1 | קבוצה לא מגובשת: רק לאחרונה, אירח השחקן היקר בתולדות הפועל באר שבע, דיא סבע, את שחקני האלופה לערב גיבוש, בביתו החדש שבעומר. סבע דאג לחברים לארוחה מפוארת ולמגוון בשרים, כשהצד האמנותי כלל שירת קריוקי בביצוע השחקנים. שמענו שם סולו אחרי סולו – בן שהר, מיכאל אוחנה וגם דיא סבע, אבל מי שבלט בביצועיו היה ג'ון אוגו, עם ביצוע משלו ל"שני משוגעים" של עומר אדם. "עם המשפחה שלי", כתב הקשר הניגרי בתיעוד מהערב, שהעלה לרשת החברתית.

כמה ימים מאוחר יותר, הגיע ההפסד לנתניה, שהוכיח שבקבוצה יצטרכו עוד כמה ערבי גיבוש, כדי להיראות כמו קבוצה. "לא נראינו כמו קבוצה, וזה מה שמדאיג אותי", אמר המאמן ברק בכר, בסיום והוסיף: "כל אחד שיחק לעצמו והתפרקנו, חבל". למרות שלא לקח חלק בערב הגיבוש, בכר שם לב והודה בכנות שכמו בביתו של סבע, כך גם במגרש, היו יותר מדיי שחקנים שחיפשו סולו, שהגיעו "שבעים" למשחק. במקרה הטוב, זה נשמע כמו קריוקי, ולא כמו הופעה. במקרה הרע, כמו "שני משוגעים", גרסת בן ביטון ולואיי טאהא.

בן ביטון | צילום: ערן לוף

2 | חדר הלבשה: מצד אחד, המקרה של ביטון וטאהא זה לא משהו, שלא ראינו פה בבירת הנגב. כולנו זוכרים את אוגו ואופיר דודזאדה, את אוגו ואליניב ברדה, את אוגו ובן ביטון וגם עבור ביטון וטאהא זו לא הפעם הראשונה, שבה הם מחליפים "ברכות הדדיות". יחד עם זאת, בשונה מהעונות האחרונות, בהן הקבוצה זכתה באליפויות, נראה שהעונה מה שחסר יותר מכל הוא איזה מאור בוזגלו כזה, שיחבר את חדר ההלבשה, שיגרום לביטון וטאהא לרקוד סלואו עד שישלימו, או לפחות לשחק שש בש.

נכון, יש הרבה מנהיגים במועדון, אבל נכון לעכשיו, זה לא מתקרב לכריזמה של בוזגלו או לניסיון של ברדה. מאור מליקסון עם מנהיגות שקטה, שיר צדק עסוק בלחזור למסלול האישי, אז מי יסחוף את השחקנים אחריו? בעונה שעברה, היו אלה המשברים הרבים מחוץ לכר הדשא, שפקדו את הקבוצה, ואיחדו את השחקנים; השנה, אלה משברים מקצועיים.

ובאותו נושא, הפעם זה היה לואיי טאהא על הכוונת של המגן, אבל יותר מדיי פעמים ראינו בשנים האחרונות את בן ביטון בעימותים עם חבריו לקבוצה, או כמו שהמגן הגדיר זאת בראיון ל"שבע", לא מכבר: "אני משחק עם הרגש. יש כאלה שמשחקים עם הראש, אני משחק עם הרגש, לטוב ולרע. 90 אחוז יהיה לטוב, 10 אחוז לרע, אבל זה אני, ואני לא יכול להתנתק מזה. אני רוצה לשפר ועובד על עצמי, אבל אי אפשר לשכוח שלפעמים אנחנו נתונים לסיטואציות קשות ולהרבה אמוציות, ואתה רוצה לנצח". קל להגיד, אבל קשה לבצע: דווקא ביטון, השחקן הוותיק בקבוצה, הוא זה שצריך לשמש דוגמא, ולהרים את הראש בהפסדים. גם של חברי קבוצתו.

חסר מנהיג בחדר ההלבשה? אוגו ומליקסון בהפסד לנתניה | צילום: אודי ציטיאט

3 | אגו: הרבה אגו יש בקבוצה כזו. הזר היקר בהיסטוריה של המועדון, הרכש היקר בתולדות הפועל באר שבע, מלך השערים של הליגה בעונה שעברה, מלך השערים של הקבוצה ב-3 השנים האחרונות, שחקן העונה שעברה, קוסם אחד שהוא אליל האוהדים, עדן בן בסט, הרכש מהפועל חיפה, חן עזרא שחוזר לקבוצת נעוריו, ניב זריהן שהגיע כפוטנציאל גדול מאשדוד ועוד. ודיברנו רק על ההתקפה. בהגנה יש חמישה בלמים, שלושה מהם שחקני נבחרת לגיטימיים ומיגל ויטור אחד שכשהוא בריא, משאיר לידו מקום רק לבלם אחד נוסף. אם ניקח בחשבון שמיחאי קורהוט משחק כרגע, ובהצלחה, רק בגלל הפציעה של אורן ביטון, ושדור אלו חוזר בקרוב לעמדת המחליף של בן ביטון, שלא מציג יציבות, נקבל קבוצה לא שמחה. קבוצה בה כל אחד חושב, שהוא ראוי לשחק, ולא תמיד מבין למה זה לא קורה.

דוגמה לכך קיבלנו לאחר הניצחון על רעננה; בסיום המשחק, הבלמים חאתם אלחמיד ולואיי טאהא קיבלו מחמאות על משחק ההגנה, כשהעיתונאים הזכירו להם שבעונה שעברה, כששניהם שיתפו פעולה, ממוצע הספיגות שלהם היה טוב יותר משל ויטור וצדק. בדרך כלל, התדרוך התקשורתי המוטמע בשחקנים גורם להם לזרוק קלישאות באוויר, קלישאות כמו "יש לנו חמישה בלמים, ולכולם מגיע לשחק", או "אנחנו נתאמן חזק, והמאמן ייתן לשחק למי שהכי מגיע לו". הפעם, הבלם שעשה דרך ארוכה מאז הגיע מרעננה, בחר לפרגן לעצמו ולאלחמיד, ושלח מסר שלא רק שהם מתאימים להיות הבלמים המובילים באלופת המדינה, אלא גם בנבחרת. ברק בכר ישב לידו וחייך…

יחזור להרכב? לואיי טאהא | צילום: דני מרון

צדק היה חולה במשחק הזה, אך היכולת שלו מתחילת העונה עדיין לא מזכירה את שיר של העונות הקודמות. למרות זאת, השבוע מול נתניה, למרות המחמאות, למרות המסר ואולי בגללו גם, טאהא נשאר על הספסל. באר שבע הפסידה. שני משחקים בלבד שיחק העונה לואיי, בתיקו מול מכבי תל אביב ובניצחון על רעננה. אולי זו הבעיה של באר שבע?

אולם, חוסר העקביות של בכר לא נמצא רק בהתקפה; בקישור, מרואן קבהא היה החילוף הראשון של ברק בכר בשלושה משחקים רצופים ואז, דווקא כשאוגו סופסל בגלל חזרה מאוחרת מהנבחרת, מול רעננה בחר בכר לפתוח דווקא עם ז'וליאן סטו, שלא היה בתוכניות. משחק אחד הספיק לבכר, ומול נתניה, סטו בכלל לא היה בסגל. זה לא עזר לקבהא לשחק.

גם בהתקפה אין שונה תחת השמש; נייג'ל האסלביינק, דיא סבע ומאור מליקסון היו באנקרים בהרכב עד כה, מה שמשאיר מקום ברוטציה לשחקן אחד, בדרך כלל החלוץ שמעליהם. בן שהר מצד אחד, ראה בתחילת העונה איך הקבוצה לא מצליחה לכבוש, ולא הבין איך הוא, מלך השערים שלה בעונות האחרונות, נספר רק אחרי גיא מלמד, מוחמד גאדיר, ואפילו תומאש פקהארט ועדן בן בסט. רק שהוא, אחרי שקיבל את ההזדמנות והוכיח את עצמו, נפצע. ואז בן בסט פתח מול רעננה במקומו, ואף כבש. מול נתניה, שוב שהר פתח בהרכב, כשבן בסט שהבקיע במשחק הקודם, רק חילוף שלישי, כשבאר שבע צריכה שער. מי שעוד נפגע מהשיקולים המקצועיים של בכר, הוא חנן ממן, אבל זה כבר פרק בפני עצמו…

4 | חנן לאן? שחקן העונה שעברה, זה שהיה ההבדל בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע במרוץ לאליפות בשנה שעברה, פתח העונה בהרכב במשחק ליגה אחד בלבד, בהפסד לאשדוד. השחקן שכבש 12 שערים והוסיף 7 בישולים בעונה שעברה, לא כובש, לא מבשל ובקושי משחק העונה.

בעונה שעברה, אחרי ארבעה משחקים בהם שותף הקשר במדי הפועל באר שבע ורק פעמיים בהרכב, היו באמתחתו שלושה שערי ליגה במדים האדומים, וזה נראה כמו סיפור אהבה. יחד עם זאת, התקופות שלו במועדונים גדולים בארץ, כגון הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, מוכיחות אולי את מה שברק בכר ידע, כשהוא הביא את האסלביינק וסבע: ממן תמיד פותח טוב, אבל דועך ובעצם, רק בהפועל חיפה הוא תמיד הרגיש בבית.

על הכישרון אין עוררין, גם על הגולים שסיפק בעונה שעברה אין מחלוקת; הוא היה האקס פקטור. אז, מה קורה לשחקן כה כישרוני, פעם אחר פעם? "הכל עניין של אופי", מספר ל"שבע" אחד משחקני ליגת העל. "חנן צריך להרגיש שהוא השחקן, כדי לפרוח, ובבאר שבע של השנה הוא עוד שחקן".

בהפועל חיפה כבר נשמעים קולות, שקוראים לממן לחזור הביתה; בהפועל באר שבע, כשהוא נכנס כמחליף, העונה הוא לא נותן סיבות לאלופה לרצות שיישאר. האם שחקן העונה שעברה יעזוב בינואר, ויפנה מקום בסגל למיכאל אוחנה? או שפעם ראשונה יראה אופי ומנטליות של ווינר, ויילחם על מקומו, עד שיזכה בו? מישהו אמר, איתן עזריה?…

חנן ממן וברק בכר. בימים יפים יותר | צילום: הפועל באר שבע

5 | המנטאליות הישראלית בבאר שבע: כמו שידעו לכתור כתרים לאיתן עזריה על ההצלחה בעונות הקודמות, כשהכל הצליח, צריך גם לשאול איפה העבודה המנטאלית כשלא הולך? באר שבע לא מנצחת במשחקי חוץ, לא טובה לרוב גם במשחקי בית, ומתקשה להבקיע מול כולן, חוץ מהקבוצה של אלישע לוי. צדק מחמיץ פנדל, מליקסון לא תמיד בא לידי ביטוי, האסלביינק מחמיץ מול השער, סבע לא משחזר את המספרים, קבהא רואה את סטו בהרכב, קורהוט משחק כברירת מחדל, ממן לא פוגע כשחקן ספסל, ואוגו מתגעגע לוואקמה (כולם מתגעגעים לוואקמה…). הרבה עבודה יש ליועץ המנטאלי השנה, שלא צריך להיות גאון בחשבון בשביל להבין שגם עשר נקודות פער בטבלה ממכבי תל אביב, יוצרות לחץ רב במועדון.

זהו המבחן הכי גדול של עזריה, מאז הגיע להפועל באר שבע, ובו הוא יצטרך לחפור עמוק-עמוק בתוך הכובע של המנטור, ולשלוף קבוצה מנצחת. כזו שלא נלחצת כשהאסלביינק לא מבקיע, כי יש מספיק שחקנים שייתנו את הגול במקומו, כזו שגורמת לאוגו להבין שאחרי עזיבת וואקמה, הוא הכוכב הגדול של הקבוצה, ולאוהדים יש הרבה יותר אהבה לתת לאחד כזה.

עזריה יצטרך לגרום לסבע להבין, שאפילו אם לא יבקיע 24 שערים גם העונה, זה בסדר כי העיקר הקבוצה, ותואר אליפות חשוב יותר ממלכות השערים; לא צריך לבעוט מכל מקום. היועץ המנטאלי יהיה חייב לגרום לשחקני הספסל להבין, שזה בסדר שהם היו כוכבים בקבוצה קטנה, אבל בבאר שבע גם הכוכבים עולים מהספסל. ויותר מכל, המנטור של האלופה יצטרך להדריך את בכר, איך לשמור על כל הקבוצה הזאת מגובשת, לא שבעה ומבלי לפגוע בשחקנים. כי אחרי זה, כשהם יעלו כמחליפים, הם יצטרכו לשחק בשבילו, בשביל החברים שלהם ל"על האש" בבית של סבע. בשביל "המשפחה של אוגו". כי זה כבר לא להביא כפכפים מהבית כמו בהפועל חיפה, זה להביא תארים הביתה, לבאר שבע…

מה עם הצד המנטאלי? האסלביינק | צילום: אודי ציטיאט

6 | כוכבים גדולים בקבוצות קטנות: כבר הבנו שלא כל מה שמצוין באשדוד, במכבי פתח תקווה, בקריית שמונה ובהפועל חיפה, יכול להיות מצוין בבאר שבע. יחד עם זאת, היו כאלה שגם עשו את קפיצת המדרגה, דוגמת לואיי טאהא, שיר צדק, חאתם אלחמיד, בן ביטון וטוני וואקמה.

וכשזה נאמר, לא כל אחד הוא טוני וואקמה, ונכון לעכשיו, באר שבע עדיין לא מצליחה למלא את הנעליים הגדולות של הניגרי. אין סיבה שדיא סבע, נייג'ל האסלביינק, חן עזרא או אריק סאבו, לא יעשו קפיצת מדרגה, ויהפכו מכוכבים בקבוצה בישראל לשחקנים בולטים באלופת ישראל, אבל הם צריכים להבין שבמועדון כזה, בקבוצה כזו, חובת ההוכחה היא עליהם. שפה יש עוד הרבה שחקנים, שעשו דבר או שניים בקבוצות אחרות, וש"כל הקבוצות רוצות לנצח, אבל בבאר שבע חייבים", כמו שאמר ההולנדי ממוצא סורינאמי של האלופה.

"איך נעצור את דיא סבע? נסגור אותו בשירותים", אמר השבוע, בצחוק סלובודאן דראפיץ' על הכוכב של קבוצתו ושל הליגה בעונה שעברה. האמת שהוא לא היה צריך בכלל; תג המחיר הכבד על כתפיהם של סבע וגם של האסלביינק נראה כבד מאוד השבוע, כשדווקא השחקן שעזב עם הגעתם, גיא מלמד, כשמו כן הוא, לימד את אלונה ברקת וקברניטי המועדון שיעור בכדורגל.

מספיק מלמד אחד קטן וצנוע מקבוצה קטנה, בשביל לנצח את באר שבע הגדולה 0:1 גדול. זהו לקח שאלונה לימדה במשך שלוש שנים את מיץ' גולדהאר וג'ורדי קרויף, וזה לקח שמלמד היום ולדימיר איביץ' את הפועל באר שבע. בלי רכישות במיליונים, בלי פאניקה בחלון ההעברות ועם הרבה לב ושחקני בית, הוא מציג קבוצה כמעט מושלמת שהולכת ומתחברת לה יותר. דור פרץ, דן גלזר, יונתן כהן, אלי דסה, עומר אצילי ואפילו מתן חוזז ושחר פיבן, משחקים ונלחמים. כולם התחילו את דרכם במחלקת הנוער של מכבי תל אביב. אפילו את אופיר דודזאדה הבאר שבעי הם לקחו, רק כדי שיישב שם על הספסל.

ומי יילחם בבאר שבע, בשביל הסמל, בשביל הקהל? בסוף, "כל אחד שיחק לעצמו והתפרקנו", אומר בכר. החדשות הרעות הן שהקבוצה עדיין לא התחברה, שהפער כבר עשר נקודות, ואפילו לקהל יש בעיות, והארגון כרגע לא פעיל. החדשות הטובות הן שזה רק מחזור שמיני, ויש עוד זמן. יש זמן לשחקנים החדשים להתחבר לקבוצה, למקום, לערכים. יש זמן לסבע להבין שלא הכל תלוי רק בו, להאסלביינק למצוא את הרשת, ולסאבו לקחת בעלות על מרכז השדה. יש זמן גם לברק בכר לתת לשחקן הבית היחיד בסגל הבכיר יותר דקות. לא רק כי הוא באר שבעי, אלא כי הוא גם היה מצוין בשנה שעברה, ולא ממש קיבל פה את ההזדמנות. הגיע הזמן להפסיק לחפש את וואקמה החדש, ולמצוא את הקבוצתיות. שאת הסולו ישאירו לערבי גיבוש.

באנקרים בהרכב? סבע והאסלביינק | צילום: אודי ציטיאט

7 | רבותיי, ההיסטוריה חוזרת: "הליגה עדיין מאוד ארוכה. היא רק החלה", אמר אלחמיד אחרי נתניה. האומנם?

מצד אחד, באר שבע כבר מזמן לא המאמי הלאומית, ומה שהלך חלק בשנים הקודמות, העונה הולך קשה יותר. אפילו השופטים מקשיחים עמדות, או כמו שאוהדי היריבה אמרו השבוע: "ראיתי בתקציר שבאר שבע 'נשדדה' בגול שנפסל לה שלא בצדק. מבאס, אבל אין מה לעשות. פעם זה לטובתך, פעם זה לטובתך, פעם זה לטובתך, פעם לטובתך ופעם לרעתך". אם השער של שהר בנתניה לא היה נפסל, אולי היו מדברים אחרת בבירת הנגב. אולי זה היה נגמר בתוצאה גבוהה לטובת באר שבע. יחד עם זאת, ברק בכר בחר השבוע, להתעלם מטעות השיפוט, ולהתמקד במה שלא עבד בקבוצה, ובצדק. כי אולי התוצאה משקרת, אבל לא הטבלה.

בשלוש העונות של ברק בכר בהפועל באר שבע, שהסתיימו באליפות, בעונה "הפחות טובה", המאמן סיים את העונה עם שליש מהמשחקים (12 משחקים מתוך 36) ללא ניצחון. בעונת השיא, בעונת 2016/17, היו רק 10 משחקים, בהם באר שבע לא ניצחה בהדרכתו. כעת, במחזור השמיני, המאזן עומד כבר על 6 משחקים ללא ניצחון. בשלוש העונות שקדמו לנוכחית, בכר הפסיד רק 10 פעמים, 4 מהן בעונתו הראשונה בבירת הנגב, ו-3 הפסדים בכל אחת מהעונות האחרות.

כעת, כבר במחזור השמיני, יש לאלופה שני הפסדים. בעונה שעברה, בשלב הזה של העונה, כבר היו לבאר שבע 5 ניצחונות ו-17 נקודות, כשהיא פיגרה רק ב-3 נקודות מהמוליכה מכבי תל אביב. בעונה שקדמה לה, באר שבע ניצבה במקום הראשון בתום 8 מחזורים, עם 6 ניצחונות, תיקו והפסד, כמו גם בעונת האליפות הראשונה של בכר בדרום, עם מקום ראשון בטבלה, אחרי שצברה 16 נקודות, עם 2 הפסדים ותיקו. העונה, זו הפתיחה הגרועה ביותר של הפועל באר שבע, עם 10 נקודות בלבד ופער 10 נקודות ממכבי תל אביב, אך יש מקום גם לאופטימיות.

הרי, רק בעונה שעברה, הפועל באר שבע סיימה את העונה הקשה בהיסטוריה שלה, עונה רצופת משברים, ביתרון של 9 נקודות הפרש מהסגנית מכבי תל אביב, כשהפער בתום הליגה הסדירה עמד על 2 נקודות בלבד מהצהובים ונקודה מהמקום השני, שם ניצבה בית"ר ירושלים; באר שבע יודעת לפתוח מבערים, כשצריך.

בעונה שלפני כן, אותה מכבי תל אביב הוכיחה שפער של 10 נקודות בליגה הזאת זה לא משהו בלתי סגיר, כשבמחזור ה-13, באר שבע כבר הובילה ב-10 נקודות בטבלה. גם אז, פתאום באר שבע הפסיקה לנצח בחוץ, ומכבי תל אביב צימקה את הפער ל-3 נקודות, תוך 10 מחזורים. כולם זוכרים איך זה נגמר: אליפות מתוקה עם 13 נקודות הפרש ממכבי תל אביב. "הליגה עדיין מאוד ארוכה. היא רק החלה", אמר אלחמיד אחרי נתניה. צודק…

אפשר לעשות זאת גם השנה. הנפת צלחת האליפות | צילום: דני מרון