עלייתה של הפועל באר שבע / בני שמעון לליגת העל בכדורסל היא ללא ספק סיפור הצלחה, וכידוע, להצלחה יש אבות רבים.

אחד מהם הוא המנכ"ל הנמרץ של המועדון האדום, תומר ירון. ירון (43), נשוי לקרן ואב לתורן (11), שחקנית קטסל בהפועל באר שבע, ואוהד (8), שמעדיף דווקא כדורגל, הוא הבעלים של משרד לייעוץ אסטרטגי לרשויות מוניציפליות.

תומר, בנו של עודד ירון, מי ששימש במשך קרוב ל-2 עשורים כמזכיר הפועל באר שבע, הוא משפטן בהשכלתו וכן בעל תואר במינהל ציבורי במכללת ספיר. הוא למד בבתי הספר היסודיים קורצ'ק ומענית, ובתיכון מקיף א' בבאר שבע.

"אני זוכר את עצמי כנער מסתובב ליד שימי ריגר, דוד אזולאי, איתי הופמן, עדי וינוגרד ועוד כמה אגדות באר שבעיות מתחום הכדורסל באותם הזמנים", הוא משחזר, "כמובן שגם שיחקתי, אבל בגיל הנוער נתגלתה אצלי בעיית ברכיים, אחר כך בא הגיוס לצה"ל, ואז הפסקתי לשחק, אם כי האהבה לכדורסל לא דעכה. לאחר השחרור כתבתי ספורט במקומונים. אז הייתה הפריחה של מכבי באר שבע כשיוסי שלי עמד בראש המועדון. אף פעם לא התנתקתי באמת מהכדורסל".

בגיל 23 עזב ירון את העיר. "החיים גלגלו אותי לאזור המרכז, ובאמצע גם קצת למדריד ולטוקיו. החיבור לכדורסל נשאר דרך הפועל תל אביב, גם כאוהד וגם כפעיל בעמותה, חלק מהמאבק על אוסישקין. לימים, אחרי שהתחתנתי, חזרתי לבאר שבע. כשאחד הדברים שהבטחתי לעצמי שאני עושה כשאני חוזר, זה להצטרף לפרויקט כלשהו למען הקהילה. במקום העבודה שלי דאז, עלה שמו של אלירן כהן. נאמר לי שהוא מאוד פעיל בתחום הכדורסל ושהפועל באר שבע בדיוק העפילה מליגה א' לליגה הארצית. יצרתי אתו קשר, ובפגישה הראשונה שוחחנו בנושא כמה שעות טובות. הוא סיפר לי קצת על כפיר ארזי ועל פרויקט הכדורסל בעיר, ובסופו של דבר הצטרפתי".

ירון ממשיך: "באופי שלי אני אדם טוטאלי. מיד עם הצטרפותי, הקמתי צוות גדול והתחלנו לטפל בתחומי הפרסום, השיווק והאסטרטגיה. ואז גם חברת אלטשולר-שחם הצטרפה לפרויקט. עם ההעפלה לליגה הארצית, באו כל מיני דרישות חדשות, וגם אולם חדש, עם אתגר מאוד גדול – איך מביאים קהל בליגה ארצית להיכל של 3,000 מקומות. הייתה סקפטיות מאוד גדולה, גם בקרב אנשים שסבבו את המועדון לגבי פוטנציאל הקהל, בעיקר לאור המצב באותם הימים, כשקבוצת הכדורגל הפכה למועדון צמרת והתחילו לדבר על אליפות".

מה הייתה מבחינתך נקודת המפנה?

"אני חושב שבמשחק הליגה הראשון נגד מכבי מעלה אדומים, כשהצלחנו במאמץ אדיר, להביא 2,800 איש להיכל, הבנתי שיש פה משהו גדול וצריך לקחת אותו ברצינות. מאותה השנה התחיל השיפטינג שלי, ההסתכלות היותר רחבה של איך בונים מועדון, והלכתי ללמוד, בעיקר מחברים כמו גיא הראל, מנכ"ל הפועל ירושלים. הסתובבתי בהרבה מועדונים בארץ וגם באירופה, יצרתי קשרים טובים והתחלנו, כפיר ואני, לנווט את הספינה. מי שמאוד עזר לי בשנה הראשונה של כניסה לנבכי העולם הזה שנקרא כדורסל בארץ, היה ישראל ברוך, שהעניק לי הרבה מהידע ומהניסיון שלו, ואני מאמין שהודות לו, המועדון ואני נמצאים במקום הזה".

מה היה השלב הבא?

"משם התחילה הבנייה הארגונית שלנו, תוך מחשבה של להיות תמיד צעד אחד או שניים קדימה. והתווייה של דרך, מטרות וחזון למועדון. הייתה התמודדות מאוד קשה בהתחלה. הייתה הרבה מאוד חשדנות מצד אנשי הכדורסל והספורט בעיר ובנגב. לקח הרבה זמן להבהיר לאנשים שאנחנו פה בשביל לעשות טוב, וכשאתה בא מהלב, מאהבה נטו לדבר הזה, דברים נעשים נכון".

ואכן, במשך השנים, התרחבו שני המעגלים מסביב לקבוצה – זה של העובדים בשכר, אבל במקביל גם זה של המתנדבים.

בליגה של הגדולים

ועכשיו אתם בליגת העל.

"אכן, ואנחנו בהכנות קדחתניות לקראת העונה הראשונה שלנו בליגה הבכירה. גובה המדרגה מהליגה הלאומית לליגת העל הוא רב. זה עולם אחר לחלוטין בכל תחום, החל בהתנהלות מול השחקנים בעת המשא ומתן אתם. השנה נדרשתי יותר מכל השנים הקודמות לכישורים שלי מתחום המשפט והניהול. ועוד לא סגרנו את הסגל. יש חשדנות. אנחנו כבר לא באר שבע הגדולה ששולטת כלכלית בליגה (א', ארצית, לאומית). אין לך יתרון יחסי, חוץ אולי מסקס-אפיל של משהו גדול וחדש שעומד לקרות. אין לך עליונות תקציבית. יש אולי שתי קבוצות עם תקציב נמוך משלנו, ועוד 3-2 עם תקציב דומה".

איך מתמודדים עם האתגרים הכלכליים?

"התקציב העונה הוא כ-8 מיליון וחצי שקל, שזה יותר מכפול מהעונה שעברה. אבל צריך גם להביא בחשבון שיש כדורסלנים ששיחקו בעונה קודמת בליגה הלאומית ויש לנו איתם חוזה לעוד עונה, והם לא תמיד מתאימים לדרישות ולתוכניות של מאמן שמתחלף. לגבי אותם השחקנים צריך להשלים את השכר שמשלמות קבוצות אחרות, או לשלם את כל השכר למי שלא מצא קבוצה. זה גם מקטין את התקציב עבור שחקנים חדשים. זה סוג של תקציב שהולך לאיבוד. יש גם הוצאות שהן חד פעמיות, כמו למשל למתג אוטובוס. לך תמצא חברה שתמתג, ולא תוכל להסיע את ילדי מחלקת הנוער של מכבי באר שבע… מי יסכים לזה"?

לא פותח עונה על הפרקט. יניב בורגר

לא היה לך קל עם סיום עבודתו של יניב בורגר.

"זה לא סוד שליניב ולי יש קשרים טובים. אחד הדברים שהבטחנו לעצמנו בעונה שעברה, זה להיות שונים מקבוצות אחרות בשביל לנסות וליצור ייחודיות. גם כפיר וגם אני לא אנשים ששואפים לתחלופות האלה. היו חילוקי דעות בתוך המערכת בהקשר לתדמית הציבורית שבנינו, והיה מאוד חשוב לשמור עליה. לאחר סיום הקשר עם יניב, נשמעו קולות שטענו שהדבר נעשה בלי ידיעתי. חשוב לי לציין כי היו הרבה דיונים לפני כן בנושא, גם במהלך העונה. ידעתי שזו ההחלטה, לא הסכמתי אתה. אולי יותר על הדרך והעיתוי. ליניב יש חוזה בהפועל באר שבע. הוא לא מצא קבוצה שחשב שהוא רוצה לאמן אותה, ולכן יתחיל את העונה בבית. אני מאוד אוהב את יניב, גם כפיר, יש לו חלק חשוב מאוד בהיסטוריה של המועדון והלוואי שיום אחד עוד נשוב לשתף פעולה".

סגל מתאים לפילוסופיה. רמי הדר

מה פילוסופיית המשחק של רמי הדר?

"גילוי נאות: אני מכיר אותו לא מעט שנים, ממעגלים חברתיים משותפים. על פי הפילוסופיה שלו, הכול מתחיל בהגנה. הלחץ על כל המגרש, הדיליי (delay) שננסה לייצר, הליכה מאוד אגרסיבית לכדורים חוזרים בהתקפה (offensive rebound), לחץ כל הזמן, כדי לגרום ליריב להרגיש לא בנוח ולעשות טעויות  – זו הפילוסופיה המאוד ברורה של רמי. בפילוסופיה כזו, אתה לא מביא סטארים, אלא שחקנים מאוד אגרסיביים, שהם פיזיים מאוד, ומתאימים לתלכיד קבוצתי. אני לא מכיר שיטה כזו בארץ. באירופה זה יותר מקובל. בשיטה הזו אתה חי על הדבק בין השחקנים. אם זה לא קורה, אתה בסכנה אמתית של התרסקות טוטאלית. יש הרבה ביקורת, גם על רמי הדר, על מה שהיה במכבי ובהפועל תל אביב. הוא הצליח בחיפה. עם פילוסופיית משחק כזו, אתה צריך לבנות קבוצה שמתאימה. כשאתה מגיע באמצע העונה למכבי תל אביב או הפועל תל אביב, לא משנה איזה שחקנים יש, אם הם לא מתאימים לשיטה הזו, זה מאוד מאוד קשה".

וכך בניתם את הקבוצה?

"זה מה שהנחה אותנו. יש מספר אנשים שעובדים על סקאוטינג עבורנו, השנה גם הגדלנו את מספרם. אני אישית מחפש יהודים ברחבי העולם. תמיד ריתקה אותי המחשבה איך צעיר יהודי, ילד טוב ניו ג'רסי, שאין לו שום זיקה לישראל, מסיים קולג' ועולה לישראל כדי לשחק ב-1,500 או 2.000 דולר. זה סקרן אותי, לא טבעי. אני מנהל רשימות כבר הרבה זמן, מתוך הבנה שלאור הנסיבות שפרטתי קודם לכן, אלה השחקנים שנוכל להביא לבאר שבע במחיר סביר. את טרוויס וואריץ' (בארץ הפכו אותו לוואריק) אני מכיר כבר ארבע שנים. הוא חבר מאוד קרוב של אבן קונטי ששיחק בזמנו אצלנו, וכך הגיע אלינו.

"אחרי ג'ורדן סווינג אני עוקב כבר ארבע שנים, עוד מהעונה הראשונה שלו מחוץ לארה"ב. הוא שיחק בין השאר באוסטרליה באיטליה ובספרד. כבר שנה שעברה ניסינו להביא אותו. לזכותנו השנה עמד שעוזר המאמן ינון ריאטי, הוא בשנים האחרונות גם המאמן האישי של סווינג. כמעט כל קיץ הוא מטיס אותו לאיטליה, ספרד לעבודה אישית אתו, וככה הוא הגיע אלינו".

המטרה – פלייאוף עליון

איך מתנהלים מול השחקנים הזרים?

"הנה דוגמה: טיילור בראון, לוסיאנו פארודי וטרוויס וואריק, הודיעו שמגיעים עם כלב לישראל. לכאורה אתה בא עם כלב. מה הביג דיל? פתאום מתברר שזה סיפור מורכב מאוד. כי לפארודי יש זן מיוחד מאוד של כלב, שאי אפשר להטיס אותו בבטן המטוס עם המטען, בגלל אף פחוס וקשיים בנשימה. והוא יכול לטוס רק בתוך כלוב עם הנוסעים. אבל יש הגבלה במשקל, והכלב שוקל קילו יותר. מה עושים? אז לכלב יש עכשיו תכנית של דיאטן כלבים, להוריד קילו ב-3 שבועות. ואני כל יום מתקשר לפארודי, ושואל מה שלום הכלב וכמה הוא ירד? בכלל, בשביל להביא כלב לארץ, צריך פרוצדורה מיוחדת, צריך להוכיח שהוא מחוסן. התברר שעם אחד הכלבים הייתה תקלה בעניין החיסון נגד כלבת. בשביל לעשות בדיקת דם של נוגדני כלבת צריך זמן מהרגע שבו עשה את החיסון, ואין לנו את הזמן הזה. ואז מתחילה הסאגה. והשחקן אומר – 'אני לא בא בלי הכלב', מה עושים? אתה מחפש חברה שמטיסה כלבים. אתה רוצה את השחקן פה לפני הכלב, ולא כולם מוכנים להטיס את הכלב ללא בעליו".

זה אמיתי?

"לגמרי. גם בנושא הרכבים והדירות יש סיפורים. פתאום שחקן דורש בחוזה סוג מסוים של רכב, ואין אותו בארץ. אז הוא לא מוכן לחתום. יש דרישות מוזרות, אבל מפאת כבודם של אנשים לא אציין את שמותיהם. אתה עומד מולם המום, וחושב שהם צוחקים עליך. אחד רוצה מסז' ואחר ארוחה. ביקשו ממני גם דירה עם נוף לים. אתה מסביר לו שאין ים בבאר שבע. זה לא מעניין אותו. אתה לא יודע מה לעשות, אתה פעור פה וחסר אונים".

וחזרה לשחקנים עצמם. איך הגעת לפארודי?

"אורוגואי היא ארץ של מהגרים, בעיקר מספרד, יש הרבה יהודים שהמירו את דתם. אנחנו בודקים את העניין הזה של שורשים יהודיים של פארודי, ששיחק במועדון היהודי 'הבראיקה' במונטבידאו. בכל מקרה אני לא מאמין שזה לעונה הנוכחית".

ממשיך עוד עונה. סטורם ווארן

תעשה לנו קצת סדר בסגל השחקנים.

"הזרים שחתמו הם סטורם ווארן, שממשיך עונה שנייה, ג'ורדן סווינג, טיילור בראון ולוסיאנו פארודי. המתאזרחים, שאגב הם ישראלים לכל דבר, הם בן אייזנהארט, שממשיך עונה נוספת, טרוויס וואריק וחנן קולמן. והישראלים הם הקפטן אוהד כהן, עמית גרשון ורם אליאספור".

ומי עזב?

"אנטוני פישר למכבי חיפה, אריאל נבון להפועל גלבוע / גליל, אור סולומון לעירוני נהריה. בסגל שלנו עוד לא סגרנו את הפינה עם שחקן ישראלי מתחת לגיל 22".

באר שבע רצו אותו. ליאור ליפשיץ

לא מצאתם מועמדים בנבחרת העתודה שזכתה באליפות אירופה?

"יש בנבחרת שחקנים מוכשרים אבל עוד לא בשלים. ראינו אותם בעונה שעברה בליגה הלאומית, הם לא היוו פקטור משמעותי. אגב, היו בעונות האחרונות מספר שחקנים שרצינו שיגיעו אלינו, אבל מסיבות כאלה ואחרות הם סרבו. בליגה הלאומית היו אלה, בין השאר, ליאור ליפשיץ', יוני ניר וגל איתן. והשנה: אלכס צ'וברוביץ' (הפועל ירושלים), בן אלטיט (הפועל גלבוע/גליל) ואייזיק רוזפלט (מכבי אשדוד)".

למה הבאתם מאמן כושר מחו"ל?

"הצורך להיות יצירתיים, מביא אותנו למציאת פתרונות לא שגרתיים. כבר בעונה שעברה הבנתי שעלולה להיות בעיה עם מאמן כושר, וחשבתי על מאמן כושר זר, כי הבנתי שכדי להביא מאמן כושר בליגת העל שצריך להיות צמוד לקבוצה 24/7 ממרכז הארץ, זה בלתי אפשרי. כיום בתחום הספורט כמעט ואין מאמן כושר שעובד רק עם קבוצה אחת. הוא עובד בכמה קבוצות, או בסטודיו פרטי. אנחנו בדקנו כ-10 מועמדים, עד שהגענו לג'ורג'י נסוביץ'. הטסנו את רמי הדר לבלגרד ל-24 שעות והם נפגשו. אגב, מי שעשה את החיבור עם ג'ורג'י היה דרגאן קליקוביץ', ששיחק בעבר בקבוצה".

לסיכום, מה המטרה שלכם העונה?

"המטרה, כפי שאני אישית רואה אותה, היא הפלייאוף העליון (עד מקום 8), ושנה לאחר מכן, אירופה".

עוד נגיע לאירופה. תומר ירון