"אליניב ברדה, יבוא יום ונספר עליך לנכדים שלנו", כתבו האוהדים לקפטן הנרגש שנאלץ לתלות את נעליו, בדיוק שנתיים אחרי היום שבו שהצליח להביא אליפות ראשונה אחרי 40 שנה לעיר הולדתו, ואחרי השלישית ברציפות (21.5.2016). אליניב, כמו אליניב, התרגש מהמחווה, אבל האמת היא שאת הסיפור שלו מספרים לנכדים, לילדים, לנשים ולכל מי שרק רוצה לשמוע ולהבין מה הקסם של הפועל באר שבע שגורם להצלחה כה רבה, כבר מזמן. כי "אליניב ברדה הוא הפועל באר שבע", כפי שציינה נשיאת המועדון אלונה ברקת בערב הגדול של אחרון הסמלים בכדורגל הישראלי.

בזכות אבא

הרבה סיפורים ואגדות אפשר לספר על האגדה שנקראת אליניב ברדה. הרבה רגעים שהוא העניק לכולנו, אבל הסיפור האישי שלו, הסיפור שיסופר גם עוד דורות קדימה, מתחיל אי שם לפני כ-36 שנים, בשכונה ט' בבאר שבע, כוכב נולד, רק שהוא עדיין לא ידע שהוא כזה.

שש שנים מאוחר יותר, אביו חיים החליט לרשום אותו לבית ספר בכדורגל של אפרים צבי, שפעל בשכונה ג', במגרש טאובל, כחלק מפרויקט שיקום שכונות של העירייה. גם אז, אליניב לא ידע עד כמה פרויקט שיקום השכונות הזה יעבוד, עד כמה ברדה עצמו, הרבה שנים לאחר מכן, יהיה אחראי על שיקום העיר, התדמית שלה, על כך שהיא תהיה על המפה הספורטיבית ועל כך שהיא תישאר שם עוד הרבה שנים. כמה סימלי שצבי, מאמנו הראשון של נסיך לב אדום, היה מלך השערים באליפות הראשונה בהיסטוריה של המועדון, בדיוק כמו אליניב, ארבעים שנה מאוחר יותר. צבי מספר כיום לכל דורש, שכבר אז ראה שיש משהו שונה בילד, שהיו סימנים מקדימים לכך שהקטן – גדול יהיה.

אליניב המשיך לעבוד קשה וכעבור כמה שנים עבר למחלקת הילדים של הפועל באר שבע. הכישרון והעבודה הקשה באו לידי ביטוי בשערים והרבה כאלה, כל זאת כשהאב חיים מדריך את הילד ושומר עליו מקרוב, כשהוא עולה במעלה סולם הגילאים לעבר הקבוצה הבוגרת.

"הילד עשוי מחומר איכותי, עוד מימי הנוער", קובע אלי זינו, הבעלים לשעבר של המועדון. "כשאני אומר עשוי מחומר איכותי, אני מתייחס להתנהגות, לצניעות, לרצון להצלחה ולמכלול של דברים. גם כבן אדם נפלא וגם כשחקן שמיותר לדבר על היכולות שלו".

לדברי זינו, לחיים ברדה היה חלק חשוב בהצלחתו של אליניב: "אסור לנו לשכוח דבר אחד מרכזי, יש לו אבא שגדל לתוך הכדורגל, אהב את הכדורגל וליווה את הכדורגל. זה שידר לילדים (כשאני מכניס לתמונה גם את ינון) רצינות, חינוך ונתן את אותותיו. יש לו יד ורגל בדבר", אומר זינו, שמוסיף: "הוא עלה בתקופתנו מקבוצת הנוער לבוגרים וראינו כבר בנוער את הנחישות, הרצון וההתלהבות, ואני לא מדבר על התוספים המיוחדים שיש לו, אם זה בעיטה או חזרה להגנה ומנהיגות".

באותם ימים, באר שבע הייתה בליגה השנייה והזדקקה לכוכב ברמתו של ברדה, במיוחד לאחר האכזבה מעזיבתו של יוסי בניון. כבר אז, במשחק הבכורה שלו בבוגרים, הוא קיבל את המפתחות לעיר, שכן היה זה דרבי באר שבעי בין בית"ר להפועל. היה זה במהלך עונת 1998/9, בתקופה בה יעקב טרנר הפך לראש עיריית באר שבע, האיש שעל שמו ייקרא שנים לאחר מכן, האצטדיון בו אליניב יזכה בשלוש אליפויות באדום.

בדרבי מול בית"ר באר שבע. ברדה | צילום ארכיון: מאיר אבן חיים

בניון וברדה, שניים מגדולי הדור הנוכחי שיצא ממחלקת הנוער בבאר שבע, מעולם לא שיחקו יחד באדום של הקבוצה הבוגרת בבירת הנגב, למרות שבניון היה רק שנה מעליו בגיל ומאז ומתמיד, בסיפור של אליניב תהיה השוואה לבניון. שניהם עזבו למכבי חיפה, אבל בעוד שהיהלום מדימונה בחר ב"יהלומים" של חיפה אחרי עונה אחת בלבד בבוגרים, בשדרוג מקצועי וכלכלי לאחר ירידת ליגה, אליניב בחר בלהציל את הפועל באר שבע. לא מעט אחרי שהעלה אותה בחזרה, הגיע העת לעזוב את הקן.

"זה היה קשה מאוד", נזכר השבוע אליניב. "אבא שלי זוכר את הנסיעה הקשה ההיא לחיפה. זה היה בעל כורחי כי המצב היה לא טוב ושחקנים לא קיבלו משכורות ובכסף הזה החיו את המועדון לעוד שנה. זה לא היה קל, אבל זה הכדורגל", סיפר הקפטן. "שתבינו, היה לו משחק בחיפה, הוא הבקיע שני גולים ובמחצית הוא שאל אותי מה עם באר שבע", הוסיף אביו חיים ברדה.

"ההורים שלנו ליוו אותנו לכל אורך הדרך, אבא שלי במיוחד וזה חשוב", מספר ל"שבע" אחיו של אליניב, ינון ברדה. "לכל אימון ומשחק. פעם אחת היה לי משחק בפתח תקווה ולאליניב בבאר שבע, בשעות כמעט חופפות. הוא אמר לאליניב, אתה תשים גול בדקות הראשונות ואני נוסע לראות את ינון. אליניב הבקיע בדקה השלישית או הרביעית ואבא שלי הגיע אליי כשבדיוק הבקעתי פנדל. אבא שלנו הרוויח גול, גם פה וגם פה. זה היה משהו מדהים".

בזכות אלי זינו ואלונה ברקת

על הכתפיים אחרי עליית ליגה. ברדה | צילום: מאיר אבן חיים

בדיעבד, יכול להיות שאלמלא העזיבה ההיא, יכול להיות שהיום לא הייתם חוגגים שלוש אליפויות ברציפות, שברדה מעולם לא היה פוגש את מיכאל אוחנה, ושאולי, רק אולי, אלונה ברקת בכלל הייתה רוכשת את מכבי תל אביב. תחשבו על זה, מכירתו של ברדה לחיפה הדליקה את מחאת אוהדים נגד זינו והמועדון, שבסופה מכר זינו את הקבוצה לאלונה ברקת; אותה אחת שהחזירה את ברדה לנגב.

אלי זינו: "היו טענות כאלה ואחרות ואני לא נכנס לזה כי זה לא חשוב. אני כבעלים, כל זמן שרציתי להישאר נשארתי וכשרציתי לצאת, יצאתי וככה נכנסה אלונה למערכת. הוא שיחק בחיפה, עבר להפועל תל אביב והייתה הסכמה מלאה. הבעיה הייתה שהתקציבים היו מאוד נמוכים, העזרה הייתה מיניאטורית ולא הייתה לנו ברירה, אלא לעשות מהלכים כאלה ואחרים. כל שחקן שעוזב הוא אבדה למועדון".

לדברי זינו, "היחסים בינינו תמיד היו מעולים. גם כשהוא עזב את באר שבע, הוא עזב באהבה, רצון, שיתוף פעולה ובלי שום מורכבות וכעסים. הוא עלה כיתה בתקופה שלנו, כשעבר מבאר שבע לחיפה. באר שבע הייתה במצב נחות וחיפה הייתה בצמרת. הוא רצה לעבור בכל דרך ולא עמדתי בדרכו. נתתי לו לעבור וזה סייע לו ואני שמח לא פחות. הוא נמכר כדי לעזור כלכלית למועדון וזו לא בושה. בסך הכל הייתה דרישה, היה רצון מצדנו וגם מצד השחקן, היו הסכמות של כל הצדדים ואף אחד לא נפגע, לא היו טריקות דלתות ונשארנו ידידים לאורך השנים. כל שחקן שעזב את הפועל באר שבע זו הייתה עזרה כלכלית גדולה ואני לא רואה בזה פסול. ראינו את הקידום שלו מצד אחד ואת העזרה הכלכלית מצד שלי וזה היה שילוב מנצח".

מאז, שיחק ברדה במכבי חיפה, הפועל תל אביב ובגנק בבלגיה, לפני שחזר למועדון נעוריו. בכל מקום שדרך, עשה היסטוריה.

"הקריירה שלו זה חלום של כל ילד", אומר אחיו הצעיר ינון. "בהתחלה אתה רוצה להיות שחקן של הפועל באר שבע, ואז רצית להיות במכבי חיפה של התקופה ההיא ולזכות בשתי אליפויות ובהפועל תל אביב אחרי זה בשני גביעים ולשחק באירופה ולכבוש בסטאד דה פראנס. אליניב גם שיחק בבלגיה, לקח אליפויות, גביעים, בנבחרת ישראל ובליגת האלופות. כל מה ששחקן חולם. הוא אחד ויחיד, אחד במינו. גם בבלגיה הוא סוג של אליל. אני זוכר שכשנסעתי אליו והיינו הולכים לסופר, הוא היה שם כובע ומתחבא, כי לא היו נותנים לו להסתובב שם. ברוך השם שהוא זכה לזה גם פה".

"חלום של כל ילד". ינון ברדה | צילום: מאיר אבן חיים

עד כמה הוא היה אליל בבלגיה, יעידו גדולי השחקנים בעולם איתם שיתף פעולה בצעירותם. אחד משחקני העונה בפרמייר ליג, קווין דה בריינה הבלגי צייץ ברשת החברתית שהוא "שמח לראות אותו שוב. למדתי הרבה מאוד מאליניב כשהפכתי לכדורגלן מקצועי. נתראה בקרוב, בנאדם", דברי דה בריינה לאחר מפגש נבחרות בין השניים ב-2015. שחקן נוסף, שוערה של צ'לסי כיום, טיבו קורטואה, אמר רק לפני כשבוע: "עבורי, אליניב ברדה הוא אחד האנשים הטובים שפגשתי בכדורגל וחבר לחיים. הוא עזר כשהייתי בן 16 ועליתי לקבוצה הבוגרת. גם בעונה בה זכינו באליפות הוא תמיד אמר לי מה חשוב באמת. הוא שחקן כדורגל פנטסטי וג'נטלמן. אני מאחל לו רק טוב בקריירה שאחרי המשחק". גם האוהדים בבלגיה לא שוכחים ולא מפסיקים להלל.

"בכל מקום שהוא הולך, זו חגיגה ואפשר להגיד שהוא פורש בשיא שלו", אומר ינון. "אנשים כל כך אוהבים ומעריכים אותו, זה מדהים. הם מרגישים שהוא חלק מהם וזה לא מובן מאליו. הוא עושה הכל מהלב וזה מה שמייחד אותו. ממה שאני זוכר, הערצה כזאת מזכירה אולי את אלי אוחנה בבית"ר ירושלים, או את אבי נמני במכבי תל אביב, אבל אני חושב שהוא אפילו יותר גדול משניהם. אבי נמני היה במועדון גדול שתמיד היה באור הזרקורים ואלי אוחנה עשה דברים ענקיים בבית"ר וכבודם במקומם מונח, אבל אליניב עשה פה משהו בלתי ייאמן בחמש השנים האחרונות. לבוא למועדון ששחקנים בינוניים מינוס לא רצו להתקרב לפה, ואחרי זה הגיע עוד שחקן ועוד שחקן. וכשהוא דיבר על אליפויות וצ'מפיונס ליג ועל מענקים שהיו הזויים בעיני האנשים שמרכיבים את החוזה, הוא פשוט האמין. 'איך אתה מדבר איתי על אליפות, כששנתיים ברציפות נשארנו בליגה?' זה לא מובן מאליו". לא מובן מאליו, אבל ככה זה באגדות.

ברדה עם דה-ברוינה וקורטואה בטדי | צילום סלולר ל-Eyoya

"אני מאושר ממה שהשגתי ושמח ממה שיש", סיכם אליניב השבוע. "לשמחתי היו לי הרבה רגעי שיא שהביאו אותי לגבהים ולשמחה אדירה וקשה לי לנקוב באחד. האליפות הראשונה עם באר שבע זה משהו שהיה סגירת מעגל מטורפת מבחינתי".

בזכות הלב של אליניב

"הוא יותר גדול ממני בשלוש שנים, אבל גדלנו כמו תאומים לכל דבר, באותו חדר ובאותה מיטה עד גיל 18, אפילו שלכל אחד היה את החדר והמיטה שלו", נזכר ינון. "עד היום אנחנו מאוד קשורים ויכולים לדבר ביום אולי 15 פעם, כשגם המשפחות והילדים שלנו קשורים מאוד". לדבריו, "אליניב תמיד היה אחר ובגלל זה הוא הגיע לפסגות שאחרים לא הגיעו. זה הרצון והאופי, היכולת לסחוף אחריו אנשים ותכונות שאין לכל בן אדם". במילים אחרות: לב ענק.

ואם כבר בלב עסקינן, אליניב זה כדורגל וכדורגל זה קלישאות וברדה הוא מלך הקלישאות, המרואיין האולטימטיבי של דובר הקבוצה. הרבה רגש, כמעט בלי כותרות. את הכל הוא עושה בשקט, כמו לחתום על מענק אליפות, כשבקבוצה רוצים רק לברוח ממאבקי תחתית. אבל באופן אירוני, בסוף הקריירה שלו, הקלישאות שלו הפכו למציאות ואליניב שרגיל היה "להשאיר את הלב שלו" בכל משחק ובכל אימון, האיש שכונה "נסיך לב אדום", משאיר קריירה ארוכה ומפוארת אחריו, בגלל הלב שלו.

אלי זינו: "תודה לבורא עולם על מה שקרה ועדיף לסיים כך ולא חס וחלילה בצורה אחרת. עצם זה שזה הגורל, ברוך השם שהוא בריא ומתפקד ואני חושב שצריך לברך על המוגמר. אסור לנו לראות את זה כאכזבה או כישלון, כי הוא בגיל יחסית מבוגר, נתן כדורגל אדיר, שיחק במספר קבוצות וראה עולם. אני חושב שאם הוא יעסוק היום בניהול, בחינוך ובכדורגל זו ברכה".

"זה תלוי איך מסתכלים על המצב", אומר ינון ברדה. "מצד אחד זה עצוב, אבל מצד שני אנחנו שמחים שהוא בכלל איתנו אחרי מה שעבר. אנחנו שמחים מאוד וכל סוף הוא גם התחלה חדשה. אני מאמין שהוא ימצא את עצמו בהפועל באר שבע וחושב שידאגו למצוא לו תפקיד שהוא יהיה מרוצה ממנו ויוכל למצות את עצמו בתפקיד. הלב שלו חזק ואם הכדור לא היה פוגע בו, לדעתי הוא היה ממשיך לשחק לפחות עוד שנתיים".

"אנחנו שמחים שהוא בכלל איתנו אחרי מה שעבר". משפחת ברדה | צילום: מאיר אבן חיים

מתי הבנתם שאליניב צריך לפרוש?

"אני זוכר שישבנו כולנו בשולחן בארוחה בשישי בערב ואבא שלי אמר לו- 'אתה סיימת – זהו'. לדעתי הוא הבין את זה מהר. חשבנו בהתחלה שזה עניין פשוט ושהוא יחזור להתאמן אחרי כמה ימים, אבל זו לא פציעה בקרסול או מתיחה, זה לב וזה לא משהו שמשחקים איתו. הוא התייעץ גם איתי ואני אמרתי לו שהוא עשה את שלו והשיג כל כך הרבה".

אליניב ברדה ייזכר לעד באותה נשימה לצד סמלים גדולים כמו אלי אוחנה ואבי נמני, אבל את מה שהם עשו לקבוצה שלהם, הוא עשה לעיר שלמה, לאזור שלם. וכך גם נפרדו ממנו השבוע האוהדים, בתצוגה שנראית רק לעיתים רחוקות אפילו באירופה ושמורה רק לשחקנים יוצאי דופן. אפילו מהעיתונאים, גם אלה שלא מבאר שבע, הוא קיבל מחיאות כפיים. קונצנזוס.

"האמת שבכלל לא רציתי לעשות חימום, שלא יקרה משהו", צחק הקפטן בסיום משחק הפרישה. "לשמחתי נכנסתי וזה עבר בשלום ואפילו כמעט בישלתי גול. החבר'ה נתנו לי להיכנס למשחק במצב שקל וכיף להיכנס. עליתי עם טבעת ובלי מגינים עם כל ההתרגשות והשופט הפעיל שיקול דעת. אבל אם הוא היה מרחיק אותי, גם כך לא הייתי פותח את העונה הבאה", סיפר ברדה בצחוק.

"אחרי ה-MRI השני שהראה את אותן תוצאות, הבנתי שספורט תחרותי זה יהיה בעייתי", חשף אליניב בכנות. "עברתי כמעט ארבעה חודשים של פיזיותרפיה בסורוקה, שלוש פעמים בשבוע, שלאט לאט מעלים לך את הדופק ובדיקות מאמץ והמסקנות היו שלכדורגל תחרותי יהיה לי קשה לחזור. לשמחתי הצלחתי לסיים על המגרש, על הדשא, עם החברים שלי". כמה זה סימלי שברדה חתם את הקריירה שלו, כשבשריקה האחרונה, של המשחק האחרון שלו, הכדור היה ברגליים שלו". המילים האחרונות שלו אגב, היו איחולי החלמה לרפי אליהו. כזהו ברדה. ברדה הוא הפועל באר שבע.

אליניב ברדה בביקור בבתי ספר בבאר שבע | צילום: ארכיון "שבע"

אחרי השלושער מול מכבי תל אביב | צילום: דני מרון

רגע הפרישה. ברדה | צילום: מאיר אבו חיים

קריירה אדירה הגיעה לסופה | צילום: מאיר אבן חיים