ערב פתיחת עונה תמיד מביא עימו את אותה התרגשות. הגעגוע מתחלף בציפייה שהעונה הזו תהיה טובה יותר מקודמתה, השבתות עם הילדים מתחלפות בשבתות של כדורגל עם הילדים ומלך השערים של הקבוצה מוחלף בחלוץ זר שאמור להיות טוב ממנו. יש כנראה דברים שלא ישתנו לעולם.

מה שכן השתנה, זה הקידומת של בן שהר, הפעם מלך השערים של ליגת העל כולה, שחגג לא מכבר 30.

פעם, אותו שהר שהיה מתחיל את העונה כחלוץ מחליף, היה מחפש קבוצה חדשה, אבל הוא כבר לא ילד, למד מטעויות וזו העונה החמישית שהוא מתחיל בקבוצה ובגילו, גם הוא יודע שלא כל כך מהר עוזבים בית חם. גם אם לפעמים הוא מקבל תחושה שהוא לא הבן המועדף על כל חברי המשפחה.

"לא תמיד צריך לעזוב כשקצת לא טוב לך"

"האמת שזו סוג של כברת דרך, גם בקריירה", אומר שהר בראיון מיוחד ל"שבע" לפתיחת העונה. "התחלתי את הקריירה שלי בגיל 17, לפני 13 שנה, אבל זה עוד מספר מבחינתי. בהרגשה אני עדיין מרגיש צעיר וכמובן שיש לי עוד כמה שנים טובות לתת, אבל עדיין זו סוג של כברת דרך יפה שעברתי. אני חושב שכששומעים בארץ ששחקנים בני 30 אולי קצת נבהלים, אבל היום שחקנים ברמות הכי גבוהות מראים את היכולות שלהם גם בגיל 32, 33 וגם ב-34 ונמצאים בכושר הכי טוב שלהם. אני באמת חושב שזה רק מספר".

מה ההבדל בין שהר שיצא חוק על שמו, לבין שהר של היום?

"קודם כל, אני חושב שיש לי יותר ניסיון. עברתי ולמדתי על בשרי הרבה דברים. עברתי חוויות טובות, אם זה אליפויות בארץ ולשחק בחו"ל ובעזרת השם גם אמשיך לעבור חוויות טובות. הייתי אומר שבן שהר של גיל 17 היה יותר חוצפן במובן החיובי, יותר נועז ומשוחרר. הזרקור מגיל 17 היה עליי ואז גם מגיעות הציפיות וזה לא קל".

אתה חושב שעמדת בציפיות?

"אני חושב שאם להיות כן עם עצמי, אם היו אומרים לי בגיל 14 שאני אשחק במקומות האלה – בליגה הספרדית, האנגלית, הצרפתית והגרמנית וזוכה גם באליפויות בארץ, כמובן שהייתי רוצה את זה וחולם על זה. ברור שעם איך שהקריירה שלי התפתחה ואחרי שהגעתי למקום מאוד גבוה בגיל צעיר, רציתי וציפיתי להיות בשלב הזה של הקריירה במקום אחר. אבל אני לא מצטער על כלום. כשהייתי קטן, רציתי לשחק, עשיתי את הבחירות שלי ולפעמים לא הייתי מספיק סבלני. בדיעבד, אם היה לי אז, את הניסיון שיש לי היום, הייתי עושה דברים אחרת. אני לא מצטער כי עד עכשיו אני חושב שהשגתי הרבה בקריירה, עשיתי הרבה דברים יפים ובעזרת השם עוד אעשה".

כשאתה מדבר על טעויות, אתה מדבר על אספניול?

"כן, אני חושב ששם הייתה נקודת מפנה מאוד גדולה כי היה לי חוזה טוב לארבע שנים ולמרות שהייתי בשנת התאקלמות, עדיין שיחקתי משחקים. בשנה השנייה החלטתי שאני רוצה לשחק יותר ושם יכולתי להיות יותר סבלני".

"השגתי הרבה בקריירה". שהר | צילום: דני מרון

זה נכון שבגיל 30 אתה עדיין לא פוסל לצאת לאירופה?

"אני יודע שזה גיל לא פשוט לעבור לאירופה, שאני לא בן 20 או 21, אני גם לא אעבור לכל ליגה, ככה שהיציאה לחו"ל תהיה יותר קשה. אבל כמובן שאני לא מוותר ויש רצון. אם תבוא הצעה טובה מקבוצה טובה, כמובן שאני אשקול אותה. אבל בינתיים אני פה, זה הבית שלי וטוב לי".

אחרי שנדדת כל הקריירה, פתאום אתה מתחיל עונה חמישית פה. מה עשה את ההבדל מבחינתך שזה המועדון שנשארת בו הכי הרבה זמן בקריירה?

"התבגרתי עם השנים וגם לפני המעבר לבאר שבע היו לי עונות טובות. התחלתי להבין מה אני רוצה. עם ההצלחות של המועדון פה ושלי אישית, הפכתי להיות סבלני יותר. היו תקופות כאן שפחות שיחקתי והבנתי שאני צריך להיות יותר סבלני וללמוד מהטעויות של העבר. שלא תמיד צריך לעזוב כשקצת לא טוב לך".

כברת דרך. שהר | צילום: מאיר אבן חיים

"אני המבקר הכי גדול של עצמי"

שהר כבר לא ילד, ומאחוריו רשימת מאמנים שעבר תחתם שכל שחקן היה שמח אפילו לחצי מהרשימה, כמו ז'וזה מוריניו לדוגמה: "אני זוכר ממוריניו את הטירוף שהיה לו ואת הרצון העז שכל שחקן יצליח", משחזר החלוץ. "אני זוכר ממנו בעיקר את זה שהוא נתן לי לשחק ולא פחד לשלב צעירים ואני זוכר את המשפט הראשון שלו, כשהוא הכניס אותי בגיל 17 ואמר לי שאני שחקן פריימייר ליג מבחינתו. היה גם את פוצ'טינו, שגם בהווי שלו הוא מאוד אגרסיבי, ארגנטינאי טיפוסי שתמיד רוצה אותך כלוחם ושתבוא ותיתן 200 אחוז במגרש והוא יהיה מבסוט ממך. לא תיתן, אתה תהיה בחוץ. הייתי מזכיר גם את המאמן בהולנד, כששיחקתי בווילם. יורגן סטרפל שתמיד האמין בי ורצה אותי, היה אומר לי, לא משנה מה – ללכת עם האמת שלי, לעשות את מה שאני הכי טוב בו ולא להקשיב לדעות אחרות".

ובכן, בשנים האחרונות, זה בדיוק מה ששהר עושה. הוא הולך עם האמת שלו ונשאר בהפועל באר שבע – למרות שהרבה פרשנים מציעים לו לעזוב למקום בו יהיה מוערך יותר, הוא עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, למרות שחלוץ צריך ביטחון ולא תמיד מקבל אותו – מבקיע שערים והוא בדרך כלל גם לא מקשיב לדעות של אחרים ויש הרבה כאלה, כי הוא יודע מה הוא שווה.

עליות וירידות בעונה שעברה. בן שהר | צילום: אודי ציטיאט

"אני חושב שכמו כל הקבוצה, היו לי עליות והיו גם ירידות", מסכם שהר את העונה שעברה. "בהתחלה לא שיחקתי וכשנכנסתי הייתה תקופה טובה, שלאחריה הגיעה תקופה של כל הקבוצה ושלי, שהייתה לי חוסר חדות מול השער והייתי אומר גם חוסר ביטחון. אבל ידעתי לצאת מזה ולסיים כמלך השערים של הליגה".

מצד אחד, אי אפשר להגיד שזו הייתה העונה הכי טובה שלך. מצד שני, סיימת כמלך שערים בפעם הראשונה בקריירה?

"זה מצחיק, כי אני גם אמרתי לעצמי שכבשתי 15 שערים והייתי יכול לכבוש הרבה יותר ולהיות בפער. אבל אם אני מסתכל על המכלול וכל מה שקרה בשנה שעברה, אני יוצא מרוצה מבחינה אישית כי בסופו של דבר הייתי בקבוצה שסיימה במקום השלישי ועדיין להיות מלך השערים בארץ זה מכובד. השאיפה היא תמיד להשתפר, אני המבקר הכי גדול של עצמי ואני רוצה לכבוש יותר שערים, אבל עצם זה שהגעתי להרבה הזדמנויות כחלוץ, אני מרוצה גם מזה ויש לי רצון לכבוש עוד יותר".

נראה שכל שנה חוזרת אותה המנטרה. מגיע חלוץ זר, אתה מתחיל את העונה בשמועות שאתה עוזב, מתחיל על הספסל ומסיים כמלך השערים של הקבוצה. איך אתה מסביר את זה? אתה מרגיש לא מוערך?

"מצד אחד, זה ברור שאני תמיד רוצה לשחק ולהיות בהרכב מתחילת העונה, כל שחקן יגיד את זה ואני הראשון שיגיד את זה, במיוחד אחרי עונה שבה הייתי מלך שערים. אבל אני יודע גם שחלוץ כמו עדן בן בסט הלך ומביאים חלוץ אחר במקומו וברור שבכל הקבוצות הבכירות בארץ יש כמה חלוצים. גם פה ירצו להביא חלוץ זר ובקבוצה כמו באר שבע, תמיד תהיה תחרות ואני חושב שתחרות זה דבר בריא. אני חושב שאני כן מקבל את הקרדיט וההערכה מצד ברק, כי בסופו של דבר שיחקתי ברוב המשחקים. מדברים על תחילת העונה וברור שאם מביאים חלוץ ירצו שגם הוא ישחק, אבל כמובן שאני גם בן אדם ולפעמים זה גורם לי איזה חוסר נוחות".

מתוסכל? שהר | צילום: דני מרון

אמא שלך אמרה בראיון שאתה מתוסכל.

"לא, אני לא מתוסכל. אני רוצה לשחק, אבל גם מבין את השיקולים המקצועיים של ברק. וכן, זה גורם לי לפעמים לחוסר נוחות, לפעמים לחוסר שקט מול השער, אין מה לעשות. אבל תמיד ידעתי להתמודד עם זה ואני אדע להתמודד עם זה גם השנה. עם מה שלא יגיע".

הייתה לך תקופה שכלום לא נכנס לך ופתאום גם האוהדים התחילו לאבד סבלנות… מה קרה לך שם? זה קשור לחלוצים שמגיעים?

"כל אחד יש לו דעה, במיוחד בארץ ובמיוחד בבאר שבע. אנשים חושבים לפעמים שזה קל ולפעמים הם רואים גולים שמבחינתם הם גולים קלים, הכל בסדר. בתקופה שהדברים לא הלכו, אני זוכר שעד רחבת ה-16 עשיתי דברים יפים וכשהגעתי ל-16, הכדור לא רצה להיכנס. אבל אני גם זוכר תקופות שבכל פעם שהגעתי לשער, הכדורים נכנסו. חלוץ, ברגע שהוא נותן את השער, הכדורים נכנסים לו", הוא אומר וממשיך: "הביאו אותנו ואנחנו שחקני מאני טיים וצריכים לכבוש את השערים ובטח שאת השערים החשובים וסומכים עלינו שנעשה את זה. כשאתה לא כובש, הגלגל מוביל לחוסר ביטחון מסוים, אבל התפקיד שלי הוא לא לתרץ, אלא במשחק הבא שוב להגיע למצבים וגם אם אחמיץ, להמשיך לנסות. בסופו של דבר אני יודע לכבוש שערים ולשמחתי הראיתי את זה בארבע השנים האחרונות".

מצפים ממך שתכבוש כל משחק, מה אתה עונה למי שאומר שבן שהר מחמיץ הרבה ויודע להבקיע רק פנדלים?

"אין לי בעיה עם הציפיות, ברגע שמדברים עליי לטוב ולרע אני יודע שאני קיים ורוצים שאני אכבוש. אני עונה להם בסטטיסטיקה. אם כבשתי כמעט 70 שערים בבאר שבע ואולי איזה 8 או 9 פנדלים, מה עם כל השאר? תמיד יגידו הרבה דברים, אבל בסופו של דבר אני בא ועושה את העבודה שלי וכשמדברים על חוסר הערכה, אז זה חוסר הערכה מסוים שאני מאמין שכשאני לא אהיה פה, יעריכו את הגולים שנתתי. יש אוהדים שכן מעריכים וכן יודעים ש-70 גולים בארבע שנים זה לא דבר של מה בכך".

בן שהר מדייק מהנקודה הלבנה | צילום: אודי ציטיאט

אפרופו אוהדים וחוסר סבלנות, מה אתה חושב על קאריו?

"קאריו הוא חלוץ טוב, בסגנון שקצת שונה ממני ואם הצוות המקצועי חשב להביא אותו, כנראה שהם מבינים ויודעים למה. הוא חלוץ בקבוצה, אבל אני מתעסק בעצמי יותר".

בראיון עם אמא שלך, שמענו אותה אומרת שאתה מרגיש לא מוערך. באותם רגעים אתה בטח מוצף בהודעות שמספרים לך שאמא שלך אומרת את הדברים האלה, אתה יכול לתאר מה אתה מרגיש, מה הצד שלך בעניין?

"אני חושב שבשנים האחרונות אמא שלי לא הרבתה לדבר יותר מדי, אבל כמובן שכשהיא מדברת יוצאים ממנה לפעמים דברים. יחד עם זאת, אני מאמין שהתקשורת יודעת ואפילו האוהדים יודעים, שהדעה של אמא היא הדעה שלה. לי יש את הדעה שלי. אז חשוב לי להגיד שרוב הפעמים הדעות שלנו שונות והדעה שלי היא החשובה. תמיד אמרתי שמי שרוצה לשמוע את הקול שלי, יודע מה אני אומר וחושב. הכל בסדר גמור ואני לא מתוסכל, אני חי פה וטוב לנו בבאר שבע".

אמא בתיה סהר | צילום: מרטין גוטדאמק

"תמיד אפשר לדבר על אליפות"

"אני חושב שכל שנה מביאה איתה משהו חדש", מספר שהר על ההתרגשות מהעונה שבפתח. "אני חושב שגם הקבוצה השתנתה, יש שחקנים חדשים ואנרגיות חדשות וכמובן שאנחנו מצפים לעונה הרבה יותר טובה מהעונה שעברה. כולנו מצפים וזה נותן את הדרייב לבוא ולהראות שאנחנו קבוצה עוצמתית וחזקה מהמשחק הראשון. כל שנה יש את הרצון להוכיח את זה שאתה הכי טוב, גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית".

אתם פותחים מול קבוצה שמועמדת ללכת עד הסוף, במשחק שבסיבוב השני יכול להיות בקלות משחק עונה.

"זה משחק חשוב מאוד, אבל זה כמו כל משחק לאורך העונה. היו עונות, גם בעונת האליפות הראשונה שלי פה, שפתחנו לא טוב והפסדנו ובסוף ידענו לקחת אליפות, ככה שאני לא חושב שזה יכריע. מה שכן זה יכול לתת, זה ביטחון להמשך, יכול לתת אמירה מסוימת. אבל אני תמיד מסתכל פר משחק".

בית"ר ירושלים לא ניצחו אתכם שנים בליגה ובנוסף לזה, ניצחו השבוע בגביע הטוטו וידוע שיותר קשה לנצח את אותה קבוצה פעמיים באותו שבוע.

"אנחנו פחות מסתכלים על סטטיסטיקות כי יש דינמיקה. שחקנים עוזבים ושחקנים אחרים מגיעים, שחקנים נפצעים וצריך להסתכל פר משחק. אני חושב שביום ראשון המגרש יהיה מלא והאנרגיה תהיה טובה וזה יכול ללכת לשני הצדדים. גם בית"ר ירצו לנצח, אבל אולי יהיו בלחץ מהקהל. אנחנו נרצה לבוא ולהראות שאנחנו קבוצה דומיננטית. אני חושב שזה משחק שונה מהמשחק בגביע הטוטו. גם ההרכב בטח יהיה שונה כי יהיו רוטציות".

צריך לתת לשהר יותר ביטחון. ברק בכר | צילום: ערן לוף

הפועל באר שבע מזכירה מאוד את מכבי תל אביב של העונה שעברה. הרבה "פועלים שחורים" שאף אחד לא ספר בתחילת העונה והמון יעילות. אפשר להיות מכבי תל אביב של העונה שעברה, אפשר לדבר על אליפות?

"תמיד אפשר לדבר על אליפות, אבל אני חושב שזה מוקדם. אנחנו צריכים להשתפר ממשחק למשחק, אנחנו נראים טוב ורוצים להיראות יותר טוב. אנחנו צריכים להשתפר בעוד כמה דברים, אבל הדינמיקה פה היא טובה. יש סגל שחקנים שהוא מאוד רעב. יכול להיות שבשנה שעברה היה קצת פחות רעב. אני חושב שהבסיס הוא מאוד טוב וחובת ההוכחה היא עלינו. הציפייה היא תמיד להיות בטופ. זה מה שאנחנו מצפים מעצמנו וזה מה שיצפו מאתנו. אנחנו הפועל באר שבע".

אתה רואה את עצמך משחק בקבוצה אחרת בארץ מתישהו? או מנגד מסיים את הקריירה בבאר שבע?

"בכדורגל אי אפשר לדעת מה יהיה עוד שנה, שנתיים או שלוש. אני זוכר את הרגע שחתמתי פה לפני יותר מארבע שנים ואני שמח ומרוצה פה. הרצון שלי כמובן זה להישאר בהפועל באר שבע, אני מרגיש טוב פה וזה בית בשבילי".

מה העתיד צופן לבן שהר? איזה חלומות, מטרות או יעדים אתה עדיין חולם עליהם?

"מבחינתי הרצון הוא לזכות בכמה שיותר תארים. גביע זה משהו שעוד לא זכיתי בו עם הפועל באר שבע והייתי רוצה. כמובן שלשמור גם על התואר האישי שלי משנה שעברה, שזה לא קל. ולעתיד, שהמשפחה שלי תהיה בריאה".

מוסף פתיחת העונה המלא, בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"