מאת יניב סול

בשקט בשקט, הופכת הפועל באר שבע לקבוצת גביע, כשהיום (שלישי) היא תעלה לגמר השישי שלה, השלישי בתוך שבע שנים, ויכולה לזכות בו בפעם ה-3 בתולדותיה.

שבע שהים אחרי ה-2:6 ההוא למכבי תל אביב, באר שבע הפכה לחברה קבועה בצמרת, והיום היא תוכל לבסס את מעמדה כאחת הגדולות בכדורגל הישראלי עם תואר נוסף לארון הגביעים שלה, שהולך ומתמלא בעשור האחרון. זהו משחק בין 2 הקבוצות שהובילו את הליגה העונה, בין האלופה לסגניתה, בין אליניב ברדה לברק בכר. משחק שיגדיר את העונה הזאת כמוצלחת או מאכזבת.

או כפי שמגדיר אותו העיתונאי הוותיק, ששידר את הזכייה הראשונה בהיסטוריה של המועדון בגביע המדינה, משה ניר, הידוע גם כ"משה גביע" – "בשבילי, גמר גביע זה יום חג". ושיהיה לנו חג שמח!

"לחבק את שלושת הגביעים"

יש שיגידו שיש למשה ניר, הוגה קריאת ה"אי-או-יה", חלק גדול בגביע הראשון, כשגם בגביע השני, לפני כשנתיים, ניר העיר את העיר, כשלקח את הגביע לקברו של איז'ו רגר ז"ל, בפרשה שהסתיימה בתחנת המשטרה. במהומה שנוצרה בעקבות כך, זכה ניר לחשיפה ארצית, בה שב ואמר שהגיע הזמן להחזיר את הגביע לנגב אחרי 22 שנה. וכך היה. כעת, "החלום שלי זה לקחת שלושה גביעים, לחבק אותם, להצטלם איתם, וששלושתם יהיו בניי", הוא אומר.

"כולם היו בניי". משה ניר והגביע | צילום: פרטי

"אפשר להגיד שהפועל באר שבע קבוצת צמרת בשנים האחרונות, מועדון גדול. 8 שנים ברצף באירופה ו-2 גמרים תוך שנתיים, כשגם הגביע משקף את ההתעצמות של המועדון בעשור האחרון תחת שרביטה של אלונה ברקת. זכייה בגביע זו שמחה ספונטנית, מתפרצת, טורניר שכל קבוצה יכולה לזכות בו, אפילו קבוצות תחתית. שיטת הנוקאאוט, משחק אחד, המתח והלחץ, זה מה שכיף גם", הוא מוסיף.

עוד אחד שהיה שם, בזכייה ההיסטורית ההיא בשנת 97', הוא שחקן העבר, מי שהיה אז והניף את הגביע, הקפטן סתיו אלימלך. "באר שבע הפכה לקבוצה תחרותית ועוצמתית, שאוהבת לבדוק את הסף שלה מבחינת תארים", קובע אלימלך. "אנחנו עוד צעירים מבחינת ארון הגביעים שלנו ושווה להיות שם כל הזמן".

לדבריו, "אמנם אני הייתי הקפטן שהניף את הגביע, אבל אני תמיד אומר שעבדנו על זה מאוד נכון והתכוננו לגביע בצורה עמוקה. גם במהלך הליגה עשינו כמה סימולציות. זה היה שיח של אלי גוטמן המאמן ושלי, והוא אמר לי שאנחנו צריכים לנצח 5 משחקים רצופים בליגה כדי להראות שאנחנו יכולים לעשות זאת. זה היה בינינו והוא אמר לי שאף אחד לא צריך לדעת מזה". לטענתו, "אם אתה מנצח 5 משחקים בגביע, אתה פוגש את הנשיא, ואז זה לפה או לפה. עשינו את זה בליגה ואז פתחנו את זה בפני הקבוצה ואמרנו שהקבוצה מסוגלת לעשות זאת. אני במקרה גם שמתי סעיפי גביע בחוזה שלי. לא הגענו להסכמות, וכפשרה אמרתי שאני רוצה מענקים על התקדמות בגביע, כי האמנתי שאפשר להתמודד על תארים. עוד לפני שהתחיל המשחק הראשון, היו לי מענקי אליפות וגביע. באמת הייתה לנו קבוצה טובה".

סתיו אלימלך ליד הגביע | צילום ארכיון: אתר ההתאחדות לכדורגל

שחקן נוסף שזוכר היטב את הגמר ההוא ובכל גמר מאז שהקבוצה מגיעה אליו, פונים אליו – הוא המגן הימני לשעבר, גדי חזות.

"למזלי, באר שבע לקחה מאז גביע, לא רק אליפויות", צוחק חזות. "תמיד היו באים אלינו ואומרים לנו: 'חבר'ה תשחררו את העין שלכם על הגביע, אתם תמיד תהיו הראשונים'. אם נחזור רגע לרצינות, זו תמיד הרגשה טובה לחזור ולהיזכר ברגעים האלה. זה עשה הד גדול וכל העיר התהפכה באותה תקופה. זה לא היה שבוע רגיל בשבוע שלפני הגביע. היינו אנדרדוג וזה היה כמו דוד מול גוליית, כי לא ניצחנו הרבה את מכבי תל אביב. הייתה רכבת לאוהדים והד תקשורתי עצום, וממש לפני העלייה למשחק, ראש העיר יצחק (איז'ו) רגר ז"ל, שהיה חולה, אמר לנו בקול חלוש, 'לכו תביאו את הגביע לבאר שבע'. זה הכניס בנו עוד מוטיבציה ואדרנלין. זו הרגשה מיוחדת ולמזלי, חוויתי לסיים את הקריירה עם תואר. זה היה גביע ראשון, כמו ילד ראשון".

"מי שתרצה יותר, תיקח אותו"

לדברי חזות, "אז לא היה ווינר, ואם היה, היו נותנים לנו אולי 5 אחוז סיכוי לנצח. היום זה לא ככה, חיפה קבוצה טובה, אבל לא קבוצה גדולה, והיא לא מגיעה בכושר הכי טוב למשחק. הם לא ניצחו הרבה משחקים בפלייאוף. גמר גביע זה משחק אחד, 50-50, ומי שתרצה יותר, תיקח אותו. זה עניין של יום ורצון, וכל שחקן צריך להגיד לעצמו 'אני לוקח תואר', ואם יעשו זאת, אפשר להחזיר את הגביע לבאר שבע".

אלימלך: "אני אומר שאפשר לנצח את מכבי חיפה, היא לא כזו גדולה עכשיו, והעוצמות שלהם די נחלשו. מעבר לזה שהם על אדי הדלק האחרונים של העונה, הם לא עוצמתיים כמו שהיו לפני כן. אם אני צריך להמר, אני מאוד מאמין בקבוצה שלנו, ויש לי הרגשה שבאר שבע תנצח בהארכה".

אם הגביע הראשון היה היסטורי, השני היה גביע הקורונה וללא קהל, איך יזכרו את השלישי, אם באר שבע תנצח? כגביע של אליניב?

ניר: "הגביע יכול לחתום עונה מוצלחת להפועל באר שבע, כי אף אחד לא באמת ציפה בתחילת העונה שהיא תיקח אליפות. המיקום הגבוה בטבלה וההגעה לגמר, בהתייחס לסגל השחקנים שלה, זה הישג, וזכייה בגביע תיתן חותמת להישג הזה. זו תהיה חותמת של אליניב ברדה, אולי כגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון, אולי אפילו יותר ממאיר ברד. אני חושב שאליניב ראוי לזה, הן מקצועית והן כבנאדם, והוא יכול להתפתח להיות מאמן גדול. אחרי שלקחנו גביע ראשון ברמת גן, גביע שני ביפו, זה יהיה הכי כיף לקחת גביע גם בבירת ישראל, ירושלים. זה אומר גם למנוע ממכבי חיפה דאבל, מה שאנחנו אף פעם לא הצלחנו לעשות, ועוד מול ברק בכר שלנו. זה יכול להיות הדובדבן שבקצפת. זו עונה טובה מאוד, שיכולה להיות עוד יותר טובה. גביע המדינה זה תואר חשוב ומכובד, ולזכות בשלושה גביעים, זה כבר מועדון רציני. מכבי חיפה שחוקה ועייפה, ואנחנו צריכים לבוא מורעבים, לא רעבים, ולקחת אותו. לא מעניין איך, רק לקחת אותו".

חזות: "כמובן שאם באר שבע תביא את הגביע זו הצלחה אך ורק של ברדה ומליקסון. אם שניהם לא היו, לא חושב שבאר שבע של היום הייתה באר שבע של היום, וזה כולל את האליפויות האחרונות.

הזכייה עם יוסי אבוקסיס | צילום ארכיון: דני מרון

"אם בעונה כזאת של באר שבע, בה רוב הזרים לא נתנו את מה שמצפים מהם, ולוקחים תואר ומסיימים בצמרת, זו עונה מדהימה. יש תקופות, ותשאלו במנצ'סטר ובברצלונה, שלא לא תמיד לוקחים תארים. באר שבע בשנים האחרונות תמיד שם, והעונה אפשר לסיים עם תואר".

אלימלך: "אני קורא לזה העוצמות של אלונה והחוזקות של אליניב. גם עוצמה מקצועית וגם אינטלקטואלית. אלונה קיבלה החלטה ונמאס לה להיות בצמרת, אבל להיראות רע. היא אמרה שהיא רוצה שהקהל שלה יבוא ליהנות. הזעזוע הזה, יום לפני גומלין בגביע, השאיר את באר שבע בתמונה והעיר את כל המועדון. זה עבד. גם פה אליניב ניצח כמה משחקים ברציפות אחרי שהתמנה".

ניר: "אפשר לעשות את זה ולהביא גביע פעם שלישית ולשמח עיר שלמה, יחד עם כ-15 אלף אדומים שיגיעו לטדי. ב-97' זה היה הגביע הראשון, היסטוריה מתפרצת, רגע מיוחד. הגביע השני היה בלי קהל ואווירה ויש שאפילו לא זוכרים אותו. זה אפילו לא היה מול יריבה גדולה ומיתולוגית כמו מכבי תל אביב. כל גביע הוא גביע, ואנחנו לא מזלזלים בתואר, אבל הגביע השלישי יכול להיות מתוק מאוד. אלוהים זיכה אותי לראות את כל האליפויות ואת כל הגמרים, ואני מקווה שכל הטוב הזה רק יימשך".