אחרי שתי אליפויות רצופות ועונת שיא בעונה שעברה, שחקני הפועל באר שבע הגיעו לעונה הנוכחית כשהם טוענים שלזכות באליפות שלישית ברציפות יהיה קשה הרבה יותר. אחרי הפער הגדול בינה לבין סגניתה בעונה שעברה הרבה אנשים הרימו גבה, גיחכו, אבל האמת היא שגם שחקני האלופה לא באמת חשבו שזה יהיה עד כדי כך קשה, עד בלתי אפשרי.

בהפועל באר שבע של העונה, בכל פעם שחשבו שכבר לא יכול להיות גרוע יותר, הגרוע מכל קורה. מכה אחר מכה ספג המועדון, ובכל פעם, הוא קם מהקרשים חזק יותר.

לכבוד חג הפסח, אנחנו מביאים לכם את עשר המכות שספג המועדון העונה, שבסופה (בשאיפה) יציאת מצרים – גרסת הכדורגל: אליפות שלישית ברציפות ויציאה אל החירות הספורטיבית, להישג שעוד לא עשו פה בבירת הנגב. היינו מתחילים עם מכת הבכורות, שחקני הבית שלא מקבלים הזדמנות בקבוצה הבוגרת, אבל ככה זה בכל שנה.

מכת האלופות

אם בשנה שעברה הפועל באר שבע חסרת הניסיון במפעל "זכתה" ביריבות חזקות כגון שריף טירספול, אולימפיאקוס וסלטיק והצליחה לנצח את כולן, כשהייתה רחוקה רק שער אחד מהעפלה היסטורית לשלב הבתים בליגת האלופות, השנה ההגרלה חייכה לאלופת ישראל והגיעו יריבות פחות איכותיות בדמות הונבד, לודוגורץ ומאריבור. הציפיות היו בשמיים, ובאר שבע אף הוגדרה כפייבוריטית בשלב הפלייאוף מול מאריבור. כגודל הציפייה, גודל האכזבה: ההדחה מהמפעל היוקרתי גררה עימה מכות נוספות, כשהשיא היה רצונו של טוני וואקמה, השחקן הטוב ביותר של הקבוצה, לעזוב. שחקנים נוספים הודו שלקח להם זמן להתגבר מבחינה מנטאלית על ההדחה.

האכזבה במאריבור | צילום: אודי ציטיאט

מכת צדק

אם לא די באכזבה מהכישלון להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות, המפגש מול מאריבור הוליד את פרשת שיר צדק ותוספי המזון האסורים. הבלם שעבר בדיקת חומרים האסורים בתום המשחק מול האלופה הסלובנית, נכשל בבדיקה ובעצם סיים את העונה. הבלם, שלאחרונה התפרסם פסק הדין בעניינו, זכה לצדק מסוים כשבית הדין קיבל את טענתו כי לא ניסה לרמות והדבר נעשה בתום לב, והוא יחזור בעונה הבאה למגרשים.

שיר צדק במאריבור. לפני הבדיקה | צילום: אודי ציטיאט

קריית שמונה

זכייה בגביע מדינה אחד, זה מה שיש להפועל באר שבע בהיסטוריה של המפעל. בשנים האחרונות, מי שעומדת בדרכה של האלופה, זו היריבה העיקשת מהצפון, כשבשנתיים האחרונות הקבוצה של איזי שרצקי הדיחה את האלופה למרות שנאלצה לעבור ב'טרנר'. עוד לפני כן, חמש שנים אחורה, הייתה זו אותה קריית שמונה שניצחה את באר שבע בחצי הגמר ולבסוף זכתה בגביע. רוצים גביע או דאבל? תקוו לא לפגוש את קריית שמונה.

רק לא בגביע. קריית שמונה | צילום: אנצ'ו ג'וש

השקיפות

בשנתיים האחרונות, כולם רצו שבאר שבע תיקח אליפות. 40 שנה בלי התואר, קבוצה שבאה מעיר שבמרכז עדיין רואים כפריפריה, בעלים שהיא אישה וכל מה שמרכיב סיפור טוב, כזה שאפשר לספר בליל הסדר. באר שבע של השנתיים האחרונות, הייתה המאמי הלאומית. אבל מאמי לאומית, זה לא משהו שמחזיק זמן וככל שתהיה דומיננטי יותר, תהפוך מבחינה ציבורית מדוד הקטן לגוליית הגדול. במובן הזה, באר שבע תרמה את חלקה לעניין ההכרזה הלא רשמית, שהיא כבר לא המאמי הלאומית. הטענה כי יש שקיפות מלאה, לצד טשטוש העובדות, או אי מסירת מידע, גרמה לכך שכל אלו שמחפשים בנפילתה, אומרים מעל לכל במה שיש לה מה להסתיר. יתרה מכך, באר שבע הפכה לקבוצה הזו, שפעם אוהדיה סלדו מהתנהגותה. לקבוצה כוחנית שמחתימה שחקנים של קבוצות יריבות מאחורי הקלעים. אמנם זה לא התחיל מהעונה, אלא מהחתמת ברק בכר מאחורי הגב של איזי שרצקי, הפנייה ההיא ליובל שבתאי, או החתמת דור אלו בחודש מרץ, כשהוא משחק ביריבה בפליאוף, אך העונה זה החריף משום שבאר שבע פגעה במאמי הלאומית החדשה: הפועל חיפה. הפנייה לחנן ממן והחתמתו בינואר שבעצם היוו את החלשתה של יריבה לתואר, היו הצעד הראשון. הפנייה לשמואל שיימן וההסכם לעונה הבאה, כבר היו הקש שהגמל שבר. זה נכון שזה חוקי, אבל ניר קלינגר ויואב כץ דואגים לספר לכולם כמה זה מסריח.

כבר לא המאמי הלאומית. אלונה ברקת | צילום ארכיון: ספורט1

מכת פציעות

מבלי לשים לב, להפועל באר שבע יש מספר שחקנים שגמרו את העונה עקב פציעות. בקטגוריה הזו שווה לציין גם את ניב זריהן, שהפך למשתכר הבכיר במועדון, אם מחשבים שכר מול דקות משחק, את מיחאי קורהוט הפצוע ההונגרי, שאפילו התחפש לעצמו בפורים, את איסאק קוואנקה שלא הפסיק להיפצע בתחילת דרכו – עוד לפני שהמאמן הפסיק להאמין בו, אורן ביטון שסבל משבר ברגל, גיא מלמד שהגיע פצוע, טוני וואקמה שנפצע במאני טיים, מתן אוחיון, בן ביטון, בן שהר ואפילו ברק בכר שסבל מחום גבוה באחד המשחקים.

הפצוע הראשון שסיים את העונה, מוחמד גאדיר, היה השחקן המשמעותי ביותר בתחילת העונה במפעל האירופי, כששער שלו מול לודוגורץ היה שווה לאלונה ברקת המון כסף – עשרות מיליוני שקלים. השני, מיגל ויטור שלצערנו כבר התרגלנו לפציעות שלו, נפצע כבר במשחק אלוף האלופים, נעדר תקופה ארוכה וכשחזר, שוב נפצע וסיים את העונה ואולי את דרכו באלופה. אחרון חביב הוא הקפטן אליניב ברדה שפציעתו היא מכה ששווה קטגוריה בפני עצמה.

פציעה רביעית בשנה וחצי. מיגל ויטור | צילום: דני מרון

מכת ברד(ה) – מנהיגות

בחודש נובמבר העונה, ספג אליניב ברדה כדור חזק בחזהו באימון הקבוצה והתמוטט על כר הדשא, איבד את הכרתו והיה בסכנת מוות. ברדה, הקפטן האמיתי האחרון של הקבוצה לא שב לשחק מאז, כשהנחמה הגדולה היא שזה נס שהוא איתנו היום, מרגיש טוב ואפילו מונה לעוזר מאמן. יחד עם זאת, בפן המקצועי, האבידה של הפועל באר שבע היא משמעותית מאוד, שכן לא קיים שחקן בקבוצה שיכול למלא את החלל שנוצר בקבוצה מבחינת מנהיגות. כמה אירוני ש'נסיך לב אדום' איבד את ההעונה הזאת ואת היכולת לעשות את מה שהוא הכי אוהב, לשחק כדורגל, בגלל הלב שלו. כמה זה נכון, שבעצם הקבוצה שאיבדה את ברדה, איבדה ביותר ממובן אחד, את הלב שלה.

אליניב ברדה וברק בכר. מנהיג, אך לא על המגרש | צילום: יניב סול

מכת הרכש

איסאק קואנקה, תומאש פקהארט, דור אלו, גיא מלמד, מרואן קבהא, ואדים מנזון!!!

כמעט כל שחקני הרכש, שחקני ספסל

מכת ה"באר שבע לא משחקת טוב"

קצב צבירת הנקודות, המקום הראשון והליגה החלשה, תורמים להרגשה של האוהדים שאפשר לעשות את זה גם השנה (ואפשר). יחד עם זאת, ביותר מידי משחקים העונה באר שבע לא הרשימה, לא שיחקה טוב, או לא הגיעה לה לנצח. במילים אחרות: זו לא באר שבע של העונה שעברה. שובע, פציעות, הרכבים חסרים ועומס משחקים, יכולים להוות תירוץ. אבל בינתיים, בבאר שבע לא יתנצלו על ניצחונות כאלה, כמו שברק בכר אוהב להגיד.

הולך קשה… בן שהר | צילום: דני מרון

הגיל

בעוד השחקנים הדומיננטיים בקבוצה בשתי העונות האחרונות לא נעשים צעירים יותר, עושה רושם שהצעירים בעלי הפוטנציאל לא מצליחים לקחת את ההזדמנויות בשתי רגליים. מהראן ראדי כבר לא שחקן הרכב, כך גם דודו גורש, ברדה אולי סיים את הקריירה כשחקן פעיל, חיימוב בן 32 ומאור מליקסון כבר נושק ל-34. מנגד, בן ביטון רוצה אירופה, אורן ביטון מרשים בהתקפה וחסר יסודות בהגנה, ניב זריהן עושה דברים יפים אבל לא מביא מספרים ואוחנה…ביציע. בהפועל באר שבע ציפו שחילופי הדורות יעברו חלק יותר, ומצד שני עושה רושם שבכלל לא ברור האם וכמה שחקנים יהיו במועדון, מאלה שהניפו את צלחת האליפות לפני שנתיים.

מהרן ראדי. הצעירים לא מגיעים לרמה שלו | צילום: מאיר אבן חיים

מכת המקורבים

יש הרבה מקורבים למועדון או לשחקנים שקשורים במועדון. מצד אחד, כשאיבדה/שחררה האלופה את מאור בוזגלו, חשבנו שיהיה יותר שקט, כי כל "החבילה" עברה לחיפה. מצד שני, בעונה האחרונה אפשר להגיד שמקורבים זו עוד מכה שנחתה על המועדון. המקורב הראשון הוא הסוכן דודו דהאן, שידו בשום דבר אם שואלים אותו ואת המועדון וידו בכל, אם מסתכלים על סגל הקבוצה ולאיזה סוכן כל אחד שייך, או שפשוט שואלים מקורב למיכאל אוחנה. אוחנה, או מקורביו, זו הבעיה השנייה של העונה מהבחינה הזו, ויש קשר בין שניהם.

דאהן היה הסוכן שלו ובגלל שהיה ולא עכשיו, אוחנה שיחק פחות, לפי מקורביו במכתב ההוא. מאז, אוחנה כבר חזר, אך גם המקורבים שדאגו לספר לכולם שהוא רוצה לעזוב בגלל סעיף בחוזה שהסוכן שלו דאז לא טיפל בו. הם לא יגידו לכם כרגע שזה גם בגלל שחקן

שהגיע בחודש ינואר על המשבצת של אוחנה, שהסוכן שלו… ניחשתם נכון: דודו דהאן. אגב, הבעיטה של אוחנה, זו שפגעה באליניב והשביתה אותו מכלל פעילות, הייתה הבעיטה הכי מפורסמת שלו העונה, כי על כר הדשא הוא לא הראה את הפוטנציאל הטמון בו.

מיכאל אוחנה ביציע | צילום: דני מרון