לקראת ההופעה בבאר שבע, תפסנו את דורון טלמון, סולנית הלהקה, לראיון.

לפני הכל, לכל המעריצים בבאר שבע, מה צפוי לנו בהופעה הקרובה?

"קודם כל, הולך להיות כיף, כמו תמיד בבאר שבע, שנותנת אווירה אחרת. תהיה הופעה עם שירים שלנו משני האלבומים, קאברים, שאנחנו הולכים לבצע, וגם אולי הפתעה בדמות שיר חדש מהאלבום השלישי. המופע קצת שונה מהמופע הקודם. אנו 4, והצטרף אלינו מתופף, וזו הופעה מאוד כייפית".

אחרי ההצלחה הגדולה של האלבום הראשון, החלטתם ללכת להפקה עצמאית של השני. זו החלטה קצת אמיצה. למה החלטתם ללכת לכיוון הזה?

"הרגשנו שיש לנו יותר ניסיון, ושאנחנו יודעים מה אנו רוצים. נורא רצינו את ההזדמנות לשחק עם זה, ולראות מה אנחנו יכולים להביא מבחינה אישית לאלבום החדש. היה משהו, שרצינו לחקור בעצמנו. אני לא חושבת, שזה קשור לאומץ, יותר לביטחון; היה לנו יותר ביטחון באלבום השני. באלבום הראשון היה לנו פחות ביטחון, סמכנו על תומר ישעיהו, ולמדנו ממנו המון, ועם השנים למדנו הרבה מעוד אנשים, והחלטנו ללכת על זה בעצמנו. בכל החלטה שאתה עושה, אין נכון או לא נכון; לא מבטיחים לך כלום. אני אישית מאוד אוהבת את מה שעשינו באלבום השני, אבל באלבום הבא כן חשבנו שאנו רוצים שוב עין נוספת. זו הזווית האחרת".

יש משהו שונה באלבום השני, כיוון קצת אחר.

"האלבום השני היה שינוי מהאלבום הראשון. יש משהו יפה בשינוי הזה. גם כמוזיקאי וגם בחיים, אתה רוצה לעשות דברים שונים. אתה לומד מהחיים, שאתה עובר. צובר זיכרונות, ומשתנה. אז זה טוב. להיות כל הזמן אותו הדבר, יכול לשעמם. האהבות שלנו אלו אותם האהבות. האם באלבום השלישי יהיה בנג'ו? כן, כי אני מאוד אוהבת בנג'ו. אז, העזנו ללכת למקום יותר רחוק מאיתנו, אבל גם השארנו את זה קרוב אלינו. אנחנו גם באנו מההופעות, בתחילת הדרך. רק אחרי זה, היה האלבום. באלבום השני אנשים הכירו את השירים מהאלבום, ואז קיבלו אותם בהופעה".

כמה את מכירה את הסצנה בבאר שבע?

"אני מכירה אמנים, כמו טל פוגל או איתי פרל, אבל אני מאוד אשמח להכיר עוד שמות. אני מאוד אוהבת את באר שבע. אני באה מהגולן, אז הצורך ביצירה עצמאית הוא חלק ממני, גם במקומות היותר קטנים כביכול".

כמה זה קשה לתמרן בין הלהיטים "הלעוסים" לשירים האחרים?

"אני עוד לא 20 שנה בתחום; אני לא יודעת איך זה לדני סנדרסון לשיר את 'רוני' שוב ושוב, קטונתי, אבל לפעמים אני מרגישה זזה על אוטומט, ולפעמים זה נורא כיף; זה מעין רגע של נחת, שאני חוזרת הביתה ושרה משהו, שנוח לי, והקהל שר איתי. רגע מנוחה של להיות בבית, אבל זה גם נורא כיף, מאתגר ומרענן לשיר שירים חדשים. את 'עינב' לדוגמה, תמיד כיף לשיר. זה מצחיק אותי מחדש, ואני כל פעם לא מאמינה. ההרגשה הזו שהשיר הזה נכתב ועכשיו יש כל כך הרבה אנשים ששרים אותו בהרבה שמחה, זה כיף. גם את 'איך אפשר שלא' אני מגלה מחדש בהופעות, זה תלוי בקהל".