מאת: יניב סל

עונת 21/22 הגיעה בשלישי לסיומה. עבור הפועל באר שבע, זה היה הפיניש הכי מתוק שאפשר, עם עוד משחק עונה בין שתי הקבוצות שנלחמו עד הסוף על כל התארים שיש לכדורגל הישראלי להציע.

בליגה, הפועל באר שבע סיימה כסגנית האלופה. גם בגביע הטוטו היא הפסידה למכבי חיפה (7:6 ב… פנדלים), והשבוע, בגמר גביע המדינה, הוכיחו האדומים מבירת הנגב שהם לא רק "הסגנים של". אמנם זה היה מורט עצבים ואחרי 120 דקות, אבל הם סגרו את העונה בסטייל, עם ניצחון 1:3 סופר דרמטי על האלופה בדו קרב פנדלים, אחרי 2:2 בתום ההארכה, ועם שער שוויון מאוחר של הירוקים. אפילו שם, בבעיטות ההכרעה, זה התחיל עם פספוס בבעיטה הראשונה, שהזכיר את הגמרים ההם שהאדומים הפסידו בפנדלים.

עבור באר שבע, הייתה זו זכייה שלישית בהיסטוריה שלה בגביע במדינה, שנייה בשלוש השנים האחרונות. אבל הגביע הזה, הוא סיפור הרבה יותר גדול מעוד משחק, מעוד גמר. זה סיפור עונה. זהו סיפורה של אלונה, של רמזי ספורי, של רותם חטואל, של דוד קלטינס, של עמרי גלזר. של מיגל ויטור הפורטוגלי ושל מיגל ויטור הישראלי. ומעל כולם, זה הסיפור של אליניב ברדה. השלט ביציע האדום ביקש גיבורים ליום אחד. הם קיבלו אותם.

הרעב של אלונה

רבים שכחו, אך לפני קצת פחות משלושה חודשים, הפועל באר שבע הייתה בשיאו של משבר ורגע לפני הדחה מגביע המדינה, לאחר הפסד למכבי פתח תקוה במשחק הראשון מבין שניים בשלב רבע הגמר. באותם ימים, אף אחד לא האמין שהזעזוע שנשיאת המועדון אלונה ברקת ביצעה בהפועל באר שבע, עם פיטוריו של המאמן רוני לוי ומינויו של אליניב ברדה למחליפו, יום לפני הגומלין, יסתיים עם זכייה בתואר.

עשו את ההבדל. אלונה ברקת ואליניב ברדה | צילום: ברני ארדוב

באותם ימים, גורם מקורב מאוד לברקת, סיפר כי הקש ששבר את גב נשיאת הגמלים היה חוסר האמונה. חוסר האמונה של הקבוצה בעצמה, חוסר האמונה של המאמן על הקווים שאפשר לעשות משהו מיוחד מהעונה הזאת, ובעיקר חוסר האמונה של האוהדים בקבוצה, שהצביעו ברגליים, כשכמות הקהל הלכה והתמעטה. "תגידו לאלונה הכל, אבל אל תגידו לה שהיא לא יכולה לזכות באליפות", סיפר אותו הגורם. אז למרות שהאמונה חזרה ולרגעים היה נדמה שבאר שבע חוזרת למרוץ, האליפות הלכה לצד הירוק. אבל ברקת אף פעם לא דברה רק על אליפות, היא תמיד דיברה על כל התארים.

התאבון לתארים בא לידי ביטוי כבר בתחילת העונה, כשהנחיתה בבירת הנגב לא פחות מ-15 שחקנים חדשים, רובם שמות מפוצצים במושגים של הליגה הישראלית, דוגמת ניקיטה רוקאביצה, דור מיכה, איתי שכטר, אריאל הרוש, רועי גורדנה ואחרים. נקודת המפנה אמנם הייתה עם פיטוריו של לוי ומינויו של ברדה, אך מסע הקסם התחיל בכלל בתחילת העונה, עם הרצון של הבעלים להחזיר את באר שבע לליגה של הגדולים, והשבוע אפשר לחתום: הפועל באר שבע חזרה. ובגדול.

רותם "חטוגול"

ניקיטה רוקאביצה? איתי שכטר, אריאל הרוש ורועי גורדנה? אף אחד משחקני הרכש הבולטים האלה לא שיחק בגמר. גיבורי הגביע הזה, הגמר הזה, הם גיבורים מפתיעים. ואם בכל זאת בבאר שבע מתעקשים ורוצים למצוא גיבור אחד, שחקן אחד שיהיה הפנים של התואר הזה, הרי שזהו רותם חטואל. מר גביע בשבילכם.

חטואל, שלא כל כך נספר העונה אצל רוני לוי, גדל במכבי חיפה והגיע לבירת הנגב בעונה שעברה בכלל מהליגה הלאומית. חטואל, לא איזה שם מפוצץ, עבר מתחת לרדאר וכבש רק 4 שערים בעונה שעברה. כולם בליגה. העונה, רק בגביע יש לו 5 שערים (3 בליגה), כשהחלוץ הצעיר, רק בן 24, כבש בכל שלב בגביע המדינה, למעט בשמינית הגמר מול מכבי נתניה, בו הוא שולב רק בדקה ה-99 של ההארכה.

אוהב לכבוש בגביע. רותם חטואל | צילום: דני מרון

בגמר השבוע, "חטוגול" נכנס בדקה ה-68 ושתי דקות לאחר מכן כבר הבקיע שער יתרון לזכות הבאר-שבעים מול הקבוצה בה הוא שיחק בגיל ילדים.

"אני מרגיש כמו מלך", סיפר חטואל בסיום. "עשינו דבר גדול היום וזהו הרגע הכי מאושר בחיים שלי", הוסיף. "אני חושב שבחצי השני של העונה עם אליניב, ראיתם שחקן אחר, שנותן הכל בשביל המועדון וגם יש לו יכולות. אני צריך להגיד תודה לברדה על ההזדמנות, ואני חושב שהחזרתי לו בכל רגע על המגרש. הלוואי והוא ימשיך. לא היינו פחות טובים מחיפה השנה, אבל הפסדנו משחקים שהיינו חייבים לנצח אותם. בסוף, העונה היא עונה מתוקה. אם זה תלוי בי, אני בהפועל באר שבע בעונה הבאה. אני רוצה להישאר בהפועל באר שבע".

בכל מקום על המגרש – דוד קלטינס

אז רותם חטואל אמר שהוא מרגיש כמו מלך, אבל אם יש שחקן אחד בהפועל באר שבע שמרגיש כמו מלך אמיתי כשהוא עולה על כר הדשא באצטדיון טדי, הרי שזהו דוד המלך – דוד קלטינס שהגיע מבית"ר ירושלים והיה העונה בכל מקום על המגרש, תרתי משמע, וגם מחוצה לו.

קלטינס, לא נספר אצל רוני לוי וגם אצל אליניב לא נכנס מיד לרוטציה, אבל הגורל ופציעות של שחקנים בעמדה שלו עשו את שלהם, וכשקלטינס נקרא לדגל לסתום חורים, הוא סתם אותם בצורה הכי טובה שאפשר, בכמה תפקידים שונים. מי היה מאמין שהשחקן שהיה כבר עם רגל וחצי מחוץ למועדון, ישחק 120 דקות בגמר הגביע ויהיה אחד המצטיינים על כר הדשא.

דוד קלטינס עם דור מיכה | צילום: אודי ציטיאט

"מי היה מאמין? אני", אמר קלטינס בסיום המשחק. "אני תמיד מאמין. אני מתאמן, יודעים מי אני ומה אני, פשוט זה הגיע קצת מאוחר. אני התאמנתי כמו שאני יודע ולא תמיד קיבלתי את ההזדמנות, אבל גם זה חלק מקריירה של כדורגלן. יש רגעים גם פחות מתוקים, אבל אני המשכתי לעבוד קשה ושמח שזה הגיע ברגעים הכי מתוקים של העונה. באר שבע זה מועדון מהגדולים בליגה. נכון שהיינו יכולים לעשות יותר גם בליגה, אבל יש פה אנשים טובים ואיכותיים ואני מקווה שנעשה את זה בעונה הבאה".

בתחילת העונה הבאה ידברו שוב על איפה ישחק דוד קלטינס?

"אני עושה הכל כדי שלא ידברו. אני יודע שהמקום שלי זה כאן מבחינת יכולת, ושאני יכול להיות שחקן מוביל בהפועל באר שבע. יש לי פה חוזה, אני מחובר מאוד לכולם ולעיר, ואני אשמח להישאר ואעבוד הכי קשה שאפשר בשביל להראות מי אני ומה אני".

משוער מחליף, לשוער נבחרת

כשעמרי גלזר הגיע בתחילת העונה להפועל באר שבע ממכבי חיפה, כולם ידעו, כולל גלזר עצמו, שהוא אמור להיות שוער שני לאריאל הרוש. גלזר, ששנים דובר עליו כאחד שאמור לעשות את קפיצת המדרגה, פספס אותה בחיפה ו"תפס אוויר" במקום לתפוס את ההזדמנות בשתי ידיים. אלא שאז הגיעה הפציעה של הרוש וגלזר שהחליף אותו, הראה שהתבגר ובעיקר התייצב ושמר על מקומו, גם לאחר שהרוש חזר. אפילו תפס את מקומו בסגל הנבחרת. יחד עם זאת, בגביע זה היה אמור להיות אחרת. גלזר בליגה – הרוש בגביע, קבע אליניב בתחילת דרכו בקדנציה הנוכחית. כשבבאר שבע הגיעו למאני טיים, ברדה שוב הלך עם האינסטינקטים שלו והעדיף בשלבים המכריעים את גלזר, שנמצא בכושר משחק, במומנטום. את הרוש הוא ניסה לפצות בליגה.

נפל וקם. עומרי גלזר | צילום: אודי ציטיאט

בדקה ה-88 בגמר הגביע, נראה היה ששוב קיבלנו את גלזר של חיפה. מצד אחד הצלות מצוינות, מצד שני טעות גדולה שלו שהחזירה את חיפה למשחק, 2 דקות לפני השריקה לסיום.

יחד עם זאת, עבור גלזר של העונה, זה לא היה יכול להסתיים כך, ובפנדלים, אתם יודעים, יכול להיות גיבור אחד – השוער. וגלזר, החזיר ובגדול. החזיר את הגביע לבירת הנגב עם 3 הצלות.

"הייתי שם חמש שנים ונהניתי מכל רגע", אמר גלזר בסיום על הנקמה הספורטיבית מול הקבוצה שלא רצתה אותו. "אני לא מתעסק במה שהיה פעם. הגעתי להפועל באר שבע כדי להוכיח את עצמי ואני שמח שזה עבד. תמיד סמכתי על עצמי ועבדתי קשה, אני שמח שזה הצליח ויש לי עוד המון מטרות בדרך", אמר שוער העונה. "לכל משחק הגענו בתור אנדרדוג והראינו שאנחנו לא נופלים ממכבי חיפה וגם לא ממכבי תל אביב. הוכחנו שאנחנו קבוצה מהטופ בארץ".

לדבריו, "יש פה חבורה של גברים. עד דקה 88 היה לי משחק מצוין, והגול שספגנו היה טעות שלי, אבל אני מספיק מנוסה כדי להרים את עצמי ויש לי ביטחון מהצוות המקצועי והשחקנים, ואני שמח שהחזרתי להם. יש לי סוג של יתרון כי הייתי שם ואני מכיר את הבועטים, אבל בכלל לא עניין אותי מי ניגש לבעוט, כי הגעתי מוכן עם שיטה שעבדנו עליה כל השבוע. נגמר לי החוזה בחיפה ובחרתי לא להישאר שם. לא היו טונים צורמים, לא הייתה עזיבה קשה. לא שיחקתי שם ובחרתי להגיע לבאר שבע. בכדורגל לא מבטיחים לך כלום וצריכים תמיד להוכיח, ואני שמח שהצוות נתן לי את הביטחון".

גול עצמי, גביע שני

אם הפועל באר שבע הייתה מפסידה השבוע בגמר הגביע, כנראה שהיו זוכרים את הגמר הזה כמשחק שבו מיגל ויטור הבקיע שער עצמי בדקה ה-88. יחד עם זאת, המורשת שישאיר אחריו ויטור בהפועל באר שבע, היא מורשת אחרת, כזו של בלתי מנוצח. קפטן אמיתי. כזה שזה כבר הגביע השני שהוא מניף במועדון שזכה רק בשלושה גביעים. גביע אחד כזר, ושני כישראלי. בשלישי הוא כבר חגג עם שני דגלים, כשברקע מתנוסס לו הדגל של הפועל באר שבע. מעבר לשער העצמי, ויטור חילץ 15 כדורים, יותר מכל שחקן אחר על המגרש.

הקפטן הישראלי-פורטוגלי. מיגל ויטור | צילום: אודי ציטיאט

ויטור הוא סמל, הוא פיסת היסטוריה במועדון. ויטור כבר מזמן הוא אחד משלנו. "הבקעתי שער עצמי גם בתחילת העונה", צחק בסיום. "למרות זאת, ההרגשה נהדרת. עשינו את זה שנתיים קודם, אבל בקורונה זה היה בלי קהל וזה אחר, הרבה יותר טוב עם הקהל. זה היה משחק נהדר, ואנחנו שמחים לזכות בתואר הזה".

כעת, ויטור יתפנה לעשות זאת גם בנבחרת.

הגדול מכולם – אליניב ברדה

הנה זה הגיע, אליניב הניף את הגביע. הוא עשה את זה בחו"ל, בקבוצות אחרות בארץ וכעוזר מאמן בבאר שבע. השבוע, הוא עשה זאת גם כמאמן והיה הראשון מבין השחקנים שגדלו כאן, שחקן בית, שלקח תארים עם באר שבע – כשחקן וכמאמן. הגדול מכולם. עד שאליניב חזר למועדון, היו להפועל באר שבע 2 אליפויות בשחור לבן, מאז שחזר לבירת הנגב, זה כבר התואר החמישי המשמעותי שלה – 3 אליפויות ושני גביעים. וספק גדול אם באר שבע הייתה מגיעה למעמד הזה עם רוני לוי. אם הגביע הראשון היה גביע היסטורי, השני ייזכר כגביע הקורונה ובלי קהל – הגביע של העונה הוא קודם כל הגביע של ברדה.

הוא עשה זאת על הבמה הגדולה מכולן, מול המאמן הגדול מכולם, באתגר הגדול מכולם – פנדלים.

הראשון שמנצח גמר גביע מדינה, כשבאר שבע מגיעה בו לפנדלים.

"הגענו למלון והיה לנו לילה ללא שינה, לי ולמליקסון", שיתף ברדה בסיום. "כל הלילה שברנו את הראש איך אנחנו מצוותים את השחקנים, ובסוף קיבלנו את ההחלטה, שגם היא לא הייתה קלה. מכבי חיפה עשתה טריפל השנה, הם עשו עונה מטורפת ולא היו רחוקים מתואר רביעי. כשאתה עובד כל השבוע עם השחקנים ואז באים למשחק והדברים קורים, יש סיפוק".

לדבריו, "מאמן זה פי אלף יותר קשה משחקן, וההשפעה שלך יותר קטנה", הוא הודה. "לשמחתי השחקנים נותנים לי את הסיפוק. אודיע על עתידי בקרוב. עוד טיפה סבלנות".

בקרבתו אגב, הודו גם כן: "עכשיו זאת תהיה בעיה גדולה לא להמשיך כמאמן", אמרו.

אתם מכירים עוד מאמן שהצליח לשנות קבוצה ביום אחד של אימון? אליניב שינה עיר. מהניצחון על פתח תקווה ועד גמר הגביע. מחזרתו כשבאר שבע בתחתית ועד ל-3 אליפויות. מהעצמי של ויטור וההחטאה הראשונה של דנילו אספרייה ועד הנפת הגביע. עם ברדה על הקווים, הכל אפשרי.

גם לקחת אליפות כמאמן הפועל באר שבע? ימים יגידו…