קבוצה של דיירים בני גיל הזהב, מהדיור הציבורי בבאר שבע, שביקשה להכניס מעט עניין וצבע לחייהם של תושבים קשי יום בעיר, נקטה יוזמה, והקימה להקת תיאטרון בובות למבוגרים, המופיעה בבתי תמחוי, בתי כנסת, בתי דיור מוגן ועוד. מחברת "עמידר" נמסר, שהרוח החיה מאחורי הלהקה היא ראיסה בוייצ'נקו, שעלתה לישראל מאוקראינה עם אימה בשנות ה-90. הבובות, היא טוענת, מעניקות לה ולחברי הלהקה, המתגוררים בדיור הציבורי של משרד השיכון באמצעות "עמידר", משמעות חדשה לחיים.

בוייצ'נקו מספרת: "התחלתי לעבוד עם הבובות עוד ב-1992, כשחייתי בקרים (אוקראינה). עבדתי 26 שנה בתור גננת, ויום אחד, נפתחה בעיר נפתחה תנועת נוער, שהציעה חוג תיאטרון בובות. זה עניין אותי, ומאוד רציתי ללכת לחוג. לא הכרתי את התחום הזה כלל, אז כך יצא שגם קיבלתי הכשרה חדשה וידע בהפקת תיאטרון בובות. במהלך תשע שנים, עבדתי בתנועת הנוער, והובלתי את החוג עם ילדים, כאשר ההצגה שלנו זכתה במקום הראשון בכל קרים. כשהגעתי לבאר שבע, הלכתי ללמוד עברית במועדון 'סקנדינביה'. במועדון הפיקו מסיבת תחילת שנה, ולכבוד האירוע יצרתי בובות גדולות, והשתתפתי בקונצרט. בעקבות ההצלחה, הציעו לי לנהל חוג עם פנסיונרים, רובם גרים בדיור הציבורי. אם הייתי שומעת מוזיקה כלשהי שמצאה חן בעיניי, הייתי בוחנת את האמן המבצע, ויוצרת בובה בהשראתו".

בתחילה, היה לה קשה לגבש את השחקנים והשחקניות בלהקה, אך בהתמדה הצליחה בוייצ'נקו לגייס חברות וחברים בגילאי ה-70 וה-80 לחייהם, המגיעים למרכז הקהילתי "פאני קפלן" בשכונה ד', שמנהל "עמידר" עבור משרד השיכון: "היו לי שלושה, וכעת יש איתי 10 אנשים. זו לא עבודה קשה, פשוט צריך לאהוב את הנושא ולתרגל. יש לשמוע את המוזיקה, ולפי המוזיקה לבחור את התנועות הנכונות. המשתתפים בחוג עושים את זה עם עניין רב. למשל זינה, שכבר שנים מגיעה בהתמדה, והפעילות מכניסה לה טעם וצבע לחיים".

בחודש האחרון, היא ותיאטרון הבובות שלה הופיעו לעיני קהל אוהד בבית התמחוי "באר שובע", "פאני קפלן", מועדונית ויצ"ו ומרכזים נוספים, בעיקר בפני קהל דובר רוסית.

"בהופעה בוויצ"ו היו גם ילידי הארץ בקהל, וכולם כל כך התלהבו והריעו, כך שמצאנו את עצמנו מקבלים הזמנות להופעות נוספות, וכשמזמינים אותנו אנחנו מגיעים. אני בוחרת מוזיקה, שהיא מעניינת עם תוכן. ואז, השחקנים רוקדים עם המוזיקה. זה מה שהכי חשוב, שהתנועות יתאימו למוזיקה, כדי שהבובות 'יקומו לתחייה'; זה מה שאני מנסה לעשות. אנו גם לא צעירות, אז אני חושבת שאנחנו עושות עבודה טובה. לאנשים שלנו לא הכי קל; הם מבוגרים ומתעייפים מהר יחסית, אבל האהבה והתשוקה עושות את שלהם".

ולסיום, כצפוי היצירה והבובות חיברו בין האנשים, שלא הכירו אלו את אלו לפני כן: "עכשיו, יש בינינו חברויות. אם משהו נשבר אצל הבובות או בתפאורה, אז כולנו יחד מוצאים פיתרון. השחקנים דואגים ומתעניינים, כאילו זו העבודה שלהם. בעבר, לא היינו חברים, אבל היום אנו מאוד מחוברים".

להקת תיאטרון בובות של בני גיל הזהב בבאר שבע | צילום: ישראל יוסף