילד לוקח את הכדור בהגנה, ועובר את כולם. כן, זה מאור. אני זוכר משחק בדימונה (בנערים), היינו חייבים לפחות נקודה, כדי לעלות ליגה, ולזכות באליפות של המחוז, והילד פשוט 'עשה בית ספר' לכולם. זה נגמר ב-0:0, הוא עדיין היה עם הכדור ברגל, כשהשופט שרק, וכולם רצו להרביץ לו. הוא רץ עם הכדור, וכשכולם ניסו לקפוץ עליו, הם היו מקבלים מכות, והוא קיפץ בין ומעל אנשים. בסופו של דבר, אני גוננתי עליו, ואני זה שקיבלתי את המכות והאבנים. מאור היה מסוג השחקנים, שאם המשחק נתקע, אתה נותן לו את הכדור, ואומר לכולם 'זוזו'".

עם דדה בר כליפא שמבקר אותו באימון בית"ר | צילום: פרטי

מנשה עלוואה היה מאמן הבוגרים של יבנה. "לא היו לי שחקנים, ולא היה לי תקציב להביא שחקנים בכסף, אז מנהל הקבוצה ביקש ממני לראות משחק נערים", מספר עלוואה. "אני לא שוכח את זה; ראיתי ילד צנום וקטן בכיתה י"א, בן 16 וחצי. ראיתי שהוא משחק הרבה קדימה, לא מאבד כדורים, ושולט מצוין בכדור. היה אפשר לראות שהוא מעל כולם, ותמיד מחפש את השער. הוא צד את עיניי, וביקשתי ממנהל הקבוצה שיזמן אותו מיד לאימון ביום ראשון".

מאור התאמן עם הבוגרים בשבוע הזה, וביום חמישי נכנס עלוואה לחדר ההלבשה לאסיפה הקבוצתית: "אמרתי לשחקנים שיש לנו שחקן חדש מהנוער. לפני זה, לקחתי אותו לחדר, ואמרתי לו שהוא כבר שחקן בוגרים, ושלדעתי הוא סיים עם הנוער. אמרתי לו שיהיה מוכן, כי הוא משחק בשבת, ושאת מה שהוא עושה בנוער, שיעשה בבוגרים".

לדברי המאמן לשעבר, "הוא היה מעל כולם, גם שחקני בוגרים. ככה ראיתי את זה", מחייך בנחת. "זה היה מחזור שישי נדמה לי, ואני הוצאתי מההרכב שחקן בעל שם, שהביאו אותו בהרבה כסף. הוא היה בלחץ, ולא הביא את היכולות שלו למגרש. הוא היה שחקן טוב, אבל רציתי להוריד ממנו את הלחץ הזה. אמרתי לשחקנים שאף אחד לא מדבר עם מליקסון, אף אחד לא צועק עליו, גם כשהוא מאבד כדור. מה שנקרא, נתתי לו את המפתחות. שיחקנו נגד רמת השרון, והוא עשה דברים מצוינים, סחט פנדל, ואז נתן גול, וניצח את המשחק. זה היה רק הפתח לבאות".

מאור יש רק אחד, בבאר שבע

"הוא היה תקופה קצרה מאוד ביבנה ומהר מאוד יצא משם", אומר בר כליפא. האמת, מליקסון תמיד היה כישרון גדול, אבל רק בבאר שבע, בליגה השנייה, הכל "התפוצץ" לו. אחרי יבנה, בית"ר ירושלים הייתה הראשונה לקפוץ על המציאה, אבל למרות שעם הזמן הוא הפך לשחקן הרכב, כולם ידעו שמליקסון מסוגל להרבה יותר, והציפיות ממנו היו בשמיים. כשארקדי גאידמק הגיע לבירה, כבר לא היה מקום ל"לטש יהלומים", ומליקסון נדחק לספסל.

העלה את מליקסון לבוגרים בגיל 16 וחצי. עלוואה | צילום: פרטי

הבאה בתור הייתה מכבי חיפה, שם הוא ערך 18 הופעות בעונתו הראשונה ועוד שש בשנייה, אך נמכר בינואר, לאחר שהקבוצה של יענק'לה שחר התחזקה בשחקנים זרים בעמדה שלו. בכפר סבא הוא היה בסדר, אך לא הצליח להציל אותה מירידת ליגה, ואז הגיעה הפועל באר שבע של גיא לוי.

"ראיתי אצלו המון כישרון", הסביר לוי ל"שבע", על העובדה שהימר עליו בגדול, למרות שלא היה הצלחה גדולה בקבוצותיו הקודמות. "הוא פשוט היה אצלי לפני זה בנבחרת האולימפית. היה לו כישרון, אבל משהו נתקע לו איפשהו, והוא לא מצא את המקום שלו. אף אחד לא האמין בו, ואני ראיתי בזה הזדמנות להביא שחקן מאוד מוכשר, ולנצל את היכולות שלו", סיפר לוי. "זה עלה בזמנו בסביבות ה-400 אלף דולר, וזה היה סכום ענק בשביל קבוצה בליגה השנייה. זה היה מטורף, ובסוף היה צריך להכריע. אלונה שאלה אותי, והלכנו על זה. כל השאר, היסטוריה".

בר כליפא: "עם כל האהבה אליו, לא האמנתי שהוא יגיע לממדים האלה. לא רק הרמה שהוא הגיע אליה, גם פיזית – הוא חזק. בכל פעם שאני רואה אותו מחדש, הוא ממש גדל. הוא היה ממש צנום, כשאני אימנתי אותו. המון כישרון, אבל מאוד צנום. אני תמיד חושב שהוא יכול היה להגיע רחוק יותר, אבל גם הרמות שהוא הגיע אליהן, זה בלתי ייאמן. כשהוא היה בפולין, חבר שלי היה שם במשחק, וסיפר לי על תמונות של מאור בגבהים אדירים, על 50 אלף איש בדרבי של קראקוב ומאור 'אלוהים' שם. אני שמח לראות אותו ככה".

לפולין מליקסון עבר רק אחרי שהחזיר את הקבוצה למקומה הטבעי בליגת העל. שם בגולה, זכה בתואר השחקן המצטיין, ולאחר מכן התפנה לרקוד בליגה של ניימאר ואמבפה, לפני שזו הייתה הליגה שלהם. התקופה ב-ואלנסיין הסתיימה בירידת ליגה, ומאור היה סחורה מבוקשת, אך עד שהאוהדים לא הרימו קמפיין לכבודו, לחזור לארץ לא ממש קרץ לו.

במאי בשנה שעברה, הוא הסביר את זה הכי טוב במלים שלו: "לפני 10 שנים, הגעתי לבאר שבע, כשהקבוצה הייתה בליגה השנייה", כתב בחשבון ה"אינסטגרם" שלו. "הייתי ילד, שאמרו שהקריירה שלו מאחוריו. האהבה של האוהדים גרמה לי לפרוח מחדש, ולחזור לאהוב כדורגל באמת. בזכות הפריחה הזו, יצאתי לאירופה, והמשכתי לצמוח, למרות שבפנים תמיד ידעתי שאחזור. חזרתי בזכות קמפיין האהבה שלכם, בזכות החיבור המיוחד, שיש לי למועדון ובזכות הרגש".

מאז, מליקסון עסוק בעיקר בלרגש. נכון, הוא כבר בן 34. נכון, הוא לא התחיל את העונה טוב, וכאמור יש כאלה שכבר שוב אומרים עליו שהקריירה שלו מאחוריו, לפחות כשחקן פותח, אבל מי שמכיר אותו, מי שבאמת יודע מי זה מליקסון, עדיין לא עושה סיכומים. הוא פשוט נהנה לראות אותו משחק.

המסי של באר שבע. מליקסון | צילום: דני מרון

"זה טבעי שידברו בצורה הזאת, כי רגילים למשהו מסוים ממנו", אומר בר כליפא. "אולם, כשכל הקבוצה נמצאת בכושר פחות טוב, אז גם הוא בכושר פחות טוב. אני מכיר את מאור, הוא בחור חזק ושקט, ויודע לקחת דברים בפרופורציות, ויש לו משפחה מאוד תומכת וחזקה. זה לגיטימי וחלק מהמשחק, אבל אם הפועל היו מובילים את הטבלה, לא היו מדברים על זה. יש לו מאמן, שאני מחזיק ממנו כמאמן הכי טוב בארץ, ואם הוא נותן לו את הקרדיט, אז מי אנחנו? ברק בכר רואה אותו באימונים, ויודע מה הוא שווה, כשלמאור יש גם את האקסטרה, ובחדר ההלבשה הוא אחד המובילים. זה מאור, הוא בחור חביב שכולם אוהבים, וכולם מתחברים אליו".

גם עלוואה מסכים: "יש לו אופי מאוד חזק ומאוד טוב, וזה תמיד עזר לו להתקדם. הוא שחקן משכמו ומעלה, מנהיג שבא לקבל את הכדור, עושה מה שהוא רוצה עם הכדור, וזורק שחקנים לאיפה שהוא רוצה. הוא מאוד חשוב לקבוצת כדורגל, ואני חושב שפספסו אותו במכבי חיפה ובבית"ר ירושלים. הפועל באר שבע עשו נכון, שהביאו אותו. הוא מרים קבוצות, ולוקח את האחריות עליו. היום, הוא יותר מנוסה ומבין את המשחק, וכל הכבוד לו", אומר מאמן הבוגרים הראשון שלו, וקובע: "מליקסון צריך להיות על המגרש. אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל הוא חי חיים ספורטיביים, ואני חושב שהוא יכול לתת עוד הרבה".

גם גיא לוי במהללים: "אני לא מכיר את הכושר שלו עד כדי כך", אומר המאמן לשעבר, "אולם, אני לא חושב שמישהו מטיל ספק בכך, שהוא צריך להוביל את הפועל באר שבע. זה נכון שהוא כבר לא כמו שהיה בגיל 27 – 28, אבל שחקן בגילו יכול להביא דברים נוספים ואחרים. מאור מליקסון לא היה הבעיה של באר שבע. ברור שיבואו אליו בטענות, כי הוא השחקן הכי בכיר, ובאופן טבעי כשלא מצליחים, באים אליו, כמו שברור שהקריירה שלו לא תימשך לעד. שחקן בגיל שלו, בליגה הישראלית שהיא לא הליגה האיטלקית עם העוצמות המטורפות, ולא ליגה ספרדית אינטנסיבית, אין לי ספק שהוא יכול לעשות עוד כמה שנים טובות".

לדבריו של לוי, "הוא בחור מצוין, ילד טוב, וגם בתקופות הפחות טובות מגיע לו כל הקרדיט. הוא שחקן של מערכת, שחקן שעוזר לאחרים, ואני שמח שיכולתי לעזור גם לבאר שבע וגם לו למצוא דרך משותפת. זה אחד הדברים היותר חשובים למאמן, גם לתרום לשחקן וגם למערכת לאורך שנים, למרות שאני לא נמצא שם. זו תרומתי הדלה להפועל באר שבע", הוא צוחק בצניעות.

ניצח את בית"ר ירושלים. מליקסון | צילום: דני מרון

עפיפון

רבות דובר על היכולת של מליקסון באחרונה, אבל האם באמת אנו רואים מאור אחר, בהשוואה לשנים האחרונות? האם במבחן הזמן, זוהי עונה, שמצביעה על נסיגה ביכולת? ובכן, התשובה לשאלה הראשונה היא כן, זהו מאור אחר. בוגר יותר, כזה שצריך לקחת יותר על הכתפיים שלו, קפטן לקבוצה חדשה, שעדיין לא התחברה. את התשובה לשאלה השנייה, אנחנו כנראה נקבל רק בסוף העונה. יחד עם זאת, קשה שלא להשוות לעונה שעברה, בה הוא הבקיע את שערו הראשון רק במשחקו העשירי בליגה, וגם אז אגב, זה היה מול בית"ר ב'טדי'.

יתרה מכך, רק לפני שנתיים, הפועל באר שבע התקשתה לנצח במשחקי חוץ כמו העונה, עד שהגיע "הקוסם", שלף שפן מהכובע בדקה ה-90, ושם לזה סוף, במשחק חוץ באשדוד. את העונה שעברה סיים המאסטרו עם חמישה שערים ותשעה בישולים, שני בליגה במסירות מפתח, אבל הוא היה הרבה יותר מזה; למרות הסטיגמה שיצאה לו כשחקן פציע, בעונה שעברה לפי מנהלת הליגות בכדורגל, מליקסון הוביל את הפועל באר שבע בדקות משחק (2,683 דקות, ב-33 הופעות ליגה), ובסך הכל שותף ב-39 משחקים. וזה עוד מבלי שמדברים על אירופה. במלים אחרות, הוא היה שם. "יותר נכון להגיד ששחקנים הולכים לו על הרגליים", אומר עלוואה, אבל לא רק על הרגליים; קחו לדוגמה, את המשחק מול הפועל תל אביב לפני שבועיים; מליקסון היה פצוע במרפק, אבל עדיין – הוא היה שם.

"כולם גאים בו ביבנה, להגיד מליקסון זה כמו שתגיד עומרי כספי", אומר בר כליפא. "שניהם היו גרים 200 מטרים אחד מהשני, ושניהם גדלו על אותם מגרשים. ביבנה זה מגרשים משולבים – כדורגל וכדורסל – וזה מה שמצחיק; על אותו מגרש צמחו גם מליקסון וגם כספי; זה מדהים. יחד עם זאת, יש יותר גאוות יחידה לגבי מאור, כי עומרי לא שיחק ביבנה אף פעם. מאור גדל בתוכנו. אימא שלו מנהלת בנק ביבנה, וכולם מכירים את רבקה; שיחה איתה בבנק, זה קודם כל חצי שעה על מאור, ואחרי זה עוברים לדברים הכלכליים. יש לו משפחה שורשית מאוד עמוקה ביבנה, והוא אפילו מגיע לפעמים למשחקים, ויושב עם חברים שלו. מאור הוא גאווה ביבנה, כמו אליניב ברדה בבאר שבע".

"צריך להיות בהרכב". מליקסון | צילום: אודי ציטיאט

בר כליפא נזכר בסיפור על מליקסון: "מאור, מי שמכיר אותו טוב, הוא קצת עפיפון", הוא מספר. "שיחקנו באיזה משחק בבית שמש, והובלנו איזה 0:3, ופתאום מאור בא אליי באמצע, ושואל: 'דדה, כמה כמה'? בגלל זה, הוא כל כך חביב, וכולם אוהבים אותו; קצת עפיפון, בחור מאוד מצחיק, והקשר שלו עם חברי הילדות שלו עדיין נשמר. הוא לא מרים את האף, ותמיד כשאני מבקש ממנו משהו, הוא אף פעם לא אומר לי 'לא'. אני אוהב אותו, וגאה בזה שאני תחנה בדרך שלו".

עלוואה: "יכול להיות שהוא שקט, אבל כולם אוהבים אותו, וכשכולם אוהבים אותו, הם ילכו אחריו".

כזה הוא מליקסון, שקט, צנוע, מצחיק למי שמכיר אותו, וכולם הולכים אחריו. לגבי היכולת, אולי, רק אולי, "הוא קצת עפיפון". אולי, השבוע מליקסון בא לבכר, ושאל אותו, "כמה כמה"? ואולי, רק אולי, בכר ענה לו: "כבר 10 נקודות הפרש ממכבי". ואז, הגיעה הדקה ה-75 בטדי. מאור יש רק אחד.

הולכים אחריו. מליקסון מורם על ידי השחקנים | צילום: דני מרון