בסוף החודש הקרוב, תתחיל הפועל באר שבע את המסע שלה לעבר אליפות רביעית ברציפות. בעוד שבאלופה עדיין עוסקים בהדחה הכואבת מליגת האלופות, ומנסים להתנחם בליגה האירופית, יודעים שם שהקבוצה חייבת להפיק לקחים ומהר, כדי להניף עוד צלחת בסוף העונה.

בשבועות האחרונים, דובר רבות על הסיבות להדחתה של באר שבע, אם זה בגלל בחירת הזרים הלקויה והקושי לאתר זרים איכותיים, כשמביאים את רובם במחירי רצפה או בחינם. יחד עם זאת, נראה שהפועל באר שבע כשלה בעוד מטרה עיקרית שלה, וזו לא רק שמאיימת על המשך הדומיננטיות שלה בליגה, אלא מציבה סימן שאלה ענק על העתיד ההישגי של האלופה בשנים הקרובות: למעשה, מהפכת הצעירים של באר שבע נכשלה, וגם השנה הקבוצה עדיין מתבססת על השלד שזכה באליפות לפני כשלוש שנים.

דור בא ודור לא הולך

בהפועל באר שבע יודעים שהמפתח להמשכיות נמצא בריענון הסגל, בחשיבה לעתיד ובשילוב צעירים מוכשרים, לצד שחקנים בוגרים ומנוסים. זו הייתה הסיבה לכך שנרכשו שחקנים כמו מיכאל אוחנה, ניב זריהן, דור אלו, גיא מלמד, אורן ביטון ואפילו אמיר חלאיילה, ובלא מעט כסף.

יחד עם זאת, אם מסתכלים על הסגל שאמור להוביל את באר שבע לאליפות השישית בתולדותיה והרביעית ברציפות, בבסיסו אנחנו עדיין רואים באנקרים בהרכב, כמו בן ביטון (27), שיר צדק (29), ג'ון אוגו (30), מאור מליקסון (33), טוני וואקמה שעוזב (29), ובן שהר (29); שישה שחקנים, שהיו שם בעונת 2015/16, והניפו צלחת אליפות למועדון, אחרי 40 שנה.

לצידם של השישה, היו אמורים לככב היום הצעירים, ובהדרגתיות גם להעביר אליהם את השרביט, אך מתוך כל אלה, היחיד שעשה את קפיצת המדרגה מצעיר מבטיח לרכש מצליח, הוא אורן ביטון.

ניב זריהן ואורן ביטון

מאז ובעקבות אי ההצלחה של צעירים אלה להתפתח לאלופים מובילים בקבוצה, נראה שבבאר שבע זנחו את מדיניות הרכש לטווח הארוך; במקום שחקנים צעירים בעלי פוטנציאל, הגיעו לבאר שבע חן עזרא שהשנה יחגוג 30, עדן בן בסט בן ה-32 (בחודש הבא), ז'וליאן סטו (30), שמואל שיימן (30), ואפילו אריאל הרוש (30). גם על השחקנים שהגיעו בעונה שעברה אי אפשר להגיד בדיוק שזו ראייה לטווח ארוך, כגון דן איינבינדר שיחגוג 30 העונה, חנן ממן בן 29 בסוף החודש, כשגם לגבי מרואן קבהא וחאתם אלחמיד בני ה-27, זו לא אותה המחשבה כמו במקרים של זריהן ואוחנה. אפילו על וובה בראון ומוחמד גאדיר דובר בזמנו כהשקעה לטווח ארוך.

לקחת שלוש אליפויות זה תהליך מורכב, וכל מה שבאר שבע עשתה עד כה, כל תואר שהיא זכתה בו, היא לקחה בזכות. יחד עם זאת, אם לא יחשבו באלופה מסלול מחדש בקרוב, יכול להיות שכמו שהצטערו על אי המוכנות בליגת האלופות העונה, יצטערו שם שלא התעוררו בזמן, כשיאבדו את האליפות בעונות הקרובות.

לבאר שבע יש יותר מדיי שחקנים מובילים, שנמצאים בצומת דרכים; מליקסון כבר לא ילד, וואקמה עוזב ואוגו לא יישאר פה לעד, כמו גם היכולת שלו, ולבן שהר מחפשים מחליף כמעט מדי עונה. מנגד, זריהן לא קרוב לתפוס פיקוד, אוחנה נעלם עוד לפני הפציעה, מלמד לימד אותנו להעריך את שהר, ודור אלו בינתיים לא הראה שהוא אלטרנטיבה לבן ביטון.

אם רוצים לשלוט בליגה, בבאר שבע חייבים להבין שזה רק ילך ויהיה קשה יותר, שהסקאוטינג יהיה חייב להשתדרג, ושכבר עתה הם צריכים לדעת מי יוביל את המועדון, לא רק בעונה הבאה, אלא גם באלה שאחריה.

בלי עתיד, בלי תקווה…

כבר כעת, ניתן להגיד שהצעירים של באר שבע, מלבד אורן ביטון, כנראה שלא יהיו אלה שיובילו את הספינה בעונות הקרובות. מי שהיה אמור להיות היום רב החובל שלה הוא מיכאל אוחנה, שבדיוק לפני שנתיים, נרכש מאשדוד תמורת סכום שיא של כמיליון יורו, 4.5 מיליון שקלים, עבור חצי מכרטיס השחקן שלו. בניגוד לשאר החברים שלו ברשימה הנ"ל, אוחנה דווקא קיבל הזדמנויות לפרוע את השטרות של אלונה ברקת, כשפתח לא פחות מ-27 פעמים בהרכב, בליגת העל.

מיכאל אוחנה ביציע | צילום: דני מרון

יחד עם זאת, לצד ניצוצות של גאונות, אוחנה הפגין לא פעם חוסר בשלות, ופעמים רבות אף לקה בילדותיות ובמשחק שמתאים יותר לכוכב באשדוד, מאשר לאלוף מוביל בבאר שבע. מתוך 27 הפעמים שפתח בהרכב, רק בשמונה משחקים הכישרון הצעיר סיים את 90 הדקות, מה שיכול להעיד על שביעות הרצון של ברק בכר ממשחקו.

בעונה שעברה, כשהכישרון הזה היה אמור להתפוצץ על המגרש, ובאמצע פרשת המקורבים והחוזה שלו, ראה אוחנה את ברק בכר ואלונה ברקת מביאים על חשבונו את חנן ממן, שגם זכה בתואר שחקן העונה לבסוף. כשאוחנה כבר חזר לתמונה, הוא נפצע קשה במשחקו הראשון, מול מכבי תל אביב. כעת כשישוב, יראה הכישרון הצעיר שבמגוון העמדות שהוא יכול לשחק בהן, התחרות אף קשה יותר, כשבנוסף למליקסון, וואקמה וממן, יש שם גם את חן עזרא ועדן בן בסט.

המנייה בירידה. ניב זריהן | צילום: עדי אבישי

חברו של אוחנה מאשדוד, ניב זריהן, הוא סיפור אחר לגמרי; בצל פרשת הגזענות כלפי אור אינברום והמשפט בו הוא הורשע בתקיפת צעירה במועדון, לזריהן היה אמור להיות קל יותר להתברג להרכב. החולשה של איסאק קואנקה, כמו גם האמונה בו והתעקשותו של ברק בכר על "הילד", לא הניבו את התוצאה הרצויה, כשזריהן פתח בהרכב רק ב-14 משחקי ליגה בעונה וחצי, בהם הוא מככב בשני משחקים בלבד, ותורם 4 שערי ליגה נגד בית"ר ירושלים. יתרה מכך, זריהן מעולם לא השלים 90 דקות בליגה במדי האלופה.

כשזריהן בן ה-22 הגיע לבאר שבע, לא מעט גבות הורמו; על הכישרון לא היה ספק, על כל המסביב הדעות היו חלוקות. חוסר מקצועיות, פציעות, בילויים רבים מדיי ואפילו בעיות שינה – לא מעט שמועות ניסו להסביר את חוסר היכולת שלו להתמיד ולעשות את קפיצת המדרגה, לצד שחקנים המספרים על וירטואוז באימונים. בינתיים, נראה שכ-600 אלף יורו ושחקן בית אחד מוכשר לא פחות ממנו בשם דן ביטון, לא שווים את כל המאמץ הזה.

מלמד ואלו. טובים בפתח תקווה | צילום: ערן לוף

כמו בצמד מאשדוד, כך גם השקיעו באלו ובמלמד, שעשו עונה מצוינת במכבי פתח תקווה. עבור המגן הימני, מדובר היה בימים, שכולם היו בטוחים שבן ביטון יעזוב לאירופה, ושנמצא לו יורש ראוי. מלמד מנגד, היה הכישרון שכל הקבוצות הבכירות שמו עליו עין, אך הקסם של אלונה ברקת עשה את שלו.

כל מבין כדורגל יספר לכם שתשעה שערי ליגה במכבי פתח תקווה שווים כמות הרבה יותר גדולה בקבוצה כמו הפועל באר שבע, שמגיעה לאינספור מצבים. אז, איך זה שהסטטיסטיקה האישית של מלמד מצביעה על ארבעה שערי ליגה בלבד, כולל שלושער מול נתניה, וכולם בגארבג' טיים?

כ-300 אלף יורו שולמו על החלוץ, שכבר מועמד למכירה אחרי עונה אחת בלבד, בה רשם חמישה משחקים, בהם פתח בהרכב, ורק בשניים מהם שיחק את מלוא 90 הדקות.

הסטטיסטיקה של אלו, שעלות הבאתו עמדה על כ-3.5 מיליון שקלים, מרשימה יותר, אך יש לזכור שברוב 15 המשחקים בהם שיחק, הוא היה מחליפו של בן ביטון, עקב פציעה של האחרון או כתוצאה מרוטציה. בשום שלב, לא נראה היה שאלו מאיים להשתלט על משבצת ההרכב הראשון, כמו שעשה אורן ביטון למיחאי קורהוט למשל. אלו פצוע כרגע, ויש מי שיחליפו במידת הצורך (מתן אוחיון, ז'וליאן סטו וגם חאתם אלחמיד שקרוב לחזרה), אך אי אפשר להגיד שבמועדון יתגעגעו אליו מבחינה מקצועית, אם יעזוב.

ואחרון חביב הוא אמיר חלאיילה, שהושאל לשנתיים בסכנין, אחרי שרשם את הופעת הבכורה שלו בקבוצה, בה הבקיע שער ובישול. זו הייתה גם הופעתו היחידה. לכל אלה ניתן להוסיף את שחקני הבית הצעירים, עמראן אלקרינאווי, עמית ביטון, דן ביטון, רן רובין וגם דודי טוויטו. כולם ישחקו העונה בליגת העל.

מליקסון וביטון. אין להם יורשים | צילום: דני מרון

יכול להיות שחלק מהצעירים פשוט לא קיבלו מספיק הזדמנויות, כפי שמראה הטבלה, אך נכון לעכשיו, בינתיים, באר שבע נהנית מהכאוס שיש בליגה; מכבי תל אביב בונה את עצמה מחדש, כך גם מכבי חיפה, בית"ר ירושלים מתפרקת, ואילו ליואב כץ והפועל חיפה אין בכלל שאיפות לדגדג את המרוץ לתואר. ויש לציין שגם אם היו לה, באר שבע כמו אלופה אמיתית, שמה להם קץ כשכל כוכביה עברו לשחק ב'טרנר'. לאור זאת, גם הסגל שנבנה העונה, יכול וצריך להספיק ברמה המקומית, אם כי צפוי להיות צמוד מאוד עם מכבי תל אביב. אבל מה זה אומר לשנים הבאות? האם באר שבע יכולה להמשיך להתנהל כך ולהסתכל על הליגה מלמעלה, כשלא נראה שיש לקבוצה יורשים למליקסון, אוגו, וואקמה, ויטור, צדק, בן ביטון ובן שהר? והאם לא כדאי כבר עתה לבחון את מדיניות הרכש מחדש, ולחשוב בראייה ארוכת טווח?