אור דדיה הוא אחד הסמלים של העידן החדש בהפועל באר שבע. כוכבים נוצצים אאוט, שחקנים שעובדים קשה על המגרש אין. אם הם גם שחקני בית, אז מה רע? העזיבה של אלונה ברקת ובעיקר הקורונה הביאו לחשיבה מחדש בהפועל באר שבע ורצון לתת את המושכות לשחקנים הצעירים במועדון. אחרי שנים בלי שחקני בית, יותר שחקנים תוצרת בית תופסים את המקום שלהם בקבוצה ודדיה קיבע את מעמדו כשחקן הרכב.

דדיה הוא מה שנקרא ילד טוב באר שבע. למד במגמת תקשורת במקיף רגר בנווה זאב, סיים עם בגרות מלאה בממוצע של מעל 80. הוא "נלחם" לקבל שירות ליד הבית כדי לא לפגוע בקריירה ככדורגלן ואת השירות עשה במחנה נתן. דווקא בתקופה הזו הוא שיחק בבני לוד וכך מצא את עצמו באימוני בוקר בלוד ולאחר מכן מגיע לבסיס.

באמצע העונה שעברה דדיה קיבל את ההזדמנות הראשונה בהרכב, לקח את ההזדמנות והפך להיות שחקן הרכב לכל דבר: " נכנסתי להרכב עוד בתקופה של ברק בכר לפני שהוא עזב. הייתי עובד מאוד קשה באימונים והאמנתי שאני אקבל את הצ'אנס וברק באמת נתן לי אותה. אחרי זה יוסי הגיע והוא נתן לבן ביטון את הקרדיט. זה היה מובן, בן עשה דרך במועדון, זכה באליפויות, היה הקפטן אז הוא היה שחקן הרכב. כשבן נפצע שוב קיבלתי את ההזדמנות, לקחתי אותה בשתי ידיים ומאז יוסי נתן לי את המושכות בתפקיד שלי. כשהתחילה הקורונה הוא היה עושה הרבה רוטציה כי היה עומס משחקים ואני נתתי מעצמי בכל משחק. אחרי גמר הגביע ישבתי עם המועדן והארכתי את החוזה בעוד 4 שנים".

כשיצאת להשאלה בבני לוד, האמנת שתחזור בדלת הראשית? יש לא מעט שחקנים שלא חזרו…

"אני יצאתי להשאלה בידיעה שאני חוזר להפועל באר שבע יותר טוב, פיזית ומנטלית. יצאתי כדי להתחשל ולהרוויח את דקות המשחק שלי, להיות שחקן יותר טוב. אני יכול להגיד שהתקופה בלוד שיפרה אותי פלאים, חוויתי שם הכל, למדתי להתמודד עם ישיבה על ספסל, להיות שחקן הרכב, להתמודד גם מנטלית. הייתי צריך להוכיח שהמקום שלי הוא בהרכב".

בשנים האחרונות בבאר שבע לא היו כמעט שחקני בית. אתה מרגיש יותר אחריות?

"זה נכון. אחרי תקופה שלא היו פה שחקני בית נתנו לי ולעוד שחקנים את הצ'אנס. כמובן שהאחריות היא עלינו, כי נתנו לנו את ההזדמנות וזה תלוי בנו. אנחנו צריכים להוכיח שאנחנו לא פחות טובים משם שחקן אחר. אני חושב ששחקני הבית במועדון מוכיחים שגם שחקני בית יכולים להצליח פה. אני יכול להגיד שלי אישית מאוד חשוב להצליח עם הקבוצה. כואב לי בהפסדים ואני רוצה לשמח את האוהדים בניצחונות".

דדיה מודה שגם הקורונה תרמה לעובדה שבליגה בכלל ובהפועל באר שבע בפרט, יש יותר מקום לשחקנים הצעירים: "בגלל הקורונה והלו"ז הצפוף יש כמות משחקים מטורפת ואין זמן להתאושש, חייב לעשות גם רוטציה לשחקנים. אז זו ההזדמנות ששחקנים צעירים מקבלים ומשם הם צריכים להוכיח שהם ראויים לדקות שלהם".

דדיה בן 23 ואת הפריצה שלו כאמור, עשה רק בשנה שעברה ולמרות שעדיין צעיר, הפריצה הגיעה יחסית בגיל מאוחר יותר מהציפיות ממנו בנוער: "אני חזרתי להפועל באר שבע רק בנערים א'. לקח לי זמן עד שחתמתי על חוזה בוגרים . אני לא יודע להסביר למה הפריצה הגיעה יחסית יותר מאוחר אבל אני נתתי הכל במגרש. אני חושב שבסוף העבודה הקשה השתלמה. עכשיו יש בקבוצה כמה שחקנים צעירים וזה עוזר לנו מאוד. אנחנו יחסית באותם שנתונים, תומכים ורוצים בהצלחה אחד של השני. גם בתקופות פחות טובות מרימים ועוזרים אחד לשני".

דדיה זכה לשחק השנה לראשונה גם באירופה, בקמפיין האירופי של הפועל באר שבע: "חבל שלא היה קהל, כי אם הקהל של ב"ש היה מגיע למשחקים באירופה זה היה טירוף. הקמפיין האירופי היה מדהים. קודם כל בגלל התוצאות. עשינו דברים שאנשים לא האמינו שנעשה. זו תחושה אדירה לנצח קבוצות כמו סלביה פראג או ניס. הראנו שאנחנו יכולים להתמודד באירופה יפה מאוד. מבחינה אישית הרגשתי מה זה סטנדרטים אירופאיים. אתה מרגיש את הכדורגל האירופאי, את המתקנים. אתה מגיע למתקן אימונים של לברקוזן ומבין מה זה מתקן ברמה הכי גבוהה. אתה נוגע בזה ומרגיש מה זה כדורגל באירופה וזה נותן לך דרייב להגיע לשם".

ומה לגבי הנבחרת, גם שם קיבלת זימון ראשון…

"זה הגיע משום מקום. התקשרו אליי בשמונה בבוקר ועדיין ישנתי. אחרי חמש שיחות חברה שלי העירה אותי. עניתי ואז אמרו לי 'תהיה מוכן, אוספים אותך ב8 וחצי'. התארגנתי מהר ולא ידעתי מה קורה. הגעתי לשדה תעופה ושם ראיתי את כל שחקני הנבחרת. ערן זהבי, מנור סולומון זו היתה תחושה שלי עם עצמי שהנה, אני מסמן וי על עוד משהו. אתה חווה את האימונים עם שחקנים שמגיעים מאירופה ורוצה גם".

אז המטרה שלך היא אירופה?

"אני קודם כל רוצה להצליח עם הפועל באר שבע. אבל כן, אני ארצה לעשות את קפיצת המדרגה ולצאת לשחק גם באירופה".

לשאלה מי מודל החיקוי שלו מסביר דדיה כי הוא לא מסתכל על הכוכבים הגדולים אלא דווקא על מי השחקנים הכי טובים בעמדה שלו: "אני תמיד מסתכל על שחקנים רק בתפקיד שלי. מבחינתי מודל החיקוי הוא טרנט אלכסנדר ארנולד המגן הימני של ליברפול שלדעתי הוא המגן הטוב בעולם היום".

אם יש משהו שדדיה מתגעגע אליו, כמו רבים, הוא החזרה של הקהל למגרשים: "בהתחלה המשחקים הרגישו כמו משחקי אימון. זה קשה. הקהל של הפועל באר שבע מביא איתו עוצמות, זה לא  עוד קהל. גם כשאתה בפיגור הוא דוחף קדימה ונותן לך אנרגיות. חשוב לנו שהקהל יהיה איתנו. יחזור לאצטדיון. יש קבוצות שזה אולי עושה להם טוב. מכבי פתח תקווה נגיד, שהיא קבוצה עם המון שחקנים צעירים שאין להם את הלחץ של הקהל".

אתה לא מפחד מהלחץ הזה של הקהל בתקופות שיילך פחות טוב?

"אני לא נלחץ מהקהל, ההפך. זה עושה לי רק טוב. העידוד והאמוציות בכדורגל מכניסים אותי למשחק, גם אם זה לטוב או לרע. אנחנו לא רק שלא חווים קהל אלא גם לא משחקים בבית. למרות שאין קהל, טרנר זה הבית, אתה מרגיש שם אחרת. אני ממש מקווה שנחזור לשחק בטרנר בינואר כמו שאומרים כי מבחינתנו אנחנו משחקים כל משחק בחוץ".

מה לגבי הציפיות מהעונה. האוהדים חששו קצת בתחילת הליגה ועכשיו הציפיות עלו…

"קודם כל זה שעשינו קמפיין אירופי כנראה פגע בנו והוציא אותנו קצת מהפוקוס על הליגה. היו המון משחקים וקשה לחזור מאירופה לליגה. עשינו רצף של תוצאות טובות ואני חושב שהציפיות מאיתנו וגם שלנו הוא להיות בצמרת ולהגיע לאירופה".

לסיכום, לדדיה יש הבטחה אחת, לאו דווקא כזו שקשורה לכדורגל: "אני והחברה נתחתן. אני לא יכול להגיד מתי אבל זה לא רחוק. אנחנו מדברים על זה וזה יקרה בזמן הלא רחוק".