צח מלול נולד לפני 2 עשורים בבית החולים סורוקה לציפי ושלום מלול. הוא גדל בדימונה, ולמד בבית הספר היסודי 'בגין' ובתיכון 'ליהמן'. הוא הגביר ביולוגיה ותקשורת, אבל בעיקר כדוריד.

הילד הצנום נשבה בקסמי הכדוריד כבר בכיתה ד', כששלומי טובול, מר כדוריד של דימונה, הסתובב בבתי הספר היסודיים בחיפושים אחרי ילדים כישרוניים, שיהוו את התשתית לחידוש פעילות הענף בעיר. "שלומי הגיע אלינו ובחר תלמידים לפי השליטה שלהם במיומנויות שונות, כמו ניתור, קואורדינציה וזריקה לשער. הוא רשם כמה שמות מכל בית ספר, כדי להקים קבוצה. אני ועוד 7 חברים מהכיתה נרשמנו בפנקס של שלומי, והמשכנו יחד עד כיתה י"ב. האמת היא שחוץ ממני אף אחד לא הלך למסלול של ספורטאי מצטיין. החברים שלי העדיפו את השירות בצה"ל, להיות לוחמים. רק באמצע י"ב הבנתי שאני רוצה ללכת לכיוון של הספורט. עד אז לא הייתי בטוח באיזה מסלול לבחור – לוחם או ספורטאי".

מכיתה ו' ועד י"ב, מלול שיחק בקבוצות הייצוגיות של מכבי דימונה בליגות של האיגוד. "כשהיינו בכיתה י"ב, הגענו לחצי גמר גביע המדינה. למרות שלא היינו פייבוריטים, ניצחנו קבוצות מהליגה העילית.

שמירה כפולה על המקשר הבאר שבעי

"מאמן נבחרת הנוער, דאמיר אקליץ', שראה אותי במשחק", משחזר מלול, "הזמין אותי למבחנים בנבחרת. אחרי שבוע הודיעו לי שאני בסגל של הנבחרת. הופעתי בטורנירים שונים, אבל בהמשך התאכזבתי כי הוא לא בחר אותי לסגל הסופי לקראת אליפות אירופה. באותה תקופה הייתי תלמיד כיתה י"ב לפני הגיוס. לא ידעתי מה להחליט – להמשיך לשחק כדוריד או להתגייס לקרבי".

הישועה באה ממכבי תל אביב. "הם דיברו עם שלומי טובול, כדי שייאפשר לי להתאמן אצל הצהובים, עם הבוגרים ועם הנוער. הבוגרים היו אז הקבוצה הטובה ביותר בארץ, והם החליטו להחתים אותי. באותה התקופה שיחקתי בנוער ובבוגרים של מכבי תל אביב ובמקביל, בבוגרים של מ.כ דימונה (בגלל חוק הכרטיס הכפול).

בעונתו הראשונה בנוער של מכבי, זכתה הקבוצה באליפות ליגת המשנה, ובגביע המדינה לנוער, כשהיא חולפת על פני יריבות מהליגה העילית. באותה העונה, גם הבוגרים של מכבי תל אביב זכו בגביע המדינה.

בין תל אביב, דימונה, באר שבע ומכון וינגייט

בקיץ האחרון שיחק מלול בנבחרת ישראל עד גיל 20, שסיימה במקום ה-13 את אליפות אירופה שנערכה בסלובניה. "בתום הטורניר, כל שחקני הנבחרת היו חתומים על חוזים. מכיוון שמכבי תל אביב התפרקה, לי לא הייתה קבוצה. אני חיפשתי לשחק במועדון בו אשמש שחקן מוביל. פנו אליי 5-4 קבוצות מליגת העל, ולאחר שיחות עם רוני טסלר ואבנר דרורי, הבנתי שבאר שבע הכי מתאימה לי".

שלם עם ההחלטה לשחק בבאר שבע

"אני מאוד שמח בקבוצה", ממשיך מלול, "במשחקים האחרונים אנחנו נראים טוב. התגברנו על רצף של 5 הפסדים, והבאנו 3 ניצחונות, בעיקר אחרי הצטרפותו של סטפאן צ'יריץ' לסגל. גם מול הפועל ראשון לציון (הפסד 29:26), היה מגיע לנו יותר, ופספסנו הזדמנות לנצח בחוץ את הדאבליסטית. חסרונו של מילוש בויאשיץ' בגלל פציעה במחצית ה-2 היה בעוכרינו. הוא אחד משחקני ההתקפה הטובים בליגה. אני מאמין מאוד בקבוצה שלנו, היא צעירה ורעבה, אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים".

מלול משחק גם בקבוצת הבוגרים של מכבי דימונה מהליגה הלאומית (מדורגת במקום ה-3). "אני עושה זאת מרצוני, אחרי שרכשתי את הכרטיס שלי תמורת 50 אלף שקל. גדלתי בדימונה, ואני חש חובה לעזור לה. יש בעיר הזו צעירים עם פוטנציאל גדול להגיע לרמות הגבוהות. המאמן הסרבי אנדראה ווקוייביץ' ושלומי טובול עושים שם עבודה מצוינת. אני מאמין שדימונה תהיה בפלייאוף, ומקווה מאוד שלא מול באר שבע"…

4 אימונים ו-2 משחקים בשבוע

מה סדר היום שלך?

"בבוקר, כשאני צריך להתייצב בבסיס (וינגייט), אני מסיים את המטלות, נוסע הביתה, אוכל צהריים, נח, הולך לחדר כושר, נוסע לאימון בבאר שבע (4 פעמים בשבוע). בימים בהם אני לא צריך להתייצב בבסיס, אני קם קצת יותר מאוחר, הולך לחדר כושר, פעמיים-שלוש בשבוע, כדי לא להכביד עליי, בטח שלא לפני משחקים, כמו ספורטאי מקצוען. אני בנסיעות 5-4 שעות ביום, אבל מצליח לתפקד טוב. ישן מוקדם מאוד, 22:00-21:30 כבר במיטה. בילויים? לפני משחק אף פעם. באמצע שבוע, רק אם החברים באים, אבל זה כמעט לא קורה, כי הם משרתים בקרבי".

המשחק נגד הפועל ראשון לציון היה הטוב ביותר שלך העונה. רצית להוכיח משהו למישהו?

"נכון שכבשתי 11 שערים מול הדאבליסטית, אבל בכל משחק אני נותן הכול, ולא משנה נגד מי אני משחק, גם אם זה היה נגד האקסית שלי, מכבי תל אביב".

בדרך לעוד שער

מה נקודות החוזק שלך?

"זריזות, מהירות, זריקה חזקה, חכמת משחק – למדתי במכבי תל אביב לראות וללמוד את המשחק יותר טוב כשאני במגרש, לדעת איפה כל אחד נמצא ולחפש אותם, כמובן כי אני מרכז, ואני חייב לחפש את האחרים ולערב אותם יותר מאשר את עצמי".

ותורפה?

"בעיקר הפיזיות. כשעברתי מדימונה למכבי תל אביב, שקלתי בערך 64 ק"ג. אחרי שנה וחצי עליתי 15 ק"ג, כתוצאה מעבודה אינטנסיבית עם המאמן ניקולה מקסימוביץ', שעזר לי להעלות מסת שריר, למרות שאני צריך להוסיף עוד 6-5 ק"ג ולהתחזק, אז אני מאמין שאעשה את זה".

מה הציפיות שלך ברמה האישית?

"להוביל את הקבוצה. אמנם אני הישראלי היחידי בשלישיה האחורית של באר שבע, אבל אני מאמין ביכולות שלי לעלות מדרגה העונה. אנחנו עדיין לא בצמרת של ליגת העל, ולכן צריך לתת יותר תפוקה, ואני מאמין שאוכל להוביל את הקבוצה הזו להישגים. בעתיד אני רואה את עצמי משחק ברמות הכי גבוהות. נבחרת? זה יהיה מדהים לקבל זימון. יש שחקנים מנבחרת העתודה שכבר זומנו. אני חושב שגם לי מגיע, כי אני עובד קשה ומנסה להוכיח את עצמי במשחקים".

מה התרומה של משפחת מלול להצלחתך?

"קודם כל אבא שלי. כל מקום שאני מגיע אליו, אבא שלי נמצא. הוא בא לכל משחק, תומך בי, מעודד, עשה בשבילי הכול ב-3 השנים האחרונות שאני בין תל אביב, באר שבע ודימונה. אני מוריד בפניו את הכובע, בגלל מה שהוא עושה בשבילי. אני רוצה שיהיה גאה בי, כל פעם שהוא נמצא במגרש, הוא עומד מאחוריי, צועק, מדרבן. בשביל זה אני משחק".

גבוה מעל חולון

יש לכם בשישי (14:00, רמות), משחק חשוב מאוד.

"נכון. אני מקווה שיגיע קהל למשחק החשוב מול הפועל קריית אונו. יש להם את אותו מספר הנקודות שיש לנו (6), וחשוב שננצח כדי לשמור על המקום ה-9, שמבטיח בסוף העונה הישארות ללא מבחנים. אחרי קריית אונו, יחסר עוד משחק אחד לסיום הסיבוב (בני הרצליה בחוץ), וניצחון על אונו יקרב אותנו למקום שלפחות בו אנחנו רוצים להיות בסוף העונה. אני מאמין שאם נחבר עוד 3-2 ניצחונות, נוכל להגיע אפילו למקומות 5-4".