הכדורגל הבאר שבעי זוכה לפריחה מחודשת בשנים האחרונות. פתאום לבאר שבעים יש קבוצה שרצה בצמרת באופן קבוע, בעלים שרוצה כל הזמן להתקדם ושחקנים שרוצים להיות חלק מקבוצה שלא מפסיקה לזכות בתארים. והכי חשוב, הכל מאהבה לכדורגל; משחקים עם הלב ובשביל הסמל של הקבוצה ולא הסמל של הדולר. ולא, אנחנו לא מדברים על הפועל באר שבע, אלא על קבוצה לא פחות זוללת תארים שצמחה מבירת הנגב: "המקסיקני" – הקבוצה החובבנית הכי מקצוענית שיש.

היי גיא

בעידן הסמארטפונים, שבו המסחור המסיבי הולך ותופס יותר ויותר, עידן שבו פחות ופחות ילדים משחקים כדורגל בעצמם ובמקום לצאת לשחק בשכונה, מעדיפים לשחק בפיפ"א בפלייסטיישן במקרה הטוב, החבר'ה של "המקסיקני" מחזירים את האהבה לכדור וחיים את החלום שלא הגשימו כשרובם היו צעירים וחלמו להפוך לשחקנים גדולים יום אחד.

רובם, יוצאי מחלקות הנוער של הפועל באר שבע והקבוצות המקומיות בעבר ושחקנים פעילים בליגות הנמוכות כיום. בעונה הסדירה הם נפגשים ביניהם בליגות המחוזיות, בעיקר ליגה ב' וליגה ג' וביום יום הם פושטים את המדים של הקבוצה שמשלמת להם משכורת ולובשים חולצה אחרת, זו של "המקסיקני".

איש העסקים הבאר שבעי גיא לאוטמן (37) הוא הבעלים והפנים של הקבוצה. ללאוטמן 4 סניפים של רשת הטורטיות המצליחה ("החמישי בדרך"), אבל אם תשאלו אותו, דווקא הקבוצה היא זו שנותנת לו "את הבאלנס בחיים". לאוטמן, נשוי+3, אבל גם מגדל את הבייבי שלו – קבוצת "המקסיקני" שנולדה בשנת 2006.

"בעברי הייתי שחקן בהפועל באר שבע במחלקת הנוער וכדורגל בנשמה שלי", מספר לאוטמן. "עם השנים עשיתי תואר בניהול באוניברסיטה והיום אני עצמאי, אבל כשהייתי שכיר, במסגרת התואר היינו משחקים והייתי מביא את ה'מקסיקני' כספונסרים, כי הם משפחה שלי. ככה התחלנו. היינו משחקים שנים בעומר אצל שושי מ'זר מעדנים', משם התקדמנו ונהיינו קבוצה אחת. היו פה כל מיני תחרויות מקומיות כמו טורנירי אוהדים וטורניר וסרמיליה והיינו נרשמים כקבוצה. אחרי שהעסק היה שלי, כבר היה לי יותר קל לתת את החסות". בשנים האלה לאוטמן שימש כמאמן-שחקן.

הימים המוקדמים של "המקסיקני". גם נאור סבג והדר ברד שם. לאוטמן שלישי משמאל, בשורה למעלה

"עכשיו זו תקופת הפגרה שלנו. כרגע אנחנו שומרים על הקיים ונפגשים פחות או יותר פעם בחודש", מספר לאוטמן. "מאפריל צפונה, אנחנו נכנסים לעניינים עם אימונים שבועיים ומפגשים שבועיים. בחודשים מאי, יוני, יולי; לפני האליפויות באירופה, אנחנו עושים משחקי אימון בבאר שבע". לפי לאוטמן, באחד ממשחקי האימון האלה התגלה גם שחקן שכיום מועמד לפריצת העונה בליגת העל.

"תמיד יש חבר'ה באר שבעים מוכשרים שבאים לשחק נגדנו. לפני שנתיים זה היה דן ביטון וחבריו, בשנה שעברה זה היה משה פרץ למי שמכיר. גם עדי תמיר היה במשחק אימון כזה. זוהר חוגג ראה אותו, התרשם ממנו ויום אחרי פנה ליוסי בניון בקשר אליו. זוהר התעקש ותמיר היום שחקן הרכב בבית"ר ירושלים. גם נאור סבג אגב, שיחק איתנו בכמה טורנירים".

"זוהר חוגג ראה אותו, התרשם ממנו ויום אחרי פנה ליוסי בניון". תמיר במדי בית"ר | צילום: אריאל שלום

השמועה על הקבוצה המצוינת מבירת הנגב עברה מפה לאוזן ואיכשהו הגיעה לאחת הקבוצות החובבניות בארץ שקראה תיגר על לאוטמן וחבריו והזמינה אותם למשחק.

"הגענו לשם ושיחקנו נגד '"זניט' שהייתה הקבוצה הכי טובה בארץ, ניצחנו אותם בוולפסון 4:0 ואז הצטרפנו ל'מדינת הכדורגל', שזה כמו ההתאחדות, רק לכדורגל חובבני. נרשמנו לטורנירים ולאליפויות וזכינו בתארים והכל", הוא מספר. ואז הגיעה קפיצת המדרגה האמיתית בשנת 2017.

"ב-2017 התפרסמה האליפות הראשונה באירופה וזרקתי את זה כרעם ביום בהיר לחבר'ה: 'מה אתם אומרים על חו"ל'? כולם כמובן קפצו על זה והתחלנו לגייס ספונסרים". הארגון הוא EMF, שזה כמו אופ"א לכדורגל חובבני – מיני פוטבול. זה הגוף שמאחד את הקבוצות של מיני פוטבול.

"בשנה הראשונה הגענו לרבע הגמר, מתוך 86 קבוצות, הפסדנו לקבוצה שזכתה. שם זה עולם אחר לגמרי. אנחנו התלהבנו שאנחנו באים עם סטים מדוגמים ופתאום אנחנו רואים קבוצות עם אוטובוסים ממותגים שבאים עם מנהל מקצועי, מאמני כושר ופיזיוטרפיסטים. היו שם קבוצות חצי מקצועניות שהשחקנים שלהם מקבלים שכר והכל. בשמינית הגמר ניצחנו קבוצה מרומניה שהיא אחת הטובות בעולם וזה היה ההישג הכי גדול שלנו".

"המקסיקני" חזרו לארץ ומשם הכל תפס כיוון אחר, רציני יותר. "לא הייתה לנו שיחה על זה, פשוט כזה אני וכולם היו צריכים או להתיישר לפי הסטנדרטים החדשים או לעזוב", אומר לאוטמן.

"אחד עזב כי היה לו קשה עם המחויבות ומאז בעיקר הצטרפו אנשים ובשנה השנייה, טסנו שוב לסלובניה. שם זה כבר היה יותר קשה, למרות שבאנו עם סגל יותר גדול ועם ציפיות. לא עלינו משלב הבתים וזו הייתה אכזבה כדולה. למדנו גם מזה". בין לבין, התמנה לאוטמן למאמן נבחרת ישראל לנבחרות חובבניות, שם החליף את יצחק שום.

סלובניה 2017

ב-2018 המקסיקני זכו בכל התארים בארץ, "כלומר כדורגל שביעיות, שישיות וחמישיות. שביעיות זו האליפות המדוברת על שם אבי כהן, שמשתתפים בה 186 קבוצות מכל הארץ. זכינו באליפות והנפנו את הגביע במשחק בין מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. כשאמרו לנו, הקבוצה מבאר שבע, להניף את הגביע, הקהלים של הקבוצות שרקו לנו בוז. אין יותר כיף מזה".

הזכייה בחמישיות אגב, הקנתה להם טיסה לווגאס, טורניר שחזרו ממנו לאחרונה עם חוויות של פעם בחיים. "אירח אותנו ראש עיריית ווגאס והקהילה היהודית וגם שם הגענו לרבע הגמר. בחודש ספטמבר היינו גם באיטליה ושחזרנו את ההישג הקודם כשהגענו לרבע הגמר. זו הייתה חוויה מטורפת, חד פעמית והרגשנו גם פספוס אדיר".

2019, עם ראש עיריית לאס ווגאס

באליפות השביעיות האחרונה הקבוצה הגיעה לחצי הגמר ולפני כשבוע, "המקסיקני" הפסידו בפנדלים באליפות השישיות על שם אבי כהן ז"ל. כמובן שמדובר בהישג מכובד, אבל לאוטמן – הוא רוצה תארים!

"אני לא נרגע ולא אהיה שקט עד שלא נניף גביע אירופי", אומר הבעלים ומציין: "ממש בימים אלה עשינו קצת שינויים והצטרפו כמה שחקנים חדשים. בגלל כל ההפסדים האחרונים הצטרפו דודו כהן שמשחק בדימונה, אדם תנעמי שמשחק במרחבים וליאור ברוך".

הפנים כבר לטורניר העסקים של ה-EMF בטורקיה בחודש מאי. "זה טורניר מטורף עם 5 זוויות צילום של שידורים ישירים, מערכת VAR ועוד. יש לנו סגל של 18 שחקנים היום, אבל רק עשרה יוכלו לצאת לטורניר הזה", מציין לאוטמן.

מה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס

"כולם יודעים שהעשר שייצאו, יהיו העשר הכי טובים", אומר שחקן הקבוצה מני אגאי.

אגאי, כבר לא ילד, ואוטוטו הוא נושק ל-40. רק כדי לסבר את האוזן, במחלקת הנוער הוא שיחק עם יוסי בניון, אבל "כוחי עדיין במותניי, איך שאומרים", הוא אומר בחיוך.

"הגעתי למקסיקני לפני כשנתיים וחצי. אני וגיא מכירים שנים, אבל רק לפני כשנתיים וחצי הוא התקשר אליי והחזיר אותי על הדרך גם להיות שחקן פעיל. חוץ מבשכונה, לא שיחקתי כדורגל איזה 10 שנים.

אגאי. "כוחי עדיין במותניי"

הגעתי ל'מקסיקני' ומשם, הכל היסטוריה. החיבור לגיא שינה לי את החיים, הוא בא לי כמו כפפה ליד". אגאי שהיה בצומת דרכים בחיים שלו, התחיל גם לעבוד אצלו והיום מנהל את אחד הסניפים שלו.

"גיא זיהה אצלי משהו ולקח אותי כפרויקט", הוא מספר. "הוא אמר לי תבוא, תהיה איתי ואני אצעיד אותך קדימה וזה מה שעשיתי". לדבריו, "אני הכי מבוגר שם, אבל גם הכי ילד. כמעט כל החברים שלי בקבוצה הם ילדים וזו חוויה.

לא ידעתי מה זה המקסיקני, אבל גיליתי שזה משהו אחר. נכון שזה כדורגל חובבני, אבל גיא לוקח את זה כמה צעדים קדימה. כשאנחנו חוזרים לקבוצות שלנו, הם שואלים אותנו מה גיא נותן לנו שאנחנו כאלה מחויבים. אני מחויב לגיא יותר ממה שאני מחויב לבית"ר באר שבע, ששם אני מקבל שכר והם יודעים את זה. אני הרווחתי את החוויה הזו של להיות חלק מהמקסיקני לכל החיים".

איך מערבבים חברות עם עסקים, כשגיא הוא גם הבוס שלך?

"בהתחלה היה לי קצת קשה, אני לא אשקר. היה טורניר שלא שיחקתי בכלל במשחק הגמר והייתי עצבני כי שחקן שלא עצבני כשהוא לא משחק, לא יכול להיות שחקן כדורגל. אבל אמרתי לעצמי שזה מקום העבודה שלי וצריך לדעת לעשות את ההפרדה. לא מזמן הם טסו לווגאס ולא טסתי. קיבלתי את זה כמו גבר והחזקתי להם אצבעות. הקבוצה הזאת נשענת על חברות ומשפחתיות וזו לא רק קבוצת כדורגל, אנחנו גם ביום יום ביחד. רובנו חברים קרובים, עושים שבתות ביחד, נסיעות ביחד וזו לא קלישאה זו משפחה אמיתית. אני מבחינתי, אני נהנה מזה. כשרואים אותי, אומרים לי שאני כמו ילד קטן שרואה כדור ומשתולל. ככה אני. אני אנשך, אני אשרוט, אני אלחם ואעשה הכל כדי להיות בעשירייה לטורקיה".

גם קפטן הקבוצה, ארז אוחיון (32) המשחק בערד, יודע מה באמת חשוב בחיים. "זה משהו אחר. זו קבוצה של חברים של שנים וכל מי שנכנס לקבוצה נדבק בחיידק הזה. זה לא משהו שאפשר להסביר, מבלי להיות איתנו", הוא אומר. "אנשים לא מצליחים להבין כמה זה גדול. בתור קפטן של הקבוצה אני מקבל המון הודעות של אנשים שרוצים להיות חלק מזה. זה

הקפטן ארז אוחיון. "אנשים לא מצליחים להבין כמה זה גדול"

מדבק ואלה האנשים הכי טובים שאני מכיר, מעבר לזה שזו גם רמת כדורגל מאוד גבוהה. כולם מחויבים ומאוד טוטליים. כמובן שזה לא פשוט כי רובנו גם אנשי משפחה, ילדים ובית. אנשים נותנים מעצמם הרבה והרבה פעמים שואלים אותנו אם אנחנו מקבלים כסף על ההשתתפות בקבוצה. התשובה היא שאנחנו באים מתוך אהבה לקבוצה ואהבה אחד לשני. עושים מה שצריך בשביל הקבוצה הזאת והקבוצה מעל הכל".

אם תפצע במיני פוטבול, בערד לא יכעסו עליך?

"כשסגרתי את החוזה שלי בערד, הבהרתי שיש לי את אליפות אירופה ואת אליפות העולם בווגאס ושיש לי את קבוצת המקסיקני. זה משהו שאני רץ איתו כבר שנים וזה אחד מהתנאים. לא יקרה שיגידו לי שאני לא יכול לשחק במקסיקני".

האוהד מספר 1 – רוביק דנילוביץ'

עד כמה רציני גיא לאוטמן לגבי הקבוצה החובבנית שלו ניתן ללמוד מ"הרכש" שלו לטורניר האחרון באיטליה, קפטן הפועל באר שבע בעבר ומנהל הקבוצה בהווה, אביתר אילוז.

אילוז שמאז שפרש לא מפסיק לשחק בכל מיני מסגרות אחרות, פשוט לא היה מגיע לשם אם זו הייתה עוד קבוצת חובבנים. הוא צריך לדעת למה הוא מתחייב.

"אני וגיא מכירים ושיחקנו קצת גם בוותיקים ביחד", מספר המגן הימני המיתולוגי של באר שבע. "הוא פנה אליי ושאל אותי אם אני רוצה להצטרף. אמרתי לו שאני אבוא לראות ושאני מאוד רוצה לשמור על כושר ושזה מעניין אותי, במיוחד אם זה טורנירים. כמובן שזה חייב להסתדר לי עם העבודה בהפועל באר שבע. כי אם לא, אז אין מצב. בהתחלה לא ידעתי במה מדובר ולא הכרתי את זה, עד שגיא הכניס אותי וזה ממש הפתיע אותי לטובה. הטורניר באיטליה עשה לי וייב מאוד טוב לגבי הנושא הזה".

רואים שכדורגל חסר לך…

"בטח שכדורגל חסר לי, זה רק החיידק של הכדורגל ואין משהו אחר. מעבר לזה, זו הייתה הפנייה של גיא. מדובר בחבר'ה ממש טובים שרובם הכרתי בעברי ואם לא שיחקתי איתם, אז שמעתי עליהם בבאר שבע. הם גם שחקנים טובים ומוכשרים. יש באמת קבוצה טובה ורוצים לעשות דברים יפים בעתיד".

אביתר אילוז. "רוצים לעשות דברים יפים בעתיד"

ציון דרך נוסף בגלגול החיים של המקסיקני שנותן לנו להבין עד כמה הקבוצה הזאת מביאה כבוד לעיר הוא העובדה שאחד מנותני החסות הגדולים שלה, היא עיריית באר שבע.

"בגלל שאנחנו מאוד מזוהים עם העיר, כמעט כולם באר שבעים, אולי חוץ מזוהר חוגג, היה לנו קל למצוא שפה משותפת עם עיריית באר שבע ורוביק דנילוביץ'", מספר לאוטמן.

"היה לנו קל למצוא שפה משותפת עם עיריית באר שבע"

"אם היינו קוראים לעצמנו בית"ר ירושלים, היינו מקבלים את כל התקציב ממושיקו חוגג, שגם ככה תומך בנו בשקט, הוא גם היה משחק איתנו ב'שושי', שם התחלנו. עד היום מדי פעם החבר'ה שלנו משחקים איתו ועם יוסי בניון בלוד. אבל זה לא רלוונטי כי אנחנו מבאר שבע ומחוברים אליה, ואנחנו אסירי תודה לרוביק ולעיר. זה לא מובן מאליו בכלל שאנחנו מקבלים פה כתף חמה מכל בעלי העסקים בעיר, אנחנו רואים קבוצות אחרות במרכז מנסות ולא כל כך מצליחות. זה כיף גדול להיות עם כזה גב מאחורינו ושמאמינים בנו".

משחקים 90 דקות, בסוף המקסיקני מנצחים

"במקסיקני לא מחפשים רק את השחקנים הכי טובים, אנחנו מחפשים גם את האנשים הכי טובים", אומר אגאי. "אני קורא לגיא גרמני כי יש משפט כזה שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת. זה גיא. הוא פדנט, יקי, עד הפרטים הכי קטנים. הוא משקיע בנו ולפעמים זה בא על חשבון העסק שלו. גיא לא יירגע עד שלא יזכה בליגת האלופות. הוא לקח את זה כפרויקט חיים".

רוצה להביא גביע אירופי. לאוטמן חוגג עם הגביע באצטדיון "טדי"

לאוטמן: "המקסיקני זה משפחה. אנחנו יוצאים ביחד, מבלים ביחד ועושים ביחד ואני רק מתווה דרך".

יחד עם זאת, הוא מודה שבימים שיש בהם טורניר, הזמן לא מתחלק בין המקסיקני שהוא עבודה לבין המקסיקני שזה כדורגל. זה 100 אחוז כדורגל.

"אני רוצה להביא גביע אירופי. אם אני עושה משהו, אני רוצה להיות בו הכי טוב ואני עושה אותו עד הסוף. זו מטרה ששמתי לעצמי".