בואו נודה באמת, כנראה שהסגל הנוכחי של אלונה ברקת אמור להספיק העונה כדי לרשום אליפות שלישית ברציפות. יחד עם זאת, הקבוצה של ברק בכר נראית כמו אלוף עולם מזדקן באיגרוף, שמגיע לקרב אליפות ומוביל בנקודות, אך יודע שזה רק עניין של זמן עד שיגיע מתמודד צעיר יותר, רעב יותר, שייתן נוקאאוט שיחתום עידן. בשונה מאיגרוף, בכדורגל אתה יכול להחליף את עמוד השדרה שמרכיב את הנוסחה לאליפות. אתה יכול להחליף את השלד הוותיק והמזדקן, לצעיר יותר ומוכשר יותר. אתה יכול להישאר רלוונטי. בדיוק בשביל זה יש את חלון העברות.

לאחר התלאות שעברו עליה, אפשר להגיד שהפועל באר שבע שרדה את שנת 2017 ומגיעה לחודש ינואר על אדי הדלק האחרונים ובכדי להמשיך את המהפך של השנים האחרונות, האלופה צריכה להוכיח שהיא לא רק הקבוצה הגדולה של ברק בכר, אלא מועדון גדול – לפחות בכל מה שקשור בתארים ואוהדים, שהצטרף רשמית לטופ הישראלי. בכדי לעשות זאת, כבר עתה ברור שחלון העברות של חודש ינואר, הוא חלון העברות הכי חשוב של הקבוצה בשנים האחרונות, אולי החשוב ביותר בעידן אלונה ברקת.

בעונה בה אריות הכדורגל הישראלי הם הסגל הדליל של הפועל חיפה, ההגנה העשירית בטיבה בליגה של בית"ר ירושלים והיריבה הנצחית והאנמית מתל אביב, בראשות ג'ורדי קרויף, הצלחה בחלון העברות לא חשובה רק לעונה הזאת, אלא בעיקר לעונות שיבואו אחריה. העונות שבהן להפועל באר שבע ככל הנראה כבר לא יהיה את אליניב ברדה, טוני וואקמה וכנראה שגם זמנו של ברק בכר קצוב, לפני שיתקדם לאתגר הבא.

כמה מהם יהיו פה בעונה הבאה? | צילום: אודי ציטיאט

לחשב מסלול מחדש

הפועל באר שבע בורכה בשנים האחרונות בשחקנים הטובים בארץ. בשתי האליפויות הראשונות, היו לה לא ספק, את הישראלים הכי טובים, כמו גם הזרים. בניגוד לנרטיב, או כמו שאלישע לוי אוהב להגיד, את השלד הזה התחיל לבנות מאמן הנבחרת היוצא. אליניב ברדה, לואיי טאהא, ג'ון אוגו, בן ביטון, מאור מליקסון ואפילו שיר צדק, הגיעו לפני שברק בכר חתם בבירת הנגב. יתרה מכך, טוני וואקמה כבר היה סגור בפברואר 2015 בקבוצה של אלישע לוי, אך העסקה פוצצה כשלא הצליחו לסדר מעבר בזמן לשוער אוסטין אג'ידה. תוסיפו לכל אלה את מאור בוזגלו ואובידיו הובאן (ואת וויליאם סוארז ואופיר דודזאדה בשנה הראשונה של בכר), שהיו פה לפני עידן ברק בכר וכבר לא לובשים אדום, ותקבלו את השלד שהביא אליפויות לאחר 40 שנה.

מאז, מלבד מהראן ראדי הבלתי נגמר, שהגיע בכלל בחינם, קשה להגיד שברק בכר ואלונה ברקת נחלו הצלחה גדולה בשחקנים שעליהם באר שבע הימרה כשחקני רכש, כאלה שיהיו באנקר בהרכב של המאמן, שוברי שוויון.

דודו גורש הוא היוצא מהכלל. שוער שהביא אליפות, אך כבר בשנתו השנייה הפך למחליפו של חיימוב. בן שהר, החלוץ הכי טוב בקבוצה, ראה מדי חלון העברות איך מגיע בכל פעם חלוץ אחר שמושיב אותו על הספסל, למרות שקשה להתווכח עם מספרים. ועם בתיה סהר.

שחקן הרכש האחרון שלגביו אין עוררין הוא זה של מיגל ויטור. יחד עם זאת, הבלם הפורטוגלי הוא ללא ספק שובר שוויון, אך גם כזה שאי אפשר להיות תלויים בו, פשוט כי אי אפשר לדעת מתי ייפצע ולכמה זמן. אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שהוא לא היה הבחירה הראשונה של באר שבע והגיע רק לאחר שגארי קאגלמאכר שהיה סגור בבירת הנגב, אך נבהל מהמצב הביטחוני והעדיף לבסוף את חיפה.

לגבי שאר שחקני הרכש; מתן אוחיון, וובה בראון, מוחמד גאדיר, ניב זריהן ומיכאל אוחנה, שחקנים של השנים הקודמות, כמו גם דור אלו, דן איינבינדר וחאתם אלחמיד של העונה הנוכחית, נכון לרגע זה המנייה שלהם הייתה גבוהה יותר כשחתמו בבאר שבע ומאז נראה שהיא בירידה. גם השוער גיא חיימוב אפילו לא נספר כרגע כאחד משוערי הנבחרת.

היוצא מהכלל במקרה הזה, נכון לעכשיו הוא אורן ביטון. לא ברור עדיין אם זו היכולת הירודה של מיחאי קורהוט, הגיל הצעיר, או המספרים בהתקפה, אבל המגן הצעיר מסתמן כבינגו, רק במקרה שישפר את יכולותיו ההגנתיות. להזכירכם, גם בן ביטון כשהגיע, לא היה מגן נבחרת ישראל.

על מנת לבסס את מקומה בפסגת הכדורגל הישראלי, באר שבע צריכה יותר אורן ביטונים כאלה ופחות ניב זריהנים. היא צריכה להבין שלא כל מה שנוצץ בנמל אשדוד, יכול לצלוח את המדבר של בירת הנגב. צריכה להבין שזה לא מספיק להשקיע רק בכישרון, אלא לוודא שיש את האופי המתאים לאלוף. שחייב לעשות גם עבודת סקאוטינג אמיתית שמדליקה נורות אדומות, כמו פרשת המשפט של זריהן או הפליטה הגזענית שלו.

נכון שאוחנה ואלו עוד יכולים להתפתח לכוכבים ובמקרה של הראשון זה כנראה גם יקרה, אך אם באר שבע רוצה לרוץ לאליפות שלישית ורביעית ברציפות, היא חייבת שחקנים שלא צריך לחכות להם כל כך הרבה זמן, חייבת שחקני עונה חדשים. במיוחד לא כשמליקסון כבר בן 33, ראדי 35, ברדה כרגע לא שחקן פעיל ובן ביטון עשוי לצאת לאירופה בשנה הבאה. עבור בראון וגאדיר שהגיעו בקול תרועה רמה, ועבור מתן אוחיון שמפגין כעת יכולת טובה אך לנצח יהיה שחקן משלים בבאר שבע, זה כבר לא יקרה. ועוד לא דיברנו על הזרים.

המנייה בירידה. ניב זריהן | צילום: עדי אבישי

מדיניות הרכש

בעוד שאלונה ברקת לא מתביישת להכניס את היד עמוק לכיס בכל מה שקשור לשחקני הרכש הישראלים שלה, עושה רושם שכשזה נוגע בזרים, היא מחפשת מציאות כמו ביד 2. בחינם, או במקרה הטוב במחיר מבצע כמו זה של מגן נבחרת הונגריה, מיחאי קורהוט שעסקת רכישתו מוערכת בפחות מחצי מיליון יורו.

במקרה של אוגו והובאן, זה הצליח לגברת הראשונה של הכדורגל הישראלי, כאמור בימי אלישע לוי. יחד עם זאת חשוב לזכור שאוגו הגיע לבאר שבע לאחר שלא שיחק כמעט חצי שנה לפני שהוחתם וגם זה היה לאחר התלבטויות ומשחק מבחן חסר חשיבות בגביע הטוטו. הובאן לעומתו, הגיע רק לאחר שרומאריו פירס, כיום בפתח תקווה, לא עבר את המבחנים הרפואיים ולמזלה של באר שבע הסוכן הרומני שלו ושל הובאן, ידע שגם הבינלאומי של קלוז' נכון להיום, שחקן פנוי. גם גם וואקמה הוא סיפור הצלחה, אך האלופה ידעה מה תקבל, שכן סבלה ממנו לא מעט שהיווה יריב במדי רעננה.

כאן מגיעים שאר הזרים ומחלקת הסקאוטינג של האלופה שידעה הרבה מחמאות, אך הזיכרון הקצר שהשכיח שחקנים כמו פטריק אוסייאקו ובוג'אן מרקוביץ', מהדהד כעט עם נפילתם של איסאק קואנקה ותומאש פקהארט, כשגם מיחאי קורהוט הוא לא השדרוג לדודזאדה שחיפשו. במקרה של השניים הראשונים, דרכם מחוץ למועדון סלולה. לקואנקה כבר מנסים להראות את הדלת, או החלון אם תרצו, פקהארט, הלוסיו מרינאו של העונה, לא התאקלם ובסביבתו מספרים שיבקש לעזוב בעצמו. המהלך המדויק התמוה של העונה מגיע מכיוונו של ההונגרי דווקא, שיכולת בינונית ומטה זיכתה אותו בהארכת חוזה משום מה.

ליגת האלופות של העונה הבאה תהיה מטרה קשה עוד יותר, אך כדי שבסוף העונה ברקת תוכל שוב לחלום עליה ולזמזם את הימנונה, היא חייבת לעשות כמה דברים. היא חייבת להפסיק להמר על הזרים שלה ולהביא שחקנים מוכחים כמו הובאן, או לחילופין להשקיע כסף בשחקנים שלא שיחקו בברצלונה לפני שש שנים, אלא מראים שהם יכולים להגיע אליה בשנים הבאות, דוגמת לארי קאיודה שחתום היום במנצ'סטר סיטי.

שחקנים רבים הגיעו לישראל בחלוף השנים שהחזיקו ברזומה עבר בברצלונה (מהו קודרו וקואנקה), ריאל מדריד (חוזה רודריגז העונהבמכבי תל אביב), מנצ'סטר יונייטד (אריק דג'מבה דג'מבה בעבר בהפועל תל אביב) וכדומה. יחד עם זאת, לא סתם אנחנו זוכרים את איגביני יעקובו שהשתפשף בכפר סבא לפני שהפך לאחד הגדולים במכבי חיפה, או את ג'ובאני רוסו שהגיע לבאר שבע מזאגרב, או אפילו את פרדראג ראייקוביץ' בן ה-22 שיהיה שוער ענק, אך נרכש ממכבי תל אביב מהכוכב האדום בלגרד, רגע לפני שהוא עושה את קפיצת המדרגה.

כמו כן, גם במקרה הזרים חייבת להיות עבודת סקאוטינג, כשלפני הכל חייבת להיות מחלקה כזאת במועדון. לא איש אחד, מוכשר ככל שיהיה. דבר נוסף הוא, שאפשר ללמוד ממקרה טוני וואקמה ובמקום לחפש מציאות בחוץ, אפשר לרכוש זרים מצטיינים שכבר עשו דבר או שניים בליגת העל וכבונוס אפשר גם להשיג אותם במחיר מציאה. כמו שאלונה אוהבת.

עלי מוחמד מנתניה רק בן 22 ויהווה מרכז שדה דומיננטי עם אוגו, אמיליוס זובאס מבני יהודה רק בן 27 – גיל מצוין לשוער כשגם בליגה השנייה יש שחקנים זרים מוכשרים. החכמה היא רק רק לדעת מה לחפש, אלא איפה.

עבר בטוטנהם לא מבטיח הצלחה בליגת העל. פקהארט | צילום: דני מרון

מהפך

בכל מקרה, הקבוצה שאלונה ברקת תעמיד בשנה הבאה, לא תזכיר את זו שלקחה אליפות בעונה הראשונה של ברק בכר. מהראן ראדי לא נהיה צעיר יותר, אך החוזה שלו נגמר בסוף העונה וככל הנראה, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, את שנת הפרישה שלו הקשר שבדרך לאליפות שישית ברציפות, יעשה באחת מקבוצות הצפון – קרוב לבית. בדומה לראדי, גם דודו גורש כנראה לא ימשיך בעונה הבאה בבירת הנגב ויצטרף למשפחתו בצפון הארץ. שחקן נוסף שמסיים חוזה בקיץ הוא אליניב ברדה, אך בגלל האירוע הלבבי שעבר, לא מן הנמנע שהוא סיים את דרכו על כר הדשא. בדיונים שמתנהלים בשבועות האחרונים אודות לרצונו של הקפטן להשתתף בקורס מאמני הפרו, אביו אף ציין: "בני לא שחקן פעיל". יש לציין גם שאם הבדיקות יאפשרו לחלוץ לחזור, וגם אם אליניב ירגיש שהוא יכול, בסביבתו של ברדה מפחדים על החלוץ שקיבל את חייו במתנה וגורם המקורב לחלוץ מסר ל"שבע" שחלקם אף לוחצים עליו לא לסכן עצמו. גם מוחמד גאדיר שכנראה גמר את העונה עקב פציעה, כנראה סיים את דרכו באלופה.

בין אלה שיש להם חוזה לעונות הקרובות וסימני שאלה מרחפים מעל עתידם בקבוצה, הם בן ביטון וטוני וואקמה. במקרה של ביטון שרצה אירופה העונה, זה כנראה יקרה בעונה הבאה. לגבי הענק הניגרי, כנראה שזה עניין של כסף. זה שקבוצה בחו"ל צריכה להשקיע עליו והרבה, או זה שאלונה ברקת אמורה להוסיף בחוזהו. בכל מקרה, הרכש הכי טוב שהגברת הראשונה של הכדורגל הישראלי יכולה לעשות בינואר, הוא טוני וואקמה.

הרכש הכי טוב שבאר שבע יכולה לעשות. צילום: דני מרון