דמיינו לכם שאייל, שם בדוי, אוהד את הפועל באר שבע. לאייל יש שלושה ילדים קטנים והוא רצה לקחת אותם ואת אשתו למשחק כדורגל של הקבוצה שלו באצטדיון טרנר, כדי שיראו ממה הוא מתלהב כל כך. שיהיו שותפים לאהבה שלו.

שבוע לפני, אייל מתחיל את ההכנות, גולש באינטרנט ומגלה שלקחת את כל המשפחה למשחק יעלה לו מאות שקלים, כי כרטיס למשחק כדורגל יקר מאוד בארץ, גם אם זה לא תמיד עניין של היצע וביקוש, גם אם המוצר עצמו, לא מצדיק מחיר גבוה כל כך. אייל מחליט שהפעם בא לו להשקיע ובכל זאת רוכש כרטיסים.

אייל, שמח ונרגש מספר לאשתו שהשבוע הם הולכים למשחק כדורגל של הפועל באר שבע. חוויה לכל המשפחה. עלה הרבה כסף, "אבל מה לא אתן כדי שגם הילדים יהיו אוהדים של הפועל באר שבע", הוא אומר לה. "באיזה יום המשחק?", היא שואלת. "ביום ראשון", הוא עונה. "ובאיזו שעה המשחק?", "ב-20:15", עונה אייל בשנית ולא מבין למה אשתו עדיין לא מאושרת מהבילוי שסידר להם. "יש גן ובית ספר למחרת, והילדים יחזרו מאוחר הביתה", מסבירה. "וגם אני עובדת עד מאוחר". השניים חושבים קצת ומחליטים בכל זאת ללכת. זאת הפועל באר שבע הרי, וזו תהיה הפעם הראשונה שלהם יחד באצטדיון, חוויה. האישה יוצאת מוקדם מהעבודה, ובינתיים אייל מכין את הילדים מכף רגל ועד ראש. לבושים אדום, צעיפים על הכתפיים ושירים חדשים שלמדו במיוחד לאירוע בפיהם. יוצאים לדרך.

הילדים נרגשים, אייל נזכר בפעם הראשונה שלו כילד ב'וסרמיל', האישה מפהקת מעייפות, אבל זה שווה את זה. עוד רגע מגיעים. ואז… פקק. עוד רגע הופך לשעה, גם הילדים החלו להתעייף. סוף סוף מוצאים חנייה, מרחק עשר דקות הליכה מהאצטדיון. "זה קרוב יחסית, הליכה קצרה", מסביר אייל למשפחה. "בסדר", עונים לו בהתלהבות משקרת ומנסים לחמוק מהשלוליות.

אייל ומשפחתו מגיעים לאצטדיון. "וואו", אומרים לו הילדים. האישה שואלת איפה אוכלים. "אפשר לקנות נקניקיה בלחמנייה באצטדיון", הוא משיב לה. משפחה של 5 נפשות, 5 לחמניות עם נקניקיה, זה עוד 100 שקלים. "פה זה לא אירופה, פה אין מסעדות באצטדיון", מנסה להרגיע.

שעת המשחק הגיעה, הילדים שוב מראים התלהבות, לומדים קללות חדשות שהאם לא ידעה שהן קיימות בכלל, הפועל באר שבע דווקא משחקת טוב.

"איך היה?", שואל אייל את המשפחה. "בסדר אבא", הם עונים לו. "אבל בפעם הבאה נלך כשלא יהיה גשם, כשיבנו את הגג", אומרים הילדים שפספסו את הגול כי חיפשו פינה יבשה. "וכשזה יהיה ביום נורמלי ובשעה נורמלית", מוסיפה האם. "אולי בקיץ".

אייל המבואס פותח טלוויזיה להירגע, לראות את התקציר, מבלי להירטב ומגלה שגם השבוע האצטדיון לא היה מלא.

ככה זה הכדורגל שלנו, אתם הייתם מביאים את הילדים?

להתראות בטרנר.