שעה ו-45 דקות. זה פחות או יותר הזמן שעובר במשחק כדורגל, משריקת הפתיחה שלו, לשריקת הסיום. שעה ו-45 דקות זה גם הזמן שלוקח לדובר הפועל באר שבע, גיל לבנוני להגיע מביתו שבצפון, לבירת הנגב – דרך שהוא עושה לא מעט, במיוחד כשלאלופה יותר ממשחק אחד בשבוע.

"אני גר במושב צרופה, שזה המושב שבו ברק בכר נולד", מספר לבנוני בראיון נרחב ל"שבע". 181 קילומטרים מפרידים בין המושב לבאר שבע, אבל אתם חייבים להודות, מאז שהוא החל בנסיעות הללו, הקילומטרים הם אותם קילומטרים, אבל עושה רושם שהמרחק לבאר שבע מתל אביב והמרכז, התקצר מאוד.

"אומרים שהרחוב שברק גר בו בצרופה, זה הרחוב שבו גרו שחקני ההגנה הכי טובים בעולם למטר רבוע", צוחק לבנוני. "יש שם את ברק בכר, איתן אהרוני, ישעיהו שווגר ז"ל ואילון שווגר", הוא מספר, למרות שבמשחקים האחרונים, נראה שהבעיות של בכר דווקא הן דווקא בהתקפה, והתקשורת לא מרחמת.

יחד עם זאת, בשביל לבנוני, "מה שחשוב זו הדרך שאנחנו עושים", לדבריו. "חשוב שאנחנו, האוהדים שלנו והעיר שלנו, נמשיך בדרך הזו. ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', אמר שמה שנעשה פה הוא הרבה יותר חשוב מגול, וזה נכון. בעוד 10 או 15 שנה, כשיסתכלו על התקופה הזו שרק התחילה, ייראו פה משהו מקסים ונדיר".

"אתה לא יכול לנצח כל הזמן"

אכן, ימים לא קלים עוברים על מי שתפקידו לנהל משברים, ויש לו לא מעט מהם בזמן האחרון. הפועל באר שבע ללא ניצחון ליגה מפתיחת העונה, התקשורת חוגגת על הבלאגן ועכשיו גם איגוד הג'ודו אותו הוא מדברר בכותרות, כי אין מדליות באליפות העולם שהסתיימה לאחרונה. הטלפונים לא מפסיקים, עבודה לא פשוטה סביב השעון, משברים חוצי ישראל. אבל מי שמכיר את לבנוני (46), יודע שזה לא מה שיגרום לו לישון פחות טוב בלילות. בשביל זה הוא שם.

"הכל בסדר", הוא אומר. "זה חלק מהספורט, אתה לא יכול לנצח כל הזמן". לדבריו, "מבינים שזה חלק מהעניין. במיוחד בג'ודו, מבינים שיום אחד אתה יכול להיות מלך ובאותו שבריר שנייה אפשר להיות אפס. אם מסתכלים על הג'ודו שלנו בשנים האחרונות, יש מדליות באליפויות עולם, באליפויות אירופה, באולימפיאדות. הצלחה גדולה".

הצלחה בישראל זה משהו שגורם לנפילות להיות קצת יותר גדולות מבכל מקום אחר?!

"אני אצטט את עודד קטש. הוא פעם אמר שבתקשורת אוהבים לשחק איתנו כדורעף: 'מרימים אותנו הכי גבוה, כדי להנחית אותנו הכי חזק'. מי שמתעסק בספורט יודע שזה חלק מהעניין. העניין הוא הדרך, ליהנות מהדרך. אם נהנים מהדרך ועומדים בערכים שלנו בדרך, אז זה בסדר גמור".

"העניין הוא הדרך". לבנוני | צילום: ליאור מוסקו, הפועל באר שבע

אתה נהנה מהדרך שלך?

"הדרך שלי מתקיימת כל הזמן וכל שנייה. הייעוד של כל אחד זה לממש את היכולות שלו, לפעמים אתה נהנה ולפעמים פחות, אבל אם אני מסתכל מלמעלה על התמונה הכללית, על מה שעברתי בדרך שלי, וואו".

ואיזו דרך ארוכה זו הייתה עבור לבנוני, שבכלל החל את דרכו בצד השני של התחום, ככתב ספורט. "הייתה מודעה במקומון בחיפה", הוא מספר, "דרוש כתב ספורט, לא חובה ניסיון. אהבתי מאוד לכתוב ואהבתי ספורט וזה נראה לי מאוד כיף. צדקתי".

מאז, הספיק לבנוני לעשות הכל. כתב ועורך ספורט, עורך צרכנות, הוא עבד גם ברדיו, היה דובר מכבי חיפה, עבד בערוץ הספורט וכיהן כדובר ההתאחדות לכדורגל. ככתב, הוא ליווה את המסע של הפועל תל אביב באירופה וגם את זה של מכבי חיפה (הקבוצה אותה הוא אוהד) בצ'מפיונס ליג כדובר. ואז לבנוני פתח משרד משלו. היום הוא מלווה גם את איגוד ההתעמלות והשחייה, כמו גם חברות עסקיות וכן מרצה בארגונים וחברות.

"במכבי חיפה ניהלתי את המשבר התקשורתי הראשון שלי", הוא מספר. "הייתי שם כמה חודשים לצד גיורא שפיגל ואחרי שבע שנים הוא פוטר. אחרי זה הגיע דושאן אוהרין. לעבוד לצד סגן אלוף אירופה זו הייתה זכות גדולה. מכבי חיפה של השנים ההן, זו הייתה חוויה אדירה ובית ספר גדול. בכלל, לאורך השנים עבדתי עם אנשים כמו גיורא שפיגל, דרור קשטן ולואיס פרננדס. כשיוסי בניון היה בבאר שבע, אני כבר עבדתי במכבי חיפה. אני עובד עם אלופי אירופה ואלופי עולם, עם ירדן ג'רבי, אלכס שטילוב ולינוי אשרם. זה הטופ של הספורט הישראלי, וואו".

איך זה לעבוד מול כתבים כשאתה היית שם פעם?

"אני מביא ניסיון מכל מקום ואם כתב מדבר איתי, אני יודע מה הוא מרגיש. אם כתב ממקומון מדבר איתי, אני יודע שיום שלישי או רביעי סוגרים, או כתב שאומר ב-11 בלילה שהדד ליין שלו נגמר ולוחצים עליו במערכת, או כתב אינטרנט שחי משנייה לשנייה וכדומה. אני יודע מה קורה בצד השני, אבל אני גם יודע שצריך לשרת את הלקוח שלך בצורה נאמנה וטובה ולעשות טוב. זה העיקר".

התואר הוא לא העיקר

"הכרתי את אלונה בהתאחדות לכדורגל", מספר לבנוני. "כשעזבתי והיא שמעה שיש לי עסק משלי, היא פנתה אליי. ישבנו אצלה בבית וזהו".

אתה חייב להודות שמבחינת מיתוג, באר שבע זה אתגר הרבה יותר גדול מקבוצות כמו מכבי חיפה או מכבי תל אביב למשל. איפה המותג היה כשהגעת ואיפה הוא היום.

"מאז שאנחנו ביחד, אלונה ואסי, וזה משהו שאנחנו מדגישים בחמש השנים הארונות, התואר הוא לא העיקר. העיקר הוא שכל ילד יאמין שהוא יכול, שהוא לא חייב לגור בתל אביב כדי להצליח. זה העיקר. כשאתה תלוי תוצאה, אז אם אתה אלוף – אתה מלך. אם אתה במקום השני, בהפרש שערים, אתה אפס. אם אתה רוצה להיות אלוף כדי לזכות בתואר ושימחאו לך כפיים, זה לא שווה בעיניי. זה לא מספיק. מי שמגיע וזוכה במשהו ואין שורשים, אחרי כמה זמן זה יתפוגג. כשאתה זוכה בתואר ויש לזה שורשים עמוקים של חזון והתנהלות, אז האהדה היא יותר עצומה ומשמעותית. זה לא סתם שעשו עלינו כתבה בניו יורק טיימס".

"התואר הוא לא העיקר", אבל יש תארים | צילום: מאיר אבן חיים

אישה שהיא בעלים של קבוצת כדורגל ואליפות אחרי 40 שנה בעיר בלב המדבר, זה משהו לא סטנדרטי, בשביל שהתקשורת העולמית תכתוב עליו, לא דווקא בגלל הדרך והערכים שאתה מדבר עליהם…

"אני לא פניתי לניו יורק טיימס, אנחנו כמועדון עשינו עבודה אדירה. אם עד היום הדובר של אינטר בקשר איתי, וזו אינטר, זה אומר משהו. אם בקיץ אני מדבר איתו ואני אומר לו – 'איזו שנה עברה עלינו', והוא עונה לי-'גיל, אתה לא מבין, אתם הפועל באר שבע עכשיו, יש לכם שם באירופה'. אני יודע שאין לנו את השם של ליברפול, אבל אם אנחנו יושבים עם קבוצות וכל ההנהלה שלהם מגיעה כי כיף להם איתנו, ועד היום הקבוצות בקשר איתנו וכשאתה יוצא למשחק חוץ ומקבל איחולי הצלחה מסאות'המפטון ומאינטר, יש פה משהו עמוק יותר מתואר. כשעלינו שלב אחרי התיקו מול סאות'המפטון, קיבלנו מכתב מאינטר שהיה כתוב בו: אנחנו גאים בבאר שבע. עדי גורדון לא זכה באליפות עם הפועל ירושלים, אבל הוא אחד המותגים הגדולים בספורט הישראלי כי הוא דיבר על אהבה וקהילה – משהו עמוק יותר מתואר. אליניב ברדה לנצח ייזכר ויחקק פה ואלונה ברקת ואסי רחמים זה לנצח, כי הם מביאים משהו מעבר לספורט. זה נכון, גם ההצלחה המקצועית עובדת פה, דרך הניהול של אלונה עובדת פה, ההתנהלות שלה והמצוינות. זה משהו שצריך להעריץ אותו, הדרך שבה היא הולכת, שהיא לא מוותרת ורוצה להשתפר".

ייזכרו פה לנצח. ברקת וברדה עם לבנוני | צילום: מאיר אבן חיים

עד שהגעת, לא דיברו פה על אליפות. המסר בתקשורת, שבאר שבע רוצה ללכת עד הסוף, זו עבודה שלך?

"זה נובע מתוך החזון שכל אחד יכול להצליח. הייתה איזו ישיבה לפני מסיבת העיתונאים הראשונה עם ברק ואסי בא ואמר, 'אנחנו אף פעם לא אומרים שהולכים עד הסוף, אולי נבוא ונגיד שאנחנו רוצים אליפות'. היה שקט, ולא היה איזשהו דיון מעמיק או משהו כזה ובאחת ממסיבות העיתונאים הראשונות בעונה, ברק בא ואמר-יש לי את השחקנים הכי טובים בארץ והקבוצה הכי טובה בארץ. הוא לא אמר את זה בשחצנות, אלא בעיקר פנימה. גם בשנה שעברה הייתה מסיבת עיתונאים אמוציונאלית שברק בא ואמר-'יש לי את השחקנים הכי מדהימים בארץ והמועדון הכי מדהים בארץ, כי אחרים לא היו מצליחים להחזיק מעמד עם כל מה שעברנו'. אני מאוד מאמין בזה וחושב שיש פה משהו מיוחד ושונה ואני חלק מזה. נכון, אני מוביל קו ומטמיע את זה תקשורתית ולפעמים צריך לשים גבולות. עיתונאי לא יכול לשבת פיזית בחדר ההלבשה. אני זוכר שביום הראשון כשהגעתי, היה מישהו בדרך לחדר ההלבשה ועוד שניים בדרך למשרדים ועוד עיתונאי מכין קפה. אמרתי שזה לא מתאים. לא מרוע, כי כולם צריכים את השקט שלהם. אני מביא את תפיסת העולם שלי, שתדמית טובה צריכה לבוא מעומק וחזון שמוטמע מערכים וחזון. העבודה שלי בסוף היא העברת מסרים".

"זה הצוות שלי"

"באר שבע זה מקום שאני ממש ממש אוהב", אומר הדובר שגדל בחיפה. "פעמיים בכיתי בחיי מכדורגל, ב-1986 כשמכבי חיפה איבדה אליפות ובפעם השנייה כשהפועל באר שבע הודחה במאריבור. אני אוהד מכבי חיפה ואוהד הפועל באר שבע. אני יכול להגיד שכשאנחנו משחקים מול מכבי חיפה, אני מאוד רוצה לנצח". לצידו של גיל, לאורך כל הראיון יושבים שלושת ילדיו; "זה הצוות שלי", הוא צוחק. למרות שסבתא שלהם עדיין אוהדת מכבי חיפה, הם כבר מזמן אדומים – אוהדים של הפועל באר שבע ומאור מליקסון. גם אם אבא יעבוד בקבוצה אחרת, לדבריהם. "התאהבתי בעיר הזו מאוד, יש פה אהבה גדולה", אומר לבנוני.

אתה מתאר את זה כאילו שהכל ורוד פה…

"מה פתאום הכל ורוד, אין חילוקי דעות? אין ויכוחים? זה מקום עבודה וזה מקום עבודה שנותן דוח אחת לשבוע. אחת לשבוע אתה יושב מול עיתונאים ששואלים שאלות ומול שחקנים שמרוצים ולא מרוצים וזו עבודה לא פשוטה. אבא שלי ז"ל נפטר לפני כשנתיים, בשבוע שלפני האליפות הראשונה. הוא היה לוחם הגנה וממשחררי חיפה. הוא נפטר ביום שני והמשחק היה בשבת, במוצאי שבת חוזרים לשבת שבעה. שאלתי את אחד האחים הגדולים שלי מה הם אומרים והוא אמר לי תיסע. ושאלתי את הבן שלי מה הוא אומר והוא אמר תיסע, 'סבא לימד אותך לאהוב כדורגל'. לבשתי חולצה שחורה והגעתי וזה אומר הרבה מה אני מרגיש לעיר הזו ולאנשים האלה שמובילים את המועדון".

בכה בהדחה מול מאריבור, אבל הרים את השחקנים בעצמו. לבנוני | צילום: אודי ציטיאט

מה אתה אומר על זה שאנשים אומרים שמסיבות העיתונאים שלכם הכי צפויות ומשעממות?

"זכותם".

נגיד ב-NBA, התקשורת היא חלק מהשואו, למה לא לרתום את התקשורת כדי ליצור פה משהו מהנה יותר?

"זה משחק שונה, מבחינת הכל. ה-NBA לא משווק כספורט תחרותי, אלא ספורט תחרותי שמתחיל בפליאוף. לא חושב שבפליאוף תראו את כמות הפאן שרואים בעונה הרגילה. מסיבות העיתונאים שלנו הן לא העיקר".

מצד שני, באר שבע הפכה לסגורה מאוד מבחינה תקשורתית, נוצרה לכם תדמית כזו.

 "אבל יש אלינו אהדה והאהדה גדלה, יש לנו עמוד פייסבוק שקפץ ל-50 אלף. האוהדים שלנו מקבלים את המסרים שלנו דרך המדיה החברתית שלנו ובמסיבות העיתונאים וברק הוא הדבר האחרון ממשעמם. אם יודעים לגשת אליו ולדבר איתו, הוא איש מרתק".

הוא איש מרתק, אבל משעמם במסיבות העיתונאים.

"אז אולי צריך לגשת אליו בצורה שונה. חוץ מזה, במסיבות העיתונאים, המטרה שלנו היא המיתוג של הקבוצה, התדמית שלה וגם המשחק. הרבה פעמים אנחנו מעבירים מסרים במסיבות העיתונאים, רק צריך להקשיב. אני לא מכיר שום ארגון שאומר בואו כנסו לאן שאתם רוצים ותשאלו את מה שאתם רוצים. אני חושב, ואני מקבל את זה גם מהאוהדים שלנו, שהם מרוצים שנהיו איזשהם גבולות".

הרבה יותר מכדורגל

בסוף חלון העברות קיימתם מסיבת עיתונאים עם אסי רחמים שהסביר את כל המהלכים: מצד אחד זה שיחוק שלכם, אבל מצד שני זה גם לא אופייני לך.

"למה? אף פעם לא עמדנו בפני מצב כזה".

פרשת שיר צדק למשל?

"אנחנו באנו במסיבת העיתונאים הראשונה ואמרנו כל מה שידענו".

יכול להיות שזו הייתה טעות להשתמש במילים "שקיפות מלאה"?

"אנשים נתפסו במילה כזאת או אחרת, אבל צריך להסתכל על המהות. המהות הייתה שעומד שיר בפני בית הדין ועתידו המקצועי עומד על הכף. אז עם כל הערכה הרבה שיש לי לכלי התקשורת ולאוהדים, הדבר הכי חשוב היה לתכנן את ההגנה המשפטית. אני יכול להגיד שגם אני לא רציתי לדעת מה יש בהגנה המשפטית, כי זה עתידו. אם אני צריך להניח על הכף את עתידו המקצועי של שיר, מול זה שעיתונאי יבוא ויגיד לי אחלה גבר, אז מה שחושבים עליי לא חשוב. ודרך אגב, כשאתה מתכנן מערכה כלשהי, אתה לא מספר ליריב מה אתה מתכנן. עובדה שכשהסתיים הכל, פרסנו את הכל. כל זמן שזה לא פוגע בו".

הפכתם למאמי הלאומית בתקופתך…

"אני חלק מצוות שעובד ביחד ומעלה המון רעיונות בצורה גלויה ופתוחה ואפשר גם להתווכח. להיות שנה ראשונה חמודי כזה, זה בסדר ושנה שנייה היה קמפיין אירופי גדול, אבל בעונה שעברה אני יכול להגיד שהצד התקשורתי היה מאוד קשה".

לבנוני ספר לא פחות מ-23 משברים בעונה שעברה. "אם אנחנו מצליחים לעמוד בזה, סימן שאלונה עשתה עבודה מעולה, אסי עשה עבודה מעולה וגם ברק עשה עבודה מעולה וגם אני עשיתי עבודה טובה. גם השחקנים, בטח השחקנים שבאים בפתיחות מאוד גדולה להקשיב ולשמוע מה זה מיתוג ומה זה מותג ואיך בונים מסר. אני בכל שנה מדבר עם השחקנים ועושה להם הרצאה בכל מחנה אימון והם שואלים, מתעניינים וסקרנים מאוד. יש פה עבודה מערכתית מאוד טובה".

מצד שני, תמיד אומרים המאמי הלאומית, כשזה נגמר. בן ביטון אמר שכשאתה בפסגה, כולם רוצים להוריד אותך. זה מה שאתה מרגיש?

"יכול להיות, זה מה שעודד קטש אמר… עבדתי עם מלא אנשים ושחקנים, אלופים, נבחרת אולימפית והנבחרת הבוגרת ויש פה בבאר שבע אנשים מדהימים. יש פה אנשים שכיף לי להיות איתם וכל אחד עם האופי המיוחד שלו. אני לא חושב שהרבה אנשים היו יכולים לעמוד במה ששיר עבר, אני לא חושב שיש הרבה אנשים עם רמת המנהיגות של ברדה, או המנהיגות השקטה והעומק של מליקסון או הקרבה ונחישות כמו לואיי. יש מעט אנשים עם תשוקה כמו של ג'ון. אנשים מאוד מיוחדים אחד-אחד ואני ממש נהנה לעבוד איתם".

מה זה משבר מבחינתך?

"משבר בהגדרה שלו זה כל דבר שמוציא את הארגון שלך מיום העסקים הרגיל שלו".

איך אתה סופר משברים?

"בסוף השנה עשיתי דוח, יחד עם שירן ונועם המדהימות שעובדות איתי וליאור, הצלם והעורך שלנו. זה היה מעניין. נועם הגיעה ממשרד פרסום, בחורה מדהימה עם יכולות אדירות ושירן הגיעה מדובר צה"ל. שתיהן ברמה מאוד גבוהה".

"ברמה מאוד גבוהה". לבנוני עם הצוות שלו, שירן ונועם | צילום: ליאור מוסקו, הפועל באר שבע

איך מתמודדים עם משברים?

"בסוף זו אותה דרך טיפול. אתה מסתכל על מה שקרה, מנסה לעשות זום אאוט ולראות את זה כאילו מבחוץ, לנסות לחשוב איך זה יכול להשפיע ועל מה ובאיזו עוצמה. אחרי זה אתה מתייעץ עם האנשים הקרובים אליך, אם זה בצד המקצועי, אז גם בצד המקצועי. בודקים על איזה מעגלים זה יכול להשפיע, מעגלים פנים אירגוניים או מעגלים חוץ אירגוניים. הפנימיים זה השחקנים למשל, צוות מקצועי, אוהדים. חוץ אירגוניים זה תקשורת, קבוצות אחרות, תדמית. ואז עושים סימולציות, לפעמים על דף ולפעמים בראש והתייעצויות עם אנשים. עם אסי שיש לו ראש נהדר, עם אלונה, עם ניר (כץ) ועידו (בר נתן)", הסמנכ"לים, "שמשמעותיים מאוד בקבוצה, עם ברק וכמובן גם עם הבנות. עושים מקרים ותגובות ומחליטים איך להגיב".

לפי לבנוני, ישנם 26 כלי תקשורת שמסקרים את הפועל באר שבע באופן שוטף. "בשוטף, כל אחד רוצה את שלו, אבל אם זה יקרה, השחקנים פשוט לא יתאמנו", הוא אומר. "בעבר היינו עושים ימי ראיונות מרוכזים, בשנה שעברה לא עשינו בגלל העומס".

מה היחסים שלך עם אלונה ברקת? אני מתאר לעצמי שאתה מדבר איתה הרבה לאחרונה.

"תלוי מה קורה, לפעמים אנחנו מדברים גם 15 פעם ביום ולפעמים גם אין צורך. אלונה הגיעה לפה וכשהיא אמרה שהקבוצה תגיע למה שהגיעה, כולם גיחכו. יש אנשים שאומרים שאנחנו עשינו דברים לא נכון בקיץ האחרון, אבל אף אחד לא יכול לחשוד, ולו במילימטר, בטוהר כוונותיה וברצון האמיתי שלה לעשות טוב. אם יש משהו שאפשר לקחת ממנה, זו הנחישות שלה והדבקות במטרה. משהו שאני תמיד אזכור; בוקר אחרי ה-6:2 ההוא בגמר הגביע, התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני מרוסק. היא ענתה לי: "ואני קמתי כמו אריה". זה משהו שאפשר ללמוד ממנה".

דיברת על זה שכל ילד יכול לחלום, אבל כמות שחקני הבית בקבוצה הבוגרת מראה בינתיים שמדובר בכל ילד שהוא לא באר שבעי.

"אבל מי שיהיה טוב, יהיה. בגלל זה נחתם הפרויקט עם אתלטיקו מדריד לעשר שנים. לא סתם הבאנו מאמן מחו"ל, יש פה שיתוף פעולה עם אחת האקדמיות הכי טובות באירופה לטווח הארוך. זה מסר לכל ילד, לא רק בבאר שבע, אם אתה רוצה משהו עמוק ואמיתי – בוא לבאר שבע. בחגיגות האליפות שלנו יצאה חצי עיר לחגוג וזה לא קרה באף עיר בישראל, כי יש פה משהו שהוא הרבה יותר מכדורגל. הקבוצה הזו היא הרבה יותר מכדורגל. במבט היסטורי, מה שאלונה עשתה לעיר הזו, ייראו כהרבה יותר מכדורגל. תדמית שלא מבוססת על אמת, תיכשל".

"במבט היסטורי, מה שאלונה עשתה לעיר הזו, ייראו כהרבה יותר מכדורגל". ברקת עם דנילוביץ' | צילום: מאיר אבן חיים