מה המשותף בין איגביני יעקובו, ג'ובאני רוסו, ננאד פראליה, ראדה פריצה, סרגיי קנדאורוב, סרגיי קלאשצ'נקו, דרק בואטנג, וינסנט אניימה, ריימונדס זאוטאוטס, סטפן שאלוי ואישטוואן פישונט, כמו גם ג'ון אוגו, מיגל ויטור וטוני וואקמה?

התשובה היא שכולם היו זרים בליגת העל שלנו, כולם היו מעל הליגה ועשו את ההבדל בקבוצות וכולם זכו כאן באליפות.

אומרים שאת ההבדל בין הקבוצות בארץ עושים השחקנים הזרים; אומרים שהקבוצה טובה כמו הזרים שלה ואומרים שהקבוצות הכי גדולות שהיו פה, התאפיינו בזרים שבהרבה מזל הגיעו לפה. הכל נכון כי הרי מכל אליפות גדולה, קרוב לוודאי שתזכרו את השמות האלה.

ולמרות זאת, כשיום העצמאות מאחורינו, בדיוק בגלל זה, דווקא בגלל הישראלים של האלופה, העונה של הפועל באר שבע, שעתידה להסתיים האליפות שלישית ברציפות, כל כך מרשימה, ויש שיגידו אפילו המרשימה ביותר בעידן ברק בכר. כמעט בלי זרים ולתפארת מדינת הנגב.

המספרים

קחו לדוגמא את מיגל ויטור, שחקן העונה שעברה להזכירכם. הפורטוגלי שותף בעונה שעברה ב-19 משחקי ליגה, מתוך 36 והיה דומיננטי מאוד. העונה, מיגל לקח חלק בשבעה משחקי ליגה בלבד ופתח בהרכב בחמישה מהם.

גם במקרה של הכוכב השני של הקבוצה, טוני וואקמה, המספרים מדברים בעד עצמם. בעונה שעברה הניגרי שותף ב-33 משחקי ליגה, כשרק בחמישה מהם לא פתח בהרכב. העונה, כשנשארו חמישה משחקים לסוף, יש ברזומה שלו רק 25 משחקי ליגה, כשהוא פותח בהרכב רק ב-21 מהם. זה נכון שזה לא רחוק בהרבה מהעונה שעברה, אבל היכולת, הרצון, והבריאות שלו העונה – הבדל של שמיים וארץ (או הבדל של ישראל וסין, אם תירצו). השבוע, פתח וואקמה בהרכב לראשונה מול נתניה, לאחר חודשיים ופעם ראשונה במשחקי הפליאוף העליון.

האיש שבתמונה היה יכול להצליח בבאר שבע בשכר נמוך יותר. לידו קואנקה | צילום: דני מרון

עוד זר נעדר, הוא מיחאי קורהוט ההונגרי. המגן השמאלי שנראה בשנה שעברה כעוד פגיעה בול של ברק בכר, אמנם שיחק רק 21 משחקים ב-2016/17, אך העונה יש לו רק תשע הופעות ליגה, כשהאחרונה בסוף חודש נובמבר.

מי שהיו אמורים לעשות את ההבדל, הם שני שחקני הרכש החדשים, איסאק קואנקה ותומאש פקהארט.

הספרדי שהגיע עם המון ציפיות, אמנם תרם שלושה שערים, אך שותף רק בעשרה משחקים, פתח בהרכב רק ב-4 מהם והשלים 90 דקות רק פעמיים. לא משהו שמצפים משחקן ששיחק לצד מסי וחתום על החוזה הגדול בתולדות המועדון.

פקהארט לעומתו, שותף ב-23 משחקים, אך פתח בהרכב רק ב-14 מהם, והשלים 90 דקות רק ב-6 משחקי ליגה. הצ'כי אמנם כבש שמונה שערים שהם מאזן יפה לכל הדעות, ביחס לדקות משחק, אך עושה רושם שבמשחקים החשובים, בונים יותר על בן שהר.

היחיד שעומד יציב בדקות שלו ביחס לעונה שעברה, הוא חברו לנבחרת ניגריה של וואקמה, ג'ון אוגו, שפתח ב-30 משחקי ליגה אשתקד ושותף ב-25 משחקים העונה (אחד כמחליף). אם ישחק במשחקים שנותרו, הוא ישווה את המאזן.

נתון נוסף שמעיד על הדומיננטיות של הישראלים העונה, או הכישלון בזרים (תלוי איך מסתכלים על זה), הוא כמה הבינלאומיים שלנו שיחקו ביחד?

קחו לדוגמא את המשחק מול נתניה, בו שיחקו בהרכב רק שניים מהזרים, וואקמה ואוגו, כשפקהארט עולה רק ברבע השעה האחרונה, ויטור וקורהוט הפצועים לא בסגל, כמו גם קואנקה.

שחקן העונה שעברה. פצוע העונה הנוכחית | צילום: דני מרון

במשחק לפני, מול הפועל חיפה, היו אלה קואנקה ואוגו שפתחו, כשואקמה החליף את הספרדי במחצית ופקהארט קיבל את רבע השעה שלו בסוף גם כן. משחק אחד קודם, מול מכבי תל אביב, רק אוגו פתח בהרכב, כשחברו הניגרי נכנס עשר דקות לסיום. כך גם מול בית"ר ירושלים (וואקמה שיחק 20 דקות).

בכלל, במשחקים החשובים העונה, רק וואקמה ואוגו נספרים בדרך כלל, אם הם בריאים.

אחוות זרים

הרבה ויכוחים היו בשנים האחרונות באשר למספר הזרים שצריכים לשחק בקבוצה ישראלית. חלק סבורים שכמה שפחות, כדי לקדם את השחקן הישראלי. אחרים חושבים שכמה שיותר, כדי להתמודד באירופה. קברניטי הכדורגל שלנו הגיעו לנוסחה של שישה זרים, כשרק חמישה מהם יכולים להיות בו זמנית על הדשא. אם בעונה שעברה, הנפגע העיקרי מכך היה אובידיו הובאן, אזי שהעונה לברק בכר פשוט אין את כאבי הראש האלה.

31 מחזורי ליגה מאחורינו ורק במשחק אחד, במחזור ה-11 מול בית"ר ירושלים, כל ששת הזרים שותפו. ויטור, וואקמה, קורהוט ואוגו פתחו בהרכב. פקהארט וקואנקה נכנסו כמחליפים לפחות מעשר דקות וגם זה לא הספיק לניצחון (2:2).

יתרה מכך, הנתונים אומרים שרק בשלושה משחקים ברק בכר נהנה מ-5 זרים על המגרש, במחזור ה-3 כששניים מהם נכנסו במחצית בניצחון דחוק על אשקלון, מחצית אחת מול רעננה במחזור השביעי, אחרי שפקהארט הוחלף במחצית ובמשחק נוסף.

לא שיחקו הרבה ביחד העונה. פקהארט וקואנקה | צילום: דני מרון

אם נכנסים לעומק הדברים, מגלים שארבעה שחקנים זרים שותפו בארבעה משחקים ושברוב המשחקים העונה, שותפו רק 3 מתוך ה-6. 12 ליתר דיוק. בעשרה משחקים אגב, למאמן האלופה היו רק שני שחקנים זרים על המגרש, בדרך כלל וואקמה ואוגו. במחזור ה-21 מול מכבי תל אביב למשל, אוגו הורחק בדקה ה-25 וחברו הניגרי היה הזר היחיד ששיחק בהפסד. במחזור ה-29, אותה מכבי, אבל ניצחון; אוגו היה היחיד שפתח בהרכב, כשוואקמה הצטרף אליו בעשר הדקות האחרונות.

במחזור ה-19 מול עכו, וואקמה היה הזר היחיד ששותף במשחק וגם הוא נכנס בדקה ה-87.

היכולת

גם כשהם משחקים, מבחינת המספרים, אולי למעט פקהארט, הזרים של העונה לא מספקים את התרומה שציפו מהם. וואקמה למשל, שכבש בעונה שעברה 13 שערי ליגה ובישל עשרה, חמישה מחזורים לסיום רחוק מכך העונה בארבעה כיבושים וחמישה בישולים. וגם זה אחרי צמד שערים במחזור האחרון (אחד מהם פנדל ש"גנב" לבן שהר).

גם אוגו, שאמנם כבש שלושה שערים העונה (שניים יותר מהעונה שעברה) ובישל שער נוסף, התהדר בשלושה בישולים בעונה שעברה. והיכולת, אוי היכולת.

גם קורהוט ההונגרי בדרך כלל לא בולט בטבלת הסטטיסטיקה, אבל אפשר להשוות אותו לאורן ביטון? שני בישולים העונה הם שניים יותר מהעונה שעברה, אבל לביטון יש שמונה והוא לא תופס משבצת של זר.

אפילו בתחפושת בפורים הוא פצוע. קורהוט | צילום: פרטי

גם לויטור יש שער ליגה אחד פחות ממה שהיה לו בעונה שעברה (שני שערים).

קואנקה, הוא אולי הבולט שבזרים מבחינת המספרים. הוא אמנם לא היה פה בעונה שעברה, אך הוא אמור להוות תחליף למאור בוזגלו, שתמיד ידע גם לכבוש ולבשל. שלושה שערים בלבד יש לספרדי, כשלצורך העניין, חנן ממן שהצטרף רק בינואר, הבקיע ובישל יותר (לקואנקה אין בישול).

היחיד כאמור, שביחס לעונה שעברה רשם שיפור, הוא פקהארט. הצ'כי כבש שמונה שערים ובישל אחד, חמישה שערים יותר מלוסיו בשנה שעברה (צריך לזכור שלוסיו שיחק רק חצי עונה בקבוצה). על ואדים מנזון לא נדבר גם הפעם, ולא כי הוא נחשב ישראלי.

אומרים שלהצלחה אבות רבים, אך הכישלון הוא יתום. במקרה הזה, ישנן המון סיבות בכך שבעונה הזו אנחנו נזכור לטובה בעיקר את ברק בכר ואת הישראלים שלו. במקרה של וואקמה, הרצון להתקדם, הגיל, היכולת הטובה מפתיחת העונה, וגם הכסף הגדול בהצעות מסין וכדומה, הביאו לנסיגה ביכולת, למרות שגם כשהוא בהילוך ראשון, כמעט בלתי ניתן לעצור אותו. תוסיפו גם פציעה מעיקה ותקבלו געגוע לגנרל של מוקדמות ליגת האלופות.

עבור אוגו, זה יכול להיות המצב הבריאותי של אימו, הרצון להיות במונדיאל והאופי "החם" שלו, כשהקבוצה משחקת פחות טוב. גם הברכיים לא נהיות צעירות יותר.

ויטור פציע ואת זה ידענו, אז למה להאריך חוזה ולא ללמוד מטעויות? וקורהוט, גם פציעה, אך בעיקר אורן ביטון, הוא הסיבה שההונגרי לא בתכניות לעונה הבאה. גם לו יש חוזה, מה שאומר שקבלת ההחלטות במועדון, קצת לקויה לעיתים.

לגבי קואנקה, הכישלון הוא ברור, במיוחד לאור העובדה שהוא המשתכר הבכיר בתולדות המועדון. מחלקת סקאוטינג טובה, ובמועדון אין מחלקה כזו, הייתה מונעת מהקבוצה כאבי ראש מיותרים כמו בינואר האחרון כשניסו "להיפתר" ממנו.

לגבי פקהארט, פה נעשו הרבה יותר טעויות. הצ'כי עושה רושם של חלוץ רחבה קלאסי, אך השיטה לא מותאמת למידותיו, מה שמקשה עליו להביא את היכולת שלו לידי ביטוי. עושה רושם שבקבוצה עם משחק אגפים והגבהות לרחבה, פקהארט היה מצליח הרבה יותר ולא היה צריך להגיע למחצית המגרש כדי לקבל כדור.

לסיכום, לקראת העונה הבאה, צריך ללמוד מטעויות, לא למהר לחדש חוזים ולעשות סקאוטינג טוב יותר, או לחילופין להביא זרים שעשו דבר או שניים בארץ ויודעים מה נקבל מהם. כמו וואקמה, אתם יודעים…

אפשר גם להשקיע בישראלים הכי טובים בשוק, כי באר שבע של העונה הוכיחה שאפשר להיות במקום הראשון, רק עם שני זרים.

מוכיח שאפשר בלי זרים. אורן ביטון | צילומים: מאיר אבן חיים